EGX, שהסתיימה בתחילת השבוע, היא תערוכת הגיימינג הגדולה של בריטניה. ארבעה ימים של משחקים, תחרויות, פאנלים וכל דבר שקשור לגיימינג, שפרושים על 4 אולמות ענק ב-NEC שבירמינגהאם. זה לא Gamescom, אבל זה מספיק בהחלט. וכבונוס, פחות פוטנציאל ל-Choice paralysis.
כמו בכל שנה, גם השנה ביקרתי בה, בשביל לקבל טעימות מהמשחקים שיגיעו לשוק בשבועות ובחודשים הקרובים, ואלה הרשמים שלי ממנה. הם הועלו במקור לקבוצת Working Gamers, ועכשיו מצאו את דרכם גם לבלוג.
שימו לב שאני לא מתיימר לסיקור אובייקטיבי או מקיף של התערוכה. כמו שציינתי, יש בה הרבה יותר מתצוגות של משחקים – יש בה שיחות ופאנלים עם אנשים מהתעשייה, טורנירי Esports, איזורי קוספליי, רטרו-גיימינג ומשחקי קופסה – ואני לא הולך להתייחס אליהם, כי הם לא מה שמעניין אותי.
אני גם לא אתייחס ל-Assassin's Creed: Odyssey או CoD: Black Ops IIII שהוצגו שם, כי אין לי שום כוונה לעמוד בתור של שעתיים בשביל רבע שעה של משחק שאני לא מתכנן לשחק בו כשהוא ייצא לשוק.
מה שכן יש פה זו רשימה אקלקטית של משחקים שתפסו את תשומת לבי בשלושת הימים שביקרתי שם, ואני חושב שראויים לתשומת לב. והנה היא:
להיט ה-VR של השנה מגיע סוף סוף ל-PSVR. זו הפעם הראשונה שיצא לי לשחק בו, ואני מאוהב. הוא פשוט מרגיש כל-כך נכון.
לצערי עוד אין תאריך יציאה, אבל כל יום בו הוא לא בשוק הוא יום מבוזבז.
לכבוד ההגעה של המשחק לסוויץ' הוא חזר לאולמות התצוגה (אם אי פעם הוא הלך). השליטה עדיין נוראית, אבל כנראה שאם זה בכוונה אז זה בסדר.
מה שאתם רואים בתמונה הוא אדם אמיתי ששכב על השולחן במשך כל היום, כשהוא נאנק מכאבים. אני מקווה שמשלמים לו טוב.
השטיק שלו (וכבן-אדם שמשתמש במילה "שטיק" ברור שאני לא קהל היעד) הוא שאת הטייס, החלליות וכל ההרחבות שלהן אתם קונים כמיניאטורות פיזיות, שמתחברות לתושבת מיוחדת שמורכבת על השלט.
זה נראה חמוד, והאפשרות לעשות Hot swap בין כלי נשק שונים בזה שאשכרה מרכיבים אותם על החללית היא מגניבה. אבל אני תוהה כמה מקום יש למשחק כזה בזמנים בהם Disney Infinity, Skylanders ודומיהם מצמצמים נוכחות או מבטלים לגמרי.
בכל מקרה, בגרסת הסוויץ' אפשר לשחק עם StarFox, אז אולי זו תהיה ה-selling point שלהם.
משחק מירוץ מכוניות בסגנון מאריו קארט, רק מהיר ואלים יותר.
הקטע שלו הוא שהמכוניות בו הן שטוחות ועם גלגלים גדולים, ככה שאי אפשר להתהפך על הגג – אם התהפכה אתם פשוט ממשיכים לנסוע. זה הופך אותו ליותר זורם, ומאפשר כמה עיצובי שלבים מגניבים.
אז ככה, המשחק הזה הוא:
Procedurally-generated rhythm-based twin-stick dungeon crawler.
זה מעין שילוב של Crypt of the Necrodancer ו-Enter the Gungeon, אבל נראה הרבה יותר יפה משניהם.
השלבים במשחק נוצרים פרוצדורלית על בסיס כל רצועה שתבחרו. המשחק קורא את הקובץ ובוחר לפי מדדים שהוא קורא האם הסביבה תהיה וולקנית או מיוערת, האם השלב יהיה יותר מבוסס אויבים או חידות, ואז בונה אותו.
