יש לי זיכרון מעומעם מזה שבשנת 2014 כל מיני אנשים התלוננו על כך שהיה מדובר בשנה לא-טובה למשחקים, אבל אני דווקא הייתי מרוצה ממנה. בניגוד מוחלט לכך, רוב המשחקים הגדולים של 2015 עברו לי ליד הראש בלי לגרום לי להסתובב. אז כשכל העולם התלהב מ- Fallout 4 או The Witcher 3 אני רק הצלחתי לחשוב לעצמי "אה, זה נחמד. תגידו לי כש- XCOM 2 יוצא".
ובכל זאת, 2015 היתה מוצלחת. לא, אתם יודעים, שנה-שיוצא-בה-XCOM-חדש-מוצלחת, אבל מוצלחת. הנה כמה סיבות.
NEO Scavenger
עם ההיסטוריה המאוד-גמישה של הבלוג הזה בנוגע לתאריכי יציאה, אני לא ממש מרגיש שאני צריך להתנצל על כך שאני כותב על משחק שיצא בשנת 2014 בסיכום שנת 2015. אבל בכל זאת – מדובר במשחק שיצא בשבועות האחרונים של שנת 2014, ודורש שעות בשביל שתוכלו להעריך אותו כראוי.
יש לנו סרטון "בואו נשחק" שבו אנחנו מדגימים את זה, וגם הקדשתי לו בערך רבע שעה בפודקאסט שלנו בתחילת השנה, אבל אחרי הכל, סיכומי השנה האלה נועדו בשביל שנדגיש עוד קצת את הדברים שליהגנו עליהם ללא הפסקה במשך השנה, אז אני אחזור על מה שאמרתי אז: מילא שהסימולציה שלו יחודית ומעניינת ונותנת לכם הרבה חופש – מה שמרשים אותי באמת זה עיצוב העולם והעלילה המוצלחת והמאוד-לא-קלישאתית (במיוחד ביחס לנתוני הפתיחה של "איש מתעורר חסר זיכרון בעולם פוסט-אפוקליפטי") ששזור בסימולציה הזאת. נכון, הוא קשה כל כך שאנשים רבים בכלל לא יגלו את העלילה הזאת לפני שהם ימותו, אבל בגלל הסימולציה שלו – לא ממש השתעממתי גם מהנסיון העשרים שלי להתקדם בו, וכשכן הצלחתי להתקדם בו בסופו של דבר, הוא יותר מתגמל אותי על כך מבחינה עלילתית.
אז אם עדיין לא שיחקתם ב- NEO Scavenger, תשמחו לשמוע שבימים הקרובים הוא עולה רק 7.5$ ב- Steam, ואני ממליץ לכם עליו בחום. באמת. למרות שהוא מכוער.
Keep Talking and Nobody Explodes
בהמשך לקו של "משחקי אינדי קטנים שעידן מתלהב מהם בצורה חסרת-פרופורציות": Keep Talking and Nobody Explodes הוא משחק שמחבר ביחד את כל האהבות הגדולות שלי בחיים (מלבד אשתי, הילד, חיות המחמד, וכמה מחברי המשפחה הקרובה שלי): הוא משחק מחשב, הוא משחק חברה והוא משחק שיתופי א-סימטרי, שבו שחקן אחד מנסה לפרק פצצה וכמות כלשהי של שחקנים אחרים צריכים להגיד לו איך בדיוק לעשות את זה בלי שהוא רואה את המדריכים שלהם ובלי שהם רואים את הפצצה שלו.
זה רעיון מגניב בביצוע מוצלח שרוב האנשים אוהבים ברגע שהם רואים, והיה לי איתו כיף גדול השנה, ואני בטוח שזה ימשיך גם לשנה הבאה. יש לנו עוד כמה רמות קושי לעלות במשחק הזה.
(הקלטנו עבורו סרטון "בואו נשחק". וגם תרגמנו בשבילו את המדריך!)
Just Cause 3
הנה, תראו, אני מסוגל לדבר גם על משחקים שאינם משחקי אינדי.
ממש התלבטתי אם לשבץ פה את GTA V (שיצא ל- PC השנה) או את Just Cause 3. שניהם משחקי עולם-פתוח מדהימים, מסיבות אחרות לגמרי. בסוף החלטתי ללכת על Just Cause 3. נכון, העולם הפתוח שלו פחות מרשים מבחינה טכנית מזה של GTA V. העלילה שלו הרבה פחות קיימת מזו של GTA V. פעילויות הצד שלו בעייתיות. אבל משחקים, במיוחד כאלה יקרים שהיו כמה שנים טובות בפיתוח, הרבה פעמים שוכחים שאנחנו ניגשים אליהם בעיקר בשביל שיהיה לנו כיף. ו- GTA V יודע את זה, אבל הוא שם את זה בעדיפות נמוכה יותר ביחס לכל מיני דברים אחרים. ב- Just Cause 3 זה לא המצב. Just Cause 3 רוצה שלפני הכל, יהיה לך כיף. אז הוא ייתן לך Wingsuit ואינסוף מצנחים ו- Grappling Hooks וכל מיני בניינים שמכילים חומרי נפץ שצבועים בצבע אדום. וזה עובד.
ומצד שני…
גם בקטגוריית האכזבה התלבטתי בדיוק על איזה משחק אינדי ללכת. כי מצד אחד, היו לי בעיות רציניות עם Beyond Eyes ואז הגעתי לסוף שלו והרגשתי שהוא משתין עלי בקשת. אבל אתם יודעים מה, הבעיות האלה היו כאין וכאפס לעומת The Magic Circle.
את Beyond Eyes לא חיבבתי במיוחד מהרגע הראשון. אבל The Magic Circle נראה כמו משהו טוב. בעצם, בואו נדייק – The Magic Circle באמת היה טוב. בחצי הראשון שלו, הוא היה מדהים. מה שהפך את הנפילה שלו בחצי השני לכואבת הרבה יותר מהסיום המעצבן של Beyond Eyes. שני המשחקים הם היפסטרים-יומרניים בצורה קצת מוגזמת, אבל ל- The Magic Circle היתה את החוצפה לגרום לי לחשוב שזו רק המעטפת החיצונית שלו. אני לא זוכר מתי הפעם האחרונה שהתאכזבתי כל כך ממה שקורה למשחק בנקודת האמצע שלו. וחבל.