ניצלתי את הבוקר החופשי על מנת לשחק בשני דמואים חדשים. הראשון הוא הדמו של Quantum of Solace, המשחק על פי סרט הג'יימס בונד החדש. משחק הבונד האחרון שבו שיחקתי היה Nightfire, שלא חיבבתי במיוחד [כאן רציתי לקשר לביקורת שכתבתי על המשחק בגיימר, אבל או שהחיפוש שם לא ממש עובד, או שהביקורות הישנות לא נמצאות שם מאז העיצוב החדש של האתר], כך שכבר הכנתי בראש את הכותרת "בונד: נקווה שהסרט יותר טוב".

במפתיע, נהניתי. הגרפיקה היא טובה, ומציעה את כל מנעמי העיניים של המנוע של Call of Duty 4. בונד במשחק הוא העתק כמעט מדויק של דניאל קרייג, שזה נחמד. הגיימפליי מהנה גם הוא, אם כי לא הולך להדהים אף אחד במקוריותו. הוא מבוסס באופן מובהק על מערכת ה-Cover של משחקים כמו Gears of War ו-Rainbow Six: Vegas, עם התוספת של האפשרות לרוץ אל מישהו מהר ו"לקחת אותו למטה" באירוע Quicktime שעדיין לא ממש הבנתי איך לתפעל. אז איפה היתרון היחסי של המשחק? כנראה במוסיקה, באווירה הבונדית ובדמויות. זה לא יגרום לי לקנות אותו במחיר מלא, אבל אולי אם יגיע ל-Steam במחיר מוזל.

הדמו השני הוא של משחק מרוצי הטרקטורונים Pure. המטרה: לנסוע מהר ולעשות טריקים מא-גניבים עם הטרקטורון. הורדה בת 1.66 ג'יגה אמנם, אבל המשחק ממש מוצלח. אוכלוסיה מקופחת אנחנו, חובבי המרוצים נטולי הקונסולות, ולכן צריך להתאחד למען משחקי מרוצים טובים שכן מואילים בטובם לתמוך במקלדת. ל-Pure יש אחלה גרפיקה (אם כי בדמו לא ניתן לשנות את הרזולוציה של 1024×768 ) ואחלה אדרנלין. מומלץ, ואני לא היחיד שחושב כך.

גבירותיי ורבותיי, יש לי חדשות רעות. שנת 2008 מתקרבת לסיומה, ונראה שחלומותיו של עידן דקל בנוגע לסט Rock Band חדש ונוצץ שיונח אצלו בבית כבר לא יתגשמו. אבל בניסיון נואש לגעת בחלום, התכנסנו בביתם של דורון פישלר ועינת חורשי (עורכי "עין הדג" המוערכים). אני הבאתי את ה- Xbox, הם הביאו את ה- Rock Band, וביחד יצרנו סימפוניה נהדרת. או לפחות, משהו שנשמע בערך כמו השיר המקורי, וגם זה רק אם רובנו משחקים על רמה Easy. אבל היי, כולם צריכים להתחיל מאיפשהו.

אנחנו התחלנו עם In Bloom של Nirvana ו- Mississippi Queen של Mountain, כי הם קלים, וכי הם השירים היחידים שיכולנו לבחור בהם בכל מקרה.  הגיטרות לא היוו עבורנו אטרקציה חדשנית במיוחד: אלה של Rock Band מכילות סט נוסף של כפתורים, אבל רוב המשתתפים לא היו טובים מספיק בשימוש בגיטרה בשביל להשתמש בהם בכל מקרה. מה שכן משך את תשומת הלב היה המיקרופון והתופים.

התופים יצרו הכי הרבה עניין. הם מספיק דומים לתופים אמיתיים בשביל לגרום לכל מי שמשחק בהם להרגיש מגניב, ובקטעים מסוימים בשיר נכללו קטעים גאוניים בהם השחקן רק צריך להכות בתופים כמו משוגע (וכתוצאה – להרגיש יותר מגניב). המיקרופון, לעומתם, זכה קצת ברגשות יותר מעורבים. אנשים שלא הכירו את השירים שהם שרו נאלצו לאלתר כמיטב יכולתם את השירה, ולהתאים, בערך, את הטונים בהם הם שרו לאלה שהוצגו על המסך. התוצאה היתה שבתחילת כל סיבוב, שלושה אנשים התארגנו במהירות על שתי הגיטרות והתופים, ולאחר מכן פצחנו בניסיונות לברר "מי שר הפעם?".

