אוקיי, אנחנו כבר שבוע וחצי אחרי הפצת The Passing – חבילת ההרחבה למשחק הרשת החביב ביותר על חברי הבלוג. ובעוד שדיברנו על הקמפיין החדש שחבילת ההרחבה הזו מוסיפה, לא הספקנו ממש לדבר על השינוי המשמעותי השני שהעדכון הזה מוסיף: המוטציות.

המוטציות הן בעצם מצב משחק מיוחד, שמשתנה משבוע לשבוע. הכוונה של Valve, לא קשה לנחש, היא למשוך את קהל הגיימרים שמשחקים במשחק לחזור אליו פעם אחר פעם, גם לאחר שהם כבר שיחקו בכל הקמפיינים שהוא מציע כמה עשרות פעמים, וראו לכאורה את כל מה שיש לו להציע להם. במהלך השבועיים מאז יציאתו של המשחק, הספקנו להתנסות בשתי מוטציות (ועוד על כך – בהמשך), הרשימה של רוב (או אולי כל) המוטציות הספיקה לדלוף לרשת, וגילינו שלא ממש צריך את טוב הלב של Valve בשביל להפעיל חלק מהמוטציות. והאמת? זה די משמח אותי.

כי עד כמה שאני אוהב את Valve, הנסיונות שלהם למשוך אותי לשחק במשחק בכל שבוע לא באמת מעניינים אותי. אני גם ככה משחק במשחק כמעט כל שבוע. אבל אם במקרה השבוע היחיד שבו אפשר לשחק Versus Realism הוא שבוע שבמהלך רובו אני לא נמצא בכלל – זה מתסכל. אני רוצה אפשרות לחזור ולנסות עם חברים את המוטציות האהובות עלינו. אני רוצה תפריט של מוטציות אפשריות, כמו תפריט המודים ב- Unreal Tournament. אם באמת בא ל- Valve לחשוף בכל שבוע מצב משחק חדש – שיבושם להם. אבל לעזאזל, שישאירו אותו אחר כך בתוך המשחק.

והמצבים עצמם? טוב ששאלתם. אני אתחיל לדבר דווקא על השני מביניהם: Bleed Out. במצב המשחק הזה, כל השורדים מתחילים עם “בריאות” זמנית בלבד, במסכים עצמם אין שום דבר שמעלה להם את הבריאות באופן קבוע (כלומר – Medkits), והזומבים ה”סטנדרטיים” לא מפסיקים לתקוף. אף פעם. ככה שאת המסכים החדשים אתם צריכים להעביר בעיקר בריצה, ואחרי דקות משחק ספורות אתם כבר נמצאים באופן תמידי על הקצה מבחינת הבריאות שלכם.

התוצאה היא משחק קשה יותר, אבל לא בהכרח כיף יותר. הרעיון של זומבים “סטנדרטיים” שלא מפסיקים להגיע הוא מוצלח, אבל העובדה שהבריאות שלכם היא זמנית בלבד היא כבר הרבה פחות מעניינת. אם אני רוצה להפוך את המשחק לקשה יותר, יש דרכים הרבה יותר מותחות ומעניינות לעשות את זה. כמו מעבר למצב Realism. וזה מוביל אותנו במהירות למוטציה המשמעותית יותר.

המשמעות של “Realism” במשחק סטנדרטי הוא שה”הילה” שעוטפת את כל השחקנים האנושיים (ומודיעה לכל שחקן אנושי איפה נמצאים החברים שלו) נעלמת. יש במצב המשחק הזה עוד כמה הבדלים – למשל, כל הזומבים הרבה יותר חסינים לפגיעות שהן לא פגיעות ראש, אבל העדר ההילות הוא בהחלט המשמעותי ביותר. הוא מוסיף הרבה יותר לחץ ואי-וודאות לכל האירועים, ומצליח לעניין הרבה יותר מסתם העלאה של כמות הנזק שהזומבים גורמים לכם.

