טוב, כולנו כבר יודעים איך זה עובד. Steam עושים מבצע מטורף (התירוץ הנוכחי הוא Thanksgiving), אנחנו מוציאים הרבה כסף ומקבלים בתמורה המון משחקים, שאולי נשחק בהם עוד שנה-שנתיים אם יהיה לנו זמן פנוי מתישהו.

הפעם אין דילים קבועים (לפחות כרגע), אלא רק דילים יומיים מתחלפים, אז כדאי להיכנס כל יום לראות אם יש משהו שווה. חוץ מזה, יש עוד שני גימיקים למבצע הנוכחי:

1. יש חבילות של הרבה עותקים של משחקים מסוימים ממש בזול. למשל, היום אפשר לקנות 10 עותקים של Half-Life 2 ב-20 דולר (כשעותק אחד לבד עולה $10).

2. כל יום יוגרלו 30 אנשים שיש להם wishlist עם 10 משחקים או יותר, והם יקבלו את 5 המשחקים הראשונים ברשימה בחינם. לדעתי שווה לעשות wishlist רק בשביל הסיכוי הזה.

הטירוף התחיל לפני כמה שעות ויימשך עד יום שני. אז למה אתם מחכים?

כפי שכבר אמרתי בכל מיני הזדמנויות, את שבוע שעבר ביליתי בניו-יורק, בחופשה עם אשתי. אני לא הולך לספר לכם על חווית הקניות בחנויות הגיימינג העצומות שביקרתי בהן – גם כי לא יצא לי לעשות את זה יותר מדי (יצאתי מניו-יורק רק עם עותק של Elite Beat Agents ל- Nintendo DS, שעליו עוד תשמעו בעתיד, אם לא שמעתם עליו כבר), וגם כי GamesGirl כבר כתבה על זה פוסט מוצלח לפני כמה חודשים טובים.

אני אני כן רוצה לנצל את הבמה הזאת בשביל לספר לכם משהו אחר. באחד מהערבים הפנויים שהיו לנו בעיר, תכננו לבלות ב- Upright Citizens Brigade Theatre – מועדון סטנד-אפ ותיק וזול שזכה להמלצות חמות. לא היה לי יותר מדי מידע על המופעים שלו לפני שהגענו לשם. הגענו בסביבות השעה 20:00, והנחנו שנראה מופע אחד או שניים, ואז נזוז הלאה. אבל אז גיליתי שב- 21:30 מתוכנן מופע בשם "Bad Video Game Movies: The Definitive History", אז נשארנו שם עוד קצת.

לרוע המזל, למרות שאני הולך להמליץ ממש על המופע הזה, אני לא בטוח איך אתם יכולים לראות אותו בדיוק. עד כמה שאני יודע, ההופעה במועדון באותו הלילה היתה האחרונה בסדרה, כך שגם אם במקרה הייתם מבקרים בניו-יורק (או שאתם שייכים לקהל הקוראים המצומצם שנמצא בניו-יורק עכשיו וקורא את הבלוג הזה) – אתם לא יכולים לראות את המופע. כך שאני מניח שמה שאני הולך להגיד זה, בעצם, שאם יוצא לכם לבקר בניו-יורק – תבדקו מדי פעם את התוכניה של Upright Citizens Brigade Theatre. מדי פעם יש להם דברים שקשורים למשחקים.

והמופע עצמו? ובכן, הוא מועבר ע"י שני חבר'ה בשם ג'ף רובין ופט קסלס – שרק לאחר המופע גיליתי שהם האנשים מאחורי בלוג הוידאו המצליח Bleep Bloop. לאורך קצת יותר משעה, הם עוברים על ההיסטוריה העגומה של הז'אנר שמתחילה ב"האחים סופר-מריו" (שהפתיחה שלו מובילה אותם להסבר על הדרכים הנואשות שבהן סרטים מבוססי-משחקים מנסים לכפות היגיון על עולמות מופרכים לחלוטין), עוברת ב- Street Fighter (שבו חברת ההפצה התעקשה שכל אחת מהדמויות במשחק המחשב תופיע במהלך עשר הדקות הראשונות של הסרט), Mortal Kombat ו- Tomb Raider ומסתיימת עם Resident Evil – היחיד מבין הסרטים שהתפתח לסדרה מצליחה-קלות. בדרך הם מסבירים שוב ושוב את הדרכים שבהן הסרטים האלה נכשלים ("מגניב במשחקי וידאו – דבילי בחיים האמיתיים", למשל, הוא כלל שחוזר על עצמו לאורך כל המופע), מסבירים איך סרטים מבוססי-משחקים צריכים להראות (ב- 71% מהסצינות ב- Mortal Kombat יש אנשים שהולכים מכות – יותר מפי 3 מהסרט Street Fighter… נחשו מה הם אוהבים יותר) והכי חשוב – מדגימים את הנקודות שהם מדברים עליהן באמצעות קטעי וידאו ערוכים היטב.

