העולם כמרקחה. לפני כמה ימים הוכרזה המלחמה הגדולה ביותר אי פעם. גופות ה-Soldiers וה-Demomen נערמות במפות של Team Fortress 2. זה התחיל כקומיקס תמים, שבישר שמשהו גדול הולך לקרות, והמשיך בקריאה של Valve לצאת לשטח. עדכון לשתי המחלקות יצא בעוד שבוע, אבל רק המנצח במלחמה יזכה בנשק רביעי.

נכון לעכשיו ה-Soldiers מובילים בערך ב-100,000 הריגות, ואני, נחוש בדעתי שיש להגדיל את ההפרש, ירדתי לשטח כדי לעזור. ה-Soldier תמיד היה אחת הדמויות החביבות עליי, ואמנם לא ממש אכפת לי אם הוא יקבל שלושה או ארבעה כלי נשק חדשים, אבל ארור אהיה אם אתן לספאמר הסקוטי לנצח במלחמה הזאת!

בפועל כנראה שעשיתי יותר נזק מתועלת, כי כשהגעתי לשרת, רימוני הסטיקי המקוללים הרגו אותי פעם אחר פעם. בכל זאת, לא יכולתי שלא להרגיש טוב עם עצמי בכל פעם שמונה התרומה שלי למלחמה, שמוצג כעת באופן קבוע, עלה שוב. קולה של ה-Administrator, אותה מכשפה זקנה שמככבת בקומיקס ההוא, החליף את הקריינות הרגילה של המשחק, ועתה היא מנסה לחרחר מלחמה בכל מחיר, עם הכרזות בסגנון “Alert: friendship detected”.

מאזן ההרג הנוכחי מוצג כאן, ולי לא נותר אלא להתפעל כיצד Valve מצליחים להחזיר אותי למשחק הזה כל פעם מחדש. גאונים, אני אומר לכם.

לפני כשלושה שבועות ציינתי את יום ההולדת ה-28 שלי (“ציינתי” כי מספרים כאלה כבר לא חוגגים. It’s only downhill from here), ולכבוד המאורע החברה המקסימה שלי הפתיעה אותי עם לא פחות, ואף יותר מקונסולת Xbox 360 Elite, שחורה ומלאת הוד, שהיא סחבה על גבה בכל רחבי ארה”ב בחודשים האחרונים. סוף סוף לכל הכותבים של “העולם על פי אינטל”, הבלוג שזיירמן פתח לפני אי אילו שנים (לפני שקנה Xbox, התחתן ועזב אותנו לטובת אפריקה) והיה מבוסס על טהרת משחקי המחשב (כן, מקריאה מחודשת של הבלוג אני רואה שהזכרון שלי הכזיב אותי מרה, ועידן עסק שם בשלל נושאים, החל מנטלי פורטמן ועד לנטלי פורטמן, אבל למען הרושם הדרמטי, בואו נניח שאני צודק), יש Xbox. אני גם חושב שאני יכול להמר בבטחה על כך שרוב זמן המשחק שלנו (אפילו אם אשכח לרגע את Guitar Hero ו-Rock Band) עובר על הספה מול מסך הטלוויזיה.

עבורי, המכשיר הזה מסמל את החזרה שלי לעולם הקונסולות, אותו עזבתי כשהתחיל להמאס לי מהמגה דרייב שלי (אמנם עם השחרור שלי מצה”ל קניתי פלייסטיישן 2, אך כבר הרבה שנים שהוא מתפקד בעיקר ככלי קיבול לאבק, מבלי ששיחקתי בו ביותר מעשרה משחקים שונים בכל חייו). ביחד עם המחשב שלי וינג, הוא בטח יגרום לכך שהגיימינג יתפוס חלק משמעותי בחיים שלי, מה שיבוא על חשבון טלוויזיה, סרטים, חברים או היכולת שלי להשאר ער יותר משעה באופן רצוף.