המוטציה הראשונה ששוחררה, Realism Versus, מחילה את הכללים הללו (כצפוי) על מצב משחק ה- Versus. עבור השחקנים שמשחקים את הזומבים אין כאן יותר מדי הבדל: ה- Realism Versus לא מוסיף עליהם הגבלות חדשות, והם עדיין רואים את ההילות של חבריהם לקבוצה, ואת ההילות של בני האדם שהם נלחמים נגדם. הם אולי מרגישים קצת יותר חזקים מהרגיל, אבל חווית המשחק שלהם נשארת דומה למדי לזו של משחק Versus רגיל.

אבל עבור השחקנים האנושיים… משחק ב- Versus Realism מעלה בכמה רמות את האינטנסיביות והמתח של המשחק. אחרי מסך אחד בלבד ב- Dark Carnival אני והקבוצה שלי קלטנו שהדרך היחידה שלנו לשרוד היא לרוץ ל- Safe Room בצידו השני של המסך כאילו כל שדי הגיהנום וחיות המחמד שלהם רודפים אחרינו, תוך כדי שמירה על תקשורת בצורה מתמדת דרך הצ’אט הקולי של המשחק, ודיווח על כל עיכוב קטן בדרך שמונע מאתנו ללכת צמוד לשאר הקבוצה.

כשאני חושב על זה, זה בהחלט מצב משחק שאני ארצה שישאר ב- Left 4 Dead 2 מעתה ועד עולם. למעשה, אני לא ממש רואה סיבה לשחק ב- Versus רגיל, אם אני יכול לשחק ב- Versus Realism. כמה מוצלח, אם כך, ש- Valve הקשיבה לרחשי ליבי, והעלתה סקר דרך המשחק ששואל את השחקנים האם הם מעונינים ש- Versus Realism יהפוך למצב משחק קבוע ב- Left 4 Dead 2.

השבועות הבאים טומנים בחובם כמה מוטציות מעניינות לא-פחות. אנחנו כנראה לא נכתוב עליהן כאן בכל שבוע, כי אנחנו לא ממש רוצים להפוך את גיימפאד לבלוג הרשמי בעברית של Left 4 Dead 2 (גם אם הפיתוי לעשות את זה הוא גדול במיוחד…), אבל כשיהיו ל- Valve יציאות מוצלחות במיוחד, תהיו בטוחים שנתייחס לזה כאן.

ובינתיים, אני צריך לבדוק אם אני יכול לעקוף את ההגבלות של Valve בעצמי בשביל לשחק ב- Versus Realism עוד פעם.

זהו. זה היה ברור לכולם שזה קרוב, אבל עכשיו זה רשמי. Starcraft 2 (או לפחות החלק הראשון שלו) מגיע למדפים ב- 27 ביולי.

מה שמשאיר לי קצת יותר מחודשיים לסיים סוף כל סוף את Starcraft הראשון.

ל-99% מהמשחקים בעולם יש סוף. יש עלילה שמגיעה לסיום, או שלב אחרון, או איזושהי מטרה שצריך להגיע אליה. אבל יש מיעוט של משחקים שאי אפשר "לנצח" אותם – רובם casual games, או כאלה שהיו נכנסים להגדרה של casual אם היא הייתה קיימת כשהם יצאו (למשל פקמן). למעשה, הדוגמה היחידה שעולה לי לראש כרגע שאינה כזו היא ה- mind game של אנדר, וזו לא בדיוק דוגמה מציאותית.

תסתכלו למשל על Bejeweled: אין "סוף" למשחק. אתם מתחילים משחק, צוברים כמה שיותר נקודות עד שאתם נפסלים, ואז מתחילים משחק חדש. אין משמעות ל"ניצחון". או ככה לפחות חשבתי.

מייק לייד (Leyde) מקליפורניה, קבלן פלדה בן 56, הביס את Bejeweled 2. אחרי משחק שנמשך על פני יותר מ-3 שנים (!), הוא עבר את הניקוד המקסימלי של 2,147,483,647 (2 בחזקת 31 פחות 1) וגרם לתצוגת הניקוד להיעלם.

כמה סטטיסטיקות מהמשחק של מייק:

• 2205 שעות ו-51 דקות משחק
• 439 שלבים
• 4,872,229 יהלומים
• 48,519 power gems
• 18,190 hyper cubes

מוסר השכל: הכל אפשרי.