שיהיה ברור – היה כיף ממש. אהבתי את Guitar Hero, אבל ההנאה שלי מהמשחק ללא ספק נפגמה מהעובדה שהייתי גרוע ממש בזמן ששיחקתי בו. עם התופים של Rock Band הרגשתי הרבה יותר בבית. חוץ מזה, בזמן המשחק ב- Rock Band יש הרבה יותר תחושה של "משחק משותף", ומכיוון שארבעה אנשים משתתפים בכל סיבוב, הייתי צריך לחכות הרבה פחות זמן בין שיר לשיר.

הבעיה היחידה במשחק הזה, בעיני, היא שאני לא מבין למה הוא דורש מאתנו לעבוד קשה בשביל לשחק בכל השירים שהוא מכיל. לשחקן המתחיל, נראה שיש רק שלושה שירים זמינים שאפשר לשחק בהם. אפשרות ה- "Quick Play" כבר נותנת לנו יותר שירים שאפשר לשחק איתם, אבל זה עדיין לא כל השירים שיש ל- Rock Band להציע. בעל ה- Rock Band המסכן צריך לשחק ו"לפתוח" את כל השירים לבד במצב ה"קריירה" אם הוא באמת רוצה שלחברים שלו יהיה מגוון רחב של שירים להתאמן עליהם כשהם באים אליו הביתה.

לפני שהספקנו למצות את המשחק, המשכנו למסיבת יום הולדת, שגם היא התברכה בסט פעיל של Rock Band. הפעם, היה מדובר ב- Rock Band עבור הפלייסטיישן 2. כל השירים היו פתוחים הפעם, אבל למרות שהחוויה היתה מאוד דומה, אי אפשר היה שלא לשים לב שאפילו במשחק עם גרפיקה זניחה כמו Rock Band, הפער הטכנולוגי בין הפלייסטיישן 2 ל- Xbox 360 – בולט.

כל זה לא משנה את העובדה שהסיפור הזה היה כיף ממש. אם עד עכשיו הצלחתי להרגיע את הרצון שלי לרכוש את Rock Band (או לפחות להסתפק ב- Guitar Hero), הערב הזה לא השאיר אצלי ספק: אני חייב אחד כזה בבית.

אז… מי קונה לי את הערכה המלאה של Rock Band 2?

בתשיעי באוקטובר, בעיצומו של הצום, הולכים מנויי PC Zone לקבל לידיהם את גיליון מספר 200 של המגזין. ובתוך המגזין, הס פן תעיר, הולכים להיות הפרטים הראשונים על Deus Ex 3.

הנה מה שאנחנו למדנו, עד עכשיו, תודות לאתר CVG הנפלא:

• כפי שכמה אנשים התחילו לחשוד במהלך החודשים האחרונים, זה יהיה Prequel, שמתרחש בשנת 2027.
• אתם תשחקו אדם רגיל בשם אדם (מקורי, אה?) שעובד במעבדה טכנולוגית בה עובדים על מה שבעתיד יהפוך ל- Biomods של Deus Ex.
• כל מעריצי המשחק המקורי יתעצבנו על זה, אבל נראה שאלמנטי משחק-התפקידים של המשחקים הקודמים לא ישחקו תפקיד גדול מדי בקרבות.
• תהיה גם מערכת של ריפוי אוטומטי.
• אה, והעיר שנחאי תהיה מפוצלת ל"שכבה עליונה" ו"שכבה תחתונה", מה שנראה כמו העתקה בוטה של סיאטל מהמשחק השני בסדרה.

בסך הכל, זה לא יותר מדי פרטים, אבל זו התחלה. אני עדיין לא יודע אם אני מודאג בקשר למשחק הזה או לא, באמת.

תודה ל- Rock, Paper, Shotgun על כך שהם הפנו את תשומת לבנו לידיעה.

