שלום, קוראים לי עופר ואני מכור ל-Bejeweled.

כמו חנון טוב, לפני שקניתי את האייפון שלי עשיתי סקר שוק רציני, אבל פספסתי שני שיקולים קריטיים, אחד בעד ואחד נגד:

1. יש משחקי PopCap לאייפון.

2. יש משחקי PopCap לאייפון.

ספציפית, המשחקים שקיימים כרגע הם Bejeweled 2 ו- Bookworm [עדכון: גם Plants vs. Zombies, שאיכשהו פספסתי], שניים מהמשחקים החביבים עלי. זה מצוין, כי זה אומר שבכל מצב – הרצאה משעממת, המתנה לרכבת/אוטובוס, you name it – אני יכול באפס השקעה להוציא את האייפון ולשחק באחד מהם. אלה משחקים מאוד כיפיים, שלא נמאסים אף פעם (לפחות עד שיוכח אחרת) ודורשים מעט מאוד ריכוז ומאמץ מחשבתי.

נכון, הם לא מנצלים את חיישן התנועה, או את המולטי-טאץ', או למעשה אף אחד ממיליון ואחד הפיצ'רים המתוחכמים של האייפון. נכון, אלה לא משחקים "אמיתיים" ומגניבים כמו Worms או Red Alert. אבל זה לא מה שאני מחפש. אני רוצה משחק פשוט, כיף, שאפשר להתחיל תוך שניות ולהפסיק בשנייה שההרצאה נהיית מעניינת או הרכבת מגיעה.

הם גם לא חינם, מן הסתם, אבל המחיר – $3 לאחד – הוא מגוחך ביחס למחירים של גירסאות ה-PC המקוריות ($10 בשביל Bookworm ו-$20 ל- Bejeweled 2), והמשחקים עצמם זהים לחלוטין. ונו, בחייאת, זה 11 שקל. ובתור בונוס, גירסת ה- Bejeweled של האייפון מכילה גם את Bejeweled Blitz (מינוס החמדנות שזיירמן התלונן עליה).

הורדתי לא מעט משחקים שזכו לתואר "המשחק הכי טוב לאייפון" או משהו דומה, ושום דבר לא מתקרב לדעתי לכיף הטהור של משחקי PopCap. אז איפה החיסרון, אתם שואלים? ובכן, אם נחזור לתחילת הפוסט – זה ממכר. כמו כל משחק של PopCap, אני מוצא את עצמי משחק בו גם כשברור לי שיש לי דרכים הרבה יותר טובות להעביר את הזמן (למשל מאוחר בלילה, במקום ללכת לישון). אבל זה הרבה יותר גרוע ממשחקים ממכרים על ה-PC – זה הרבה יותר נגיש ונוח, ולכן קל מאוד להגיד "טוב, אני רק אוציא את הטלפון ואשחק כמה שניות…", וכולנו יודעים איך זה נגמר (זה לא).

לסיכום, אני מאוד ממליץ להשקיע את ה-$3 האלה, במיוחד אם אתם נוסעים הרבה באוטובוסים/רכבות או לומדים קורסים משעממים – אבל תיזהרו שזה לא ישתלט לכם על החיים. ואל תדאגו לי, אני יכול להפסיק מתי שאני רוצה. באמת.

זיירמן פירסם לפני כמה ימים שפורטל נמכר בחינם עכשיו, לכבוד יציאת Steam למאק. ובכן, למחרת נתקלתי בוידאו הזה מבית Aperture Laboratories:

יש פה כל מה ש-fanboys כמונו צריכים – ההומור המטופש של Aperture Science, הקול של GLaDOS, הרפרנס המחייב ל-Black Mesa (אם פיספסתם, תנו replay לוידאו וחפשו טוב), והכי חשוב – אישור של השמועות למשחק Co-op בפורטל 2. [תיקון: אלה לא היו שמועות אלא הודעה רשמית מ-Valve. אבל עדיין יותר נחמד לראות את זה בהודעה רשמית מ- Aperture Laboratories]

בהחלט huge success.