עם הקונסולה קיבלתי כרטיס של 4,000 נקודות לשימוש ב-Xbox Live, ועם התחברותי לשירות מיהרתי לבזבז 1,200 מתוכן על רכישת Trials HD, שמ-10 דקות של משחק בו אצל חברים הבנתי שמדובר במשחק ממש מגניב. אבל אחרי שעזבתי את הרמה הקלה, והפסקתי לקבל מדליות זהב בפעם הראשונה ששיחקתי במסלולים, המשחק התחיל לאבד את האפיל שלו. כשהלחיצה על לחצן הגז היא מחושבת מדי, כשההבדל בין מעבר לנקודת השמירה הבאה לבין עוד התרסקות הוא בערך שלוש מעלות בנטיית האופנוע וכשמספר הנסיונות למעבר השלב כבר עבר מזמן את ה-100, זה פשוט לא… מה המילה? כיף.

טוב, זה לא נכון. זה עדיין כיף. רק פחות.

בכל מקרה, יש לי עדיין 2,800 נקודות לבזבוזים, ואין לי מושג על מה כדאי להוציא אותן. המילים Trine, ‘Splosion Man ו-Shadow Complex נזרקו לחלל האוויר, אבל אני חושש שאני זקוק ליותר מזה בשביל לרכוש אותם. אז מה דעתכם, מה אתם קניתם ב-Xbox Live לאחרונה, והאם הייתם ממליצים לבלוגרי המשחקים החביבים עליכם (ואם לא להם, לפחות לי) לעשות אותו דבר?

אתם יודעים מה? אם אני כבר בקטע, אולי אני אעשה סקר קטן. מה הם המשחקים בהם הכי נהניתם לשחק על ה-Xbox שלכם?

את הימים האחרונים ביליתי עם גרסת ה-PC של Borderlands, שנמכרה במחיר מבצע ב-Steam לפני כמה ימים. כיאה למשחק מחשב, תוך שעה מההרצה הראשונה שלו כבר מצאתי את עצמי עורך קבצי ini. עכשיו הוא כבר עובד לשביעות רצוני, וההתרשמות שלי היא מאוד חיובית.

Borderlands הוא FPS, אבל עם מחלקות (אני החייל. יש לי רובים), נקודות ניסיון, דרגות וטריליון סוגים שונים של כלי נשק. כל ביקורת שקראתי מכנה את המשחק ‘דיאבלו פוגש את [הכנס של משחק פעולה בגוף ראשון כלשהו]’, ואני נוטה להסכים. יש בו את כל הכיף של לפוצץ דברים עם משגר טילים, יחד עם סיפוק הצורך הממכר של להתקדם עוד רמה, למצוא את הפריט המגניב ההוא ולאסוף את השלל של הבוס שהרגע הרגתם.

בהתחלה הוא קצת עצבן אותי, כי בדרך למשימות השונות היה עליי ללכת ברגל מרחקים ארוכים תוך כדי חיסול חוזר ונשנה של כלבים מציקים. למרבה המזל, העניין כמעט נפתר כשקיבלתי כלי רכב איתו אני פשוט יכול לדרוס אותם. עכשיו רק השליטה ברכב עם העכבר והמקלדת מעצבנים אותי.

אבל אני לא אתבכיין יותר מדי. Borderlands הוא ממש כיפי. האקשן פשוט וטוב, הגרפיקה מגניבה (מצוירת כזאת. מזכירה את XIII. או איקס איי איי איי, כפי שאנשים מסויימים אומרים) וההתעסקות הבלתי פוסקת במלאי איכשהו לא משעממת אותי בכלל. מסתבר שהדרך אל האושר דווקא כן תלויה במציאת רובה סער בדרגה 15 שמעלה אויבים באש.

אז מה אתם אומרים? תקנו אותו גם? שיהיה לי עם מי לשחק ב-co-op.

המחשב שלי כבר ותיק בעולם המונחים הטכנולוגי, וכבר מלאו לו יותר משלוש שנים. המשמעות המתבקשת היא שנהיה מאוד מסובך להריץ משחקים ברזולוציות לא מביכות (אני מסרב בתוקף לשחק ב-800X600) ולשחק עם Frame Rate שלא ייראה כמו מקרן שקופיות. כשניסיתי למצוא דרך להאריך את חייו של המחשב ולחסוך את עלות השדרוג המשמעותית לפחות לכמה חודשים נוספים, נזכרתי כי עד עכשיו לא ניצלתי את האפשרות לשימוש ב-SLI.