קטעי הוידאו האלה, בצירוף ההערות שזורקים שני המארחים תוך כדי, הם הכוכבים הגדולים של הערב. הם כוללים פנינים שמעולם לא ראיתי – כמו סצינות הסיום הנפלאות של Street Fighter, או הפירוט המוגזם שבו מסבירים ב- Mortal Kombat: Retribution איך עובד כדור הקסמים שמביא אותם לכל מקום בתוך מספר שעות (תגובתו של ג'ף: "וואו, זה רק קצת יותר מהיר ממטוס!").

בסך הכל, מדובר היה בשעה-וקצת של בידור משובח,  מהסוג שחשבתי שלעולם אני לא אראה בארץ (עד שגיליתי ש"ארץ נהדרת" עשו מערכון על Angry Birds). אז אם יוצא לכם לבקר בניו-יורק, תבדקו באינטרנט את התוכניה של Upright Citizens Brigade Theatre. אולי תמצאו שם דברים מוצלחים.

תוכלו לקרוא עוד קצת ממה שיש לג'ף ופט להגיד על המופע, כאן.

הקינקט יצא לשוק לפני שבועיים וחצי, ונפרץ לפני פחות משבועיים, וכבר יש מגוון רחב של אנשים מגניבים שעשו איתו דברים מגניבים. הנה כמה דוגמאות מוצלחות:

ממשק מולטי-טאץ' (זוכרים את הסצנה מ-Minority Report? כזה, רק במציאות) ל-Windows 7:

מוד שהופך כל מקל מטאטא פשוט ל-Lightsaber, כולל סאונד-אפקטס מתאימים:

מנוע פיזיקלי שמשלב אתכם בתפאורה:

והפיתוח הכי מרשים לדעתי – רובוט שיודע לראות (המהפכה קרובה מתמיד!):

עוד פרוייקטים מגניבים אפשר לראות באתר KinectHacks, שלפחות כרגע מתעדכן כמה פעמים ביום.

כן, קניתי את הקינקט. ועוד בישראל. הזמנתי אותו בהזמנה מוקדמת, במחיר שנראה לי גבוה בזמנו – 949 ש”ח. חישבתי שיחד עם מכס ומשלוח, זה יצא משתלם יותר מאשר הזמנה מחו”ל. לפני מספר ימים עלצתי כשהתקשרו אליי מהחנות כדי לספר שהמכשיר הגיע סוף סוף, אבל העליצות היתה קצרת מועד, שכן סיפרו לי שבשל שינוי בעלויות עבורם (משהו לגבי אישור של מכון התקנים עבור ספק הכוח שמגיע עם הקינקט) אני אאלץ להיפרד מ-1200 ש”ח תמורתו. החוקיות של מהלך כזה מוטלת בספק, לדעתי, אבל מעצלנות (ומרצון לשחק כבר בדבר החדש הזה) הגבתי בכניעה.

טיפ קטן: המשחק Kinect Adevntures שמגיע עם הקינקט הוא region free, אז הוא יעבוד לכם גם על קונסולה אמריקאית, למרות שבישראל מייבאים את החבילה מאירופה. אם כך, אם אתם שוקלים לקנות את החיישן בישראל, החשש היחידי צריך להיות לאגו הכאוב שלכם, על כך ששילמתם מחיר כפול מה-150$ שדורשים עבורו בארה”ב.

החיישן עצמו קטן ממה שציפיתי, שזה מעולה, כי אין לי מדף נפרד בשידת הטלוויזיה לשים אותו, ויכולתי לשים אותו לפני הטלוויזיה עצמה והוא לא מסתיר כלום. הוא מתחבר לאקס בוקס (הישן יותר, שאינו “kinect ready”) אך ורק דרך תקע ה-USB האחורי, אז אם יש לכם מתאם Wifi תצטרכו להשתמש בקומבינה שכוללת מפצל וחיבור לשקע הקדמי של הקונסולה שלכם. די מכוער, אני מניח, אך למרבה המזל, לא הבעיה שלי.

