ג’ון ווקר מ-Rock Paper Shotgun העלה רשימה של דברים שמעצבנים אותו במשחקי מחשב, וכמה הוא היה מוכן לשלם בשביל להפטר מהם. הנה כמה דוגמאות:
ובנסיון חסר בושה להעלות את מספר התגובות לפוסט: על מה אתם הייתם מוכנים לשלם, וכמה?
אלה מכם שהדחף שלהם להרג מסיבי של חייזרים נותר ללא מענה לאחר ההכרזה על מותו בטרם-עת של Duke Nukem Forever, בטח שמחו לשמוע שמלבד העובדה ש- Serious Sam 3 עדיין בפיתוח, גרסה מיוחדת של "Serious Sam המקורי" תגיע ל- Xbox Live Arcade ואפילו למחשב האישי עד סוף השנה.
בעיני, מדובר בחדשות נפלאות. מאוד אהבתי את שני משחקי Serious Sam "המקוריים" (הרבה יותר מ- Serious Sam 2, לצורך העניין), ואני אשמח לשחק בגרסה משודרגת שלהם. השאלה היחידה שיש לי האם מדובר בשדרוג גרפי בלבד, או משהו מעט מעניין יותר. וכמובן, האם אפשר יהיה להוריד את המשחק עבור ה- Xbox Live Arcade מהארץ.
מוקדם יותר השבוע פורסם כי ZeniMax, חברת האב של Bethesda (האלה מ-Fallout 3 ו-Oblivion) קנתה את ID Software. בראיון מעניין בגיימספוט מסביר ג’ון קארמק, המפתח האגדי של החברה, את הסיבות למכירה. קארמק מרגיע ואומר שהעסקה תיתן ל-ID את החופש לפתח כפי שהיא רוצה, אך עם הגב של חברה גדולה. לטענתו זה יאפשר לחברה להוציא יותר משחקים ויותר מהר – ואם אכן כך, זה משמח מאוד. עבר די הרבה זמן מאז שראינו תוצר באמת מוצלח שלהם.
נראה שהחברה מתמקדת עוד יותר בעסקים הסלולריים, עם המון משחקים חדשים שיצאו עבור ה-IPhone (ואני חייב לומר ש-Doom Resurrection נראה די מגניב). קארמק, כך מסתבר, מחבב מאוד את הפלטפורמה ומפתח כמעט לבדו כמה ממוצרי החברה עבור הטלפון של אפל.
בכלל נראה שפלטפורמת ה-IPhone הולכת ותופסת תאוצה, אך ללא סיקור ראוי בבלוג. אז מי קונה לי כזה?
תהרגו אותי, אבל אני לא מבין איך The Sims 3 קיבל ציונים טובים כל כך. כל הביקורות שקראתי, כמעט, נשמעות כמו הקראה שטחית של ה- Press Release של המשחק. אז כן, העובדה שהעיר כולה הפכה למגרש משחקים גדול היא מאוד כיפית. וכן, יש למשחק כל מיני שיפורים קטנים ומוצלחים. אבל מזה כל ההתלהבות? זה מצדיק ציון ממוצע של 87 ברחבי העולם?
בשבועיים הקרובים, כנראה שאני אנצל את דפי הבלוג הזה בשביל להרחיב אפילו יותר לגבי הדעה שלי על המשחק. אבל בינתיים, אני מוכרח להגיד שאף על פי שמדובר באחלה משחק, הוא ממש לא מהווה קפיצת מדרגה משמעותית מספיק ביחס למשחק השני.
לפני כשבוע וחצי, הסכמתי לחלטר עבור וואלה! ולכתוב עבורם ביקורת על The Sims 3. אני לא מתכנן לפרט את הדעות שלי על המשחק כרגע – יהיה לי מספיק זמן לעשות את זה אחרי שהביקורת תתפרסם. אבל אני כן ארמוז שאני לא ממש מבין איך המשחק קטף ציונים כל כך גבוהים (וזה מאחד שנתן 92/100 ל- The Sims 2, כן?).