ברצינות, יש כאן מישהו שעוד לא שיחק בפורטל? כי אחרי מבצעי חג המולד הפסיכיים, שבהם היה אפשר לקנות אותו במחיר של חבילת במבה, או משהו כזה, קשה לי להאמין שיש מישהו שעדיין לא התפתה וקנה את המשחק.

אבל אם בכל זאת יש מישהו כזה, אז שיידע: לרגל שחרור גרסת המקינטוש שלו, פורטל זמין עכשיו להורדה בחינם. גם עבור מקינטוש, וגם עבור PC. כיף!

לאחרונה אני נהנה מאוד מ-Splinter Cell: Conviction, החדש של סם פישר, אותו רכשתי לאחר שחיבבתי את גרסת הדמו. למזלי קניתי את גרסת ה-Xbox 360 של המשחק. לפיל קאמרון מ-Rock Paper Shotgun היה פחות מזל, והוא מתאר בפוסט עגום כיצד מחק את המשחק מהדיסק הקשיח שלו, לאחר שה-DRM המרושע של Ubisoft הביא אותו לכדי ייאוש. אם להסתמך על התגובות לפוסט (היי, אני בלוגר, מותר לי לוותר על סטנדרטים עיתונאיים נוקשים ולא לבדוק את זה), אז מסתבר שלמשחק שוחררה גרסה פיראטית שלושה ימים לאחר יציאתו, וזו אפילו תומכת במשחק מרובה משתתפים על השרתים של יוביסופט עצמה.

זה כבר לא מרגיז אותי. אני לא יודע מתי Ubisoft תבין שה-DRM שלה רק מעודד פיראטיות, ולא מאוד אכפת לי. מרבית המשחקים שלה גם כך מציעים חווית משחק זהה או עדיפה בפלטפורמות האחרות. אבל זה כן קצת עצוב. מצד אחד יש תחושה שהגיימינג ב-PC פורח, הודות למשחקי אינדי מעולים, שיטות הפצה דיגיטליות ו-Valve, אך מצד שני נדמה שחברות כמו Ubisoft ו-Activision מנסות לרמוס את הפלטפורמה אל הקרקע עם DRM דרקוני ומחירים מופרזים. נקווה שהטובים ינצחו.

את Blur ראינו לראשונה בספטמבר 2009. אקטיוויז’ן-בליזארד ארגנו ערב קצר שבו בחור עם מבטא צרפתי כבד דיבר הרבה על פוטנציאל המכירות העצום של כל המשחקים שלהם, ואז נתנו לנו לשחק קצת עם Blur ו- Guitar Hero 5. בשלב הזה, Blur היה ידוע בעיקר בתור “המשחק הזה של החברה שפיתחה את Geometry Wars 2”, וכל מה שיכולנו לעשות זה רק לקוות שנאהב אותו אפילו בחצי מהרמה שאנחנו אוהבים את Geometry Wars.

בחודשים שעברו מאז, Blur נכנס לבטא סגורה. ובעקבות הביקוש העצום, היא הפכה לבטא פתוחה. ואז לי ולעידן דקל יצא לשחק בה במשך כמה שעות טובות, ולהגיע למסקנה אחת, לא מתוחכמת יותר מדי: זה כיף, ואני לא יכול גם לדבר בשם דקל, אבל אני כבר מתכנן לקנות את המשחק המלא ברגע שתנתן לי ההזדמנות.

Blur הוא משחק מירוצים בסגנון Wipeout – כלומר, משחק מירוצים שבו מלבד הפגנת מיומנויות נהיגה מרשימות, המפתח להצלחה בו הוא גם ירי של סוגים שונים ומשונים של נשק חם לכיוון המכוניות האחרות על המסלול, והתגוננות מוצלחת מספיק מפני ההתקפות שהמכוניות הללו שולחות לעברכם.