בהפעלה הראשונית מקבלים הנחיות שימוש ברורות ותוך דקות מצאתי את עצמי משתעשע עם הממשק נטול הגיימפאד החדש. זה מגניב. זה לא נוח כמו להשתמש בגיימפאד, אבל לפחות בהתחלה, זה מגניב להשתמש בידיים ובקול כדי לגרום לדברים לקרות. Xbox! Dashboard! צועקים לעבר הקינקט, וזה עובד! הוא עושה דברים כשאומרים לו!

המשחק היחידי שיש לי בינתיים הוא Kinect Adventures (אם כי בכוונתי לקנות גם את משחק הריקודים Dance Central של Harmonix). החסרון המרכזי של הקינקט מתגלה מיד כשמתחילים לשחק באמת. הוא צריך הרבה מקום. אבל המון מקום. כששיחקתי לבד עוד איכשהו הסתדרתי, כי יש לי חדר די גדול. אבל כדי ששני אנשים ישחקו יחד תצטרכו לפנות מקום בגודל של מגרש כדורסל, פחות או יותר. לא תאמינו כמה קונפיגורציות שונות של הרהיטים בחדר הייתי צריך לנסות כדי לשחק עם עוד מישהו. בסופו של דבר הצלחתי: אם אני מוציא את כל הכסאות מהחדר, מביא את השידה שליד המיטה ושם אותה מול הארון, לוקח את הטלוויזיה (מנתק אותה מממיר הכבלים ומהמחשב ומשאיר רק את החיבור לאקס בוקס ולחשמל) ואת הקינקט בלבד ושם את שניהם על השידה, אז יש לי כמעט מספיק מקום כדי ששני אנשים ישחקו יחד בלי לתקוע מרפקים בצלעות של אף אחד.

המשחק עצמו הוא יותר מדגים יכולת ממשחק אמיתי. הוא כולל מספר משחקונים, שמתוכם שניים די מעפנים, אחד בינוני, ושניים מוצלחים. במשחקון הכי מוצלח, Reflex Ridge, אתם נמצאים על קרון נע ועליכם להתחמק מכל מיני מכשולים: להתכופף, לקפוץ, לזוז מצד לצד ולאסוף נקודות על ידי דגמון פוזות שונות ומשונות. זה ממש כיף לפזז מול הטלוויזיה, וכיף לא פחות לצפות במישהו אחר עושה זאת. לראות שני אנשים בוגרים מזנקים באוויר ומיד מתכופפים ומותחים את הידיים לצדדים זה מצחיק עד כדי עונג. המשחק יודע את זה, ולכן הוא דואג לצלם אותך ברגעים המביכים ביותר, שזו הברקה אדירה לדעתי. הנה תמונה שלי מרחף באוויר כשחבר צוחק עליי מאחורה:

לקינקט יש לאג די מורגש, יש לומר, אבל בסך הכל זה עובד נהדר. הוא מזהה את כל התנועות, הוא שם לב מיד כשהשחקן יוצא מהטווח הדרוש או מתחלף במישהו אחר, והוא יודע לכוונן את עצמו מחדש במקרה הצורך. הספקתי כבר לבדוק את המשחק בסיטואציה חברתית (חגגתי יומולדת לפני כמה ימים, מזל טוב לי!) וכולם מתלהבים כשהקינקט זז למעלה ולמטה כדי למצוא אותך. בצדק – הדבר הזה מרגיש כמו חתיכת טכנולוגיה מסרט מדע בדיוני.

נרשמה הנאה מרובה גם מהמשחק עצמו ומהפאדיחות הלא נגמרות, ורק תקרית בטיחות אחת בה הראש של מישהו פגע במנורה בחדר שלי. כבודו של רוק באנד במקומו מונח, אבל אפשר לומר די בביטחון שהקינקט הוא הכוכב הבא של מסיבות חנונים. רק חבל ש-Kinect Adventures הוא המשחק היחיד שמגיע עם החיישן. יש לי הרגשה שהוא הולך להימאס עליי די מהר (כבר הספקתי למאוס סופית בשניים מתוך חמשת המשחקונים). שילוב של משחק כמו Kinect Sports היה הופך את החבילה לאטרקטיבית יותר.

