לא עברו כמה שעות מהרגע שסיימתי את BioShock, והחלטתי שהגיע הזמן להניח את הידיים שלי על עותק של Crysis. אז הלכתי להשיג לעצמי עותק.

לפני שנגיע לחלק העיקרי של הפוסט, אני רוצה להביע מחאה קצרה כלפי באג. האתר של החנות מציין שמחיר המשחק ברשת הוא 180 ש"ח. נכון, האתר מציין שהמחירים האלה תקפים רק להזמנת משחקים באמצעות האינטרנט, אבל מכיוון שאני יכול לאסוף את המשחק בחנות עצמה בשביל לחסוך לעצמי די משלוח, לא ברור למה המשחק עולה 220 ש"ח בחנות. למה להעניש מישהו רק בגלל שהוא לא נכנס לאתר האינטרנט של באג לפני שהוא נכנס לחנות עצמה?

בסוף, בגלל שהיה יותר מדי תור ב"באג" ולא היה לי כוח להתווכח עם המוכר על ההיגיון המטופש הזה, הלכתי לסניף הקרוב של "Tower Records". המשחק עלה שם 180 ש"ח. אבל בואו ונשים בצד את סוגיית המחירים. בואו נדבר על Crysis.

בעוד זמן קצר (אני מקווה), תתפרסם ביקורת שלי על המשחק ב- Gamer. עקב העובדה הזו, אני מתאפק לא לרשום את כל מה שיש לי להגיד על המשחק כבר עכשיו פה בבלוג. בכל זאת, אני צריך לשמור קצת התרשמויות להמשך. ובכל זאת, אם הייתי רוצה להבהיר את הדעה שלי, זה היה נראה בערך ככה: כן, Crysis נראה מדהים. כן, קשה שלא להסחף לנושאים טכניים בעליל כמו גרפיקה ומנוע פיזיקלי כשמדברים על Crysis. אבל כשעושים את זה, קצת מפספסים את הנקודה.

הנקודה, כמו ב- Far Cry, היא החופש. היכולת להגיע לכל מקום שאתם מסוגלים לראות בעיניכם, לשחק עם כל חפץ שמונח בטווח הראייה שלכם, ולזכות לתגובות ריאליסטיות מכל אחד ואחד מהדברים הללו. התקווה הגדולה ביותר שלי לגבי הכיוון בו Crysis יתפתח היא שהוא לא יבחר (בניגוד ל- Far Cry) לא לרוץ עם הגישה הזאת עד הסוף. Far Cry שקע, אחרי כמה שלבים, לסדרה של מסכים שמתרחשים בתוך מבנים קלסטרופוביים ולינאריים. Crysis, עד עכשיו, דואג להשאיר אותי בקביעות באזורים פתוחים להחריד, שבהם תעייה בדרך לא תוביל אותי לחומת אבן בלתי ניתנת למעבר, אלא לבסיס קטן של חיילים קוריאניים שאני יכול לתקוף בתמורה לעוד קצת תחמושת או מודיעין. Crysis מסרב, בכל אחד משלביו, להראות לא מושקע. אפילו הבסיסים הקטנטנים שנתקלתי בהם הציגו כמה אפשרויות טקטיות מעניינות בפלישה אליהם, וגישה לא זהירה הזעיקה כמה לוחמים קוריאניים מבסיס סמוך אל האזור.

זה פשוט כיף. התחושה של נסיעה ברחבי שלבי הענק של Crysis מעלה בראשי פרסומות לטמפונים שמדברות על "קלילות ושחרור". מדובר באנטיתזה מוחלטת למסכים הקטנים והסגורים של BioShock. אחרי האימה הלינארית של Rapture, זה פשוט עובד.

היום נפרדתי ממאתיים ותשעה עשר שקלים חדשים תמורת עותק של Gears of Wars למחשב. חמדתי את המשחק הזה עוד מגרסת ה-X360 שלו, ולכן שמחתי סוף סוף לשים עליו את ידיי המיוזעות (נסחפו עם החימום בקניון). לצערי, היה עליי לעבור מספר תלאות תוצרת מיקרוסופט לפני שהצלחתי לשחק. תודה ביל.