כל מי ששיחק בטטריס במהלך חייו לא יכול שלא לחשוד שהמכונה שהוא משחק נגדה מנסה בכוונה להתאכזר אליו. אבל איך אתם חושבים שיילך לכם אם זה באמת מה שקורה במשחק?

קבלו את Hatetris – משחק טטריס שמנסה בקביעות לשלוח לעברכם את חלקי הטטריס הכי פחות מועילים בכל מצב נתון. השיא שלי עומד כרגע על 3 שורות.

כן, זה קצת מזכיר את הסטריפ שהיה ל- xkcd בנושא.

[תודה ל- boingboing]

[שלום! אני עופר. אולי אתם זוכרים אותי מכמה פוסטים אורחים שכתבתי כאן בבלוג, ועכשיו הצטרפתי בתור כתב קבוע. אתם יכולים לקרוא עלי בעמוד “מי אנחנו?”. ועכשיו, זומבים.]

15:15 – עוברת לי מחשבה בראש: “הממ, אני הולך לשחק עכשיו את The Passing בפעם הראשונה. אני הולך לכתוב על זה פוסט. אולי אני אעשה את זה ב- liveblogging? זה יהיה מגניב.”

15:16 – אני מבין שזה יהיה מטופש, כי עד שמישהו ישים לב לזה, הקמפיין כבר ייגמר. אבל בעצם, זה לא אומר שאני לא יכול לכתוב את הפוסט תוך כדי שאני משחק… אחד היתרונות של להחזיק שני מחשבים.

15:45 – מתחילים לשחק. מישהו שכבר סיים את הקמפיין מוקדם יותר טוען שזה ממש קשה. We will see!

16:00 – אחד השחקנים קורס וצריך להוריד את המשחק מחדש. 8 ג’יגה בקצב של מגה בשנייה, צריך לקחת בערך שעתיים. נתראה אז.

23:56 – שעתיים הפכו ל-3 שעות, שהפכו לדחייה עד הלילה. שחקן אחד התחלף , אני טיפה שיכור, אבל יש משחק! משחקים ב- normal realism, כי הגענו למסקנה ש- advanced realism זה יותר מדי בתור פעם ראשונה, אבל רוצים ריאליזם כי זה הרבה יותר מפחיד ומלחיץ. זואי מדברת איתנו מהגשר ומסבירה לנו מה אנחנו צריכים לעשות, ויוצאים לדרך!

00:11  – מסיימים את השלב הראשון. קצר, אבל לא קל. נתקלנו כבר בו בכמה מהגימיקים החדשים, כמו לוקר מלא בבקבוקי מולוטוב, או ה- fallen survivors שקשים יותר להריגה, אבל משאירים מאחוריהם כל מיני דברים טובים. Valve טובים בגימיקים.

00:32 – אני מקבל את האצ’יבמנט שאומר שהעפתי ל-18 זומבים את הראש עם מקל גולף. אח, אני אוהב את המשחק הזה.

00:36 – מסיימים את השלב השני. זה שלב עצום, וממש קשה לדעת לאן ללכת בכל רגע. וכמובן, יש בסוף קטע ממש ארוך שצריך לרוץ בתוך ביוב, עם מלא זומבים שלא מפסיקים להגיע. ציטוט נבחר: “טרקטור! אני עומד על טרקטור!”

00:38 – פוגשים שוב את החבר’ה מ- L4D1, ששולחים אותנו לאסוף דלק לגנרטור כדי שיורידו לנו את הגשר. צריך לאסוף ממש הרבה דלק, וממקומות מאוד רחוקים. זה נראה ממש קשה.

00:45 – כישלון ראשון בפינאלה, כי התפצלנו. זה ממש קשה.

00:51 – כישלון שני, אפילו יותר מהיר מהראשון. ציטוט נבחר: “סמוקר עלי! ליד גדר ההפרדה!”

01:05 – ניצחון! אין לי ספק שאם היינו ב- advanced, אפילו בלי ריאליזם, לא היה לנו סיכוי. זה ממש קשה.