במירוצי אחד-על-אחד זה עובד מצוין. השימוש בנשק חם תוך כדי המשחק מוסיף הרבה יותר עניין לכל מירוץ ומירוץ. אבל במירוצים עם מספר גדול יותר של שחקנים זה כבר הופך לטירוף מוחלט: כמות עצומה של מוקשים מתפזרת על המסלול, טילים מתבייתים עפים לכל עבר, וכל עקיפה הופכת למעשה מסוכן במיוחד אם ליריב שלכם יש את הנשק שיכול לנגח את כל מי שנמצא סביבו ברדיוס קצרצר.

אבל מה שאני באמת אוהב ב- Blur זה המגוון הרחב של צורות שבהן אפשר להשתמש בכל דבר שאתם אוספים מהמסלול. ה- Nitro שנותן למכונית שלכם דחיפה קלה של מהירות יכול לשמש גם כברקסים חזקים במיוחד. את המוקשים שלכם אתם גם יכולים “לזרוק" קדימה, כדי להפטר ממתחרה שעוקף אתכם במעט. כלי הנשק ההתקפיים שלכם יכולים לשמש לצרכים הגנתיים לחלוטין – כדי לחסל מוקשים או טילים מתבייתים של שחקנים יריבים. כל אלה דורשים מכם לחשוב הרבה יותר על השדרוגים שאתם רוצים לקחת אתכם (המכונית שלכם יכולה לסחוב עד שלושה “כלי נשק” שהיא אוספת מהמסלול במהלך המירוץ) ועל האופן שבו תשתמשו בהם תוך כדי המירוץ.

גרסת הבטא מגיעה עם מגוון קטן של מצבי משחק – ממירוץ סטנדרטי ל- 2-10 מכוניות, דרך משחק חיסולים בסגנון “Demolition Derby”, ועד ל- Supercar Racing, שלוקח את המכוניות במירוץ הסטנדרטי ומחליף אותן במכוניות-על, שמגיעות למהירויות מגוחכות בזמנים זעומים. המגוון הקצרצר הזה הספיק בשביל לשכנע אותי, לראשונה מאז שקניתי את ה- Xbox שלי, לעשות מנוי Gold ליותר מחודש אחד בלבד. לרוע המזל, כמה ימים אחרי שעשיתי את זה, גרסת הבטא הפסיקה לעבוד, ובכל פעם שאני מנסה להפעיל אותה, ה- Xbox מודיע לי על התנתקותי-לכאורה מרשת ה- Xbox Live. אני יכול רק לקוות שהמשחק המלא, שיוצא ב- 25 למאי, לא יסבול מהבעיה הזאת. אחרת אני ארגיש ממש מטופש.

אני באופן כללי מתנגד לכל הטרנד של הפיראטיות. מעבר לעובדה שזה בתחום האפור מבחינה חוקית, וגורם לפעמים לבעיות למיניהן, אני חושב שמגיע לאנשים שעבדו קשה בשביל ליצור משחק/אלבום/משהו איכותי לקבל עליו כסף, ושזה גם יגרום לכך שייצרו עוד דברים איכותיים כאלה בעתיד.

לאנשים שמורידים משחקי מחשב באופן פיראטי יש הרבה טיעונים – המחירים של המשחקים גבוהים מדי, ה-DRM מעצבן/מיותר, צריך לדפוק את התאגידים הגדולים, ועוד.

אז למה כשחבורה של מפתחי אינדי מציעה חבילה של משחקים בלי DRM ובמחיר שאתם קובעים, 25% מהאנשים (וזה לא כולל BitTorrent ודומיו) מורידים את המשחקים באופן לא חוקי? כשאפשר, עם לא יותר מדקה השקעה + סנט בודד, להשיג עותק חוקי לגמרי של המשחקים האלה?

אחר כך כולם מופתעים כשחברות גדולות יותר מכניסות שיטות DRM מטורפות למשחקים שלהן. אז נכון, Ubisoft הגזימו, אבל לדעתי ההגזמה של הפיראטים יותר גרועה.

