אין לי יותר מדי מה להגיד על הדו"ח ש"חשף" את מה שכולנו כבר ידענו: ישראל מובילה בפיראטיות. לא מפתיע.

מה שקצת מעצבן (גם אם צפוי לחלוטין) זה התגובות שהידיעה הזו מקבלת, גם ב- Gamer וגם ב- Vgames, שבאמת גורמות לי לתחושה לא נעימה בבטן. דברים נפלאים כמו פיסת הצואה הזו:

שתוק כבר יהומו
אתה לא מבין באמת שלא כולם עשירים?
שלא כולם יכולים לשלם 500 שקל למשחק?
סה"כ משחקים למחשב מה אתה לוקח ברצינות תקטע של הפיראטיות
אמן ישרף לך המחשב נשבע לך

ובחדשות אחרות, אבל קצת קשורות: אחרי ביקורת נוקבת כנגד יוצר Braid על כך שהוא העז לתמחר את גרסת ה- PC של המשחק שלו כמו World of Goo (וכולנו יודעים איך הוא גמר), הוא הוריד את המחיר של הגרסה ל- 15 דולר.

כאילו שזה יזיז למישהו מהפיראטים, בכלל.

את הטיפים שלנו על מבצעים מוצלחים באתרי אינטרנט אנחנו מקבלים מכל מיני אנשים, אבל את זה קיבלתי מכיוון מפתיע קלות: אחותי הקטנה סיפרה לי ש- Left 4 Dead זמין עכשיו בחצי מחיר דרך Steam. זה מוגדר כ- Weekend Deal, אז זה בטח לא יהיה זמין ככה לעוד הרבה זמן.

אחד מהדברים הכיפיים הכי כיפיים בחיבור ה- Xbox לרשת ה- Xbox Live הוא המעקב אחרי Achievements במשחקים. כמו שכל מי שה- Xbox שלו מחובר לרשת למשך יותר משלוש שניות יודע (וגם די הרבה מאלה שלא) – החיבור לרשת ה- Xbox Live מאפשר לכם להשוות את רשימת ה- Achievements שלכם לזו של החברים שלהם, ולקבל מדד על כמה גיימר מסוים הוא "גיימר כבד" לפי כמות ה- Gamerscore שהוא צבר עד עכשיו.

אבל בשיטת ה- Achievements יש בעיה. משחקים שונים מגדירים בצורה שונה לחלוטין את הרף הנחוץ לצורך קבלת Gamerscore. בעוד שהמשחק הפרסומי Dash of Destruction נותן לכם את כל מאתיים הנקודות שלו בכעשרים דקות של משחק, Guitar Hero III לא ייתן לכם כמעט אף נקודה עד שתסיימו אותו לפחות פעם אחת, וה- Achievement הקשה ביותר להשגה ב- Braid ייתן לכם פחות נקודות מה- Achievement הקל ביותר של Geometry Wars 2.

האתר TrueAchievements.com מנסה ליצור מעין אלטרנטיבה לשיטה הקיימת. הרעיון שלו הוא פשוט: הוא מעניק "רמת קושי" לכל Achievement לפי אחוז השחקנים ששיחקו במשחק והשיגו את ה- Achievement. לאחר מכן, הוא נותן ל- Achievement ניקוד מעודכן, ומחשב את ניקוד ה- TrueAchievement שלכם (לא שם קליט, אבל זה מה יש).

ככה למשל, נראה העמוד שלי. בעוד שסיימתי שני משחקי Xbox Live Arcade, על כל Dash of Destruction קיבלתי רק 212 נקודות (רוב ה- Achievements נחשבים "קלים" והערך האמיתי שלהם גדול רק בנקודה מהערך שנתן להם המשחק), וקיבלתי יותר מ- 300 נקודות על Geometry Wars 2. רובן מגיעות מההישג "Smile", שרק 5% מהגיימרים הצליחו להשיג.