הייתי בחופשה בעכו בסוף השבוע, ובין השאר גם הסתובבתי קצת בשוק שבעיר. כבכל שוק, גם כאן היה מספר מכובד של דוכנים שהציעו עותקים פיראטיים של משחקים. לא שאני מבין מי הפראייר שישלם עבור זה – מי שרוצה משחק פרוץ פשוט מוריד טורנט בימינו, לא? בכל אופן, אחד הדוכנים הציע משהו שהייתי חייב לקנות, תמורת מחיר הגיוני של עשרה שקלים:

אכן כן, GTA: Syria City 22. נעזוב לרגע את העובדה שאין כזו עיר Syria City (ומה, Liberty City כן קיימת?), האם המספר 22 אומר שקדמו למשחק 21 משחקי GTA בעולם הערבי? אולי GTA: Lybia City 18 או GTA: Baghdad 11?

כך נראית העטיפה האחורית של המשחק:

אם מישהו מכם יודע ערבית, הוא מוזמן לתרגם. הדיסק שבפנים קצת פחות אטרקטיבי:

כשראיתי את הדיסק הנחתי ששילמתי עשרה שקלים על דיסק ריק לצריבה עם עטיפה מושקעת, אך כשהכנסתי אותו למחשב, ולאחר סריקת האנטי-וירוס המתבקשת, גיליתי שאשכרה יש משחק בפנים!

מסך ההתקנה נראה מבטיח:

למרבה האכזבה, לאחר ההתקנה גיליתי שמדובר בגרסה של GTA: Vice City, שאפילו לא ממש עובדת. כל מה שההרצה של gta-vc.exe עושה זה להוסיף את התהליך gta-vc.exe לרשימת התהליכים הרצים ב-Task Manager.

אכן, מפח נפש.

אני ודורון לא התלהבנו מ- Command & Conquer: Tiberium. כעת מסתבר שגם החבר'ה מ- EA היו באותה הדעה. Tiberium בוטל, כחלק מהמסע של EA להראות לכולנו שהם השתנו. או, אם לצטט מ- Kotaku:

The game was not on track to meet the high quality standards set by the team and by the EA Games Label. A lower quality game is not in the best interest of the consumers and would not succeed in this market.

וכל מה שיש לי להגיד על זה זה הדבר הבא: חבר'ה, נחמד שפתאום אכפת לכם מהאיכות של המשחקים שאתם מוציאים, אבל אם תוציאו לרגע את הראש מהתחת שלכם, תגלו שהמוניטין שלכם עדיין בגובה דשא, כי במקום להתעלל בנו עם משחקים מסריחים, אתם מתעללים בנו עם שיטות הגנת-תוכנה מטומטמות.

נועם רשף כותב ב-ynet מאמר מעניין בנושא. אמנם לומר ש"סימס" מעיד על האג'נדה הפוליטית הקפיטליסטית של וויל רייט זה קצת stretching it, לטעמי, אבל הקריאה מומלצת. אחד המקורות של נועם לכתבה הוא המאמר הזה של המגזין Slate בנושא Spore של רייט, וגם הוא שווה כמה דקות מזמנכם.

חשבתי לרשום כאן כמה איחולים לשנה החדשה, בסגנון "שמפיצים יפסיקו עם ה- DRM המעצבן הזה" או "אולי מיקרוסופט ישראל יתעשתו כבר ויביאו את ה- Xbox 360 לארץ?", אבל אז שלחו לי את הקישור ל- Shofar Hero, וזה נראה לי עדיף בהרבה.

אז תודה לדניאל על הקישור, ושתהיה לכם שנה טובה, מאושרת ועמוסת בידור-דיגיטלי.

לפני בערך שנה וחצי, ידיעה קטנה במגזין Variety חשפה: The Sims הולך להגיע לקולנוע. ותאמינו הוא לא, הם היו רציניים בקשר לזה.

Collider.com (מי?) פרסמו, ויגיימס קישרו, ואני נאלצתי להכיר בעובדות המרות: The Sims, מעין שילוב ביזארי בין "Weird Science" ל- "Tron", מגיע לקולנוע. לעזאזל.