איזה כיף! הגיעה שוב העת בה רבים מכותבי הבלוג נזכרים שהם כותבים בבלוג, ולא רק משתתפים בפודקאסט. זקנים יותר, חכמים יותר (?) ולאחר משחקים רבים חדשים יותר, הגיע הזמן שנתכנס שוב לכתוב סיכומי שנה. והפעם תורי להיות ראשון. אז ברוכים הבאים לרצף סיכומי השנה של גיימפאד!

שנת 2015 היתה מצוינת, עמוסה בכותרים שחיכינו להם ולא אכזבו וטכנולוגיות שסוף סוף התחילו להבשיל. מבחינתי זו הייתה שנה של משחקים אפיים שלקחו לי עשרות רבות של שעות תוך סיכון ממשי להצלחת הדוקטורט. שנה של Witcher 3 (אותו אשאיר לאחרים מחברי הבלוג להזכיר) ו-Fallout 4, ושל עוד כותרים רבים וטובים. וכמו תמיד, היו כמה הברקות שבלטו לחיוב יותר מאחרות.

1. Fallout 4

פרק הזמן היחיד הארוך יותר מההמתנה ל-Fallout 4 הוא משך הזמן שדיברנו עליו בפרקים של גיימפוד. מכונת ההייפ המשומנת הכתה בנו בסוף במלוא עוצמתה ונותרנו משוטטים בבוסטון השוממת, תוהים לעצמנו האם כל זה היה שווה. התשובה לדעתי היא כן. שווה בהחלט. עולם פתוח ענק, מערכת שדרוגים מעניינת, יכולת לתחזק יישובים, שותפים פוטנציאלים למסע וסיפורי צד מעניינים תרמו כולם ליצירת עולם משחק שפשוט עובד טוב.

הרבה ביקורת נאמרה ונכתבה אודות המשחק. הסיפור הראשי בעייתי וכתוב באופן לוקה – כן. המשחק עמוס בבאגים – כן, אבל זו כבר מסורת. יש נטייה מובהקת לפתרון בעיות עם אלימות – בהחלט, אבל זה לא חייב להפריע. זה משחק שדורש כיול ציפיות, לדעת למה נכנסים ומה מחכה בשממון האפוקליפטי. אבל כל המערכות משתלבות כמו שצריך לכותר שהוא שיפור אינקרמנטאלי חשוב וממשיך דרך ראוי לסדרה (ובזה אני מסכים מאוד עם עופר). והתוספת שבעיני היתה חשובה מכל: צבעים. סוף סוף השכילו להבין ב-Bethesda שפלטת הצבעים למשחק יכולה לכלול גוונים מעבר למה שניתן למצוא בביצה. כל הכבוד.

אני כן אציין שהנקודה העיקרית שהייתה חסרה לי היא הכתיבה. אמנם זה ידוע שהכותרים של Bethesda נוטים להיות בעייתיים מהבחינה הזו, אבל היה אפשר לעשות כל כך הרבה יותר עם עולם המשחק, עם המרכיבים השונים, הדמויות והארגונים הפועלים בו, ולא להדבק לקלישאות מאוסות וסיפור שטחי. פספוס.

2. Tales From the Borderlands

בשנים האחרונות אפשר לראות זינוק בכמות המשחקים המחולקים לפרקים. יש לזה כמה יתרונות בולטים, כמו היכולת להתנסות בפרק אחד ממשחק לפני שמתחייבים לעונה שלמה. או העובדה שלא צריך לחכות פרקי זמן ארוכים עד המנה הבאה. כמובן שיש לזה גם צד שלילי, וחלק מהאנשים רואים בתופעה מחלבת כסף, או לא מרוצים מהיקף התוכן שכלול בכל פרק.

ניסיתי כמה מהמשחקים האלו, ורובם פשוט לא עבדו בשבילי. למשל, אני מודה שבניגוד להרבה מחברי הבלוג, The Walking Dead לא קסם לי במיוחד. אבל אז הגיע Tales From the Borderlands, משחק מסקרן ביקום האקשן הצבעוני של Borderlands. מאחר ותהיתי איך סדרת משחקים שנשענת לחלוטין על אלימות ואיסוף נשקים פרוצדוראליים יכולה להשריץ ספין-אוף משחק הרפתקאות אפיזודי, לא התאפקתי וקניתי במבצע כלשהו את כל העונה.

