Eidos הכריזה על פיתוחו של Deus Ex, דור ג' (ותודה לחברינו ב-RPS שהסבו את תשומת ליבנו לכך). המשחק יפותח בסטודיו החדש של Eidos במונטריאול, וזה פחות או יותר כל מה שידוע על המשחק, שנמצא בשלב ה-'proof on concept' – משמע, לא סביר שנשחק בו בשנה-שנתיים הקרובות.

עדיין, Deus Ex הוא אחד מהמשחקים האהובים עליי בכל הזמנים, ובניגוד לדעה הרווחת, גם את השני די חיבבתי. האם המפתחים בסטודיו החדש יצליחו לא לשמוט את ביצת הזהב שנפלה בחיקם? זיירמן נוטה להיות פסימי בנושא, אך אני בוחר לקוות לטוב. החזיקו אצבעות.

בן "יאצי" קרושואו, המבקר בעל הלשון המושחזת והחיבה המוזרה לצבע צהוב, הוציא משחק קז'ואל בשם "The art of Theft".

נחשו, ילדים, כיצד נראית הביקורת עליו.

(ביקורת על הביקורת: לא מתקרבת לנעלי המקור מבחינת הומור וסרקזם, ונראה כאילו היא נטפלת לפרטים רק כדי להוכיח ליאצי שגם הוא לא מושלם. חוץ מזה, לאור העובדה שהבנתי בערך 70% מהטקסט של הביקורת, אני מעריך עכשיו את יאצי הרבה יותר על יכולתו לדבר כל-כך מהר ועדיין להיות מובן לגמרי, ועוד במבטא בריטי.)

באופן די מוזר מצאתי את עצמי מתעניין בחשמל ובאסתטיקה. לאחרונה התעורר בי הרצון העז לרכוש כרטיס גרפי חדש, הודות לכל אותם משחקים יפהפיים שמקשטים את המדפים בימינו. גם הפעם הגעתי במהירות לשתי מסקנות עצובות:

1. ספק הכוח שלי, אותו קניתי בזמנו בגישה הקפדנית של "אז מה הכי זול שלכם…?", בקושי מסוגל להחזיק עוד חיבור USB של מקלדת, שלא לדבר על כרטיס מסך שזקוק לשני חיבורי PCI Express.
2. המארז שלי, אותו קניתי בגישה הקפדנית עוד יותר של "כולה קופסה, מה הכי זול שלכם שיש בו USB מקדימה?", קטנטן ומעפן. אני יכול להכניס בו כרטיס מסך גדול כמו Geforce 8800, אבל אז אני אצטרך לבדוק אם המחשב שלי מסוגל לעבוד בלי הדיסק הקשיח שממוקם מולו. יש לי תחושה שלא.

התוצאה היא שאני מחפש שניים חדשים. גם ספק וגם מארז. חוויה מוזרה מבחינתי, כי אלו בדיוק שני הפריטים היחידים שמעולם לא השקעתי שום מחשבה ברכישתם. זאת אומרת, למי אכפת כמה וואט מספק הספק? מה לי ולחשמל בכלל? זה לא יכול פשוט לעבוד וזהו?

שלא לדבר על מארז. ראיתי כל מיני מפלצות חייזריות בגובה 10 מטר, עם לדים שלא יביישו את רובע האורות האדומים הקרוב לביתכם. רבאק, כולה קופסה שיושבת לי מתחת לשולחן וגם ככה אף אחד לא רואה, אז למה אני צריך עיצוב של ארמני ותג מחיר בן ארבע ספרות?

הקטע המדכא הוא שלאחר שישבתי וקראתי בפורומים, התעניינתי בביקורות ושאלתי שאלות, פתאום אכפת לי. אם אני קונה ספק, אז כבר שיהיה מחברה טובה. עם לפחות 500 וואטים שיחזיקו גם את ה-Geforce הבא בתור. והמארז? טוב, לדים כחולים זה לא אני (איך אפשר לישון ככה, נו באמת?), אבל חשוב שיהיה אלגנטי, לא? איזה שחור סקסי או משהו. עם אוורור טוב. כי אוורור זה חשוב.

התוצאה: כרגע אני נוטה לכיוון ה-Sonata 3. זהו מארז שמגיע עם המלצות חמות, והוא כולל ספק כוח איכותי של 500W. והוא יפה כמו BMW חדשה. לא שזה מאוד משנה לי, כן? רק קצת.