כבר היו אתרים, בעבר, שניסו להתייחס לעובדה שלכל משחק יש רמת קושי שונה. MyGamerCard.net, למשל, מציין על כל משחק את כמות ה- Gamerscore הממוצעת ששחקנים השיגו בעת שהם שיחקו בו. אבל TrueAchievements הוא האתר עם העיצוב הכי נוח וברור, והיחיד שמציג מידע לגבי כל Achievement בנפרד. מומלץ בחום לכל מי שכמוני, אוהב להשיג Achievements קצת יותר מדי.

תודה ל- The Escapist על הקישור.

אתם מכירים את זה שיש לכם רעיון בראש למשחק/סרט/ספר במשך שנים, ואז מגיע מישהו שלא קשור אליכם בכלל ומוציא את הרעיון הזה לפועל? זה קרה לי עם העונה הרביעית של "גולשים בזמן" (עם הבדל אחד עיקרי – אני דמיינתי אותה טובה), ועכשיו, נראה שמישהו לקח איזשהו רעיון שהיה לי בתוך הראש ולא ממש ידעתי איך אפשר לגרום לו לעבוד, ויצר בעזרתו את Auditorium.

ב- Auditorium אתם צריכים להסיט קרן אור מהמסלול שלה ולהשתמש בה כדי למלא "מיכלים". הסיפור מסתבך בהדרגה ברגע שמתווספים לעניין צבעים נוספים של אור, טלפורטרים, מיכלים במספר צבעים, ושאר ירקות. כל הסיפור הזה זמין במחיר זול למדי של 11 דולר, אבל גם גרסת ההדגמה, שזמינה בתור משחק פלאש באתר המשחק, יכולה להעסיק אתכם לזמן מה. אישית, אני הכנסתי את המשחק הזה לרשימת ה"דברים שהייתי קונה עכשיו אם לא הייתי מנסה לחסוך קצת כסף החודש". כלומר – צפו להתייחסות מעמיקה יותר בעתיד הלא-רחוק.

תודה ל- Offworld על הקישור.

אוקיי, אז התנועה הירוקה-מימד לא נכנסה לכנסת. אלעד קפלן יצטרך לעבוד קצת קשה יותר בשביל להמשיך באידאולוגיית קידום התרבות האינטראקטיבית שלו. אבל אל תתנו לזה (או למשבר הכלכלי שמדכדך את רוחנו) לבאס אתכם יותר מדי. מגוון חדשות טובות התפרסמו לאחרונה ברשת.

קודם כל, בשבוע שעבר Valve פרסמה את הפרטים על חבילת התוכן הראשונה ל- Left 4 Dead. הפרסום הזה גרם לי לחשוש – בעוד שמצוין שם מפורשות שה- SDK יהיה בחינם, לא נאמר מפורשות שגם התוכן ל- Left 4 Dead יהיה חינמי. התחלתי לדאוג מהאפשרות שייתכן ו- Valve לא יהיו נחמדים איתנו כמו שהם היו כשהם פיתחו תוכן נוסף ל- Team Fortress 2. אבל אז Valve הפתיעו במיוחד: לא רק שהתוכן הנוסף לגרסת ה- PC של Left 4 Dead יהיה בחינם, אלא שבניגוד להשערות המוקדמות, התוכן הזה יהיה חינמי גם על ה- Xbox 360. שזה מגניב.

הודעה כיפית נוספת היא ההודעה על משחק חדש בסדרת Aliens vs. Predator. החלק הכיפי בהודעה הזאת הוא שהמשחק הזה יפותח ע"י מפתחי המשחק המקורי, חברת Rebellion. זה כיפי – כי מאוד אהבתי את המשחק המקורי בסדרה של Aliens vs. Predator. החשש היחידי שלי טמון בעובדה שמאז Rebellion הוציאה בעיקר שטויות, אבל אני מקווה לטוב.