מה שאני כן רוצה לעשות זה לספר לכם על בלוג קטן, שהמלצות עליו זורמות לתיבת האימייל שלי כבר שבוע. מדובר בבלוג של אליס וקוו – זוג סימים הומלסים, שחייהם זוכים לתיעוד על גבי בלוג מוצלח במיוחד. כותב הבלוג טוען שהוא כמעט ולא מתערב בחיים שלהם, ורק דוחף אותם קלות לכאן או לכאן מדי פעם במשחק, ומנסה לדווח על המאורעות בחיים שלהם באופן אובייקטיבי ככל האפשר, ועם כמה שפחות 'פרשנות אישית' שלו.
התוצאה מאוד מעניינת, משעשעת, ואפילו קצת מרגשת, לפעמים. בהחלט שווה ביקור.
Baldur's Gate 2 היה ולמעשה עדיין אחד המשחקים האהובים עלי. לא רק מז'אנר ה-RPG, אלא בכלל. כמות השעות שהשקעתי בלעשות את כל המשימות הצדדיות, לאסוף את כל החפצים הייחודיים ולהרכיב את כל הנשקים האולטימטיביים היא עצומה. אבל למרות האהבה הנצחית שלי למשחק, תמיד ידעתי שיש לי חור בהשכלה – לא שיחקתי ב-Baldur's Gate הראשון.
אחרי שראיתי באתר Zolgames את כל ארבעת משחקי הסדרה (שני המשחקים + חבילת הרחבה לכל משחק), הבנתי שזו הזדמנות פז להשלים פערים חשובים. חשבתי שיהיה מעניין גם לבדוק כמה טוב הם עמדו במבחן הזמן, מאחר וחלק שורדים יותר טוב מאחרים. אז כשהגיעה אלי האריזה הצנועה, מיהרתי להתקין את הראשון ולהתחיל לשחק. כמה דברים התבררו מהר מאוד לתוך המשחק (הקצר יחסית):
1. Pathfinding זה חשוב
אי אפשר לתאר את כמות הזוועות שהמשחק העניק לי עם מנגנון ה-Pathfinding המזעזע שלו, למרות שכביכול יצא תיקון בדיוק לסוגיה הזו. לכאורה, היה אפשר לחשוב שמדובר על הליכה למרחקים – כשמורים לדמות לצעוד לאורך קילומטרים של שביל מתפתל והיא מאבדת את דרכה בגלל מכשולים. אבל לא על זה מדובר. לצערי הרב, כשנתתי לדמות אחת שלי את ההוראה לרפא דמות אחרת שעמדה במרחק צעד ממנה, היא סירבה בעקשנות לעקוף דמות שלישית שהייתה בדרכה, בגלל שהרעיון החדשני של "הצידה" נשגב מבינתה. ובעוד שברוב המשחק זה מעצבן רק ברמה בינונית, כשהולכים בצינוק צר רצוף במלכודות אכזריות ומפלצות מעיקות זה הפך את כל החוויה למתסכלת להחריד.
2. להיות חלש זה מדכא.
Baldur's Gate 2 מתחיל כשהדמות כבר בשלה יחסית, ומסוגלת לשרוד באופן סביר בקרב. במשחק הראשון (כצפוי), כלל הדמויות מתחילות כשהן בשלב ראשון. אם לתאר את זה באופן הכי פשוט שאפשר – ללכת כנגד העכביש הכי עלוב שנראה בעולם ה-D&D עם חבורה של 6 לוחמים אמיצים ול-ה-פ-ס-י-ד, זה עגום. בנוסף, אם נוסיף על כך את שהדמויות חסומות בכמות הנסיון שהן יכולות לצבור כך שלא ניתן אפילו להגיע לשלב 8, למעשה מובטח שעד סוף המשחק תשאר חלש יחסית, ורק ב-Baldur's Gate 2 באמת תתחיל החגיגה.