לאלו מכם שלא מכירים, SLI היא טכנולוגיה מבית היוצר של Nvidia המאפשרת שרשור כרטיסי מסך לטובת מאמץ גרפי משותף, כשכמובן שגם ל-ATI יש את המקבילה שלהם עם CrossFire.  יש כמה שיטות בהם זה עשוי לפעול, בין אם על ידי כך שכל כרטיס מצייר פריים אחר, כל כרטיס מצייר חלק אחר באותו פריים או מספר שיטות נוספות. בכל אופן, מאחר והחסם העיקרי שלי היה בביצועים גרפיים נמוכים במיוחד במשחקים החדשים, החלטתי שזה שווה בדיקה והתנסות.

הכרטיס שהיה נמצא עד כה במחשב המדובר היה GeForce 7600GT של ASUS, שמאז שחרורו לשוק כבר יצאו כמה דורות של כרטיסי מסך חזקים וטובים יותר. מאחר והדרישה ל-SLI היא שיהיו כרטיסי מסך זהים, חיפשתי בחנויות שונות באינטרנט על מנת לראות אם יש להם כרטיס כזה במלאי; כצפוי, התשובה המוחצת הייתה – לא. כמו כל פריט איזוטרי יחסית, גם כאן התשובה באה בדמות eBay, בו מצאתי בקלות מדהימה כרטיס משומש במצב טוב, שאחרי משלוח מארצות-הברית עלה סכום אבסורדי של 130 ש"ח.

המשלוח לקח שבוע, ההתקנה לקחה שתי דקות, הזיהוי ע"י הדרייבר היה מיידי, ותוך חמש דקות כבר ניסיתי את Dragon Age: Origins, משחק שעד כה קירטע וצלע תחת העומס. ההבדל היה מדהים – גם לאחר העלאת כל הגדרות הגרפיקה, המשחק פעל עוד יותר חלק ממקודם. ההבדל היה מובהק, והוביל ללא ספק לשדרוג הכי פשוט ונוח שהיה לי עד כה. אמנם תמיד יש עוד חסמים לביצועים, אבל לפחות לבינתיים קיבלתי עוד חצי שנה עם המחשב בלי צורך תהומי לשדרוג אותו.

סיימתי לשחק עכשיו בדמו של אוואטר, המבוסס על סרטו המתוקשר של ג’יימס קאמרון. אין ספק שלא מדובר בהפקה הזולה הסטנדרטית של משחק-מבוסס-סרט. יוביסופט בנו במשחק עולם יפהפה, המציג ג’ונגל שמזכיר את זה של קרייסיס, רק צבעוני יותר. זהו משחק פעולה מגוף שלישי, והורגים בו דברים. אם יש לכם טלוויזיה עם יכולות תלת מימד, תוכלו להרוג בו דברים בתלת מימד.

לא כל כך נהניתי מהדמו. האויבים הם צמחים (כן, צמחים), חיות למיניהן, וחייזרים דמויי אנוש שנלחמים כמו חיות, כלומר רצים ישירות אליך במטרה למות. זה לא כל כך כיף לירות בצמחים דוממים שיורקים עליך, וגם ירי בזאבים אף פעם לא היה חביב עליי (בכל זאת, חיות בהכחדה וזה). השליטה הקונסולית לא תורגמה היטב לעכבר ומקלדת, וקורים פה דברים מוזרים. מקש העכבר הימני, לדוגמא, מסובב אתכם ב-180 מעלות. בזבוז משווע של מקש מאוד שימושי, אם תשאלו אותי.

כל זה עוד יכול היה להיות נסבל, עד שהגעתי לקטע שבו אתם וחבורה של חיילים אחרים נלחמים בסוג של יצור דינוזאורי ענקי. היצור כל הזמן רץ אליי וניגח אותי, במהלך שלא ראיתי שום דרך להתחמק ממנו. אחרי כמה ניגוחים כאלה אני מת, ומבצע Respawn חלקי. למה חלקי? אני חוזר לאותה נקודה בה הייתי לפני שמתתי: כמעט נטול תחמושת (באמת שלא ברור לי איפה מוצאים תחמושת במשחק הזה), וחסר יכולת להשתמש ביכולות המיוחדות שלי. היצור, לעומת זאת, חזר לאותה נקודה בה היה לפני שהתחלתי לירות בו: עם כוח מלא לחלוטין. נוצר מצב שבו נותרתי עם שני האקדחים הפשוטים, שלהם יש תחמושת אין סופית, מנסה להתחמק ללא הצלחה מהיצור שהורג אותי פעם אחר פעם. בסופו של דבר מצאתי את עצמי במקום בו היצור, משום מה, לא מצליח לפגוע בי. רוקנתי עליו כעשרים מחסניות, בעודי עומד ללא תנועה, עד שהוא מת.