ולבסוף, בשביל לסגור את החדשות הטובות: ברשת ה- Xbox Live ניתן להוריד Gamerpic חדש, של בר רפאלי! אין לי חשבון Gold, אבל התמונה הזאת אמורה להיות חינמית, אז הראשון שמצליח להוריד אותה מוזמן להגיד מה ה- Gamertag שלו, כדי שנוכל לראות אותה גם.

ביום חמישי האחרון, יצא לי לשחק לראשונה ב- Guitar Hero: World Tour, ולהשוות אותו סוף כל סוף לפייבוריט של הבלוג הזה: Rock Band 2. עד עכשיו, כל מה שיכולתי להסתמך עליו זה הבטחות של אנשים ש- "Guitar Hero יותר טוב", אבל כששאלתי "למה?", התשובה שקיבלתי היתה הרבה גמגומים ובסופם "לתופים שלו יש מצילתיים!".

הבעיה שלי עם Guitar Hero, בהשוואה ל- Rock Band, היתה בעיקר הממשק שלו. אני מעריך הרבה יותר את הממשק הנקי של Rock Band: ה- Star Power הוא פס צהוב שקל לראות בדיוק עד כמה הוא מלא, כמות הכוכבים שהשגתי בכל שיר מוצגת תוך כדי השיר, הרבה יותר קל לדעת כמה גבוה מדורג כל כלי נגינה שמשתתף בשיר, קטעי האלתור של המתופפים והסולן בולטים הרבה יותר מבחינה ויזואלית, והרבה יותר קל לדעת מה רמת הקושי של כל כלי בשיר לפני שמפעילים אותו. אפילו סרטוני הלהקה שמוצגים בזמן השיר ב- Rock Band נראים הרבה יותר טוב מהסרטונים המצוירים-משהו של Guitar Hero.

יש עוד כמה הבדלים קטנים, מבחינת המשחקיות עצמה, שמעלים את ערכו של Rock Band בעיני. הצורה שבה עובד ה- Star Power ב- World Tour (בה כל אחד יכול להפעיל את ה- Star Power מתוך המאגר המשותף כדי להכפיל את הניקוד שלו עצמו) היא הרבה יותר סוציומטית מזו של Rock Band. ב- Rock Band, הזמר והמתופף יכולים להפעיל את ה- Star Power רק בזמנים מסוימים, והצורה שבה הניקוד של המשחק עובד מעודדת את הגיטריסטים לתאם את הפעלת ה- Star Power שלהם ביחד איתם. זה מכריח את כל השחקנים במשחק להיות קצת פחות מרוכזים בעצמם. גם הצורה שבה מופעל ה- Star Power של התופים והזמר ב- Rock Band (למשל, באמצעות קטע אלתור של התופים) יותר כיפית.

ובכל זאת, יש ל- World Tour כמה יתרונות קלים על פני Rock Band. קודם כל, במטרה להפוך את הנגינה בבאס לקצת פחות משעממת, התווסף סוג נוסף של תו לנגינה ב- World Tour – תו "ריק", שדורש מהשחקן לפרוט בלי ללחוץ על אף כפתור. גם המתופף צריך להתמודד מדי פעם עם תוים "ארוכים" שהוא צריך למשוך. חוץ מזה, נראה ש- Guitar Hero: World Tour מצליח להתמודד עם אחת מהבעיות היחידות שלי ב- Rock Band 2, ומציג, עבור כל שיר, ניקוד נפרד לכל רמת קושי שבה הצלחתם לסיים את השיר.

אבל בשורה התחתונה, לא אלה הן הסיבות שבגללן, בבוא היום, אני אקנה את Guitar Hero: World Tour. הסיבה העיקרית היא זו ששמעתי מספר גדול מדי של פעמים: לתופים שלו יש מצילתיים!

למעשה, זה קצת מורכב יותר מזה. אני לא בטוח עד כמה הגיטרות של Rock Band יעבדו טוב עם Guitar Hero: World Tour (כנראה שאני אצטרך לעשות את הניסוי בעצמי מתישהו, אבל העדויות שמצאתי עד כה מוסרות שזה לא יעבוד), וכשמחברים את התופים של Rock Band 2 ל- Guitar Hero: World Tour הם אמנם עובדים, אבל חסר להם פד אחד. התוצאה היא שהרבה יותר כיף לשחק עם התופים של Guitar Hero על Rock Band 2 (שם המצילתיים לא ממוקמים במקום הנכון, אבל מילא) מאשר עם אלה של Rock Band ב- Guitar Hero.

