(אנחנו מפסיקים את שבוע ה- Arena Shooters לכבוד הפוסט הסטנדרטי לחלוטין הבא. נו, לא באמת חשבתם שנפסיק לפרסם פוסטים רגילים במשך שבוע, נכון?)

שני אירועים קרו בויגיימס בימים האחרונים ודורשים ציון מיוחד:

1. מהצד הרע של הסקלה: "וי בריבוע" הסתיים. הקומיקס, שהטאץ' הישראלי הפך אותו לטוב יותר גם מכמה קומיקסי גיימינג מחו"ל, יצא להפסקה לא מתוכננת בחודשים האחרונים, ואז הסתיים בפתאומיות. יוצרת הקומיקס, אביב אור, סיכמה את שנות הפעילות שלו בבלוג שלה. עצוב.
2. מהצד הטוב של הסקלה: בקהילות של Vgames ערכו סיכום מקיף של כל שירותי הורדת המשחקים החוקיים שקיימים היום. מדובר בעמוד שדורש סימון מיוחד במחשב של כל מי שרוצה לצרוך את המשחקים שלו באופן חוקי ובזול. תשומת לב מיוחדת מגיעה ל- BGames הישראלי ו- Metaboli הבריטי. כאמור – לקרוא ולשמור.

והמשחק של היום הוא… Geometry Wars: Retro Evolved!

Geometry Wars: Retro Evolved כבר אמור להיות מוכר לכם. מעבר לעובדה שתמונה מתוכו מככבת בראש הבלוג הזה, גם דיברתי עליו כמה פעמים מאז שהבלוג הזה נפתח, וקישרתי בכמה הזדמנויות לביקורת שלי עליו ב- Gamer. ובכל זאת, אני בטוח שמסתובבים פה כמה אנשים שאף פעם לא ניסו את המשחק המופלא הזה, אז תנו לי להבהיר את זה בצורה הכי ברורה שאני יכול: Geometry Wars: Retro Evolved הוא המשחק שמולו נמדד כל Arena Shooter אחר.

Geometry Wars לא היה המשחק הראשון בז'אנר. הוא גם לא המשחק הטוב ביותר. ובכל זאת, העדויות מדברות בעד עצמן – בכל כתבה על Arena Shooter חדש, אם לא משתמשים בשם הלא-מוכר של הז'אנר, מגדירים אותו בתור "משחק בסגנון Geometry Wars". המדקדקים-היסטורית טורחים לציין שבעצם מדובר ב"משחק בסגנון Robotron", אבל עד שהמשחק הזה הגיח בגרסה מחודשת ל- Xbox Live Arcade, רק אנשים זקנים ידעו על מה הם מדברים.

אז מה יש בו, ב- Geometry Wars, שהופך אותו לכל כך מוצלח? ובכן, בהרבה מאוד קריטריונים, הוא מייצג את המינימום ההכרחי להצלחה של Arena Shooter, שהרבה מאוד משחקים, במפתיע, נכשלים מלעמוד בו. השליטה של השחקן במשחק היא מוחלטת – זמן התגובה של החללית ללחיצות השחקן הוא מיידי, ה- Collision Detection שהמשחק מבצע מדוייק עד הפיקסל האחרון, והעלייה ההדרגתית ברמת הקושי היא בדיוק בקצב הנכון. זה אולי נשמע בנאלי, אבל מדהים כמה משחקי Arena Shooter שבדקתי בשבועיים האחרונים לא הצליחו לבצע את זה.

במובנים אחרים, Geometry Wars מתעלה מעל המינימום ההכרחי הזה ויוצר את החוויה הממכרת להחריד שמוכרת לכל מי שניסה לשחק איתו. בזכות העובדה שהמפלצות מופיעות בתבניות קבועות בדרך כלל, ושאפקט קולי אופייני מודיע לשחקן איזה מפלצת הולכת להופיע – השחקן תמיד שומר על תחושה של שליטה מלאה במתרחש. כשאתם מפסידים, אתם יודעים בביטחון מוחלט שזה רק כי לא הייתם טובים מספיק. מכיוון שכל משחק (במיוחד בתקופה הראשונית שבה תשחקו במשחק) נמשך מספר בודד של דקות, אתם מיד מכניסים את עצמכם לתוך המשחק פעם נוספת, נחושים לעקוף את ה- High Score המתגרה שמסתכל עליכם מהפינה הימנית-עליונה של המסך.

