"Black Friday" הוא יום השישי הראשון שאחרי Thanksgiving, והוא היום שמסמן את תחילת תקופת החגים בארה"ב, ובעיקר את טירוף הקניות לקראת חג המולד. היום הזה מתאפיין בהורדות מחירים ומבצעים נהדרים בכל החנויות, שמנסות כל אחת לגרום ללקוחות לבצע רק אצלה את הקניות לחגים הבאים עליהם לטובה.

 הבלוגר יאיר גולדשטיין, שמנהל את הבלוג PS3 Party, ראה כי טוב, והחליט שגם הוא רוצה. לכן הוא פתח ביוזמה בשם "יום שישי הכחול", שמטרתה להביא את מנטליות הקניות של ארה"ב אלינו לארץ. מאחר שהוא מגיע מהכיוון של משחקי מחשב, היוזמה שלו מתרכזת בעיקר בחנויות שמוכרות משחקים וחומרה, ובחברות הפצה של משחקים.

אנחנו ב"העולם על פי אינטל" מאוד תומכים ביוזמה הזו, ונשמח לעזור בכל דרך שנוכל לקדם אותה הלאה.

באותה נימה: רשת "באג", במהלך שאני מניח שלא קשור ליוזמה של יאיר, ייבאה בכוחות עצמה את Black Friday לארץ, ותציע הרבה מאוד מוצרים בהנחות ומבצעים יפים מאוד, כמו 1+1 על שלל פריטי ציוד היקפי, או משחק שני ב-70% הנחה. מחר, התאריך המקורי של Black Friday בארה"ב, סניפי הרשת ייפתחו כבר ב-8:00, מוכנים לקבל את הלקוחות ש(הם מקווים ש)ינהרו לחנות בהמוניהם. כאן תמצאו את רוב הפרטים על המבצע.

!Yay Capitalism

לא קל להיות שחקן Xbox ישראלי. כשפותחים משתמש ב- Xbox Live, מדינת ישראל אפילו לא מופיעה ברשימת האפשרויות, ואם רוצים לקנות משחקים ב- Xbox Live Arcade או לקנות מנוי Gold, צריך להשתמש בכל מיני טריקים מלוכלכים. וכל זה – בשביל שתהיה לנו את הזכות לשלם למיקרוסופט כסף.

אבל עם ההצקות הקטנות האלה אין לי בעיה. הבעיה שלי מתחילה בנקודה שבה מיקרוסופט מגבילה חלק מהתוכן שהיא מאפשרת להוריד בצורה כזאת שמונעת ממשתמשים ישראליים להוריד אותו.

התלוננתי כבר בבלוג, בעבר, על הצורה השרירותית לכאורה שבה חברות ההפצה בוחרות להגביל תכנים מסויימים לאזורים מסויימים בלבד. זה מעצבן כש- Steam עושה את זה, אבל כשמדובר במשחקי מחשב, בדרך כלל יש לי אופציות אחרות לרכישה חוקית של המשחק. כשרשת ה- Xbox Live מגבילה תכנים בצורה שרירותית ומעצבנת (למשל, מונעת ממני לקנות את הפרק הראשון של Penny Arcade Adventures, אבל מאפשרת לי לקנות את הפרק השני), אין שום דבר שאני יכול לעשות נגד זה בלי לפרוץ את ה- Xbox שלי.

אבל העדכון החדש הביא איתו תקווה מסויימת: אתר האינטרנט של ה- Xbox Live Marketplace, שמאפשר לקנות את המשחק דרך האינטרנט, ואז להוריד אותם מה- Xbox בפעם הבאה שתתחברו. ניסיון להזמין באמצעותו משחקים שחסומים לאזור שלנו לא עלה יפה – האתר דיווח על "שגיאה בלתי-צפויה". אבל לאחר כשעה של מחקר, הצלחתי להשתמש ברשימה של שרתי Proxy חינמיים על מנת לגרום לאתר של ה- Marketplace לחשוב שאני גולש בו מתוך שטח ארה"ב. חמש דקות אחר כך, כבר הזמנתי משחק "ניסיון" ב- 400 נקודות, והתחלתי להוריד אותו, תוך כדי תהיה משועשעת בנוגע לעד כמה זה מוסרי לעשות טריקים "לא-חוקיים" כאלה רק בניסיון לקנות משחקים בצורה לגיטימית.