ההתקנה היא ארוכה, והמשחק יתפוס לא פחות מ-10 מיליארד בתים על הדיסק הקשיח שלכם. כשבאתי סוף סוף להתחיל לשחק, התבשרתי כי "ללא פרופיל גיימר לא תוכל לשמור את המשחק, האם אתה עדיין מעוניין להמשיך?". ובכן, לא. למה לעזאזל שמישהו יוכל לוותר על האופציה לשמור את המשחק? יש אנשים שמשחקים במשחקים מהתחלה ועד הסוף בישיבה אחת? (ולא, קוריאנים לא נחשבים).

בכל אופן, יצרתי פרופיל ושוב ניסיתי להתחיל בקמפיין, אז התבשרתי ש"ללא פרופיל אונליין ב-Games for Windows לא תוכל לקבל Achievements ולשחק במולטיפלייר. אם תרצה לעבור לאחר מכן לפרופיל אונליין תאבד את כל ההתקדמות שלך במשחק. מעוניין להמשיך?" אפשר להבין מה לעזאזל יש להם נגד הסייבים שלי, שהם מתעקשים לאיים עליהם כל הזמן? אם יש דבר שמפחיד כל גיימר זה הצורך לשחק במשחק מהתחלה, והשאלות ששאל אותי Gears of War גורם לצד הפרנואידי שלי לרצות לגבות את השמירות במשחק ברמה יומית.

אז הלכתי ליצור פרופיל אונליין. קפיצה זריזה לאקספלורר ויש לי חשבון Silver ב-Games for Windows. חשבון Gold הוא יותר מגניב (עוד אפשרויות מולטיפלייר, או משהו) אך עולה כסף, ואמנם קיבלתי תלוש של חודש Gold חינם אחד עם המשחק, אך הקוד בתלוש משום מה לא עבד. נו טוב. חזרתי למשחק, ניסיתי להתחבר לפרופיל המקוון, ואז התבשרתי שיש עדכון ל-Games for Windows שחייבים להוריד. ניסיון ראשון להוריד, לא מצליח. ניסיון שני, עדיין לא מצליח. "וודא שאתה מחובר לאינטרנט" זועק המשחק. כוס אוחתוק, הרגע פתחתי את הפרופיל הזה, כן, אני מחובר לאינטרנט!

מתקין מחדש את המשחק (כאמור, לוקח זמן לא קצר). עדיין לא מצליח להוריד את העדכון. מתקין את הפאטץ'. עדיין לא עובד. בשלב זה אני מחליט לוותר על ה-Achievements ולשחק עם פרופיל מקומי. סוף סוף המשחק עולה, והוא נראה מדהים. אך אבוי, הוא נשמע חרא. מסתבר ש-Gears of Wars משתמש, באופן ברירת מחדל, רק ביכולות ה-Software של כרטיס הקול שלכם. כלומר, הסאונד באיכות נמוכה ונטול סראונד. חיפוש בגוגל העלה את הפתרון: עריכת קבצי ה-INI של המשחק.

בשעה טובה, אני יכול לשחק כמו שצריך ב-Gears. המשחק עצמו מעולה. הוא נראה ונשמע מצוין ואפילו לא כבד מדי על המחשב. המשחקיות עברה בצורה טובה ל-PC, ומנגנון הריצה ממחסה למחסה הוא שינוי מרענן לעומת משחקי אקשן אחרים. אבל למה, רחמנא ליצלן, למה, זה היה צריך לקחת מספר שעות כדי שאוכל להגיע לנקודה הזו? המעבר לרשתות חברתיות של משחקים, כפי שמתבטא ב-Steam ו-Games for Windows הוא נחמד והכל, אבל לא כשזה מפריע לעיקר – לירות לדברים בראש. שתי הרשתות המדוברות לחלוטין נכשלות בכך. הן מפריעות, הן מעצבנות והתועלת שהן מפיקות היא מינימלית בהשוואה. אז יש Achievements. ייפי. הנה הצעה ל-Achievement בשבילכם.

Lucky Bastard: You managed to successfully connect to your online profile.