שלא כמו Necrodancer, כאן לא חייבים להצמד למוזיקה, אבל כשנותנים מכות על הביטים הן מהירות וחזקות יותר, וסה"כ המשחק זורם יותר טוב.
היה ממש כיף, רק חבל שהוא מיועד ליציאה בסוף 2019.
משחק שבא לי די בהפתעה. הוא משחק VR עם אלמנטי מולטיפלייר שמצוייר בפיקסל ארט.
הוא לא נראה משהו מרחוק, אבל כששמים את הקסדה זה עובד ממש לא רע. המפתחים (זוג. בעל ואשה) עשו כמה דברים חכמים בשביל למנוע בחילות, כמו להחשיך את המסך כשזזים, לשים קוביות מרחפות בחלל, שצמודות למיקום של השחקן ולא של הדמות, ולהזיז את הדמות בקפיצות קטנות שמדמות צעדים, במקום תנועה חלקה או טלפורטציה.
המשחק עצמו, עד כמה שהבנתי, מתמקד בלהסתובב בטירה ולחפש loot ע"י שבירה והעפה של חפצים לכל כיוון. השחקן הראשי משחק ב-VR, אבל יכולים להצטרף למשחק שחקנים עם קונטרולרים רגילים, בשביל לעזור או להפריע לו.
משחק VR שמנצל איזה סיפור מסגרת על רובוטים שמעבירים אותך מבחנים, כתירוץ לעשות כל מיני Carnival Games.
אני שיחקתי בו על ה-Oculus Go, שהוא כמו ה-Samsung Gear רק בלי הצורך לשים את הטלפון בקסדה.
כפתרון אמצע הדרך לכאלה שלא רוצים לקנות VR Set מלא, זה מצויין.
סיפורו האמיתי של סיימון פורמן, רופא (במובן הכללי של המילה) בלונדון בתקופת שייקספיר, שהשתמש באסטרולוגיה ככלי הריפוי המרכזי שלו.
במשחק, אתם צריכים להשתמש במפות אסטרולוגית (שמבוססות על המיקום האמיתי של הכוכבים בתקופה ההיא) כדי לתת עצות למטופלים שלכם, שישפרו בסופו של דבר את המצב האישי שלכם.
אתם צריכים להבין את הקשרים בין הדמויות, ומהסיפורים שלהן להסיק איך יפעלו בעקבות הקריאות שלכם, וככה לכוון אותן לכיוון הרצוי.
בגלל האופי של הכנס לא היה לי זמן להתעמק במשחק, אבל אני אשמח לתת לו עוד צ'אנס בסביבה פחות רועשת ומנצנצת.
המשחק הראשון שפותח ישירות למגה דרייב מאז… שסגרו את פס הייצור אני מניח?
המפתח השתמש באחת משתי עמדות הפיתוח היחידות ששרדו, בשביל לפתח את המשחק באסמבלי על חלונות 95.
אין ספק שזה מרשים, אבל אם התוצאה היה מעניינת ומושכת יותר, ההישג היה גדול בהרבה.
אני שיחקתי רק בשלב הראשון, כי לא הצלחתי להבין מה המטרה שלי בו, אבל הטריילר של המשחק מבטיח הרבה יותר תוכן ממה שאני ראיתי.
משחק אימה חדש מהיוצרים של Until Dawn, שאמור להיות הראשון בסדרה חדשה בשם "אנתולוגיית התמונות האפלות" (The Dark Pictures Anthology).
תראו, הוא יפה. מאוד. הדרך בה האור בא באינטראקציה עם הסביבה והדמויות כמעט השאירה אותי עם פה פעור.
אבל חוץ מזה הוא די meh. זה משחק איטי, שמתבסס על קלישאות אימה חבוטות, משחק (כלומר acting) רע והקפצות. הרבה יותר מדי מהן.
ובניגוד ל-Until Dawn נראה שהוא לוקח את עצמו ברצינות מדי.
שמחתי כשהדמו נגמר, ואין לי תוכניות לחזור אליו.