אני די סקרן לראות אילו משחקים יפתחו עבור הקינקט בעתיד. זה די מרגש לראות משהו כל כך חדש ומרענן בפעולה, אבל נראה שההיצע הנוכחי של המשחקים (אולי חוץ מ-Dance Central שקיבל ביקורות חיוביות) רחוק מלמצות את הפלטפורמה. לטעמי משחקים מבוססי תנועה הולכים להישאר נישה – אנשים אוהבים לרבוץ על הספה ולהזיז רק את האצבעות – אבל זו נישה מגניבה. עם מספיק דחיפה מצד מיקרוסופט, אני מעריך שיהיו לא מעט משחקי קינקט איכותיים. אם כבר עכשיו חברות כמו Harmonix, Ubisoft ו-Rare מפתחות עבור הקינקט, זה סימן טוב.

לסיכום – אם יש לכם המון מקום, כוח להזיז את הגפיים שלכם וחוסר מודעות עצמית, אני ממליץ בחום לבקש מהדודים מאמריקה להגניב לכם את הקינקט במזוודה. החבילה די קטנה ובארץ ידפקו אתכם במחיר.

יש אנשים שפויים בעולם. ואחד מהסימפטומים שמעידים על השפיות שלהם היא שכשמגיע יום הנישואים שלהם, הם לא אומרים לאשה שלהם "איזה יופי, מחר יש יומהולדת שנה ל- Left 4 Dead 2. אני צריך לכתוב על זה משהו".

אבל כן, אני ואשתי חגגנו את יום הנישואים הראשון שלנו ביום שלישי האחרון (מסעדת "פיטר לוגר" בניו-יורק, תודה ששאלתם). ו- Left 4 Dead 2 חגג את יום ההולדת הראשון שלו יום לאחר מכן. ואני חייב להתייחס לזה באיזושהי צורה. כי בעוד ש- Left 4 Dead הראשון היה משחק מצוין, הוא אף פעם לא איחד בצורה כל כך גורפת אותי ואת החברים שלי. שיחקתי בו ביחד עם עוד שלושה אנשים, מתוכם שניים כתבו איתי בבלוג, למשך שלושה-ארבעה חודשים… וזהו, בערך. אבל לעומתו, Left 4 Dead 2 היה כבר סיפור אחר לגמרי.

למשך מספר חודשים, כמעט כל החברים שלי שיחקו Left 4 Dead 2. או שהם היו בדרך לקנות את Left 4 Dead 2. או שכל הזמן אמרנו להם שהם צריכים לקנות את Left 4 Dead 2. דיברנו על זה ללא הפסקה במפגשים חברתיים (ואולי זה הזמן להתנצל בפני מיעוט החברים שלי שלא משחקים במשחק…). פיתחנו מסביב למשחק המון בדיחות – פנימיות יותר ופנימיות פחות (החביב עלי זה המשפט "אני מת. תודה", אבל אין לי כוח להסביר אותו). ארגנו מסיבות רשת מסביב למשחק הזה (גם לכבוד המשחק הראשון ארגנו אחת, אבל לשני ארגנו הרבה יותר). הזמנו אנשים מרחבי האינטרנט להתחרות נגדנו. העלנו סרטונים שהכילו קטעים משעשעים שקרו לנו במשחקים ליוטיוב. בקצרה, המשחק הזה הפך למאורע משמעותי בחיים שלנו, בהיקף שהמשחק הראשון אפילו לא התקרב אליו.

ו- Valve, מצידם, עזרו לא-מעט. The Passing הביא איתו, מלבד המערכה החדשה, גם את כל נושא המוטציות, שנתנו לנו תירוץ לחזור למשחק לעיתים הרבה יותר קרובות, גם כשחשבנו שיש סיכוי שהוא יתחיל להמאס עלינו. מלבדו, הם גם פרסמו עוד שתי מערכות חדשות למשחק (The Sacrifice ו- No Mercy). הם בהחלט מנסים לעשות את כל מה שאפשר בשביל להמשיך ולעודד את העניין שלנו במשחק.

בקרב הקהילה הקטנטנה שלי ושל החברים שלי, זה עבד רק באופן חלקי. למרות שרובנו עדייין משחקים במשחק (וכשאני אומר "אנחנו" אני מתכוון להגיד "הם", כי קצת קשה לשחק איתם כשאני נמצא בקנדה), חלק מאתנו כבר פרש והפסיק לשחק בו, וגם בקרב החלק שכן משחק במשחק ההתעניינות במשחק קצת ירדה.