יאצי, מבקר משחקי המחשב החביב על הבלוג (אני חושב. אם כי יכול להיות שזיירמן עדיין שומר אמונים לקיירון גילן), הוזמן ע"י Valve לביקור במשרדיהם, על חשבונם, כנראה בעקבות הביקורת המשתפכת (עד כמה שמיזנתרופ בריטי וסרקסטי יכול להשתפך) שלו על הקופסה הכתומה.

הוא חזר משם עם מעין יומן מסע, שמכיל לא מעט גילויי הערצה לחברה, קצת אבחנות על התעשיה וגם כמה הבלחות של הומור (זה ללא ספק הדבר הכי פחות מצחיק של יאצי שקראתי, אבל זה רק כי בד"כ הוא מפיל אותי לרצפה לפחות פעם בביקורת. מצד שני, אולי אם הייתי קורא אותו במהירות של 300 מילים בדקה הייתי מגלה שם איזה אוצר קומי בלום).

אחרי שלושה פוסטים על Guitar Hero (ומסיבת יום ההולדת של עידן דקל), הגיע הזמן למשהו קצת אחר. אז הנה שתי ידיעות ממש משמחות:
1. הוכרז משחק ההמשך ל- Rainbow Six: Vegas! זה לא ממש מפתיע אף אחד, ואני גם לוקח בציניות את ההודעה על "המשחקיות המהפכנית של Rainbow Six: Vegas" – אבל היי, ממש אהבתי את Rainbow Six: Vegas המקורי.

2. Psychonauts, בחינם, עד ה- 31 בדצמבר. רוצו לשחק!

עדכון: קיבינימט, אפשרות המשחק החינמית קיימת רק לאזרחי ארה"ב. אני עצוב עכשיו.

אין טעם להתכחש, עכשיו יש תמונות שמוכיחות שכמו שאר הכותבים בבלוג, גם אני הייתי ביומולדת שלי (אז מזל טוב לי, וגם לדורון). וכדי שהוא לא ירגיש מקופח, הנה תמונה של עידן זיירמן מאותו אירוע (וכבונוס, קבלו גם את חברתו האהובה). המערכת של בלוגלי לא אוהבת כשאני שם תמונות בבלוג, אז תיאלצו להסתפק בקישור.

זו היתה הפעם הראשונה שיצא לי לחוות בפלא הזה שנקרא Guitar Hero, וגם אני התלהבתי ממנו עמוקות. זו בהחלט היתה אהבה ממבט ראשון עבורי. יצא לי לחוות משחקי קצב בעבר (וב"משחקי קצב" אני מתכוון ל-Dance Dance Revolution), ואמנם נהניתי מהם במידה כלשהיא, אבל זה לא דומה. מה גם שעיקר ההנאה מ-DDRים למיניהם היא בלצפות בחברים שלך עושים צחוק מעצמם בשעה שהם עושים תנועות אפילפטיות לצלילי שירי רוק גרועים על משטח ויניל, וקוראים לזה "ריקוד".

כך קרה ש-Rock Band, שיצא לחנויות ממש אתמול בגרסת קונסולות ה-Next Gen שלו, שיגר את עצמו מנקודה כלשהיא מתחת לרדאר שלי, הישר לנקודת "אני חייב את הדבר הזה בבית שלי עכשיו, נסדר אח"כ את הנושא הכספי. אני לא שולל את גן העצמאות." מצאתי את עצמי מסתכל, כאחרון ה-Fanboys, על התמונות ש-Joystiq העלו, בהן הם – שימו לב – פותחים את אריזת המשחק, מקלל את ברי המזל שהניחו את הידיים המטונפות שלהם על המשחק שלי.

תכננתי לסיים את הפוסט הזה בהבעת תקווה להוצאת Guitar Hero: The Maestro Edition, שתתן לי לנגן את זה ולמות מאושר, ובחיפושי אחר הוידאו הנ"ל, נתקלתי, לתדהמתי, בזה. אפשר, כאילו, לתכנת טראקים בעצמך לתוך המשחק (כאן יש מדריך מאוד מפורט למי שמעוניין לנסות)! אני כל-כך חייב את הדבר הזה בבית!

אליך, יונית.

ביום שישי חגגנו את יום ההולדת של עידן דקל. אז קודם כל, מזל טוב עידן (אגב, גם אני חגגתי יומולדת אתמול, אז מזל טוב גם לי). בכל אופן, ביומולדת של עידן אירע האירוע הבא:

בצד ימין ניתן לראות אותי משחק ב-Guitar Hero עם חיוך מגוחך. משמאל, ניתן לראות את עידן דקל משחק ב-Guitar Hero עם חיוך מגוחך.