משחק חדש ל-PSVR. בבסיס שלו הוא Cover Shooter מגוף ראשון, שמתרחש ברחובות האחוריים של לונדון. הוא לא ממש מביא שום דבר חדש לשולחן, אבל הוא מצליח לשלב כמה אלמנטים ממשחקים אחרים (שליפה של רובה מהגב בדומה ל-Farpoint, טעינה ע"י תפיסת מחסנית מהאפוד) ואני מאמין שמהווה עוד שלב קטן בדרך שלנו כחברה ללמוד איך לעשות משחק VR טוב.
אתם משחקים איש QA של משחק אקשן בחברת משחקים שממוקמת באוטוקרטיה קומוניסטית מזרח אירופאית.
המפתח שלו אומר שזה Papers Please פוגש את Metal Slug, והוא לא טועה.
במשחק כל הזמן עובר בין ה"משחק בתוך משחק" שאתם אמורים לבדוק (תחת השם Ural Death Machine), לבין ההתכתבויות שלכם בצ'אט המשרדי ובמייל, בהם אתם צריכים להתמודד עם המנכ"ל, אשת ה-PR ומפתח של המשחק, ולאזן בין הדרישות מלמעלה לצנזר תכנים פוגעניים, לבין הרצון של המפתח להוציא לאור את האומנות שלו.
לא אהבתי את Papers please, אז אני שמח שהמשחק הזה יותר קליל והומוריסטי, ופחות גורם לכם לרצות לטבוע בבקבוק וודקה.
לא, לא המשחק ל-3DS, משחק שונה. מאוד שונה.
יש לכם 999 פסילת לעבור 999 מסכים. במבט ראשון הוא נראה כמו Super Meat Boy, ולמרות שהוא מעניש באותה מידה, הוא פחות מהיר ומבוסס אינסטינקטים של גיבור-על ממנו. במקום להזיז את הדמות שלכם אתם זורקים אותה משל היתה כבשה במשחקי Worms. ייקח לכם הרבה מאוד נסיונות להצליח לשגר אותה לרווח בדיוק בין שני הקוצים שישלחו אתכם למותכם באופן מיידי, ואני מפחד לחשוב מה יקרה כשתגיעו לשלב 271 והפסילות שלכם יסתיימו.
למרות שהוא כבר זמין ב-Steam המשחק עדיין מרגיש בוסרי. דן, המפתח, היה מאוד נחמד ופתוח לביקורת בונה, אז אני מקווה שבחודשים הקרובים נראה שיפורים במשחק.
משחק שמגיע ל-Steam אחרי פרוייקט Kicksarter מוצלח. מיועד לעד ארבעה שחקנים, שצריכים לדאוג ביחד שהחללית שלהם תצליח לסיים את המשימה שלה בחתיכת אחת.
כשאני רואה Top-Down spaceship game, אני מיד חושב FTL. אני יודע שאני לא היחיד. זה חבל, כי המשחק הזה הוא הרבה יותר Lovers in a Dangerous Spacetime מ-FTL.
כמו הרבה משחקים אחרים באיזור, הוא רחוק מלהיות גמור, אבל הוא מסקרן. שיחקתי בדמו קצר בין כמה דקות, אבל ההבטחה שלו לעולם רחב יותר מעוררת עניין. והאפשרות למוליטפלייר מקומי (וכנראה גם מקוון) יכולה להפוך אותו לחבילה של כיף.
side-scrolling runner עם טוויסט. כמו Jetpack Joyride, הדמות שלכם מתקדמת כל הזמן ימינה, ואתם צריכים לוודא שלא תתנגש בקירות, ואם אפשר – שתאסוף כמה מטבעות בדרך.
אבל בניגוד לשאר ה-Runners, כאן הדמות שלכם (טיל בשם Wavey, למקרה שלא היה ברור) מתקדמת על גל סינוס, והדרך שלכם לשלוט על התנועה שלו היא ע"י שינוי התדירות והאמפליטודה של הגל ("אההה, Wavey, עכשיו הבנתי." כן, יופי, אתם מאוד חכמים).
צורת השליטה הזאת היא מה שהופך את המשחק לייחודי, אבל גם כל-כך מתסכל. כי קל מאד להבין איך אמורים לשלוט על הטיל, ומה צריך לעשות בשביל לעבור את השלב, אבל בזמן המשחק עצמו לוקח זמן לאמן את המוח להגיב בצורה הנכונה, ובינתיים אתם שוב ושוב שולחים את Wavey ישירות לתוך הלייזרים, ואת עצמכם לזרועות החמימות של ה-Rage Quit.