אם Geometry Wars מצליח לאכזב בקריטריון כלשהו, זה קורה רק כאשר משווים אותו לגרסת ה- Xbox 360 הטובה-יותר שלו. למרות השליטה המדוייקת יותר עם העכבר, שני סטיקים אנלוגיים הם עדיין הדרך הטבעית יותר לשחק אותו. בנוסף, הגרסה סובלת מבעיות טכניות מעיקות בסאונד, וירידה ביזארית ולא-מוסברת בקצב הפריימים-לשניה. הוסיפו לכך את העובדה שבגרסת ה- PC אין Achievements (גם בגרסה שזמינה להורדה דרך Steam) ושאתם לא יכולים להשוות את הניקוד שלכם עם החברים שלכם באופן מובנה במשחק (שוב, גם לא דרך Steam), וגרסת ה- PC של המשחק בהחלט מסתמנת בתור הגרסה החלשה ביותר שיש ל- Geometry Wars להציע.

כך או כך, במחיר פתטי של ארבעה דולרים ב- Steam, אתם פשוט חייבים להתנסות ב- Geometry Wars. זאת אומרת, בהנחה שאין לכם אותו כבר על ה- Xbox.

זהו. כמובטח, שבוע ה- Arena Shooters מתחיל היום. לאורך השבוע הקרוב אני אקדיש כל יום פוסט למשחק אחר בז'אנר העמוס-משהו של Arena Shooters. אין כל חשיבות לסדר שלהם, מלבד העובדה שהמוצלח ביותר מביניהם יגיע בסוף, וגם זה יצא ככה במקרה.

אה, וחג שמח.

את הסיפור הזה כבר סיפרתי בבלוג בהזדמנות כזו או אחרת: אני מאוד מסמפט את סדרת Rainbow Six, ואת Rainbow Six: Vegas אהבתי מאוד. אז כל הטיעונים על כך שמשחק ההמשך שלו הוא בסך הכל "חבילת הרחבה במחיר מלא" לא ממש הצליחו להרחיק אותי מהמשחק. כן, מדובר בעוד מאותו הדבר – אבל אם ממש אהבתי את המשחק הראשון, זה צריך להיות בסדר, לא?

ובכן, התשובה המאכזבת היא שכן, Rainbow Six: Vegas 2 הוא ממש בסדר. הסיבה לכך שהתשובה הזאת מאכזבת היא… ובכן, ציפיתי ליותר.

אז Rainbow Six: Vegas 2, כאמור, הוא "עוד מאותו הדבר". כמו במשחק הראשון, אתם תשחקו את המפקד (או המפקדת) של צוות Rainbow Six שנשלח לעיר החטאים במטרה להתמודד עם איום טרוריסטי כזה או אחר. בצעד די מוצלח, מפתחי המשחק בחרו למקם את עלילת המשחק במקביל לזו של המשחק הקודם. לרוע המזל, בגלל בעיות מעצבנות בסאונד על המחשב שלי שגרמו לכל הדיבוב של הדמויות להיות חזק מדי, חלש מדי או סתם מהדהד בצורה קיצונית – זה מסכם את כל מה שיש לי להגיד על עלילת המשחק. כאילו, אני חושד שהיא לא משהו, אבל אני לא באמת יכול לדעת.

הדגש במשחק הוא עדיין על מערכת תפיסת מחסות, בסגנון Gears of War. למעשה, נראה שכמה פעולות הפכו את כל המערכת הזאת לאפקטיבית הרבה יותר. כעת, בזמן שאתם תופסים מחסה, אתם גם מסוגלים להשליך רימונים אל מאחורי המחסה או לפתוח דלתות שנמצאות לידו. זה די שימושי, מסתבר. עבודת הצוות, כמו במשחקים הקודמים, תופסת גם היא תפקיד לא-קטן, אבל נראה ש- Rainbow Six: Vegas 2 קצת מנסה לדחוק אותה לפינה.