לאחר משחק אחד הגעתי לשתי מסקנות מרכזיות:

1. אני גרוע ב-Guitar Hero.
2. זה כיף אדיר ואני חייב כזה בבית.

אין ספק שמי שהמציא את המשחק הזה הוא סוג של גאון. הוא הצליח לגעת במשהו שתמיד היה חבוי בי: הרצון לנגן את הסולו של Sweet Child O' Mine. אז נכון, זה לא באמת נקרא לנגן. אז מה. גם ב-Call of Duty אני לא באמת נמצא במלחמת העולם השנייה ויורה בנאצים – זה עדיין כיף גדול להרגיש, ולו במעט, שאני שם. הכוח בגיימינג הוא היכולת שלנו להיות אנשים שאנחנו לא, ולעולם לא נהיה. אז אולי לעולם לא אנגן כמו סלאש, אבל תראו איזה יופי אני לוחץ על הכפתורים הצבעוניים האלה.

לעניינו של סעיף 2. ביומולדת של עידן דקל שיחקנו במשחק על הפלייסטיישן 2. בתור בחור נטול קונסולה, נאלצתי לתור אחר אלטרנטיבה ל-PC. עלצתי, אם כן, לגלות ש-Guitar Hero 3 יצא גם למחשב האישי, ויגיע עם גיטרת USB בילט אין. תום הסיפור? לצערי לא. הבעיה הראשונה עם גרסת ה-PC היא המחיר שלה. בפריק תעלה לכם הזמנה מוקדמת לא פחות מ-600 ש"ח, ולא מצאתי אף מקום אחר שמוכר את המשחק. המחיר באמזון, לשם השוואה, הוא 80 דולר. עכשיו, זה באמת כיף אדיר והכל, אבל 600 שקלים זה וואחד מחיר למשחק אחד וגיטרה אחת, וקחו בחשבון שכנראה תמצאו את עצמכם קונים גיטרה נוספת, שכן המשחק בזוג כיף הרבה יותר.

הבעיה השנייה היא שככל הנראה מדובר בפורט מהסוג המעצבן. הביקורות בחו"ל מדברות על כך שהמשחק כבד גם על מחשבים מצויידי 8800 – בעייתי במיוחד במשחק שמתבסס על תגובות מהירות. מה כל כך כבד בפאקינג משחק מוסיקה, אתם עשויים לשאול. אז קודם כל, נא לא לנבל את הפה בבלוג שלנו. שנית, כנראה שהאופטימיזציות שהמשחק עבר ל-PC שוות לתחת.

אם כן, Guitar Hero 3 בגרסת המחשב הוא אאוט, בינתיים. האלטרנטיבה הופיעה במהרה, בדמותו של Frets on Fire. זהו משחק Open Source, עם קהילה די מפותחת, שהוא העתקה מוצלחת למדי של משחקי Guitar Hero. השוס הגדול הוא שעל מנת לשחק בו, ניתן להחזיק את המקלדת כמו גיטרה, ולהשתמש במקשי ה-F1-F5 כמקשי המיתרים, ובמקש ה-Enter כמפרט. זה אמנם יגרום לכם להיראות מגוחכים אפילו יותר מעידן וממני בתמונה למעלה, אך האמת? זה עובד לא רע בכלל. חוץ מזה, אם יש לכם גיטרה של Guitar Hero תוכלו להשתמש בה עם המשחק (אבל אני לא מצאתי אחת לרכישה בארץ, שנמכרת ללא Guitar Hero עצמו).

Frets on Fire מגיע עם מספר מצומצם של שירים חביבים, אך לא מוכרים. מי שמעוניין בעוד שירים, ויש לו ממשחקי Guitar Hero, יכול לעשות import לשירים משם. אם אין לכם את אחד המשחקים הנ"ל, תוכלו לנקוט בדרכים נלוזות להשיג import שעשה מישהו אחר, אך בבלוג זה אנו מגנים כל פעילות בלתי חוקית שכזו. אם תרצו, תוכלו גם להכין שירים בעצמכם, ואני בהחלט מעודד את המוכשרים שביניכם לעשות כן – אשמח לנגן כמה שירים ישראלים ולהרגיש קצת כמו ברי סחרוף, או משהו.