רק אחרי שסיימתי לשחק בו, הבנתי איזה משחק הוא מזכיר לי – זה The Impossible Game, רק עם פאג במקום ריבוע. והרבה יותר שלבים. ועם איסוף מטבעות. וכובע שאפשר לקנות עם in-game currency.
אבל בבסיס זה The Impossible Game.
אה, ועם קטע כזה בו אתם עוברים בלחיצת כפתור למימד מקביל בו אתם יכולים לעמוד על הפלטפורמות שלא היו זמינות במימד השני, מה שמצריך הרבה יותר תשומת לב והלוואי שהמפתח היה מקצה את הכפתורים של הקפיצה ומעבר המימדים לשני הטריגרים במקום ל-A ו-B כי פאק, כמה שזה יכול לתסכל שצריך להעביר את האגודל בין שני הלחצנים כל הזמן, בייחוד כשצריך לעבור בין מימדים פעמיים בקפיצה אחת.
אבל חוץ מזה – לגמרי The Impossible Game.
יש שם איזה סיפור מסגרת על זה שזה משחק במציאות אלטרנטיבית בה האימפריה הרומית מעולם לא נפלה, ועכשיו, 3,000 שנה מאוחר יותר, היא שולטת על רבע מהגלקסיה, אבל זה לא יותר מתירוץ לארגן קרבות גלדיאטורים בין חלליות. ראינו כבר סימולטורי חלל ארקיידיים, חלקם אפילו בתערוכה הזאת ממש. אז זה לא מה שמעניין במשחק. מה שמעניין בו הוא שהוא MMO Cross-Platform, בין PC, Mobile ומכשירי VR ניידים (עם תמיכה עתידית בלינוקס, XBOX ומתישהו בסוף גם PS4, כי "סוני לא אוהבים קרוס-פלטפורם". אבל אולי אחרי ש-Fortnite טרפו את הקלפים, התוכניות שלהם ישתנו).
מאוד מרשים לעבור בין משחק בטלפון, ל-Oculus Go ל-PC, ובכל הפלטפורמות אתם משחקים באותו משחק, עם אותה דמות, ונלחמים באותם אנשים. למרות שהוא נחשף ממש השבוע הוא יהיה זמין להורדה חינמית בתחילת השנה הבאה. זה משחק Freemium, אבל הנציג שדיברתי איתו הבטיח שהרכישות במשחק יהיו אך ורק קוסמטיות.
שיחקתי בו רק כמה דקות והמפתחים שלו כבר הלכו הביתה עד שהגעתי אליו, אבל זה side-scrolling shooter בו אתם שולטים בדלוריאן מעופפת, אז הוא כבר זוכה במלא נקודות ב-Almanac שלי.
בטח יש שם גם אלמנט של חזרה בזמן (כי, נו, אתם יודעים), אבל לא הצלחתי למצוא אותו.
ממש לפני סוף היום השני של התערוכה תפס אותי אחד מאנשי Rebellion והציע לי לנסות את המשחק החדש שהם מפיצים. Arca's Path הוא משחק VR לכל הפלטפורמות העיקריות בו אתם מובילים כדור במסלול ומנסים שלא ייפול. אווירה פסטורלית, מוזיקה נעימה וצבעי פסטל ממלאים את הראש שלכם. לא משהו שלא ראינו בעבר, אבל הקטע כאן הוא שאתם שולטים על הכדור (בעצם, על הסמן שאחריו הכבוד עוקב) רק בעזרת הראש שלכם. אין שום שליטה ידנית במשחק – רק תנועות ראש. שוב – זו חוויה שונה ממה שאני רגיל אליה.
מעבר לזה, פשוט מוזר לראות את הלוגו שלהם על משחק אווירת שכזה, אבל המדגים הסביר לי שזה הנסיון שלהם to branch out כמפיצה, לעבר משחקים פחות מדממים.
המפתח אומר שהוא רצה לעשות שילוב של Contra ו-Mega Man, עם הרבה Heavy Metal. ומה אתם יודעים? זה הצליח לו.
