בפודקאסט המשחקים הישראלי "המשחקיה" הקדישו את הפרק של השבוע לנושא כואב: פיראטיות. במהלך הפרק, ניסה איתמר ויסברג ביחד עם עורך Gamer, אילן גלר, לדבר על התופעה ועל הסיבות שבהם משתמשים פיראטים כדי להצדיק אותה. למרות הייצוג הלא-סימטרי (גם איתמר וגם אילן מתנגדים לפיראטיות), הצליחו איתמר ואילן להעלות הרבה מהסיבות שמורידי המשחקים למיניהם זורקים לחלל האוויר. בין הסיבות הללו היה אפשר למצוא את המחירים הגבוהים, סיבות אידאולוגיות (חברות ההפצה הענקיות האלה מנסות לעשוק אותנו!) ואפילו סתם גישת "דווקא" לא בריאה (שמוזנת, למשל, מתעלולי ה- DRM החדשים של חברות המשחקים).

אני מכיר את הטיעונים האלה, ובדרך כלל מתייחס אליהם בזלזול. יש אנשים שעושים את זה מסיבה אידאולוגית, לכאורה, אבל מרבית הפיראטים שאני מכיר עושים את זה כי זה קל, נוח וזול (כלומר, בחינם), והעובדה שזה לא מוסרי או לא חוקי לא מזיזה להם בכלל.

והנה מגיע משחק כמו World of Goo. משחק שזכה לשבחים (אני לא התחברתי אליו ממש, אבל היי, מה אני מבין), נמכר במחיר זול (20 דולר – רובנו מוציאים יותר מזה בערב שישי ממוצע) וללא הגנת תוכנה מעצבנת. משחק שפותח ע"י בסך הכל שני חבר'ה עצמאיים, שלא מחוברים לשום מפיצה אימתנית. המשחק הזה זוכה ל- 90% פיראטיות.

אני לא יודע באמת מאיפה מגיעים למספר הזה (אם כי חלק מהתגובות ב- Joystiq מדברות על בדיקת IP למשתמשים שמתחברים ל- Leaderboards של המשחק), אבל גם אם זה 80% או 70%, המספר הזה עדיין נמצא בתחום ה"הרבה". חלק מהפיראטים יפי-הנפש רואים את עצמם כאנשים שנמצאים במלחמה עם חברות ההפצה של משחקי המחשב והוידאו, אבל העתקה בסדר גודל כל כך רציני של המשחק הזה שקולה, בעולם הדימויים הזה, לירי באוכלוסייה אזרחית.

ובנימה חיובית הרבה יותר: שני בלוגים חדשים הצטרפו לרשימת הבלוגים המקושרים בצד שמאל. שניהם, לשמחתי, בעברית צחה. אז הפנו את הדפדפנים שלכם ל- GamesGirl ו- n00blog. ואז תחזרו לכאן, כמובן.

לעזאזל, עברו כמעט שלושה חודשים מאז האזכור האחרון של Geometry Wars 2 בבלוג. במהלך הזמן הזה, לא רק ש- Geometry Wars 2 סירב להמאס עלינו – גם כמה חברים נוספים התחילו להתחרות בניקוד שלי ושל דני במשחק, ולחברה שלי היתה מספיק חוצפה בשביל לעקוף את הניקוד שלי ב- Pacifist.

לשמחתי, גם בשאר העולם מסרבים לשכוח מהמשחק הזה. Eurogamer העלו ראיון עם יוצריו של Geometry Wars, שסוקרים את ההיסטוריה שלו – משורשיו בתור Easter Egg ב- Project Gotham Racing ועד ל- Geometry Wars 2.

ולמי שתהה – יהיה עוד Geometry Wars בעתיד. איזה כיף.

אתמול הועלה פוסט לבלוג של Major Nelson, הלא הוא מנהל הפיתוח של Xbox LIVE המתייחס לכל סוגיית הפיראטיות בקונסולה האהובה. הפוסט, שהיווה סוף סוף קצת שינוי מהיחצנות הקבועה ל-New Xbox Experience הבא עלינו לטובה – פונה למעשה לכל אותם אלפי אנשים שמתעניינים בכיצד לפרוץ את הקונסולה שלהם ולשחק משחקים פיראטיים. מסתבר שעד היום אנשים מופתעים כשהם מקבלים Ban קבוע לקונסולה שלהם ברגע שMicrosoft מזהה אותה כפרוצה. מאותו רגע והלאה, כל התכנים  ב-Xbox LIVE כדוגמת משחקים מרובי משתתפים, הורדות, וכמובן Highscores משותפים נחסמים לעד.

נלסון מתייחס ואומר כי כל מעגל הרווח שלהם תלוי בלעדית על כך שירכשו משחקים מקוריים, ולכן הם ימשיכו להילחם בתופעה בצורה זו. כל הכבוד לכם, אבל זהו ככל הנראה לא מאבק שבו תוכלו לנצח, במיוחד אחרי שייצא עדכון ה-NXE עוד כמה ימים שכל הנראה יביא איתו דור חדש של פריצות לקונסולה.

