זהו. הסתיים לו שבוע ה- Arena Shooters. מלכתחילה, היה מדובר בז'אנר שאין שום סיכוי לתמצת אותו באמצעות שבעה משחקים, וכמה וכמה מהמשחקים שניסיתי נזנחו בצד הדרך. אז עכשיו זה הזמן שלכם – איזה פספוסים נוראיים היו לי? על איזה משחקים מיותרים כתבתי כאן? ואם אתם כבר בשוונג – מה אתם חושבים על כל הקונספט מלכתחילה? שתפו.
והמשחק שסוגר את השבוע הוא… Everyday Shooter!
Everyday Shooter נמצא בצד השני של הסקלה ביחס למשחק שהתחלנו איתו את השבוע – Geometry Wars. כמו המשחקים של היומיים האחרונים, גם הוא מבוסס-שלבים. אבל זה לא ההבדל היחיד. Everyday Shooter הוא משחק הרבה יותר איטי, מחושב, ולא לגמרי ברור במבט ראשון. וזה מה שהופך אותו לכל כך מוצלח.
הדרך הקצת-פלצנית שבה נוטים לתאר את Everyday Shooter היא בתור "אלבום". לכל אחד משמונה השלבים במשחק יש עיצוב אחר ומוזיקה אחרת. המכניקה הבסיסית נותרת קבועה – אתם צריכים לזוז, לירות מסביבכם, ולשרוד עד לסוף המוזיקה שמלווה את המסך. פשוט.
אבל בשביל באמת להרוויח נקודות (שמסייעות לכם לקבל פסילות חדשות, ו"לפתוח" כל מיני מצבי משחק חדשים), זה לא מספיק. חלק מהיצורים ישאירו מאחוריהם נקודות שתוכלו לאסוף, אבל בשביל באמת להרוויח מספר גדול של נקודות, תצטרכו ליצור "תגובת שרשרת". העניין הוא שלכל מסך יש מנגנון שונה לחלוטין של תגובות שרשרת, ותצטרכו לפענח אותו אם תרצו באמת להצליח בשלב.
בשלב אחד, למשל, מנגנון תגובות השרשרת יהיה פשוט – אובייקטים מסויימים יהפכו לעיגול כשתירו בהם, והעיגול הזה ישמיד כל מה שנוגע בו – ויהפוך גם אותו לעיגול. בשלב אחר כבר קיים מנגנון קשרים בין אובייקטים, והשמדה של אחד מהם תגרום נזק לאובייקטים שקשורים אליו, בהתאם לגודל האובייקט המקורי. השמידו את האובייקט הגדול ביותר בשרשרת – ותנקו את המסך כולו ברגע אחד.
בשורה התחתונה, בניגוד ל- Mutant Storm או Bullet Candy, מנגנון השלבים של Everyday Shooter לא עובד נגדו. השלבים שלו ארוכים מדי ומורכבים מדי כדי שמעבר קצרצר בין אחד לשני יקטע את הרצף שלו, והמוזיקה עובדת עם עיצוב השלבים על מנת ליצור תחושה של "סוף" טבעית יותר בעת סיום השלב. אין ל- Everyday Shooter את המהירות של Arena Shooters אחרים, אבל הוא מסתדר יופי גם בלי זה.
את Everyday Shooter ניתן לקנות בעשרה דולרים דרך Steam, והוא ממש שווה את זה.
והמשחק של היום הוא… Bullet Candy!
Bullet Candy, כמו Mutant Storm מאתמול, הוא עוד Arena Shooter מבוסס-שלבים, שמתהדר בחמישים שלבים בהם תצטרכו לפוצץ המוני יצורים אלימים. המחיר של Bullet Candy הוא זעום – רק ארבעה דולרים מפרידים ביניכם לבינו, אבל מצד שני, הוא גם מוצלח פחות.