אבל קשה לי להתלונן. שיחקתי ב- Left 4 Dead 2 יותר מ- 150 שעות. ואני כנראה הולך לשחק בו עוד. במשך השנה האחרונה, המשחק הזה היה, בלי שום עוררין, המשחק המשמעותי ביותר ששיחקנו בו, והוא הגיע אצלי למעמד שמעט מאוד משחקים הצליחו להגיע אליו בשנים האחרונות.

מה הלאה? מהצד של Valve, אני מקווה לעוד מערכה חדשה אחת או שתיים בשנה הקרובה, ואולי עוד איזו מערכה מ- Left 4 Dead הראשון שתועבר למשחק השני, כמו No Mercy. מהצד שלנו – בקרוב יגיע הזמן שלי לארגן עוד Zombiefest,  ואני עדיין מנסה לחשוב על רעיונות מה אני יכול לעשות איתו הפעם.

אז בסך הכל, זאת היתה שנה נפלאה. ובניגוד לחיי הנישואים שלי, אני לא מצפה שמערכת היחסים הזו תמשך עוד שנים רבות, אבל אני כן מצפה להפיק עוד שנה/שנתיים של הנאה מהמשחק הזה. וזו עסקה לא רעה בכלל, כשחושבים על זה.

מיקרוסופט השיקה היום את Games for Windows Marketplace החדש. לטענתם, זה לא ניסיון להתחרות ב-Steam, אלא סתם חנות אונליין ושירות הפצה דיגיטלית של משחקי מחשב שמשולב יחד עם DRM ומערכת של achievements וקצת social gaming. אבל השאלה המעניינת היא לא האם הם מנסים להתחרות בסטים, אלא האם הם מצליחים. בואו נסתכל:

העמוד הראשי של ה-Marketplace מכיל מגוון רחב של משחקים חדשים. כלומר, בדיוק ארבעה. בעוד ש-Steam מתגאים בכותרים מבוקשים ומוערכים כמו Call of Duty: Black Ops, Fallout: New Vegas ו-Football Manager 2011, מיקרוסופט יותר צנועים ומסתפקים במשחקים כמו Lost Planet 2 (ציון 68 ב-metacritic), או Lego Universe (ציון 66).

שאר העמוד הראשי מכיל דברים מלהיבים כמו COD4, ביושוק 2 ופעם נוספת את Lego Universe. למעשה, הוא לא מכיל כל כך הרבה דברים באופן כללי, כי כנראה במיקרוסופט חושבים שהאנשים שמסתובבים ב-GFWM הם זקנים או נכים שכלית, ולא מסוגלים להתמודד עם משהו שאינו תמונות גדולות וכפתורים ענקיים של "קנה אותי". אז אם אתם רוצים לראות משהו מעבר ל-10+ המשחקים שבעמוד הראשי, תצטרכו לדפדף די הרבה.

למשל, לעמוד New Releases, שבתקווה יכיל משחקים קצת יותר חדשים מ-Hitman 2 (משחק מ-2002, למי שלא מכיר). או! הנה משהו חדש – GTA III (לא, אני לא עובד עליכם, זה באמת היה ב-New Releases כשהסתכלתי שם. אחר כך הלכתי שוב כדי לקחת צילומסך וזה נעלם). ועוד 6 דברי DLC ל-Dead Rising 2. יופי.

תראו, זה לא שאין ב-GFWM משחקים טובים. בחיפוש קצת יותר מעמיק מצאתי שם, למשל, את Assassin's Creed (שניהם), Arkham Asylum ו-Deus Ex. אבל 7 שנים אחרי ש-Valve הוציאו את סטים, ומשהו כמו 3 שנים אחרי שהם השתלטו לחלוטין על השוק, מיקרוסופט מוציאים משהו שהוא כל כך עלוב ומגוחך, שזה קצת גורם לי לרחם עליהם. זה כמו ילד קטן שרואה את אבא שלו מרכיב איזה ארון, ורוצה גם לעשות משהו מגניב כמו שאבא עושה, אז הוא לוקח פטיש צעצוע ובונה משהו עקום מכמה קוביות. זה חמוד בצורה מעוררת רחמים שכזו, אבל לא הייתם רוצים לשים בזה את הבגדים שלכם.

(ואנקדוטה קטנה כבונוס: רשימת המשחקים בהכרזות המרכזיות בעמוד הראשי של סטים – COD: Black Ops, Fallout: New Vegas, Civilization V, Football Manager 2011. רשימה חלקית (סדר גודל של 30-40%) מהמשחקים המעניינים שמצאתי אצל מיקרוסופט: COD4, Fallout 3, Civilization IV, Football Manager 2010.)