סיכום

1,536 זומבים נהרגו, ולצערי עוד לא הוסיפו את הנשקים החדשים לסטטיסטיקות אז אני לא יכול לבדוק כמה מהם ע”י מחבט גולף, אבל אני בטוח שלפחות 150. ובנימה יותר כוללת, הקמפיין הזה מצוין, קשה, ובהחלט שווה. יש בו לפחות 3 קטעים מאוד מוצלחים (בלי ספוילרים!), וכיאה ל-Valve הוא כולל גם דיאלוגים משעשעים, למשל את אליס מפנטז על זואי ו-Coach מנסה להרגיע אותו.

אני לא בטוח שהגישה של מעט שלבים ארוכים וקשים תהיה מוצלחת כשנשחק ברמת קושי גבוהה יותר, ואני בהחלט רואה את עצמי מתייאש אחרי כמה פעמים שנפסלנו ממש בסוף של השלב השני או הפינאלה. מצד שני, זה כן נראה מקום מצוין ל- scavenge.

עוד נשאר לנסות את ה- mutations שהבטיחו, וריאציות כלשהן על המשחק שיתחלפו כל שבוע. המוטציה השבועית היא versus realism, שנשמע מגניב ביותר.

שורה תחתונה – זה קמפיין חדש ומעניין, והעדכון מוסיף עוד המון אלמנטים של גיוון למשחק המקורי. וכמובן, את האפשרות להעיף לזומבים את הראש עם מקל גולף. ולקבל על זה אצ’יבמנט.

ועד שהוא יוצא, קבלו טריילר:

מאוד התלבטתי אם בכלל מגיע למשחק הזה פוסט ביקורת. אחרי הכל, כבר כתבתי עליו קצת לפני כשבועיים, ולא בדיוק מדובר באחד מהמשחקים העמוקים-יותר שיצא לי לשחק בהם. אבל רציתי בכל זאת לכתוב עליו שוב, כדי להגיד מפורשות את מה שאמור היה להשתמע מהפוסט שרשמתי אז.

אין שום סיבה בעולם לקנות את Bejeweled Blitz.

אני לא אומר את זה כביקורת על המשחק עצמו, בהכרח (המשחק עצמו הוא לא-משהו בכלל, אבל זה לא קשור). אני גם לא אומר את זה כביקורת על השיטה שבה הוא (או הגרסה הפייסבוקית שלו) מנסה לסחוט עוד כסף מהשחקנים שלו. אני אומר את זה כי הגרסה להורדה של Bejeweled Blitz לא מציעה שום דבר (או לפחות, שום דבר רלוונטי), על פני הגרסה הפייסבוקית של המשחק.

תזכורת קלה: Bejeweled הוא אחד המשחקים הפופולריים ביותר של Popcap, שבו צריך ליצור שלשות של יהלומים בצבע זהה ע”י החלפה של זוג יהלומים בכל פעם. Bejeweled Blitz הוא גרסה פשוטה יותר של המשחק הזה, שבה ניתנת לכם בכל פעם דקה אחת להגיע לניקוד גבוה ככל האפשר במשחק. את הניקוד הזה, אחר כך, אתם יכולים להשוות לזה של חבריכם, ובכך לגלות אחת ולתמיד למי מכם יש יותר זמן פנוי בחיים.

על מנת לסייע לכם להגיע לניקוד גבוה ככל האפשר, מלבד המאגר הסטנדרטי של יהלומים מיוחדים, בונוסים שונים, ודרכים להכפיל את הניקוד שאתם מקבלים ככל שאתם מתקדמים במשחק – עומדים לרשותכם גם Boosts – חמש תוספות שאתם יכולים “להפעיל” (כל אחת מהן מחזיקה לשלושה משחקים, ואתם יכולים להפעיל מקסימום שלוש תוספות בו זמנית), ובכך לשפר את הסיכויים שלכם להגיע לניקוד גבוה יותר ע”י הוספה של יהלומים מיוחדים על הלוח, או הוספה של 5 שניות לשעון המתקתק שלכם. את ה- Boosts האלה אתם קונים באמצעות כסף – שאתם יכולים לצבור בקצב איטי-להחריד באמצעות משחקים חוזרים ונשנים ב- Bejeweled Blitz, או באמצעות הוצאה של כסף אמיתי על מטבעות וירטואליים.