לפני קצת פחות משבועיים, הלכתי (ביחד עם עידן דקל, שפשוט ממש מתעצל לכתוב פוסט על הנושא) לראות את הסרט "היטמן". אתם יודעים – זה שמבוסס על משחק המחשב בעל אותו השם. בדרך כלל, הייתי כותב על החוויה הרוחנית הזאת קודם, אבל העדפתי לחכות עד שהרשמים שלי מהסרט יתפרסמו גם ב"עין הדג".

אז… היטמן. אני לא אפתיע אף אחד אם אני אגיד שמדובר בסרט גרוע. זה סרט שמבוסס על משחק מחשב – צפוי בהחלט שהוא יהיה סרט גרוע. אבל מה שמדהים זה שמדובר בסרט שלא גרוע רק מהבחינות הרגילות (עלילה, רמת משחק…), אלא גם בגלל העובדה שהוא משתין לשני סוגי צופי הקולנוע בפרצוף.

על הסוג הראשון של צופי הקולנוע דיברתי בביקורת שלי ב"עין הדג". צופי הקולנוע שלא חובבים את המשחקים, לא יצליחו למצוא בו שום דבר מיוחד. מדובר בסרטי "ג'ייסון בורן" בכל מובן אפשרי, חוץ מהאיכות. אבל אפילו חובבי המשחקים לא יצליחו להנות כהלכה מהסרט, כי הוא לוקח כל פיסה של "רוח המשחק" וזורק אותה מהחלון.

אני לא מדבר על תגובות כמו אלה שהופיעו בביקורת על הסרט ב"גיימר" – אני לא חושב שהעובדה שלא אמרו מי מדבר עם מס' 47 בטלפון "זה קטע קריטי" (ובכלל, שהייתי חייב לשחק במשחקים כדי להבין מה שהולך בסרט). אני מדבר על הגישה הבסיסית יותר של לקחת משחק פעולה איטי ומחושב מאוד, שבו היעד הוא לעשות את ההריגה בצורה שקופה ככל האפשר, ולדחוף את כל הגישה הזאת הצידה לטובת קרבות ירי בלתי פוסקים. הגישה הזאת גם הורסת את הסרט לצופי הקולנוע הרגילים (שכאמור, כבר ראו את זה בעבר, ופה פשוט רואים את זה נעשה יותר רע), וגם הורסת את הסרט למכורי המשחק הכבדים (שהרסו להם את האווירה של הסרט!). אז מה הרווחנו בזה? עוד סרט אקשן ממוצע? תודה, באמת.

"היטמן" הוא סרט מעפן. הוא לא מוצלח בתור סתם סרט אקשן מהשורה, והוא לא מוצלח בתור סרט אקשן שמבוסס על משחק מוכר ואהוב (לפחות על אנשים שהם לא אני). זה לא מפתיע אותי יותר מדי, אבל זה עדיין מאכזב.

עריכה: וכאילו בשביל לספק לכם עוד חומר קריאה בנושא, גם ב- PC Gamer UK כתבו על הסרט, תוך כדי רטינה לעבר הביקורת של רוג'ר אברט (שהעז להאשים את המשחק בדיוק בכל הנקודות הלא-נכונות) והכללה של רשימת הבדלים עיקריים בין הסרט למשחק. תקראו.

בתקופה זו של השנה, כשיש מספר מטורף של משחקים מוצלחים במיוחד לשחק בהם, כשעדכון של BioShock מחכה לי מעבר לפינה ועשוי לשלוח אותי לסיבוב שני במשחק הנהדר הזה, וכשהעותק החדש והנוצץ של Crysis מעכל את מרבית הזמן הפנוי שלי… דווקא עכשיו, יש גרסה רשמית ל- Lumines על המחשב האישי.

אני הולך להתרחק מזה כמו מאש. שיחקתי בזה מספיק.

הנה חדשות טובות. BioShock יזכה לטלאי חדש כבר בשבוע הבא. בין הפינוקים: פלאזמידים חדשים, תיקון לבעיית ה-Widescreen ואפשרות לכיבוי ה-Vita Chambers שעצבנו לא מעט אנשים (אישית, לי זה לא כל כך שינה כי גם ככה העדפתי להשתמש ב-Quick Load בכל מקרה). ותודה ל-RPS על העדכון.