אבל לרוע המזל, ה- Xbox שלי מחובר לרשת דרך ראוטר-מודם. כלומר, כל מה שצריך זה רק בדיקה קלה שתרוץ על ה- Xbox בשביל לגלות שאני לא מריץ את המשחק מאותו האזור שממנו הורדתי אותו. קיוויתי שאם ה- Xbox נתן לי להוריד את המשחק, הוא גם ייתן לי להריץ את המשחק. אבל ברגע שהסתיימה ההורדה, הודיע לי ה- Xbox הנאמן כי הוא "לא מסוגל להוריד את התוכן שנבחר", והמשחק נעלם מהדיסק הקשיח של ה- Xbox שלי, משאיר אחריו חור בצורת 400 נקודות בחשבון שלי.

בדרך כלל, לא הייתי מתעצבן כל כך על הנושא, כי אף על פי שיהיה נחמד לשחק את Doom על הקונסולה שלי, באמת לא מדובר במשהו שלחוץ לי יותר מדי לעשות. אבל אחד המשחקים שחסומים להורדה מהארץ הוא GTA: San Andreas. במחיר של 15 דולר, מדובר בדרך משתלמת ביותר להשלים את אחד החורים הגדולים יותר בהשכלה שלי (במיוחד בהתחשב בעובדה שבארץ עדיין מוכרים אותו במחיר מגוחך של 150 ש"ח). למעשה, מדובר בעסקה מספיק משתלמת בשביל לגרום לי להמשיך להשקיע אנרגיה מוחית בניסיון לחשוב איך לעקוף את ההגבלה המפגרת הזאת. כרגע, אלא אם אני מוצא ספקית אינטרנט ישראלית שתתן לי כתובת IP אמריקאית, אין לי רעיונות.

משחקים מרובי-משתתפים בדרך כלל לא עושים לי את זה. המשחק מרובה-המשתתפים האחרון שהצליח לגרום לי להתמיד בו למשך יותר מ- 3 שניות היה Team Fortress 2 – שיצא לפני כשנה. אבל ל- Left 4 Dead יש את הפוטנציאל להפוך לאחד מזוללי-הזמן הכבדים ביותר של התקופה הקרובה.

הרעיון, למי שמשום מה עוד לא הוריד את גרסת ההדגמה וניסה לגלות בעצמו, הוא שאתם משחקים דמות חסרת-אישיות מתוך קבוצה של ארבע דמויות, שנאלצים להתמודד בצורה מאוד אישית וכואבת עם מגיפת זומבים כלל-עולמית. אבל מה שהופך את Left 4 Dead למשחק כל כך מוצלח היא העובדה שהוא מיועד למשחק משותף של ארבעה שחקנים ברשת: רק אתם והחברים שלכם, נגד כמה אלפי זומבים.

קשה לי להמחיש לכם עד כמה התוצאה מצויינת. אז תדמיינו את התרחיש הבא: אתם הולכים, ביחד עם עוד שלושה אנשים, בחדר גדול וחשוך, לעבר חדר מואר קטן שנמצא בקצה שלו. לפתע אתם שומעים קול של אישה בוכה, ומזהים שהוא מגיע מכיוונה של אישה כפופה על הרצפה, בכניסה לחדר. האישה הזאת היא ה- Witch, אימת השחקנים ב- Left 4 Dead. בדרך כלל, הייתם מעדיפים לא להפריע לה, אבל היא עומדת בדרך שלכם. אתם לוקחים כמה צעדים אחורה, ומתחילים לשוחח עם החברים שלכם בשביל להחליט מה עושים, כשאחד השחקנים, שהתעכב מאחור בינתיים, מגיע סוף כל סוף לאזור ומאיר בטעות עם הפנס לכיוון המקום בו היא נמצאת. טעות. היא מתעוררת, מזנקת אליו, וכולכם צורחים בפאניקה בשעה שאתם מכוונים את הרובים שלכם למקום בוא היא נמצאת.