אבל גם ללא הסחטנות הזו, יש שתי בעיות עיקריות ב- Bejeweled Blitz. את הראשונה כבר אמרתי קודם: הגרסה להורדה של המשחק לא מציעה שום דבר משמעותי שאי אפשר למצוא כבר בגרסה הפייסבוקית של המשחק. ההבדל העיקרי הוא היכולת לשחק במשחק גם מבלי להתחבר לפייסבוק, אבל אני לא יכול לחשוב למה שתעדיפו לעשות את זה במשחק שהמטרה היחידה בו היא לעקוף את החברים שלכם ולהשוויץ בניקוד שהשגתם. ההבדל השני הוא אוסף גדול למדי של “מדליות” שאתם יכולים להרוויח במשחק, ונותנים לכם סוג של מטרה שלא ממש קיימת במשחק הפייסבוקי. אבל דווקא את המדליות האלה אתם לא יכולים להשוות עם החברים שלכם, כך ששוב היתרון המרכזי של המשחק הולך לו לאיבוד.

הבעיה העיקרית השנייה ב- Bejeweled Blitz היא אפילו חמורה יותר. גם מעבר לסחטנות, ומעבר לעובדה שהוא לא מציע שום דבר חדש על גרסת הפלאש שלו – הוא פשוט לא משחק טוב. Bejeweled, מאז ומתמיד, לא היה אחד המשחקים הטובים ביותר של Popcap – הוא תמיד היה יותר מדי אקראי בשביל להיות מוצלח באמת. ברגע שאתם חוסמים אותו במסגרת של דקה, חווית המשחק שלכם נהיית אפילו יותר אקראית. לא משנה אם השגתי בו ניקוד של 20,000 או 400,000 נקודות – תמיד הרגשתי שזה לא קרה בזכות משהו שאני עשיתי. אולי אני משתפר בו קצת ממשחק למשחק, אבל מה שהרבה יותר דומיננטי כאן, לדעתי, זה מזל טהור.

אני לא אומר ש- Bejeweled Blitz הוא לא ממכר. Popcap משתמשת כאן בכל הטריקים הוותיקים שלה בשביל לגרום לגיימרים תמימים כמוני להשקיע עשרות שעות במשחק ללא יכולת להפסיק: הצלילים, העיצוב הגרפי – כל אלה נבנו כדי להשאיר אתכם בתוך המשחק כמה שיותר זמן. וכמובן, יש גם את העניין הזה שכל משחק נמשך בו רק דקה אחת, כך שהלחיצה על “משחק חוזר” אף פעם לא נראית כבעלת השלכות חזקות מדי. אבל לראשונה מזה זמן רב, הרגשתי שאני ממשיך לחזור למשחק של Popcap שוב ושוב רק מתוך אינרציה, ולא מכיוון שאני באמת נהנה לשחק בו.

אבל אל תתנו לי לבאס אתכם. אם אתם נהנים מ- Bejeweled Blitz – ברכותיי (או תנחומיי, אני לא ממש בטוח). אבל אני בכל זאת לא יכול לחשוב על שום סיבה שתרצו לקנות את הגרסה להורדה שלו. בשביל זה יש לכם את פייסבוק.

כל העולם ואחותו ידעו להגיד שההרחבה “The Passing” של Left 4 Dead 2 תצא השבוע. זה לא חוכמה, כי Valve אמרו את זה בעצמם, בבלוג הרשמי של Left 4 Dead. אבל בזכות כישורי ההסקה המדהימים של “גיימפאד”, הצלחנו להסיק כי ההרחבה תצא ביום חמישי, ה- 22/4.

איך אנחנו יודעים את זה? אה, כי זה התאריך שבו ההרחבה הזאת תהיה זמינה להורדה ברשת ה- Xbox Live.

אה, ואם יורשה לי להגיד: ווהו! עוד Left 4 Dead!

עריכה: בערך חמש דקות אחרי שפרסמתי את הפוסט הזה, עלה בבלוג הרשמי של Left 4 Dead פוסט שמאשר את המסקנה המדהימה שהגעתי אליה, ומכיל עוד המון פרטים בנוגע להרחבה. בקצרה: מלבד קמפיין חדש וכלי נשק חדשים – גם Versus Realism, מצב משחק שמוקדש למסורים חשמליים ו"מוטציות" שמאפשרות לשנות קצת את המשחק על בסיס שבועי. שזה מגניב.