הרבה נאמר כבר על חוסר הרצון (או היכולת, או שניהם) של "מיקרוסופט ישראל" להביא את קונסולת ה- Xbox לארץ. למעשה, אפילו אם הם היו עושים משהו בנידון, ייתכן שזה כבר היה מאוחר מדי. קשה לי לחשוב על גיימר ישראלי שמעונין לקנות Xbox ורק מחכה ליבוא הרשמי לפני שהוא יוכל לעשות את זה.
אבל רוברט באך, ראש חטיבת הבידור במיקרוסופט, דאג לרסק את מעט התקווה שעוד היתה לנו. בראיון ל- ynet (שמאוחר יותר צוטט גם בויגיימס ובגיימר) אומר רוברט:
"ב-Xbox אנחנו מעריכים שווקים רבים", הוא אומר, וישראל נמצאת ברשימה של שווקים בהם נבחן מה הזמן הנכון לכך".
במקור, תכננתי להעביר את הערב בלי לעשות משהו שקשור למשחקים. אבל זוג משחקי פלאש שהופיעו משום מקום גרמו לכך שזה לא ממש קרה.
הראשון הוא Cursor*10, 2nd session. מאוד חיבבנו כאן בבלוג את Cursor*10 המקורי, והמשחק החדש לא שונה ממנו ביותר מדי: שוב אתם צריכים לשלוט בעשרה סמני עכבר במטרה להגיע לראש המגדל, ושוב – כל סמן זוכה ל"סיוע" מצד הסמנים שהפעלתם במשחקים הקודמים שלכם. 2nd Session הוא טיפה יותר אכזרי מקודמו, אבל בשורה התחתונה, מדובר בעוד מאותו דבר… שזה טוב.
המשחק השני זכה לשם המטופש להחריד "The Space Game". מדובר במשחק אסטרטגיה מבוסס-פלאש, בו אתם צריכים לאסוף מינרלים מאסטרואידים ולהגן עליהם בפני סוגים שונים של פיראטים. מדובר במשחק שלא מסובך מדי ללמוד, והוא יגזול לכם מספר מצומצם של שעות מהחיים אם תנסו לסיים את כל תשע המשימות שהוא מציע לכם. די חביב, בסך הכל.
אחרי American McGee's Alice הראשון, קצת הפסקתי לעקוב אחרי מעלליו של אמריקן מק'גי. למשך תקופה מסוימת ניסיתי לעקוב אחרי Grimm, אבל אז Grimm יצא, ולא הגעתי אליו אף פעם, ובמובן מסוים – הפסקתי להתעניין במה שקורה לו.
אבל אני עדיין זוכר למק'גי (כמו כל שאר העולם, אני מניח) את הגרסה המופרעת שלו לעליזה בארץ הפלאות. וזו הסיבה שכשאמריקן מכריז על משחק המשך ל- American McGee's Alice, זה מיד מעניין. גם אם אף אחד לא זוכר משהו חשוב במיוחד שהוא עשה בשנים האחרונות.
יש ליקום נטיה להזכיר לי פעם ביומיים בערך שהעולם מלא באנשים מוכשרים, יצירתיים, מלאי אנרגיה ובאופן כללי מוצלחים יותר ממני.
הפעם, היקום בחר בקבוצה של קולנוענים עצמאיים שקוראים לעצמם Purchase Brothers בשביל לוודא שאני אבין את מקומי ואף פעם לא אנסה לזוז ממסך המחשב שלי ובמחשבה שאני מסוגל לעשות משהו יצירתי.
החבר’ה האלה העלו לפני שבוע לאינטרנט, בלי שום אזהרה מוקדמת, את הפרק הראשון של מה שיהיה בסופו של דבר (אני מאוד מקווה) סדרת רשת שמבוססת על העולם של Half Life 2. הפאקינג עולם של Half Life 2. בזכות שילוב מוצלח בין אימג’ים וצלילים מהמשחק, אנימציה ממוחשבת וצילומים חיים הם הצליחו להוציא את העולם הזה מהמחשב, ולהפוך אותו למציאותי. וזה עלה להם פחות מ-500$ לשני הפרקים הראשונים.