Left 4 Dead מספק אינסוף הזדמנויות לשחקנים לעשות טעויות מפגרות כאלה: לירות במיכל דלק ששאר חברי הקבוצה מיקמו בצורה אסטרטגית קודם לכן, לירות במכונית ולגרום לאזעקה שלה למשוך לאזור עשרות זומבים, או לירות באחד החברים שלכם במקום באחד מהזומבים שתוקפים אותו כרגע. אבל ב- Left 4 Dead, אין לכם זמן לכעוס על חברי הקבוצה שעושים את הטעות המפגרת הזאת. גישת ה"אנחנו כנגד כל העולם" של המשחק יוצרת תחושת סולידריות בין חברי הקבוצה – מהסוג שגורם לאנשים שגוססים על הרצפה לצעוק לחבר שלהם "תמשיך קדימה! תשאיר אותנו מאחור! תציל את עצמך!", או מהסוג שגורם לכם לשמוח כשמסוק החילוץ אוסף את חברי הקבוצה שלכם, גם אם אתם נשארתם מאחור בתור מזון לזומבים.

כמובן, יש עוד המון דברים שאפשר להגיד על Left 4 Dead. אפשר לדבר על ה- "Director", אותה אינטליגנציה ממוחשבת שמנסה ליצור משחק קצת שונה בכל פעם, כדי שלא תשתעממו בפעם השבעים שבה תשחקו באותו המסך. אפשר לדבר על הבוסים הזומבים המאיימים, על עיצוב השלבים המוצלח, או על הקרדיטים הגאוניים בסוף כל מסך ("3,195 זומבים נפגעו במהלך הכנתו של סרט זה"). אפשר, ואנחנו גם נעשה את זה, בפוסט שיכתב בעתיד ויתהדר בכותרת מקורית כמו "Left 4 Dead: הביקורת". אבל לבינתיים, תנו לי פשוט להחמיא ל- Left 4 Dead על הדרך שבה הוא גורם לי להרגיש כאילו אני נמצא בתוך סרט אימה ביחד עם עוד שלושה אנשים. ואם לא על כל זה, אז תנו לי פשוט להחמיא לו על זה שהוא גרם להורים של דורון למצוא אותו יושב בחדר וצורך לתוך מיקרופון "הצילו! הצילו! אוכלים אותי! תעזרו לי!". זה היה ממש מצחיק.

ובנושא דומה: הקבוצה של "העולם על פי אינטל" ב- Steam עדיין קוראת לקוראי הבלוג שמשחקים גם ב- Left 4 Dead, במקרה. תבואו, ויהיה כיף. אני מקווה.

אחרי חודשים שבהם הוא נדחף לכל מקום והוזכר בכל הזדמנות, שוחרר לאוויר העולם העדכון החדש למערכת ההפעלה של ה- Xbox 360. כצפוי, זו לא היה תהליך נקי מבעיות. ה- Marketplace של ה- Xbox Live לא החזיק מעמד, אנשים מסוימים (מצטער, דורון) גילו כי הם לא מצליחים להתחבר לרשת, והעובדה שכמה מיליוני אנשים הורידו עדכון מסיבי כל כך גרמה לקצב ההורדה שלי להזכר בעצב בימים בהם היה לי מודם של 33.6KBPs, ולא חיבור ADSL מהיר. אבל עכשיו, קצת יותר מיומיים אחרי, נראה שכל הבעיות הסתדרו, העדכון עובד ללא בעיות, ואפילו דורון הצליח להתחבר שוב לרשת. מגניב.

העדכון החדש ידוע גם בשם היומרני-משהו – "New Xbox Experience" (או NXE בקיצור). הדבר הראשון שהוא עושה זה להפוך לחלוטין את כל הממשק של ה- Xbox 360. ה- "Blades" הקלאסיים התחלפו בממשק שאמור להראות הרבה יותר "מגניב", "תלת-מימדי", "נוח לניווט" ו"בחיית, תפסיקו להגיד שגנבנו רעיונות מה- Wii". התוצאה מאוד מוצלחת – אחרי זמן התרגלות קצר ביותר, אני חייב להודות שהממשק החדש הרבה יותר מגניב ונוח לניווט, ובאמת לא מזכיר לי שום דבר ב- Wii.