המשחק מעוצב ב-Pixel Art מסוגנן, עם פס-קול מטאלי. פחות בולט-ספאמי מ-Contra, (הרבה) יותר Gore מ-Mega Man. והתוספת של חרב ושאר כלי נשק ב-Hot Swap מאוד מוסיפה.
יגיע לכל הפחות ל-Steam ול-PS4 מתישהו בשנה הבאה.
טטריס עם פיזיקה, וכמה מצבי משחק לשחקן יחיד או PvP. זמין כבר שנתיים בערך ברוב הפלטפורמות, אבל יוצא ל-Switch עוד מעט, אז זו הזדמנות להציג אותו שוב.
הוא חמוד וכיפי ונראה שהוא מושלם לקונסולה הזאת.
זה The Binding of Isaac, רק שהפעם אתם עובדים במקום שמציע שירותי גירוש שדים. תירו על רוחות עד שהן משותקות, שאבו אותן למיכל שלכם ותקבלו שדרוגים (אהם, כלומר, קידום).
מרגיש שהוא הגיע קצת מאוחר מדי לשוק. בשנה שעברה ראיתי כמה חיקויים כאלה, אבל עכשיו נראה שכוכבם דעך. עקדת יצחק אף פעם לא דיבר אלי, אבל אם אתם חובבי הז'אנר – הוא לא רע.
יגיע ל-Steam מתישהו בשנה הבאה.
משחק Co-op לעד 4 שחקנים, בו אתם משחקים ציידי אוצרות בשנות ה-30 של המאה הקודמת, שצריכים להלחם בגלים של מפלצות מיתולוגיות בשביל שיוכלו לחזור הביתה עם הזהב שהם גנבו.
בהתחלה קיבלתי ממנו וייב של Left 4 Dead, אבל הוא נעלם כשהבנתי שאני לא מת אחרי הגל הראשון, ושיש יותר מדי פינות לחידוש תחמושת. אז זה משחק אקשן בגוף שלישי עם קריין בריטי משעשע. יש לכם את כלי הנשק הרגילים, אבל גם מלכודות וקצת קסמים והוא ממש כיפי. והוא גם זמין לקנייה ל-PC, PS4 ו-XBOX ממש עכשיו.
המשחק הזה הוא מההפתעות הגדולות של התערוכה מבחינתי. אני יודע שעל כמעט כל משחק כאן כתבתי ש"זה בעצם X, אבל קצת אחרת", או "קחו A ו-B, תערבבו ותקבלו את המשחק הזה," אבל זה משחק שמקורות ההשראה שלו כל-כך בולטים שאי אפשר להתעלם מהם. מזל שמקורות ההשראה האלה הם Overcooked ו-FTL, מהמשחקים הכי אהובים על אנשי הבלוג (ובכלל).
המשחק מיועד לעד 4 שחקנים, שמשחקים צוות של ספינת חלל שנראית מאוד דומה למסעדות בעולם של המשחק הזה עם הבישול. התפקיד שלכם הוא לוודא שהספינה שלכם תשרוד את הקרב, זה הכל. בשביל זה תצטרכו לתפעל תותחים, להטעין מצברים, לכבות שריפות, לתקן מכשירים, לסתום פרצות, להוציא פצצות, להתגונן מ-Solar Flares וכל שאר הדברים שהייתם צריכים לעשות בתפקידכם כקפטן ב-FTL. רק ששם הייתם בן-אדם אחד עם גישה לכפתור ה-Pause, וכאן אתם ארבעה שחייבים לזוז כל הזמן בשביל להשאר בחיים.
מההיכרות המועטה שלי עם Overcooked, המשחק הזה פחות דורש תקשורת מושלמת בשביל לנצח. בשלבים הראשונים מצאתי את עצמי פועל לבד לא מעט פעמים, אבל כנראה זה נהיה יותר מסובך בהמשך. אבל אם זה אומר שהוא יהיה אחראי לפחות פרידות מכוערות – דיינו.
ולא רק זה – הוא זמין כבר מיום שישי הקרוב.
זהו, זו היתה EGX שלי. מה דעתכם? אילו משחקים מהרשימה נמצאים עכשיו על הרדאר שלכם? אילו משחקים פספסתי?
14 באוקטובר, 2018 בשעה 21:47
[…] 4:05 – דקל ביקר בתערוכת המשחקים EGX, ואפילו כתב על זה פוסט! […]