נשארו לי שתי בדיקות אחרונות לעשות לפני שאני מחליט סופית בנושא: אני רוצה לבדוק אם הגיטרה של Rock Band אכן לא מתפקדת בתוך Guitar Hero, ואני רוצה לנסות גם את הגיטרה עצמה של Guitar Hero: World Tour (לרוע המזל, הגיטרה של הבחור שאיפשר לנו לשחק ב- World Tour החליטה למות) לפני שאני חורץ דעה סופית בנושא – אבל כרגע נראה שהדעה הנוכחית שלי בנושא מתחזקת. Rock Band 2 הוא אולי המשחק הטוב יותר מבין השניים, אבל Guitar Hero: World Tour מנצח בקטגוריית החומרה.

לעזאזל, למה הם לא יכלו פשוט לייצר כלים זהים, ולעשות את החיים קלים יותר עבור כולנו?

קיבלתי את ה-Xbox 360 שלי לפני קצת יותר משלושה חודשים, וזה נראה לי כמו זמן טוב להגיד מה אני חושב על המשחקים שרכשתי עבורו (לפי סדר הרכישה). המחירים שאני כותב כאן כוללים עלות משלוח ומכס, אם היתה.

Dead or Alive 4

מחיר: כ-100 ש"ח ב-ebay (חדש).

למה קניתי: כי חשבתי לעצמי – נו, עד שיש לי קונסולה, אני חייב משחק מכות. ואם כבר משחק מכות, אז לפחות אחד עם הרבה בנות לא צנועות. גם הביקורות שקראתי עליו היו טובות, וזכרתי במעורפל ששיחקתי פעם ב-Dead or Alive 2 ב-PS2 ונהניתי.

מה אני חושב: האמת היא שלא שיחקתי בו כל כך הרבה. חשבתי שאשחק בו יותר עם חברים, אבל הבעיה היא שאם כבר משחקים אצלי באקס בוקס, אז משחקים רק ב-Rock Band. ממה שכן שיחקתי – הוא די כיפי. יוצאים תרגילים מגניבים בלי להתכוון, והבנות אכן לא צנועות.

Rock Band 2

מחיר: כ-1500 ש"ח ב-ebay (חדש). המוכר קצת דפק אותי עם המחיר של המשלוח (היה אמור להיות בחינם, אבל הוא משום מה שלח את זה ב-UPS, שחייבו אותי על הטיפול בפריט וההוצאה מהמכס). לפחות זה הגיע מהר.

למה קניתי: כי התלהבתי בזמנו מ-Guitar Hero, ושמעתי שזה אפילו יותר מגניב.

מה אני חושב: כבר כתבתי. במשפט אחד – זה כנראה המשחק הטוב ביותר ביקום, ואני מכור אליו ברמות קשות.

NBA Street: Homecourt

מחיר: קיבלתי במתנה.

למה קנו לי: ביקשתי שיקנו לי את המשחק הזה ליומולדת כי ממש אהבתי את הדמו שלו.

מה אני חושב: משחק מגניב לאללה. ההטבעות מטורפות, הגרפיקה מצויינת, ואפשר לשחק ב-4 שחקנים ולדפוק לחברים שלכם גגות לפנים. זהו המשחק היחיד שהצליח בכל זאת להסתנן לערבי Rock Band 2 שהיו אצלי.

GTA 4

מחיר: כ-130 ש"ח ב-ebay (משומש במצב חדש).

למה קניתי: התכוונתי לקנות את גרסת המחשב האישי, אך כששמעתי שהיא בעייתית מאוד, החלטתי בכל זאת לקנות את גרסת האקס בוקס.