חוץ מהקטע של ה- Avatars. ה- Avatars הם הפיצ'ר הראשון שקופץ לעין ברגע שמפעילים את ה- Xbox Live והוא מאפשר למשתמש ליצור דמות תלת-מימדית שתייצג אותו. בתחילת התהליך, אתם בוחרים דמות מתוך מאגר של מספר דמויות שנוצרו באופן אקראי, ואז יכולים להתחיל לערוך אותה כרצונכם – לשנות את תווי הפנים שלה, להוסיף לה בגדים, איפור, צמידים, טבעות וכל פריט שעולה על רוחכם. כן, כמו ב- The Sims. את תוצאות העבודה של דורון, שלי ושל החברה שלי (בסדר הזה, משמאל לימין) אתם יכולים לראות בתמונה הקטנה בצד. אחרי שיצרתם את הדמות, אתם יכולים להפוך אותה ל- Gamerpic החדש שלכם. ואחרי שעושים את זה, אפשר להתחיל להשתמש בממשק כהלכה.

הממשק החדש, אם נתחיל דווקא בתלונות, סובל מכמה נקודות שקצת מציקות לשחקן כמוני. את רוב הזמן שאני מבלה על ה- Xbox אני מבלה בתוך ה- Games Library שלי. בממשק החדש, האפשרות שמסומנת כברירת-מחדל בתפריט "My Xbox" היא להטעין דווקא את המשחק שנמצא בתוך הכונן של ה- Xbox, וגם אחרי שאני נכנס ל- Games Library, אני צריך עוד כמה לחיצות בשביל להכנס לרשימת המשחקים המלאה (בהתחלה, מוצגת בפני רק רשימת המשחקים האחרונים שהפעלתי).

אפשרות נוספת שקצת זכתה ליותר יחסי ציבור ממה שמגיע לה היא האפשרות להעתיק משחקים שלמים לתוך ה- Xbox. לכאורה, מדובר בגן עדן עבור אנשים עם דיסק קשיח של 60 או 120 ג'יגה ב- Xbox שלהם – סוף כל סוף הם יכולים באמת לנצל את הדיסק הקשיח שלהם לצורך משחקים. אבל במציאות, מסתבר שרוב המשחקים החדשים ל- Xbox 360 דווקא די מותאמים להטענה הדרגתית מה- DVD, ולא נהנים משיפור דרסטי בביצועים כשמריצים אותם מהדיסק הקשיח. היתרונות של ההעתקה הזאת מסתכמים בעיקר בעובדה שה- Xbox נשאר שקט יותר בעת ההפעלה של המשחק. תחליטו בעצמכם עד כמה זה מרשים.

אבל מיקרוסופט הוסיפה לתוך הממשק המון פיצ'רים קטנים שהופכים את הבעיות הקטנות שלו למורגשות הרבה פחות. למשל, אתם מסוגלים לסנן מתוך ה- Games Library שלכם את כל משחקי ה- Trial שהורדתם. או להסיר מרשימת ה- Achievements שלכם את כל המשחקים שיש לכם בהם Gamerscore שעומד על אפס – פיצ'ר שימושי במיוחד אם אתם שייכים לקבוצת האנשים ששיחקו ב- Halo 3 רק במשך 5 שניות באירוע חברתי, ומאז הוא לנצח משוייך עם המשתמש שלכם.

מלבד הפיצ'רים הקטנים האלה, הממשק החדש מגיע גם עם Themes חדשים (ולרוע המזל, אין שום אפשרות לראות איך הם נראים לפני שמורידים אותם – במחיר מעט מוגזם של 250 נקודות), אפשרות לראות סרטים של Netflix (אם אתם גרים בארה"ב), האפשרות להוריד "משחקי קהילה" ותפריט חדש שמופיע על המסך כשאתם לוחצים על כפתור ה- X של השלט שלכם. התפריט הזה הוא אולי החלק הכי גאוני בעדכון החדש – הוא מתאפיין בממשק דמוי ממשק ה- Blades הקודם של ה- Xbox 360, ומאפשר לכם לעבור ממשחק למשחק (או ממשחק ל- Marketplace) בזריזות ובקלות.

אפשרות מוצלחת נוספת שקשורה לעדכון החדש היא השדרוג שעבר אתר ה- Marketplace של ה- Xbox ברשת. כעת, הוא מאפשר לכם לגלוש בו באופן חופשי, ולסמן משחקים ותוכן שאתם מעונינים להוריד לקונסולה שלכם. בפעם הבאה שתתחברו עם הקונסולה שלכם לרשת, הפריטים שבחרתם יתווספו מיידית לרשימת ההורדה שלכם.