נותרו עוד 3 ימים עד סוף המבצע של ה-Humble Indie Bundle, וכדי לעזור לאלה מכם שמתלבטים האם לקנות או בכמה כסף לקנות (וגם כדי להתחמק מלימודים), ניסיתי בימים האחרונים את כל המשחקים, והנה ביקורת ראשונית ומקוצרת על כולם: (אם יהיה לי מה להוסיף בעתיד אכתוב ביקורות יותר מפורטות)

World of Goo – משחק פאזלים שבו אתם מקבלים כדורי goo וצריכים לבנות מהם מגדלים, גשרים, וכו', כדי להביא אותם למחוז חפצם. במשחק הזה למעשה שיחקתי כבר לפני כשנה וסיימתי אותו, ואני יכול להגיד שכל השבחים שהרעיפו עליו, וכל הסופרלטיבים שאולי שמעתם – נכונים. הוא מקורי, מבריק, כיפי, מאתגר, פשוט, מגניב, וגאוני. המפתחים שמו לב לכל פרט קטן, החל מהשלטים ההומוריסטיים שמדריכים אתכם במשחק ועד הפסקול המצוין, ולמעשה החיסרון היחיד במשחק הזה הוא שהוא נגמר. וברגע שהוא נגמר, זהו. אין רמה קשה יותר, אין אתגרים נוספים – מהרגע שסיימתם את המשחק, אין סיבה לשחק בו יותר לעולם. אבל עד אז, הוא יספק לכם כמה עשרות שעות של כיף אמיתי.

שורה תחתונה: אחד המשחקים המוצלחים שיצאו בשנים האחרונות. משחק חובה.

Aquaria – משחק Action/Adventure שמספר לכם את סיפורה של Naija, מין חיית-מים מוזרה ששוחה לה ברחבי הים/אוקיינוס/ווטאבר ומגלה שם דברים מעניינים. Naija יודעת לשיר, ועם הזמן היא לומדת כל מיני שירים שנותנים לה יכולות מיוחדות, די כמו קסמים. המשחק מכיל פעולה, קסמים, חקר וקצת חידות, והיד עוד נטויה. הכל עשוי בצורה יפה ומרתקת, ובתור בונוס גדול – המשחק עובד מצוין גם על הלפטופ שלי, Lenovo X200 נטול כרטיס גרפי, שאני תמיד שמח למצוא משחקים שהוא יודע להריץ. אזהרה אחת: מומלץ לכבות את מוזיקת הרקע, היא עולה על העצבים די מהר.

שורה תחתונה: משחק מרתק, ונראה שיש לו עוד הרבה מה להציע.

Gish – לא מזמן ראיתי את זה, וחשבתי לעצמי "באמת חבל שלא עושים משחקים באמת פשוטים כמו פעם". אז זהו, שטעיתי. Gish הוא בדיוק כזה – השליטה בו מסתכמת בחיצים, קפיצה ועוד 3 כפתורים, ומעבר לזה הוא פשוט כיף. הרעיון הוא שאתם שולטים ב-Gish, כדור זפת שחור שמסיבה זו או אחרת צריך לצלוח את הביוב של עיר זו או אחרת. Gish יודע להידבק לקירות, להחליק בצינורות או להפוך את עצמו למוצק, מה שמאפשר לו לשבור דברים. בעזרת יכולות אלה תצטרכו לנווט, להרוג אויבים, ולגלות איזורים סודיים (ובניגוד להרבה משחקים שמכילים איזורים סודיים, כאן באמת קשה למצוא אותם). זה באמת מהמשחקים הפשוטים והטובים, כולל מוזיקת רקע כיפית וחיוך מטופש. אה, וגם הוא עובד על הלפטופ.

שורה תחתונה: משחק פשוט, קליל, וכיף ממש. וגם מאתגר מחשבתית.