אני מאוד מתנצל, אבל עקב חופשה בניו-יורק, גיימפוד יוצא לחופשה קצרה עד שובי לארץ – בסביבות סוף נובמבר. עמכם הסליחה.

אני לא מכיר את חברת UBM TechInsights, אבל החבר'ה האלה לקחו את ה- Kinect, ובמקום לחבר אותו לאקס-בוקס שלהם ולתת לילדים שלהם לשחק במשהו, הם שברו אותו עם פטיש, בחנו את כל הרכיבים שלו עם זכוכית מגדלת, ואז הקישו את המספרים הסידוריים שלהם ב- Google כדי לברר כמה הם עולים*.

התוצאה? 56 דולר. למוצר שמחירו לצרכן עומד על 150 דולר. מה שמיד זכה לפרסום ברחבי הרשת, ונתן לקבוצה המפרגנת שהיא האנשים-שגולשים-באינטרנט הזדמנות מצויינת לפרוק את זעמם על מיקרוסופט ("גנבים! המחיר מופקע! איך הם מצפים שנקנה גם את זה וגם את גיטרת ה- Pro של רוק בנד 3?!"). הגדילו לעשות Vgames, שפרסמו ידיעה על הנושא שהמסקנה המתבקשת ממנה היא שאם עלות הרכיבים של הקינקט היא 56 דולר, מחירו הסופי של המוצר עבור מיקרוסופט הוא בוודאות באזור ה- 56 דולר ו- 50 סנט, כי כמה כבר עולה להרכיב את הרכיבים האלה בסין. בזמן האחרון אני נתקל יותר ויותר בידיעות באתרי משחקים שמתפרסמות ללא כל הקשר (או שהוא סתם מוצג בצורה חסרה ולקויה), מה שהופך את המידע שמוצג בהן למגמתי-משהו, אבל זה כבר מוגזם. אהבתי במיוחד את הזלזול חסר-הבסיס שלהם בשבב של Primesense (המרכאות הכפולות מסביב למילה "חדשניים"), כי חס וחלילה שנפרגן לחבר'ה ישראליים כשהם באמת עושים משהו מוצלח.

אז הנה קצת קונטקסט מסביב לידיעה הזאת, שרק חלק מהאתרים טרחו לציין:

1. מחיר של מוצר לא מורכב רק מעלות הייצור שלו. במקרה של הקינקט, העלות שלו אמורה לכסות גם על היקף מכובד של מחקר ופיתוח, שלא לדבר על הכסף שהם שילמו לחברות שהם קנו בדרך, תקציב השיווק המסיבי של המוצר, משכורות לכמות מסיבית של עובדים, עלות הבנייה של פס ייצור וכיסוי הוצאות הדלק של המשאיות שמובילות את החבילות של הקינקט לחנויות המשחקים.

2. מחיר של מוצר משקף את הערך של המוצר לצרכן, ולא עלות (זה לא הכי קשור לנושא, אבל דובי קננגיסר פרסם פוסט מצוין בהקשר אחר לחלוטין שמדבר על זה), ככה שאפילו סעיף 1 לא רלוונטי כשבאים לדבר על מחיר הקינקט. המחיר של הקינקט הוא המקסימום שהאנשים ממיקרוסופט חשבו שכמות מספקת של אנשים תסכים לשלם עבורו. וכנראה שהם צדקו.

3. ולגבי החלק של PrimeSense בסיפור הזה – אני לא באמת מומחה בנושא, אבל לפי מיטב ההבנה שלי (מכתבות כמו זו) היתרון העיקרי של PrimeSense על פני חברות מתחרות שסיפקו מוצרים דומים הוא בעלות הזולה של המוצר שלהם. או בניסוח אחר: הם לא היחידים שמספקים מצלמה תלת-מימדית בתור ממשק משתמש, אבל הם עושים את זה יותר בזול – וכאן טמונה החדשנות שלהם.

אני לא הולך לקנות קינקט. לפחות עד שהיצע המשחקים שלו ישתנה, כי בהתחשב בהיצע הנוכחי, הוא לא שווה לי 150$. אבל בחייכם, קצת פרגון עוד לא הרג אף אחד.

(*) זו כנראה לא צורת העבודה האמיתית ב- UBM TechInsights, אבל לכו תדעו.