המשחק מצוין. הוא כתוב נפלא, הוא משוחק מעולה על ידי קאסט מוצלח, סצנות האקשן שומרות את השחקן מחובר אבל לא מרגישות מאולצות, וכמובן – הצליחו לייצר סיפור סוחף שמחזיק מהפרק הראשון ועד האחרון. כל כך שמחתי לראות משחק הרפתקאות מצליח ברמה הזו, ואני יכול רק לקוות ש-Telltale Games ימשיכו לייצר עוד כאלו.

3. Oculus Rift

לפני כמה חודשים זכיתי בתחרות אקראית בעבודה, והפרס היה גרסת הפיתוח האחרונה של מכשיר המציאות המדומה של Oculus (שנקנתה מאז על ידי פייסבוק), ה-Oculus Rift DK2. עד היום לא שכחתי את אביזרי התלת מימד העילגים שאפשר היה למצוא מדי פעם באולמות הארקייד, ואיך הטכנולוגיה הזו נעלמה מהעולם באופן כמעט גורף עד הגל האחרון שהוליד פתרונות חומרה מכמה חברות מובילות.

דיברתי קצת על ההתרשמות שלי מהמכשיר בגיימפוד, אבל בגדול זו היתה חוויה חיובית. הגרפיקה המשודרת לא מושלמת, אבל היא בהחלט מספיקה כדי להיות סוחפת. אין עוד הרבה משחקים שתומכים באופן טבעי ב-VR, אבל יותר ויותר כן. כשרק קיבלתי אותו, היה יחסית מסובך לגרום לו לעבוד באופן חלק, ועבור חלק מהמשחקים צריך לעבוד קשה במיוחד כדי לגרום להם לזהות את מכשיר ה-VR.

אבל, זו לפי דעתי קפיצת דרך מדהימה ואני יכול רק לקוות שהחברות המפתחות מוצרים עבורה ימשיכו מעבר לנקודת הכניסה הקשה. התמדה ב-VR יכולה ליצור חוויות משחק שונות לחלוטין. כמה מחברי הבלוג שיחקו ביחד ב-Keep Talking and Nobody Explodes, משחק נפלא שבו אדם אחד מנסה לנטרל פצצה כשהוא חובש את ה-Rift בעוד כל האחרים מתייעצים במדריכים וצועקים הצעות. הניתוק עובד מצוין ורק מחדד את הבידוד והלחץ מתהליך הנטרול. זו רק ההתחלה, ואפשר עוד לקחת את זה כל כך רחוק בהינתן מפתחים יצירתיים ואימוץ יותר מקיף של הטכנולוגיה.

ולדבר הפחות מוצלח…

אחד המשחקים בהם ניסיתי לשחק עם האוקיולוס היה Elite: Dangerous. משחק חלל בלתי מוגבל, עם מסחר, דיפלומטיה וקרבות אפיים? איך אפשר לסרב. ובכן, אפשר. המשחק מסורבל ועוין את שחקניו החדשים. קשה במיוחד למצוא מה כדאי לעשות  ובאיזו צורה. אני מבין שזה למעשה סימולטור שנועד כנראה לסוג אחר של גיימרים, אבל זה לא הופך אותו לפחות מאכזב מבחינתי. בנוסף להכל, ירדה התמיכה לאוקיולוס החל מגרסא מסוימת של הדרייברים. זה מאכזב, ולא ברור בשלב זה האם ובאיזו צורה בדיוק היא תחזור.

מהבחינה זו אני לוטש עיניים חשדניות ל-Star Citizen, משחק דומה אבל עוד יותר שאפתני שאולי יקיים את מה שחלמתי עליו. נחיה ונראה, אבל כמות הזמן והכסף המושקעים בו במסגרת קמפיין מימון ההמונים אדיר הממדים שעבר גורמים לי לחשוש שבסוף הכל יתפוצץ למשיקיעים (תורמים?) בפרצוף. נראה.