זה לא ממש מכסה את הכל. בעדכון החדש יש גם אפשרות לארגן את החברים שלכם ב"קבוצה", עוד לא בחנתי אף אחד ממשחקי הקהילה המדוברים, ועוד לא יצא לי לראות את ה- Avatars משולבים בתוך משחק. אבל ההתנסות שלי עם ה- NXE עד כה בהחלט משאירה אותי מרוצה, והבלבול היחסי והבעיות הטכניות שאפיינו את הימים הראשונים של השימוש בעדכון בהחלט היו תשלום פעוט למדי לשלם עבורו. מצד שני, אני הוא לא אחד מהאנשים שלא היה יכול להתחבר ל- Xbox Live עד שהוא ניתק את ה- Xbox מהראוטר שלו, אז יהיה מעניין לשמוע אם גם דורון מסכים איתי על הנקודה הזו.

Steam אולי מעפן, אבל עד ליום שישי אחה"צ, אפשר לקנות בו את Half Life ב- 98 סנט, לכבוד יום ההולדת העשירי שלו. מגניב.

גם לי, כמו לדורון, Steam החליט לעשות בעיות ברגע שתכננתי לשחק בגרסת ההדגמה של Left 4 Dead. אני חושב שביליתי לפחות שעה ללא כל יכולת להכנס ל- Steam אתמול. גם כשכן הצלחתי להכנס ל- Steam, גרסת ההדגמה של Left 4 Dead סירבה לעבוד עד שהיא הורידה את העדכון האחרון למשחק. בסופו של דבר, הספקתי לצבור רק דקות ספורות של משחק מול גרסת ההדגמה של Left 4 Dead, ככה שהרבה הכנה מראש לפני שהמשחק המלא יוצא לשוק כבר לא תהיה לי.

אבל עכשיו, Steam נהיה קצת פחות מסריח. אתר המשחקים הישראלי Vgames פתח בארץ שרת תוכן חדש, ממנו תוכלו להוריד את העדכונים או המשחקים שלכם, בכל פעם שתצטרכו כאלה. תאורטית, זה אמור להפחית קצת את זמני התגובה וההורדה המעצבנים של המשחק. כיף!

עד עכשיו די נהניתי מ-Far Cry 2. כן, המשחק סובל ממספר לא קטן של בעיות – ובראשן הצורך לנהוג חצי מהעולם ממשימה למשימה – אבל העולם הפתוח והאקשן עמוס הפיצוצים הופכים אותו לחוויה ייחודית בעיניי.

עד שהגעתי לדלתות שלא נפתחות. לפי כל הסימנים, הן אמורות להיפתח. ביצעתי את המשימה כמו שצריך, הגעתי לבית שמסומן על המפה, אבל אי אפשר לפתוח את הדלת. גם לירות RPG עליה לא עוזר. יופי באמת, אז האש במשחק יודעת להתפשט בשדה הקוצים, אבל חומרי נפץ לא מפוצצים דלתות עץ מ'איכות' אפריקאית? אז אני טוען את ה-quick save שביצעתי לפני שהתחלתי לירות בכל השומרים של הבית. לא עזר. טוען save מלפני קבלת המשימה. עושה הכל מחדש, והופה, עכשיו הדלת נפתחת. אני הולך לישון. במציאות, זאת אומרת.

יום למחרת. עידן מתקשר אליי ומספר לי שקרה לו משהו דומה בתחילת המשחק. אני מתעלם באלגנטיות, מפעיל את המשחק וממשיך למשימה הבאה לאחר מכן, אי שם בצד השני של המפה. זה שוב קורה. האויבים מתים, הבית נעול. הפעם כבר אין לי save קרוב מספיק כך שלא אצטרך שוב לבצע את המשימה מהפסקה הקודמת ולנהוג שוב את כל הדרך. אז אני סוגר את המשחק ובא להתבכיין בבלוג. יש לי סבלנות אפסית לבאגים מהסוג הזה, ולכן נראה לי שאני אחכה ל-Patch לפני שאמשיך לשחק ב-Far Cry 2. בדיקה בפורומים מראה שאני לא היחידי. מחר יוצא Left 4 Dead וגם Rock Band 2 בדרך אליי. יהיה לי במה לשחק בינתיים.