מלבד בעיית השירים, ב-Frets on Fire חסר לי מאוד ה-Multiplayer המהולל של Guitar Hero, וגם אפשרות הדיסטורשן נעדרת. קשה לבוא בטענות למשחק חינמי – זה אולי לא Guitar Hero, אבל מדובר בתחליף לא רע בכלל עד שה-PC יקבל גרסה מוצלחת של הדבר האמיתי. או עד שנקנה קונסולה. אז כמה אמרנו שעולה פלייסטיישן בימינו?

עריכה: Guitar Hero ל-PC הגיע לפריק, והמחיר האמיר ל-700 ש"ח (!). באמזון המחיר כעת הוא 75$, 50% פחות. לא ברור, הסיפור הזה.

בין האורנג' בוקס, ל- Crysis, ל- Bioshock שהתחלתי לשחק רק השבוע (אחלה משחק, תודה ששאלתם) – הייתי צריך לקחת הפסקה קטנה בשביל להזכיר לעצמי שעדיין יש ז'אנרים אחרים בעולם. אז הורדתי את גרסת ההדגמה של Universe at War (תודה, גיימר) ולקחתי את המשחק לסיבוב.

בתיאוריה, Universe at War הוא משחק מהיוצרים של המשחק המוצלח למדי Star Wars: Empire at War. במשחק, שלושה גזעים של חייזרים בוחרים בכדור הארץ בתור שדה הקרב שלהם. Universe at War אמור להיות משחק אסטרטגיה בזמן-אמת קליל למדי, שבו פרות (!) ובניינים שנמצאים בבעלותם של בני האדם החלשים משמשים כמשאבים עבור החייזרים הפולשים לכדור הארץ. בפועל – זה עובד, אבל זה לא ממש מדהים.

החבר'ה מ- Rock, Paper, Shotgun טוענים שהמסכים שנבחרו לגרסת ההדגמה הם לא ממש מדגם מייצג לאיכות השלבים במשחק הסופי. אני מקווה שהם צודקים. בעוד שהמסך השני בגרסת ההדגמה מצליח לשעשע (אחרי הכל, יש שם חווה!), המסך הראשון הוא גוש חום חסר עניין. מכיוון שקרבות הקרקע ב- Star Wars: Empire at War היו החלק המשעמם ביותר במשחק, אני מאוד מקווה ש- Universe at War לא יחזור על ההישג המפוקפק. אחרי הכל, ל- Empire at War היה את הקלף של "זה משחק של Star Wars!" שהיה מציל אותו בכל מקרה… אבל ל- Universe at War יש בסך הכל חייזרים בעיצוב משמים למדי, שלא יוכל להחזיק אותו במידה שהשלבים עצמם יהיו מרדימים מדי.

אם מתעלמים מנושאים כמו עיצוב השלבים – מכניקת המשחק יותר ממזכירה את זו של Command & Conquer. הקבוצות הצבאיות שנשלחות לשדה הקרב נמחקות מאוד מהר, והמשחק מסתמך על תחלופה מהירה של יחידות בליווי של כמה "ענקים" שעושים שמות בשדה הקרב.

הענקים האלה, לעומת זאת, נראים כמו הנקודה הכיפית ביותר במשחק. צבא החייזרים שמיוצג בגרסת ההדגמה מסוגל לקחת איתו לשדה הקרב "Walker", שיכול לאמן יחידות בחזית, ולנקות גלים שלמים של אויבים בזריזות וביעילות. ה- Walker הזה מחולק לכמה "נקודות שדרוג", שמאפשרות לכם לקבוע אם אתם רוצים שהוא יאמן חיילים יותר מהר, או ישמש בתור כוח התקפי יותר באמצעות ארבעה תותחי פלזמה נוספים. כאמור – זה עובד. מעבר להחלטות הטקטיות שהוא כופה על השחקן, פשוט כיף לשלוח את הענק האיטי הזה לשדה הקרב, לראות איך בניינים מתפוררים מתחת לרגליים שלו וקבוצות שלמות של חיילים הופכות לאבק בתגובה למראה שלו.

אבל ההתלהבות מה- Walker, אני בטוח, תשקע בסופו של דבר. ואז אנחנו נשאר עם משחקיות שלא תפיל אותנו מהכסא ועיצוב שלא ברור איפה הוא עומד. אז נכון, הרעיון של לרמוס בניינים מתחת לרגליים של יחידה ענקית מאוד קוסם בעיני, אבל אני חושב שאני אחכה לעוד כמה ביקורות לפני שאני אחליט אם אני רוצה לשים את הידיים שלי על המשחק הזה או לא.