חבל, כי באמת שהגרעין של משחק מוצלח קיים פה. הגרפיקה בהחלט נהדרת, ואני אוהב משחקים שמציגים מלחמה של הרבה אנשים בהרבה אנשים אחרים. התחושה שגורמת לכם להרגיש כמו חלק קטן בתוך משהו גדול קיימת כאן, אבל נראה שהמשחקיות מפוספסת לחלוטין. אבל היי, לפחות הסרט נראה עדיין טוב.

כריסמס מתקרב, ומביא איתו מבצעים שווים במיוחד ב-Steam. במשך חמישה ימים, כל יום יהיו מבצעים מעולים. היום, למשל, ניתן לקנות את Batman: Arkham Ayslum ב-25$ ואת Grid ב-7.5$. בכל חמשת הימים ניתן יהיה לקנות חבילה של 18 משחקי THQ, שכוללת משחקים חדשים כמו Red Faction: Guerrilla, ב-50 דולר בלבד (!). מבצע דומה יש גם על משחקי Lucas Arts (החדשים פחות, מן הסתם).

הזדרזו ותיהנו – התענוג הזה יימשך רק עד יום שני.

עדכון: אם כבר מבצעים, אז בבאג יש מבצע של 1+1 על משחקי מחשב, או משחק שני ב-70% הנחה על משחקי מחשב וקונסולות. המבצע מתחיל מחר ויימשך עד ה-30.11.

כך לפחות טוענת אילנה ברודו ב-ynet. היא חושבת שכל הפיראטים שקיבלו באן מהאקס בוקס לייב ייעלבו וירכשו לעצמם דווקא קונסולת PS3, וכך מיקרוסופט דווקא תפסיד מהמהלך.

אני חושב שבכל מקרה גירוש הפיראטים הוא מהלך רווחי ונכון עבור מיקרוסופט, מכמה סיבות:

1. נניח שכל הפיראטים באמת יעברו ל-PS3. כמה כסף כבר מיקרוסופט תפסיד מזה? פיראטים הם אנשים שאינם קונים משחקים, ואת מרבית הרווחים עושה החברה ממכירת משחקים. מקסימום מדובר בהפסד של דמי חברות ה-Gold.

2. לדעתי הרוב המוחלט לא יעבור ל-PS3. זה פשוט לא משתלם להם. האקס בוקס נוטה לקנות לעצמו דברים: גיטרות ותופים של משחקי מוסיקה, שלטים נוספים, אולי אפילו שיר או שניים מהחנות המקוונת של רוק באנד (אם כי זה פחות סביר במקרה של פיראט קמצן). מי שיעבור ל-PS3 יצטרך לשלם על כל אלו מחדש.

3. הרווח האמיתי של מיקרוסופט מהסיפור הזה הוא אפקט ההרתעה. לסיפור הבאנים היה הד תקשורתי גדול, וכעת פיראטים פוטנציאלים יחששו לפרוץ את הקונסולה שלהם. המשמעות היא רווח עתידי גדול יותר ממשחקים עבור החברה.

אז אילנה, אני חושב שאת טועה.

הסיבה שלא כתבנו עדיין על Call of Duty: Modern Warfare 2, היא שלא שיחקנו בו. לשלם 10$ דולר יותר על משחק שאין לו אפילו דמו? אף משחק לא שווה את זה, עם כל הכבוד להייפ. בכל אופן, העולם כמרקחה סביב סוגיות שונות מהמשחק, שאחת מהן היא השלב שבו אתם משתתפים כטרוריסטים בפעולת טרור בשדה תעופה. קיירון גילן כותב מאמר מעניין על למה הוא חושב שזה בולשיט של שלב. מומלץ מאוד.