בימים (שבועות? כמה זמן עבר בעצם?) האחרונים, שקעתי עמוק לתוך העולם של Fallout 3. מנגנון השמירה במשחק טורח להזכיר לי ששרפתי כבר 30 שעות מחיי בעולם הפוסט-אפוקליפטי, והיד עוד נטויה. אבל, בחרתי לנתק את עצמי קצת בשביל לחזור ולסקור את  Star Wars: The Force Unleashed, אותו סיימתי לפני זמן מה ב-Xbox.

המשחק מתרחש בין הסרט השלישי לרביעי, ומספר את סיפורו של בחור – מלח הארץ ממש, שנלקח על ידי דארת' ויידר בילדותו במטרה להיות תלמידו לאחר שאדון הרשע המוכר והחביב מרגיש פוטנציאל Force משמעותי בילד. כמובן שהעובדה המתבקשת שאפשר לגזור מזה היא שבליבו של המשחק נמצאת דמות רעה. ואכן כך.
המשחק קורץ ל-Jedi Outcast ו-Jedi Academy בכך שהוא מתנהל ממבט שלישי ומאפשר לך להילחם באויבים מרובים בעזרת חרב אור וכוחות Force שונים ומשונים. הטענה היא שמנוע הפיזיקה שהוטמע לתוך המשחק יאפשר לשלוט על כל החפצים והאויבים ועל ידי כך להטיח בהם סלעים, לנפץ חלונות שישאבו אותם לחלל ולהטילם למרחקים. ברוב המקרים, המשחק מצליח לא רע, למרות שאין מנוס מלהודות שלעיתים קשה מאוד לגרום לחפצים הנזרקים לעוף לכיוון הנכון. קרו מקרים בהם ניסיתי במשך כמה דקות לזרוק מיכלית על רובוט מגודל ללא הצלחה, עד שלבסוף התייאשתי ורצתי לעברו עם ברקים והחרב הנאמנה שלי.

הרבה מהביקורת על המשחק הייתה שהכוחות חזקים מדי, ושבגללם אין צורך בכלל להשתמש בחרב-אור. אני, למעט כמה אירועים נקודתיים במשחק בהם עושים דברים מגוחכים למדי, לא מסכים עם הקביעה. הכוחות חזקים אמנם, ומאפשרים לעשות דברים מטורפים שאפילו אבירי הג'דיי הדגולים ביותר מהסרטים לא עשו, אבל בקונטקסט של מכניקת המשחק זה מרגיש בסדר גמור.  בחרב-האור יצא לי להשתמש לא פעם ולא פעמיים – והמשחק מציע הרבה קומבינציות נחמדות שמשלבות גם את הכוחות בצורה יפה ומגוונת.

האיכויות של המשחק בעיני הן הגרפיקה, הדיבוב, הסיפור וההרגשה. שני הראשונים לא דורשים הסבר,אבל הסיפור אכן מפתיע בכך שהוא מרגיש לא מאולץ, גם אם הוא קלישאתי לעיתים. להזכירכם, הסרטים ביססו חלק מהקלישאות הגדולות בקולנוע במאבק האפי בין הטוב המוחלט לרוע המוחלט, ולכן קשה להאשים את המשחק בחטא דומא. ההתפתחות הסיפורית (בלי לספיילר) היא צפויה למדי בדרך כלל, אבל סך הכול מבוצעת יפה. האיכות האחרונה שציינתי, ההרגשה, היא קצת יותר קשה להסבר. בסופו של יום המשחק בעיני מצליח להעביר את הדבר החשוב ביותר – הרושם שאתה "תותח" Force שיכול לעשות מה שהוא רוצה, למי שהוא רוצה, בדרכים ציוריות ומקוריות.

מן הצד השני, לא חסרים פגמים במשחק; מנוע הפיזיקה לוקה בחסר ולפעמים מעיק. והייתי מצפה ליותר גיוון במשחק, על מנת לוודא שהוא ממשיך לשמור על ערך גם לאורך זמן. למשל, אחד היתרונות החשקים ביותר של Jedi Academy היה היכולת להיות עם חרב-אור דו-צדדית, או שתי חרבות אור. ליכולת הזו היה ערך עצום, והיא בהחלט בלטה בחסרונה במשחק. אבל סך הכול הוא בהחלט מומלץ כחוויה גרפית אלימה, לכל מי שמחובר לעולם של Star Wars וגם לאלו שלא.

ועכשיו, חזרה ל-Fallout. יש גבול לכמות הפעמים שאני מסוגל להקליד את הצירוף "חרב-אור".