הסיבה לכך, כפי שרשמתי לפני קצת יותר מחודש, היא מערכת נקודות הנסיון שהמשחק מתהדר בהן. הדמות שלכם יכולה להשתפר בשלוש קטגוריות שונות – CQB, Assault ו- Marksman. חיסול טרוריסט מטווח קרוב, למשל, יעניק לכם נקודות בקטגוריית ה- CQB, בעוד שחיסולו מטווח רחוק יעניק לכם נקודות Marksman, וחיסולו באמצעות חומרי נפץ יעניק לכם נקודות Assault. לכל אחת מהקטגוריות האלה יש מערכת דרגות נפרדת, ופרסים שונים שתקבלו עבור העליה בדרגות: מפריטי לבוש חדשים שאתם יכולים להלביש על הדמות שלכם (ולקחת למשחק מרובה-המשתתפים של Vegas 2, בשביל להראות עד כמה אתם כלים) ועד לכלי נשק חדשים שאתם יכולים להשתמש בהם במשחק.

הבעיה שהיא שאתם לא מקבלים נקודות ניסיון בקטגוריות הללו עבור הריגות שחברי הצוות שלכם מבצעים. זה לא הופך אתכם למתבודדים מוחלטים – אם תנסו לסיים את כל המשחק בלי עזרתם של חברי הצוות, סביר להניח שתגלו שמדובר במטלה כמעט בלתי-אפשרית. אבל זה כן גרם לי לנסות לפתור כל סיטואציה לבד, לפני שהתחלתי לסמוך על שיתוף הפעולה של חבריי הוירטואליים. זה לא שהפריטים שאתם מקבלים בתמורה לנקודות הניסיון האלה עוזרים יותר מדי – אבל אני לא ממש יכול להלחם בשורשיי המאנצ'קיניים ששולחים אותי לאסוף מספר גדול ככל האפשר של נקודות כאלה.

אז עד עכשיו בזבזתי שתי פסקאות על אמירה של משהו שכבר הזכרתי בפוסט הראשון שכתבתי על המשחק, בערך 4 שעות אחרי שהתחלתי לשחק בו. אבל מה שלמדתי אחרי שסיימתי את המשחק הוא שגם אם שמים את כל נושא נקודות הניסיון ושאלת ה"למה לעזאזל הם לוקחים מחיר מלא על חבילת הרחבה?" בצד, עדיין מדובר במשחק פחות מוצלח מהמשחק הקודם.

המכניקה הבסיסית של Vegas 2 היא מוצלחת. אין מה להגיד – פשוט קשה להרוס רגעים שבהם אתם וחבריכם עומדים מול שתי דלתות שונות שמובילות לאותו החדר, ומתאמים את המתקפה שלכם על החמושים העצבניים שמחכים לכם בקוצר רוח. גם הקסם של רגעים שבהם אתם מפוצצים דלת רק כדי לחסל את הטרוריסט שמחכה לכם מאחוריה נשמר. אבל עיצוב השלבים שבהם כל זה קורה לקח פנייה חדה מ"סבבה" ל"משעמם".

אחרי ש- Rainbow Six: Vegas הראה לנו פחות או יותר את כל מה שיש ללאס ווגאס להציע (קזינו, קזינו, Hoover Dam, קזינו), הסתובבו ברשת כמה תלונות על כך שבמשחק היו קצת יותר מדי… בתי קזינו. Vegas 2 לא נופל במלכודת הזו, ומציע לנו מגוון רחב של מקומות להלחם בהם, כמו תאטרון, דירת פאר או מפעל. זה אולי מגוון יותר, אבל זה גם נראה כמו כל משחק פעולה אחר, בערך. בנסיונו להיות מגוון יותר, Vegas 2 פשוט הפך את עצמו לאפור יותר. זה קצת מציק בהתחשב בעיצוב השלבים הנהדר של המשחקים הראשונים בסדרה הזאת.

חוץ מכל אלה, המנוע הגרפי של Vegas 2 הוא, איך נגיד את זה בעדינות, לא מה שהוא היה פעם. Rainbow Six: Vegas פשוט הפיל אותי מהכסא (וגרם לכרטיס המסך שהיה לי בתקופתו להעלות עשן). כששדרגתי את המחשב שלי, זה היה המשחק הראשון שהרצתי עליו בשביל לבדוק עד כמה הוא נראה טוב עכשיו (נו, אז עוד לא היה לי את BioShock). לעומתו, Rainbow Six: Vegas 2 נראה חיוור במיוחד. המודלים האנושיים נראים טוב (רוב הזמן), אבל כל השאר – חסר פירוט ומשעמם. לעזאזל, זה המנוע של Unreal. אני יודע שהוא מסוגל ליותר מזה.