כל הבעיות שלי עם Mutant Storm חלות גם לגבי Bullet Candy. המסכים שלו קצרים מדי, וקל מדי למות בהם. כשזה קורה, אתם נאלצים להתמודד עם אנימציית מוות ממש קצרה, אבל אחת שבכל זאת מצליחה ליצור תחושה שהרצף נקטע. הבעיה הגדולה יותר היא שלמשחק הזה אין מצב משחק שיתופי כמו Mutant Storm, ואין לו רמת גימור גבוהה כמו ל- Mutant Storm – האויבים נראים יותר מדי כמו תמונות שהודבקו בגסות על תמונת הרקע, וביותר מדי מסכים נראה שהמחשבה שהושקעה הסתכמה ב- "טוב, פשוט נשגר כמה מאות טילים לעבר השחקן ונראה אם הוא שורד".
אם היתה לו גרסת הדגמה, הייתי ממליץ לכם להוריד אותה ולבדוק את המשחק בעצמכם לפני שאתם קונים אותו, אבל מפתח המשחק הפסיק להפיץ את גרסת ההדגמה של Bullet Candy בטענה שאף אחד לא צריך אותה כשהמשחק עולה רק ארבעה דולרים. מצד אחד, זה מעצבן. מצד שני, יש משהו בדברים שלו, לא?
אז אם אתם רוצים לנסות אותו, אתם יכולים לקנות אותו מאתר הבית של המשחק. אפשרות אחרת שלכם היא להזמין אותו מ- Steam. הוא לא עולה הרבה, אבל אולי כדאי לכם לחכות עד מחר לפני שאתם מחליטים על מה אתם רוצים להוציא את הכסף שלכם.
והמשחק של היום הוא… Mutant Storm!
Mutant Storm הוא פסיעה קטנה הצידה מהמשחקים שפורסמו עד כה בשבוע האחרון. קודם כל, מלבד Geometry Wars, כל שאר המשחקים שפורסמו השבוע עד עכשיו היו חינמיים. מעתה והלאה – אנחנו נכנסים לעולם ה- Arena Shooters שמשום מה החליטו להיות חצופים מספיק בשביל לגבות ממנו כסף. ההבדל השני הוא ש- Mutant Storm, בניגוד למשחקים שפורסמו עד כה השבוע, מורכב ממסכים.
Mutant Storm הוא אחד מה- Arena Shooters הראשונים שנחשפתי עליהם. הוא פותח ע"י PomPom – חברה שהכרתי בזכות המשחק הנפלא Space Tripper (גם סוג של Arena Shooter, אבל עזבו). אבל בניגוד ל- Space Tripper, שהיה מורכב ממספר מועט של מסכים מעוצבים בקפידה, Mutant Storm הכיל כמעט תשעים מסכים, שהסתיימו בתוך פרק זמן קצר, ועם מכניקה קצת פחות מתוחכמת.
הנקודות החזקות של Mutant Storm הן האפשרות לשחק בו במשחק משותף של שני שחקנים, או העובדה שהוא מדי פעם משחק עם הצבעים או "הופך" את המסכים כדי להפוך אותם לקצת יותר מעניינים מבחינה ויזואלית בסיבוב השני או השלישי שלכם במסך מסוים. הנקודות החלשות הן… ובכן, הסיפור הזה של "מסכים" לא עובד אצלו כל כך טוב. המשחק לא זורם מספיק, וכשאורך של מסך מסוים הוא בקושי דקה, פתאום ההפסקות שנמדדות בשניות ספורות בין מסך למסך הופכות לדומיננטיות יותר, וקוטעות את הרצף הכיפי של Mutant Storm.
Mutant Storm יצא גם בשתי גרסאות ל- Xbox Live Arcade. אחת מהן היא המרה של Mutant Storm עבור המחשב האישי, ואחת מהן היא משהו חדש לחלוטין. ניסיתי רק את ה- Trial שלהן, אבל אני מקבל את הרושם שהן סובלות בדיוק מאותה הבעיה. זה לא ש- Mutant Storm הוא לא משחק נחמד, אבל במחיר של עשרה דולרים, כבר עדיף לכם לקנות את Geometry Wars פעמיים
את Mutant Storm אתם יכולים לקנות מהאתר של PomPom. אם קצת הורדתי לכם את החשק, אתם יכולים לשחק קצת עם הדמו שלו.