אותי כמובן לא צריך לשכנע – אם Xbox פרוץ וחסימה קבועה מ-Xbox LIVE, איך אני אוכל להמשיך להדגים לעידן שאני יותר מוצלח ממנו ב-Geometry Wars 2?

כפי שאמרתי אתמול: אין לי זמן לכלום. זו, ממש בקצרה, הסיבה לכך שאני לא מצליח לכתוב כאן על אירועים משמעותיים בזירת המשחקים הארצישראלית – כמו העובדה שהאתר Vgames החליף את העיצוב שלו.

אז מה קופץ לי לעיניים, במבט ראשון, כשאני נכנס לאתר? ובכן: מהצד הפחות כיפי: הרקע הלבן של ויגיימס עובד פחות טוב מהרקע האפור של Gamer (גם אם ב- Gamer כותבים עליו עם ורוד מזעזע), והעיצוב הישן עדיין מופיע במקומות לא-צפויים. מצד שני – סוף כל סוף יש תמיכה נורמלית ב- RSS, האתר לא מפגין בעייתיות בכלל ב- Firefox ומערכת התגובות החדשה של האתר מדורגת מאוד גבוה במדד הנוחות שלי.

אבל המשמעות העיקרית של העיצוב החדש מופיעה בתוך הלוגו החדש של האתר: Vgames מכריז על עצמו בתור "פורטל". "פורטל המשחקים" זה אולי שינוי קטן ביחס ל"ערוץ המשחקים" ש- Vgames התהדר בו מקודם, אבל ההשלכות ניכרות לעין: Vgames מקשר הרבה יותר לבלוגים ואתרים אחרים ברשת – כולל הבלוג שאתם קוראים ברגעים אלה ואפילו Gamer, אזורי המשחקים להורדה ומשחקי הדפדפן תופסים מקום מרכזי הרבה יותר באתר – והתוכן נדחק לפינה.

וזה, אולי, הדבר הכי מעציב בעיצוב החדש. לפני כחודשיים דיברנו (בעקבות פוסט של יובל בירב על הנושא) על הקושי של אתרי המשחקים המסחריים לזכות להצלחה כלכלית באמצעות תוכן איכותי. ייתכן מאוד (ואפילו סביר מאוד להניח) שכמות התוכן הכתוב בויגיימס לא השתנתה כלל מאז המעבר לעיצוב החדש – אבל ויזואלית, השטח שהוא תופס הצטמצם לפחות מרבע מהדף הראשי.

אני מניח שכשיובל בירב כתב את הפוסט ההוא בבלוג של Vgames, כבר היה לו מושג כללי בנוגע לעיצוב המחודש שהאתר שלו הולך לקבל בעוד חודשיים. אין שום דבר שמפתיע בניסיון של האתר להציג את עצמו בתור "פורטל משחקים", עם המון משחקי אונליין ומשחקים להורדה וגם קצת כמה כתבות בצד. אז אולי זה לא מפתיע, אבל בכל זאת, בתור אחד שמתעניין יותר בתוכן בעברית (כי אחרי הכל, את משחקי הפלאש שלי אני מוצא ב- Kongregate) – אני לא יכול שלא קצת להתאכזב.

לפני יותר משנה, כש- Steam Community יצא לדרך, פתחתי קבוצה של "העולם על פי אינטל" ב- Steam.

עכשיו הגיע הזמן לפרסם אותה שוב. הסיבה לכך היא שממש עוד מעט, Left 4 Dead מגיע – ולפחות חצי מכותבי "העולם על פי אינטל" (כלומר, אני ודורון) יקנו אותו. אז בשביל שיהיה לנו יותר קל לארגן משחקים בקרב קוראי הבלוג – תרגישו חופשי להצטרף לקבוצה, וננסה לארגן משהו קצת אחרי שהמשחק יוצא.

ואין צורך להגיד, אבל המשחק הזה הוא רק דוגמה אחת להמוני משחקי המחשב שנחתו עלי החודש, ומנעו ממני לעדכן באופן סביר את הבלוג באירועים כמו העיצוב החדש של ויגיימס או ההשקה הרשמית של עולם המשחקים הישראלי, Moondo. כבר הרבה זמן Penny Arcade לא הצליחו לתאר כל כך במדויק את ההרגשה שלי.

שיחקתי היום בדמו של Mirror's Edge שהורדתי דרך ה-Xbox Live, ואני חייב לומר – וואו. בתור אחד ששונא משחקי פלטפורמה, אני נאלץ להודות שהריצות, הזינוקים ושאר הפעלולים של הגיבורה פיית' פשוט משתלבים נהדר עם הלחימה ונקודת המבט מגוף ראשון.

הדמו כולל רק את שלב ההדרכה ושלב אחד נוסף, אבל כבר בא לי לשחק בו בפעם השלישית. בהיעדר מילה טובה יותר, Mirror's Edge פשוט "זורם". אחרי שלומדים כמה דברים בסיסיים, אתם מוצאים את עצמכם קופצים מקיר לקיר, מעיפים לשוטרים את הנשק מהיד ומזנקים מגג בניין על מנת להיתלות במסוק. כן, מסוק. ומה שיפה בכל זה, הוא שזה לא קשה להצליח. המשחק עושה עבודה מצויינת בללמד אתכם את החוקים שלו, ועוזר לכם על ידי סימון באדום של האלמנט הבא במסך שיכול שלעזור לכם להתקדם.