אז נכון, הפרק די דל בעלילה (נגיד, כמו שסרט ממוצע של מייקל ביי דל בהגיון), המשחק נע בין לא אמין למביך והחיילים של הקומביין נראים פחות מאיימים ויותר כמו ילדים עם מסיכות גז על הפרצוף שמחפשים את אמא שלהם, אבל זה לא באמת חשוב. מה שבאמת חשוב זה שזה נראה ממש ממש מגניב, ושהם עשו משהו שאף אולפן הוליוודי לא הצליח לעשות – לגרום לי להתלהב מגרסא מצולמת של משחק מחשב. יש לסדרה הזאת פוטנציאל קאלט אדיר, ואני מאחל להם שימשיכו בדיוק ככה. אולי עם קצת יותר תסריט.
כבר כמה ימים שמסתובב ב-XBLA הדמו של Afro Samurai – משחק המבוסס על סדרת אנימה, בה מככב סמוראי עם תספורת אפרו. למשחק יש כמה דברים שמשחקים לטובתו: גרפיקת אנימה נהדרת, אקשן שצובע את המסך בהמון דם, ואת סמואל ל. ג'קסון, שהעניק את קולו גם לסדרת הטלוויזיה המקורית. סמואל, כמו סמואל, ינסה להסביר לכם למה המאדרפקינג פרצוף שלכם כל כך מעצבן את כל המאדרפקינג אנשים בעולם, כי אין הסבר אחר לזה שכולם רוצים לחתוך לכם אותו עם חרבות גדולות.
הדמו אף די מזכיר את הסגנון של קיל ביל: במיוחד בשלב שבו קופצים עליכם מיליון אויבים ואתם משתמשים ב'פוקוס' שהופך את המסך לשחור לבן, ואתכם לקוצצי איברים מצטיינים. כך שדי נהניתי. למרבה הצער, הביקורות לא ממש נלהבות. שעשעה אותי העובדה, שהביקורת ב-IGN טוענת שהמשחק נהיה מעצבן בשלב שבו עליכם להילחם ב-Brother 6 הענקי. זה שעשע אותי, כי זה בדיוק המקום שבו הדמו עוצר ומשאיר אתכם ב'מתח'. בכל אופן, הדמו מומלץ בחום.
יש יותר מדי קליפים באינטרנט שמציגים סצינות ממשחק מחשב בתיאום עם מוזיקה מוכרת. רובם לא משהו. חלקם נחמדים. ומדי פעם, יוצא לי להתקל במשהו מוצלח באמת:
את הסרטון הזה מצאתי דרך The Escapist, ואני מסכים לחלוטין עם כל מה שכתבו עליו שם. לא ברור בדיוק מה הופך אותו לכל כך מוצלח, אבל אם הייתי צריך להמר, הייתי אומר שזה מכיוון שגם המוזיקה וגם הסצינות מהמשחק משדרות אווירה כל כך… שמחה.
על Perimeter 2 למדתי, בהפתעה מוחלטת, לפני יותר משנה. התלהבתי. במקום שבו לא-מעט אנשים (אני מניח) ראו משחק אסטרטגיה סוג ז', אני ראיתי משחק המשך לאחד ממשחקי האסטרטגיה המוצלחים שנתקלתי בהם בחצי הראשון של העשור הנוכחי. זה לא אומר ש- Perimeter 2 שווה משהו, אבל זה אומר שאני בהחלט מעונין.
ועכשיו, גיליתי (שוב – בהפתעה מוחלטת) שהמשחק שוחרר לפני כשבוע ל- Steam, וזמין במחיר זעום למדי של 30 דולר. אם לא הייתי במצב של חסכון כספי החודש, הייתי קונה אותו מיד אחרי Auditorium.