מה אני חושב: משחק נהדר. Liberty City מדהימה, העלילה כתובה ברמה שלא תבייש את סרטי הוליווד המושקעים ביותר, ויש אינסוף משימות ודברים לעשות. אני משחק במשחק הזה המון, באמת. ובכל זאת? GTA 4 לא ייכנס אצלי לאותה פינת כבוד ביחד עם משחקים דוגמת Half Life 2 או BioShock. זהו ה-GTA הטוב ביותר, ללא ספק, אבל הוא גם עוד GTA.

Project Gotham Racing 4

מחיר: כ-80 ש"ח ב-ebay (חדש).

למה קניתי: אהבתי את הדמו, והוא בין משחקי המירוצים היחידים לאקס בוקס שיש להם עדיין Split Screen.

מה אני חושב: טוב, יש לי אותו רק יומיים, אבל בינתיים – אני אוהב. המשחק מהיר מאוד ועשוי היטב. יש המון גיוון במסלולים ובכלי הרכב (יש בו גם מכוניות וגם אופנועים). גם הגרפיקה לא רעה, למרות שהמשחק אינו חדש. את ה-Split Screen עוד לא ניסיתי, אבל אולי אצליח להשחיל את PGR4 בפעם הבאה שבה נשחק ב-Rock Band. או שאני פשוט אארגן ערב נטול Rock Band, על מנת להצליח סוף סוף לשחק במשחקים אחרים.

מעבר למשחקים האלה גם קניתי את Geometry Wars 2 ו-Worms בשירות ה-XBLA. עם Geometry Wars 2 כבר הכבירו במילים בבלוג הזה, אז רק אומר ש"אני מסכים". ווורמס? וורמס זה וורמס.

בסוף שבוע שעבר, התחילו להתחוור לי המימדים של בעיה חמורה ביותר: אני לא מסוגל לנטוש את Guitar Hero. חברים טובים דאגו לכך שיהיו לי שני משחקי Guitar Hero בבית, ובמשך כחודש לא הצלחתי להביא את עצמי לשחק כמעט בשום דבר אחר. ללא ספק, המצב הזה היה צריך להשתנות. המירוץ שלי ל- Expert, חשבתי לעצמי, יכול להמשיך גם בתדירות יותר נמוכה. אבל הייתי צריך למצוא משחק ממכר אחר. משהו שיעקור אותי בצורה חזקה מ- Guitar Hero, אבל גם יהיה מספיק קצר כדי להרוס לי רק ימים בודדים מהחיים.

את השם של המשחק שיצליח לעשות את זה שמעתי ב"המשחקיה". קוראים לו Gemcraft.

Gemcraft הוא משחק מהז'אנר הידוע והאהוב (?) של משחקי Tower Defense. כמו Desktop Tower Defense הקלאסי, הרעיון ב- Gemcraft הוא להתמודד עם שורה של מפלצות שחוצה את המסך לאורך מסלול באמצעות בניית "מגדלי שמירה". אבל ב- Gemcraft, מגדלי השמירה בפני עצמם לא מספיקים. אתם צריכים למקום במגדלי השמירה האלה "יהלומים" שכל אחד מהם יעניק התקפה אחרת למגדל השמירה בו הוא ממוקם.

אבל כמו בכל משחק מוצלח, כמות האפשרויות שלכם הולכת לגדול בהדרגה ככל שתתקדמו במשחק. כבר מהרגע הראשון – אתם מסוגלים לאחד בין יהלומים שונים, במטרה ליצור יהלומים חזקים יותר או יהלומים עם כמה כוחות מיוחדים. אבל ככל שהדמות שאתם משחקים תעלה בדרגות (ועוד שניה נדבר גם על זה), תוכלו גם ליצור יהלומים חזקים כאלה ללא הצורך לאחד יהלומים חלשים יותר, או אפילו להתחיל עם היהלומים האלה בתחילת השלב. ואם באמת תהיו נואשים, תוכלו פשוט לקחת את אחד היהלומים שייצרתם ולהטיח אותו במפלצות ישירות, ובכך להציל את עצמכם ממצבי ביש בעיתיים במיוחד.