הכל מוגש באריזה של גרפיקה צבעונית ואנימציות יפהפיות שגורמות לפעולות שלכם להרגיש כאילו הן באמת שלכם – הכרחי בגלל השימוש בגוף ראשון. המשחק הזה פשוט לא היה עובד אם כמו במשחקי FPS אחרים, לא היו לכם רגליים.

כעת אני בדילמה. עד עתה חשבתי לקנות את גרסת ה-PC של משחקים שיוצאים גם לבוקס וגם למחשב, אבל Mirror's Edge עובד נהדר עם הגיימפאד של הקונסולה, והגרסה הזאת גם יוצאת מוקדם יותר (כבר ב-13.11). אז אני נוטה לקנות את גרסת ה-X360, אבל נראה. יש לי עוד את Far Cry 2, שבקושי נגעתי בו, Left 4 Dead, שיוצא ממש עוד מעט, ו-GTA 4, שבאמת הגיע הזמן. תקופה קשה עוברת על כוחותינו.

הרבה זמן לא היה לנו איזשהו משחק פלאש מוצלח. המשחק "99 Bricks" מכניס טוויסט מגניב על משחק הטטריס הקלאסי. המטרה במשחק היא לבנות מגדל גבוה ככל האפשר, כשמנוע פיסיקלי שולט בתנועתם של כל החלקים שאתם מכינים. אני מאוד לא מוצלח במשחק הזה, אבל יש לו קסם ממכר לא-מוסבר. תנסו.

תודה ל- Indiegames.

לפני קצת יותר מעשור התחילה לה סדרת משחקי Fallout, אותם RPGים פוסט-אפוקליפטים שכבר יצא לי להזכיר פה ושם בפוסטים. אני תמיד הייתי מעריץ גדול של הסדרה, ולכן זה כנראה לא מפתיע אף אחד כשאני אגיד שהייתי "נלהב" לקראת Fallout 3. אני מודה שקצת חששתי כשראיתי ש-Bethesda היא החברה מאחורי המשחק, לאור העובדה שהיו לא מעט דברים ב-Oblivion שהיו בעייתיים ופגמו משמעותית בעולם שנוצר שם.

אז סוף סוף, אני שמח לבשר, קיבלתי את העותק של המשחק ל-XBOX. בינתיים יצא לי רק להשקיע שעות ספורות במשחק, אבל רשמים ראשונים כבר הספקתי לייצר. בתור שלב ראשון, העיצוב מרשים. ברור על ההתחלה שהושקעה המון מחשבה בסביבה ובהרגשה – כל החפצים, הבניינים והאנשים בהחלט בעלי מראה רטרו משעשע וקטעי הפתיחה בה מעצבים את הדמות היו מהמקוריים שראיתי.

ברגע שאתה יוצא אל העולם האפוקליפטי, נגמרת הליניאריות הישירה. יש כמובן את המשימה הראשית, אבל מעבר לכך המשחק מאחל לך בהצלחה, נותן לך תחנת רדיו שתנעים את זמנך ושולך אותך לדרכך. אפשר ללכת לכל מקום, בכל שעה, ופשוט לגלות. הייתרון הגדול הוא כמובן שהחופש שואב את השחקן עמוק מאוד לתוך המשחק. החסרון הוא שקל בהתחלה לטבוע בתוך כל העושר שיש למשחק להציע.

כבר בטיולי הראשונים בגבעות ה"מוריקות" של Washington DC, הגעתי לי לבית-ספר יסודי נטוש, שאוכלס ברובו על ידי אנשים לא נחמדים במיוחד עם רובים. בלי לשים לב נשאבתי לתוך קרב יריות שלקח אותי בין ארוניות שבורות ולוחות מחיקים עד שלבסוף הבנתי שבשלב זה לא אצליח לגבור על כולם וברחתי מהר. בסופו של דבר הגעתי לעיר אליה יועדתי במשימה הראשית, ושם המשכתי.

לקרבות צריך להתרגל, מאחר והזרימה שלהם שונה מה-FPS הממוצע לאור אלמנטים RPGיים המשולבים עמוק לתוכם. התוספת של מערכת ה-VATS (מעין זום-אין מטורף שמאפשר לשחקן לכוון לאזורים ספציפיים בגוף האויב) היא מבורכת, ומייצרת אנימציות מוות מוצלחות במיוחד. מצד שני, לא פעם מצאתי את עצמי בצד הלא נכון של מחבט בייסבול בגלל שלא הגבתי בזמן לאויב רנדומאלי שהתגנב מאחורי.

סך הכול – נראה מבטיח מאוד. כמובן שיהיה עדכון מלא כשאתקדם ואגע יותר לעומק בעלילה, בסביבה ולמעשה בכל שאר הדברים החבויים בעולם המשחק.