סיבה לתת למשחק עוד סיבוב? בהחלט כן. גם כך התכוונתי לשחק בו שוב על Hard. כנראה שזה לא יקרה מיד, שכן עוד יש לי רשימה לא קטנה של משחקים חדשים שאני צריך לשחק בהם קודם. דילמות, דילמות.

העולם הוירטואלי כמרקחה: ב- Gamespot, כנראה אחד מאתרי המשחקים הגדולים בעולם, התפרסמה ביקורת על Kane & Lynch – אחד המשחקים המיוחצ"נים ביותר של Eidos. הביקורת, שנתנה למשחק 6.0 (בסקלת ה- "1 מ- 19" הקצת-טיפשית של גיימספוט, זה מתורגם ל- 65%, בערך) לא היתה נמוכה דרסטית משאר הביקורות שהתפרסמו על המשחק ברשת, וכנראה שאף אחד לא היה שם יותר מדי לב אליה, אם לא היה מתרחש אירוע חריג אחר. זמן קצר אחר כך פוטר המבקר (ג'ף גרסטמן, שמתפקד גם כעורך Gamespot.com) מתפקידו.

מכאן העניינים מתחילים להסתבך. או יותר נכון, מכאן הם מתחילים לעזוב את ממלכת העובדות הנוקשות ולעבור למלאכת ההשערות הפרועות. אני לא בטוח בזה לחלוטין, אבל אני חושב ש- Penny Arcade היו הראשונים שהתחילו את הסיפור הזה, וליוו את הקומיקס בפוסט שמבהיר בצורה שאינה משתמעת לשני פנים: ג'ף פוטר מכיוון שהביקורת שלו על "קיין ולינץ'" מאוד הפריעה לאנשי Eidos, שהפסיקו, בתגובה, חוזי פרסום בשווי מאות אלפי דולרים עם Gamespot.

לא במפתיע, אין מאחורי הטענה הזאת שום "בשר". מטבע הדברים, גם אם זו הסיבה לפיטורים, אף אחד מהאנשים שבאמת יודע מה קרה שם לא יתבטא בנושא הזה בצורה שתאשר את החשדות. ובכל זאת, בלוג המשחקים Joystiq (כמו כמה מקורות אחרים) עוקב אחרי הנושא מקרוב.

קל מאוד להסחף לתגובות קיצוניות בעקבות הסיפור הזה. בדרך כלל הם יראו משהו כמו "גיימספוט הפושטקים האלה! איך הם מעזים! אני לעולם לא קורא יותר ביקורות בגיימספוט!". אבל האמת היא שקל לי להאמין לעובדה שלפיטורים של ג'ף אין קשר למשיכת חוזי הפרסום של Eidos. מבקר המשחקים טום פראנסיס (או James) טען שזו לא תהיה הפעם הראשונה שהאובייקטיביות של אתרי המשחקים מוטלת בספק – אבל ברוב המקרים הטענות הללו הן שטויות מוחלטות, ולא ברור לו איך אדם יכול להיות מספיק סגור בשביל לטעון שהדרך היחידה שמישהו יחשוב בצורה שונה ממנו חייב לנבוע משוחד. בתור מי שספג לא-מעט טענות כאלה (בעיקר בזמן שהפעילות של Gamer מומנה ע"י הד-ארצי), אני חייב להנהן בהסכמה. תמיד הותשתי מניהול ויכוחים על העובדה שלא ייתכן שביקורת שהציגה דעה שונה מהקונצנזוס בקרב קבוצת אנשים מסוימת נכתבה מתוך אובייקטיביות טהורה. זה תסכל אותי במיוחד בתקופות בהם המבקרים באתר שלנו המשיכו לטעון את הטענות הללו גם כשכל העדויות היו נגדם (בכל זאת, חוסר ההסכמה הגדול ביותר שלי עם המבקרים באתר תמיד סבב מסביב לסדרת Myst).

אבל דווקא החלק הבעייתי-יותר של הסיפור הזה, בעיני, הוא קל יותר להוכחה: העובדה ש- Eidos הגיבו לביקורת הגרועה בצורה כלכלית. גם אם לא היו מעורבים בעניין באמת חוזים של מאות-אלפי דולרים, קל להבחין בהעדרו של סקין ה"קיין ולינץ'" שעיטר את האתר.