3. Respawn זה מנגנון מיותר.
לאחר קרב ארוך ומתיש בצינוק, נותרתי שבור ורצוץ. מאחר ולכוהנת שלי היו רק ארבעה קסמי ריפוי חלושים(כי היא רק שלב רביעי, בכל זאת), נאלצתי לנפוש לכמה שעות במסדרונות הקרירים על מנת לאפשר לה לטעון את קסמיה מחדש. נכנסתי בזריזות לחדר הסמוך ולחצתי על כפתור המנוחה, כשאני מתעורר שמח בחלקי 8 שעות לאחר מכן. אבל, כשחזרתי לחדר ממנו באתי, גיליתי שככל הנראה אני מפריע למשחק טוויסטר מרגש של גדוד המפלצות השלישי של הצבא הרנדומלי בו אני נלחם. "לא הרגתי אתכם כבר?" – שאלתי, אך לא נעניתי. וכך נאלצתי לעבור קרבות חסרי תועלת שוב ושוב.
לסיכום, אי אפשר להגיד ש-Baldur's Gate הראשון הוא משחק רע. להיפך, הוא התחיל את אחד הזכיונות האהובים עלי, ומבחינה זו הוא מצויין. אבל ללא ספק המנגנון שעומד מאחוריו עוד לא היה בשל לגמרי, ורק ב-Baldur's Gate 2 עשו את התיקונים הנדרשים, או לפחות את רובם.
לפני כשבועיים, בעיצומה של E3, הזדמן ג’ורדן דים מ-the Escapist לדירה באיזור הכנס, בה הוצגה הדגמה של שירות OnLive, מה שנקרא On Site. והמסקנה הסופית שלו היתה: זה עובד.
אבל צריך לקחת את ההתרשמות שלו בערבון מוגבל. מדובר היה בבטא שמחוברים אליה רק 100 שחקנים, והשרת עליו רצים המשחקים נמצא במרחק של 300 מייל מהקונסולה, לא יותר. למרות זאת, הבעיות העיקריות איתן השירות הזה צריך להתמודד, קרי: לאגים בזמני התגובה ואיכות תמונה ירודה לא נעלמו מעיניו של ג’ורדן.
אז כן, יש ל-OnLive עוד הרבה דרך לעבוד לפני שיהווה תחרות אמיתית לקונסולות ולמחשבי הגיימינג, אבל, כמו שכתוב בכותרת – אני מרשה לעצמי להפגין מעט אופטימיות זהירה כלפי השירות הזה.
תראו באיזו תקופה אנחנו נמצאים. בחודשים האחרונים הוכרזו Onlive, פרוייקט נטל וה-Playstation Motion controller, שהן שלוש טכנולוגיות שנראות טובות מכדי להיות אמיתיות, וכל אחת מהן מבטיחה לעשות מהפכה בתחום הגיימניג, לא פחות מזה. לכן, למרות שאני אדם פסימי וציני באופן טבעי, אני רוצה להאמין שבזכות שלושתן השנה הבאה תהיה שנה מלהיבה לגיימרים.
אחת התכונות שהכי מאפיינות את חברת Introversion, זו העובדה שהחברה אף פעם לא חוששת לחשוף את כל תהליך הפיתוח הפנימי שלהם, ברמת פירוט שמאוד נדיר למצוא אצל חברות אחרות. כך, למשל, חשף אחד מחברי Introversion את שרשרת האירועים ההרסניים שעברו על החברה בשנת 2008, וכמעט גרמו לפירוקה המוחלט (בסדרה מוצלחת של שלושה פוסטים).
אבל גם אחרי כמה שנים שבהן החברה הציגה את הפילוסופיה הזו, Introversion עדיין מציגה רמת חשיפה מפתיעה למדי. באתר המוקדש ל- Darwinia+ (גרסה של Darwinia ו- Multiwinia עבור ה- Xbox Live Arcade) חושפת Introversion את כל תהליך הפיתוח של המשחק: ממסמכי עיצוב כלליים, ועד לתוכניות הפיתוח המפורטות של הפרוייקט, בשילוב עם קטעי קוד ואימיילים שעברו בין Introversion למיקרוסופט.
האתר, בפני עצמו, הוא לא דבר חדש. הסיבה לכך שאני כותב עליו כאן היא כי ראיון שפורסם לאחרונה ב- Eurogamer חושף קצת את המוטיבציה שעומדת מאחורי האתר הזה (גם עבור Introversion וגם עבור מיקרוסופט), ובאופן כללי, מאוד מעניין ומומלץ לקריאה.