העליה בדרגות נעשית באמצעות השגת ניקוד גבוה ככל האפשר בכל שלב ושלב. ככל שתחסלו מפלצות מהר יותר, כך תקבלו יותר ניקוד על חיסולן, כשהמפתח להשגת כמות ניקוד מסיבית באמת טמון ב"זירוז" של גלי המפלצות. כלומר, אם תגרמו לעשרה גלים של מפלצות (במקום גל בודד) לתקוף אתכם באופן סימולטני, תזכו לכמות נקודות גדולה במיוחד… בהנחה שתצליחו לשרוד את העובדה שאתם מותקפים כעת על ידי עשרה גלים של מפלצות. לאחר שתעלו בדרגות, תוכלו לקנות מספר "כשרונות" שיקלו את חייכם בשדה הקרב במגוון דרכים. כמו כן, לכל מסך יש ניקוד יעד, שהגעה אליו תעזור לכם לחשוף מסכים סודיים חדשים. המטרה במשחק היא לסיים כמות צנועה של כמה עשרות מסכים.

והנה מגיעה האזהרה: כפי שבוודאי הצלחתם להסיק מהפסקאות הראשונות בפוסט הזה, המשחק הזה ממכר. מהרגע שהתחלתי לשחק בו, לא הצלחתי לעשות שום דבר אחר עד שסיימתי אותו לחלוטין. כלומר – עד שהגעתי ל"ניקוד היעד" בכל שלב, וסיימתי כל מסך ומסך סודי ב- Gemcraft. המשחק הזה הצליח להרוס לי כמה ימים טובים, בשעה שעבדתי על מנת לסיים אותו.

העניין הוא שזה לא תמיד היה ממש כיף. יש ל- Gemcraft כמה יתרונות שהופכים אותו לכיפי הרבה יותר מ- Desktop Tower Defense: הוא מורכב ממסכים קצרים, ולא ממסך אחד ארוך (או ליתר דיוק, אינסופי). אם נכשלים בו מאבדים, במקרה הגרוע, כמה דקות של עבודה ולא כמות של זמן שמתחילה בכמה דקות ונגמרת בשעתיים וחצי. הוא גם קצת יותר מגוון ומלא אפשרויות מ- Desktop Tower Defense. מהסיבה הזו, הוא הצליח להחזיק את תשומת הלב שלי למשך יותר זמן. הוא פשוט משחק טוב יותר.

אבל הוא סובל מחסרון קריטי אחד שמצליח לפגוע בו מאוד: בעייתיות באיזון. המשחק לא מעלה את רמת הקושי שלו מספיק ככל שאתם מתקדמים בו, ובמקום להתקדם ולהעשות קשה יותר, מלבד כמה נקודות מקומיות של תסכול, הוא נעשה קל יותר ככל שאתם עוברים בו מסכים. אבל ספציפית, מהרגע שהדמות שלכם עוברת את דרגה 40 ומסוגלת להתחיל כל שלב עם היהלומים החזקים ביותר בסדרה, רמת הקושי צונחת לרצפה. מהרגע שעברתי את דרגה 40, עברתי את כל המסכים עם "ניקוד היעד" כבר בניסיון הראשון (מלבד המסך האחרון, אותו הייתי צריך לנסות פעמיים).

ולמרות האתגר הלוקה-בחסר הזה, לא הצלחתי לעזוב את Gemcraft. שיחקתי במסך אחרי מסך, עד שסיימתי אותו לחלוטין. ואז קמתי מהמחשב בצעקות של "יש! אני חופשי!". בשורה התחתונה, אני ממליץ על Gemcraft – אבל רק בהנחה שאתם מתאפיינים באופי קצת יותר חזק משלי, ומסוגלים לעזוב את המשחק קצת אחרי שאתם מגיעים לדרגה 40.