אני לא יכול להגיד שהתחרטתי על הקנייה של Rainbow Six: Vegas 2. מכיוון שידעתי למה לצפות והמשחק מרובה-המשתתפים של Vegas 2 לא ממש מעניין אות
י, התחלקתי במחיר של המשחק עם דורון יעקובי. אבל אין ספק שאם הייתי משלם יותר מ- 200 ש"ח על הדבר הזה, הייתי מתעצבן. יותר מדי דברים מונעים מ- Vegas 2 להיות משחק מוצלח כמו המשחק הקודם. עדיין מדובר במשחק טוב, אבל אחד שבהחלט לא שווה את תג המחיר הגבוה שלו.

אחרי התעסקות מרובה עם המכשיר הנפלא הזה, אפשר כבר להתחיל לסכם כמה נקודות ראשונות לגביו.

דבר ראשון – הוא מוצלח ביותר לאלו מאיתנו שרוצים ליצור לעצמם VOD לדברים שהורידו מהאינטרנט. אחד הדברים המוצלחים שעשיתי היה לחבר את המחשב ל-XBOX ולעשות Share לכל הסדרות ושאר הדברים שהצטברו לי על המחשב במהלך הזמן. הממשק של ה-XBOX לצפייה במדיה הוא מוצלח מאוד, למרות שהפער היחידי שכנראה יפריע לחלקכם הוא שאי אפשר להפעיל כתוביות אלא אם כן רואים DVD.

דבר שני, זה מאוד מעצבן שאין נציגות רשמית של XBOX בארץ. אמנם אפשר להתגבר על זה בכל מיני דרכים יצירתיות כמו לקנות משחקים דרך כרטיס נקודות ולא עם הכרטיס אשראי, אבל זה עדיין מאוד לא נוח. חלק מהדברים חסומים, ואם אין לך כרטיס נקודות, אין שום דרך להוריד תוכן לא חינמי מ-Xbox Live.

דבר שלישי ואחרון – המשחקים נראים מעולה. ההסתייגות היחידה שיש לי היא שכשלא מריצים את הפלטפורמה בשיתוף עם טלוויזית HD, קצת עושים עוול לגרפיקה מאחר והרזולוציה הנמוכה פוגעת קצת בחוויה.

התחלתי לרכז רשימה של דברים משעשעים שקרו לי בעזרתו האדיבה של מנוע הפיזיקה של GTA IV. אז צפו פגיעה, תהיה סקירה ממושכת של זה בהמשך. בינתיים, אני אשמח לכל מי שיש לו טיפים לגבי קניית טלוויזית HD. זה הדבר הבא ברשימה.

ובכל זאת בכמה מילים: לא, עדיין לא נמאס לי מ-Team Fortress 2.

אישית, לא שמעתי על גרסת הנינטנדו DS של Guitar Hero בערך עד אתמול. לשמחתי, זה היה כשהבלוג Twenty Sided קישר לסרטון שמסביר איך גרסה כזאת הולכת לעבוד.

לאנשים שמוציאים משחקים לקונסולות של נינטנדו יש כנראה חוש הומור מאוד מוצלח, כי זה אחד מהטריילרים היותר-הזויים שראיתי מאז הטריילר ל- Geometry Wars: Galaxies.

Crysis, "הזה עם הגרפיקה המאוד-מוצלחת", גרם להרצה של כמה שמועות בימים האחרונים עם החשיפה של השם "Crysis Warhead". היו שחשדו שמדובר במשחק Crysis חדש, בלעדי לקונסולות – וזה לא היה מאוד לא-הגיוני בהתחשב בהתבטאויות של Crytek בנוגע לצורה שבה הפיראטיות פגעה בהם והם לא ממש ששים לפתח עוד משחקים למחשב האישי.

אבל למרות כל ההתבטאויות האלה, מתברר ש- Warhead הוא חבילת הרחבה לגרסת המחשב האישי. המשחק יעקוב אחרי דמותו של Psycho, ומעלליו בחלקים של האי שבהם Nomad לא ביקר. אישית, (זהירות, ספוילר!) אותי היה מעניין הרבה יותר לעקוב אחרי Prophet, ולראות איך הוא השיג את הרובה החייזרי המגניב שלו. אבל אני מניח שגם זה בסדר.

מה שמפריע לי זה שאם עלילת חבילת ההרחבה תתרחש במקביל למשחק הראשון, זה אומר שגם בסופה עדיין לא נזכה לראות איך העלילה המעצבנת של Crysis מסתיימת.