והמשחק של היום הוא… Debrysis!
Debrysis היה אחת מההפתעות הנעימות שחיכו לי כשחיפשתי משחקים לכתוב עליהם פה בבלוג. מבין כל ה- Arena Shooters, יש לו את הקונספט הכי מעניין: הוא מעוצב כאילו אתם צופים בו דרך עינית של מיקרוסקופ. בזירה העגולה עליה אתם מסתכלים יופיעו מגוון תולעים, בשלל צורות וצבעים, ותפקידכם יהיה להפטר מהם. כל חתיכה שתשמידו תשאיר מאחוריה גוש מדמם, שיצבע לאט את צלחת הפטרי התיאורטית שבה כל הסיפור הזה מתרחש.
בניגוד למשחקים האחרים שמפורסמים פה השבוע, ב- Debrysis השדרוגים של כלי הנשק שלכם לא נעשים באופן אוטומטי. בשולי הזירה ממוקמים מגוון כלי נשק ובונוסים שתצטרכו לאסוף, וכלי נשק שונים יתאימו לכם למצבים שונים וידרשו מכם טקטיקה שונה. לרוע מזלכם, שולי הזירה הם גם המקום הכי מסוכן להיות בו – מכיוון שאין לכם שום אזהרה בנוגע למתי ומאיפה תכנס תולעת חדשה לזירה.
אם יש דבר אחד שמציק לי ב- Debrysis, מדובר בהעדרו של הגורם שאחראי על התשבוחות שאני מחלק באופן חופשי ל- Geometry Wars: דטרמיניסטיות. כלי הנשק מחולקים לכם באופן אקראי. אין לכם מושג מתי יופיע כלי נשק חדש, מתי תופיע Medkit שיכולה למנוע את המוות הממשמש ובא שלכם, מה ההשפעה המדוייקת של כל פגיעה שלכם על התולעים ואיזה תולעים הולכות להגיע ומתי.
אבל אני מוכרח להודות – מבין המשחקים החינמיים שמפורסמים כאן השבוע, Debrysis הוא ללא ספק הטוב והכיפי מכולם. אם אתם באמת רוצים, המשחק נותן לכם חמש זירות להלחם עליהם, ואפשרות להעלות את הניקוד שלכם לרשת. כיף.
את Debrysis אתם יכולים להוריד מכאן. הוא לא עולה כסף, אבל כל המשחקים האחרים שנשאר לי לכתוב עליהם השבוע – כן.
והמשחק של היום הוא… Veck!
Veck קנה אותי בתוך שתי דקות אחרי שהתחלתי לשחק בו, ברגע שהבנתי שאני מקשיב לגרסה אלקטרונית של Duel of the Fates המוצלח מתוך Star Wars: Episode One. באמת, מתוך השביעייה שבחרתי לפרסם השבוע, המשחק הזה מגיע במקום השני בקטגוריית המוזיקה. אבל גם מעבר למוזיקה הזו, מדובר באחד ממשחקי ה- Arena Shooters המוצלחים יותר שנתקלתי בהם לאחרונה.
הרעיון של Veck הוא שבכל דקת משחק, סוג חדש של אויבים מתווסף לזירת הקרב. מחלליות פשוטות, ועד ל"בתי חרושת" שמייצרים חלליות חדשות. בהתאמה, כמות הכדורים שאתם יורים בשניה עולה גם היא. אחרי חמש דקות של משחק, כבר הייתי אבוד, כשהגנים החנוניים שלי נכנעו למראות ההרס והחורבן על רקע מוזיקת מד"ב מוצלחת.
אבל היחס בין Veck ל- Geometry Wars הוא פחות או יותר הפוך מהיחס בין War Twat ל- Geometry Wars. בהשוואה לשניהם, Veck הוא משחק "נקי" יותר, איטי יותר ומחושב יותר. חלק מהסיבה לכך היא שהחללית שלכם ב- Veck לא בדיוק מגיבה בצורה חלקה ומהירה כפי שאתם מצפים שהיא תגיב. ההרגשה היא כאילו החללית שלכם מחליקה דרך שמן, ולא טסה בריק.