Lugaru HD – ללא ספק האכזבה הגדולה מבין החמישה. ב-Lugaru אתם משחקים ארנב לוחם, שארנבים רעים הרגו לו את המשפחה והוא מחפש נקמה. המשחק מתמקד באופן כמעט בלעדי בלחימה עצמה, קצת כמו משחקי Capcom הישנים (רק בתלת-מימד, וקצת יותר מושקע, מן הסתם). הקרבות מעניינים, אבל נראה שהמפתחים שכחו שצריך לשים לב גם לשאר הפרטים: הגרפיקה (למרות ה-HD בשם) מזכירה את שנות ה-90, העיצוב הכללי לא קיים, וסיפור הרקע נותן תחושה שהוא שם רק כי חייבים שיהיה משהו.

שורה תחתונה: יכול להיות שמי שיתחבר לקרבות באמת ייהנה מהמשחק, אבל אותי הוא מאוד איכזב.

Penumbra: Overture – משחק shooter/הרפתקה/survival horror. משלב אלמנטים של קווסט, התגנבות, בלשות ואימה. הרבה אימה. באמת. אני לא חובב סרטי אימה, בעיקר כי הם לא מפחידים אותי, אבל תקשיבו, המשחק הזה פשוט מפחיד. אווירה חשוכה, מוזיקה מפחידה, קולות רקע מוזרים ועוד, גורמים לכם להיכנס ממש לתוך המשחק ולהרגיש כאילו אתם שם בחושך, עם העכבישים והפחד ואלוהים יודע מה עוד. לא הגעתי עדיין מספיק רחוק כדי להגיד כמה הוא מאתגר או מעניין, אבל בינתיים אני מאוד נהנה ממנו.

שורה תחתונה: משחק מטורף, ממש כמו לחיות בסרט אימה. עשוי מדהים.

שורה תחתונה כללית: אני שילמתי $40 על ה-Bundle, ולדעתי זה היה שווה גם יותר. אלה משחקים מקוריים, איכותיים וכיפיים. אני חושב שאין שום סיבה בעולם לא לקנות את ה-Bundle הזה. בסופו של דבר, גם אם אתם משלמים דולר אחד, כולם יוצאים מזה מורווחים. ואם נתמוך מספיק בתעשיית האינדי, בתקווה יהיו עוד משחקים כאלה בעתיד.

זוכרים שלפני חצי שנה המפתחים של World of Goo החליטו למכור אותו באיזה מחיר שמתחשק לכם? לצערי זה קרה אחרי שכבר קניתי את המשחק, אבל בכל מקרה, זה היה נחמד, ובסופו של דבר הוכתר כ"הצלחה גדולה". כל כך גדולה, למעשה, שהמון מפתחי אינדי עשו את אותו טריק אחריהם.

ובכן, עכשיו הם העלו את ההימור:  5 ממשחקי האינדי הכי מצליחים של השנים האחרונות (World of Goo, Aquaria, Gish, Lugaru HD, Penumbra) התאחדו והם מוכרים את עצמם בחבילה אחת (שנקראת The Humble Indie Bundle), במחיר שאתם נוקבים. זה win-win מוחלט: אתם מקבלים 5 משחקים מצוינים בזול, וכל הכסף (בלי תיווך ובלי אחוזים לאף אחד) מתחלק, בצורה שאתם קובעים, בין המפתחים ובין שני ארגוני צדקה (Child's Play ו- Electronic Frontier Foundation). המשחקים עובדים על Windows, Mac או לינוקס, וכיאה למשחקי אינדי, אין עליהם שום סוג של DRM.

המחיר המלא של כל המשחקים, אם הייתם קונים כל אחד בנפרד, הוא $80. המחיר המומלץ ל- Bundle הוא $30. אפילו אם אתם משלמים קצת מעבר, חסכתם 50%.

העסקה תקפה לשבוע הקרוב. אז למה אתם מחכים? רוצו לקנות!