הנה הבעיה: האובייקטיביות של גיימספוט, כאמור, לא מוטלת בעיני בספק (אף פעם לא חיבבתי את האתר יותר מדי, אבל ניחא). אבל אם Eidos ניסו להשפיע על התוכן באתר (בין אם הם הצליחו ובין אם לא) – כל הביקורות על משחקי Eidos שמפורסמות בכל מקום אחר בעולם, מוטלות בעיני בספק. אין דבר שיותר מגעיל בעיני ממפיץ שמנסה להשפיע על הביקורות שמתפרסמות על המוצרים שלו ברחבי העולם בדרכים מסריחות. ובדיוק כמו שמבקרי הסרטים בישראל (או לפחות חלקם… ) הגיבו לחרם המפיצים (שהפסיקו לארגן הקרנות עיתונאים לעיתונאים מסוימים בגלל שהם לא רוצים שביקורות שליליות יתפרסמו על סרטים עוד לפני שהם מופצים) בסירוב מוחלט להענות לכל דרישה שמפיצי הסרטים בארץ העמידו בפניהם – כך לדעתי גם אתרי המשחקים ברחבי העולם צריכים לנתק את עצמם מצינור הפרסום (אם קיים כזה) של Eidos. החבר'ה מ- Eidos צריכים ללמוד, בדרך הקשה אם צריך, שאף מידה של תשלום לאתר ביקורות מסוים לא נותן להם את הזכות להשפיע על התוכן שלו. בשניה שההשפעה הזאת תנתן להם, התוכן (כמו ביקורות הסרטים של המבקרים הישראליים שנכנעו לחרם, בעיני) הופך לחסר משמעות לחלוטין.

אנחנו נעדכן אתכם אם יהיו התפתחויות נוספות, כמובן, אבל לא הייתי מצפה לעדכון רציני נוסף בנושא. כזה אני, קצת פסימי לפעמים.

זה לקח לי הרבה זמן. אחרי הכל, חיכיתי קודם עד שהמחשב החדש יגיע אלי הביתה, ואז רציתי לסיים עם ה- Orange Box, ואז התנתקתי מהמחשב בצורה כפויה למשך שבוע… אבל היום, סוף כל סוף, סיימתי את BioShock.

אני לא בטוח מה אני יכול להגיד על המשחק הזה שלא אמרו כבר בהרבה מקומות אחרים. אני מסכים עם הקונצנזוס הגלובלי של "OMGאיזהמשחקענק" שמשתקף מכל אתר משחקים תחת השמש. אני גם מסכים עם הדעה הרווחת על כך ששלבי הסיום כיפיים קצת (אבל ממש קצת) פחות (ברגע שהדמות שלכם נהיית חזקה מספיק, כל דבר אחר במשחק מלחיץ אתכם הרבה פחות) ושהבחירה המוסרית שאתם נאלצים לבצע במהלך המשחק היא די בדיחה מכיוון שהיא חסרת השלכות כמעט לחלוטין. ובכל זאת, הייתי מוכרח לכתוב על המשחק הזה (אל תדאגו, אין כאן ספוילרים).

הייתי מוכרח לעשות את זה, כי בשבועות האחרונים בהם שיחקתי במשחק, הוא התקדם בהדרגה ממשהו שאני משחק בו שעה פעם ביומיים או שלושה, למשחק שאני מנסה לארגן את הלו"ז שלי כך שאני אגיע לסיום שלו כמה שיותר מהר. האווירה של Rapture (העיר התת-מימית עם התושבים המעוותים בה מתרחש המשחק – אבל כבר שמעתם את זה, נכון?) כל כך אמינה ומועברת בצורה כל כך טובה, עד שהיא נשארה לי בראש גם הרבה מאוד זמן אחרי שקמתי מהמחשב והלכתי לעשות דברים אחרים. בכל פעם שהייתי משתעמם ליותר מדקה בדיון כלשהו בעבודה, הייתי שומע את הפרסומות המזעזעות של ה- Gatherer's Garden בראש ("My Daddy is smarter than Einstein! Stronger than Hercules!"). למעשה, Rapture לא נעצרה שם – היא גם דלפה לאנשים הסמוכים אלי, שנאלצו לסבול אותי מפטפט על המשחק ללא הפסקה. זה היה קיצוני מספיק בשביל לגרום לחברה שלי למלמל "Look Mr. Bubbles, it's an angel!" גם מבלי שהיא התקרבה למשחק.