חוץ מזה, משחקים ב- Veck נוטים להיות ארוכים יותר. כבר בניסיון הראשון שלי, החזקתי מעמד עשר דקות ב- Veck. כלומר, מדובר במשחק שידרוש קצת יותר השקעה מצדכם בהשוואה ל- War Twat, אבל הוא גם יותר מוצלח ממנו, לטעמי.
אה, וכבר אמרתי שיש לו מוזיקת רקע מצויינת?
Veck זמין להורדה בחינם מכאן.
מי שילדותו עברה עליו בשנות ה-80, כמוני, עדיין זוכר לטובה את הפארודיות של צוקר-צוקר-אברהמס (במאמר מוסגר, אני אודה שאני חושש שבצפיה מחודשת הם יתרחקו מהצד המצחיק של הסקאלה וינועו לכיוון המביך).
כנראה שאנשי GamesRadar משתייכים לאנשים שעוד שומרים אמונים לסרטים האלה, ולכן הם החליטו לעשות מחווה לאחד מסימני ההיכר של סדרת "האקדח מת מצחוק", בעזרתו של ניקו בליק מ-GTA IV.
התוצאה לפניכם.
http://www.gamesradar.com/f/naked-gun-intro-done-in-gta-iv/a-20080606103058468042
(וממש מתחת לסרטון תמצאו את המקור, להשוואה. זה יותר דומה משנראה לכם)
והמשחק של היום הוא… War Twat!
War Twat (או בשמו המלא – War Twat: The Demise of Civilization at the Hands of Alien Scummers from Beyond the Stars with a Vengeance) הוא פחות או יותר Geometry Wars עם גרפיקה יותר מפוקסלת, קצת יותר חוש הומור והרבה יותר רעש.
כבר אמרתי שחלק מהקסם של Geometry Wars נובע מהמשחקים הקצרים והמהירים שלו. כל משחק ב- Geometry Wars נמשך רק דקות בודדות. ובכן, ב- War Twat, אני צריך לעבוד מאוד קשה בשביל לשרוד דקה שלמה. כבר מהרגע הראשון, המסך מתמלא בכמות כה גדולה של יצורים עד שקשה לזהות איפה הנקודה המסכנה שלכם נמצאת, בדיוק. אפילו ההקלה של המשחק (כיוון הירי שלכם תמיד יהיה זהה לכיוון התנועה האחרון של החללית שלכם) לא מצליח להפחית מספיק את העומס על החושים שלכם, וסביר להניח שתמצאו את עצמכם, במיוחד בנסיונות הראשונים, מתים בתוך שלושים שניות או פחות. וכאמור, יש בו הרבה יותר רעש.
העובדה שהוא נמשך פחות זמן אומרת שמצד אחד הוא ממכר יותר (כי בכל זאת, כל סיבוב נמשך זמן זעום), אבל גם אם אתם נמשכים לשחק בו שוב ושוב, עדיין תרגישו שאתם ממצים את כל העסק כעבור כעשר דקות. זה, בשילוב עם העובדה שמדובר במשחק חינמי, הופך את War Twat למועמד מושלם אם אתם צריכים רק להעביר כמה דקות על מחשב כלשהו, ואין לכם כוח למשהו שדורש יותר מדי תחכום.
אבל אחרי העברת הזמן הקצרה הזאת, הקסם לטווח-ארוך של War Twat הוא לא חזק במיוחד. אחרי שסיימתי לשחק בו בפעם הראשונה במשך כחצי שעה, מצאתי את עצמי חוזר ל- War Twat פחות ופחות. כי אם בפוסט על Geometry Wars שיבחתי את תחושת השליטה שהמשחק מעניק בידי השחקן – War Twat הוא בלגן רועש ועמוס שמונע מכם להבין למה בדיוק נהרגתם בכל פעם. בערך כמו הרגעים העמוסים-יותר ב- Geometry Wars, רק שב- War Twat הם מגיעים אחרי שלוש שניות ולא אחרי כמה דקות משחק.
את War Twat אתם יכולים להוריד מכאן. רק תזהרו מהתקפים אפילפטיים.