יכולתי לצפות לסימפטומים האלה. בכל ביקורת שקראתי שיבחו את האווירה של המשחק, ודיברו על כמה ש- Rapture היא מקום חי ונושם. מה שקצת יותר הפתיע אותי זה עד כמה המשק הזה היה מתיש. במובן הטוב של המילה, אולי, אבל בכל זאת מתיש.

לא תמיד BioShock הוא משחק מפחיד. יש נקודות שבהן הוא מתאמץ יותר להקפיץ את השחקן המסכן, ויש נקודות שבהן הוא לוקח צעד לאחור ונוקט באווירה רגועה יחסית. אבל הוא תמיד מטריד. Rapture היא מקום נוראי ומעוות, והיא תמיד יצרה תחושה של קריפיות ברמה כזו או אחרת.

הבעיה היא שבניגוד למשחקי אימה אחרים (Silent Hill קופץ לי לראש) – אפילו הסוג של הקריפיות שהמשחק משרה על השחקן לא נשאר סטטי. במשחקי אימה טיפוסיים – המיקום של כל מסך הוא שונה, אבל האווירה והרגשות שהמשחק מעורר אצל השחקן נשארים קבועים, פחות או יותר. ב- BioShock, לעומת זאת, הרמת הגבה ומלמולי ה"מה לעזאזל?!" שסיננתי מתחת לשפם התאורטי שלי בנקודה אחת במשחק היו שונים לחלוטין מתחושת האימה שהמשחק השרה עלי בנקודה אחרת שלו. בשורה התחתונה, המשחק עובד על טווח רחב של רגשות (רובם לא נעימים, כן?) שיש לשחקן התמים, וסוחט את כולם בצורה די מרשימה. וזה מתיש. העובדה שאתם לא יודעים בדיוק למה לצפות בכל פעם סוחטת אתכם הרבה יותר מסתם משחק שמפחיד כמעט באותה הצורה לכל האורך שלו. אבל מעייף או לא, זה לא שינה הרבה בטווח הארוך. גם כשהייתי מותש, הסקרנות הניעה אותי הלאה – ובכל זאת חזרתי למשחק בכל צ'אנס שהיה לי לשבת על המחשב.

החודשים האחרונים היו טובים במיוחד לגיימרים בעלי מחשב אישי, ולמרות האיכות הלא-קטנה של המשחקים שיצאו לאחרונה – BioShock עדיין בולט בתור מנצח ברור. זה משחק מדהים, מנקודת הפתיחה ועד סרט הסיום (לא כולל), וקשה לי לחשוב על משהו שיש לו סיכוי להתקרב לחוויה בחודשים הקרובים.

יאללה, עכשיו – אחרי שסיימנו עם זה, אני צריך לקנות את Crysis. איפה מוצאים את זה הכי בזול, תגידו לי?

אפשר היה לצפות שההכרזה על Deus Ex 3 תיצור גלים בקרב מבקרי משחקים ברחבי העולם. אחרי הכל, Deus Ex היה ונשאר אחד המשחקים הטובים ביותר שיש למחשב האישי להציע. מה שהפך את כל העסק לבעייתי יותר זו העובדה שאנחנו לא יודעים עליו כלום.

אז קיירון גילן (שגם בעולם שמכיל את יאצי, הוא עדיין מבקר המשחקים האהוב עלי) עשה לנו טובה, ואסף לנו את כל המידע שאנחנו יודעים על Deus Ex 3. זה לא הרבה, אבל זו התחלה.

ובנימה אישית יותר: בימים האחרונים הייתי שקט למדי בגזרת הבלוג. הסיבה לכך היא בעיקר השלמת הפערים האינטנסיבית שלי עם BioShock. אני מבטיח לספר על זה כאן בקרוב. ואז לרוץ ולקנות את Crysis.