אתמול הסתיים בסן-פרנסיסקו ה-(GDC (Game Developers’ conference.
לפי ויקיפדיה הכנס כבר מתקיים כשני עשורים (תחת שמות שונים), ולמרות זאת אני לא חושב שיצא לי לשים לב אליו מעולם. בניגוד ל-E3 ז”ל (הגלגול החדש שלה פשוט לא זה) ו-CES, שנהגו לגרום לעורכי אתרי טכנולוגיה ומחשבים להעביד את כתביהם במשמרות סביב השעון ולדווח על כל הצהרה של כל נציג של כל חברה ששילמה מספיק בשביל להציב שם דוכן (ויש הרבה כאלה. כל הזמן. רובן חסרות עניין לציבור), ה-GDC הוא כנס די צנוע, שלא נוהג לספק חדשות מעניינות במיוחד.
עד השנה.
לפני כמה ימים, בלי שום אזהרה מוקדמת, בלי קמפיין בעשרות מיליוני דולרים בטלוויזיה, בלי פרסומות ויראליות באינטרנט, בלי באז בבלוגים, בלי הייפ באתרי המשחקים, בלי אף שמועה Whatsoever, צצה לה חברה חדשה בשם OnLive, והצהירה על שירות חדש (שנקרא גם הוא OnLive) שהולך לגרום למהפכה רבתי בכל עולם הגיימינג (כך לפי הפרסום לעיתונות שלהם).
בשלוש מילים, מה ש-OnLive מציעה הוא Games on Demand. בקצת יותר מילים: כמו video on Demand, רק עם משחקים. ובהרבה יותר מילים:
הגיימרים כיום צריכים להתפשר על מכונת משחקים אחת, או להיות מוכנים להוציא סכומים נכבדים של כסף על התחביב הזה. מחשב אישי שמסוגל להריץ את המשחקים החדשים עולה אי אילו אלפי שקלים, וכל אחת משלוש הקונסולות של הדור הנוכחי עולה כמה מאות דולרים. בשביל לשחק במשחקים (שעולים גם הם סכום כסף לא קטן) צריך ללכת לחנות ולקנות אותם, או להזמין מהאינטרנט ולחכות עד שהם יגיעו בדואר, או להוריד אי אילו ג’יגות ולהתקין על הדיסק הקשיח. אחר-כך צריך גם לדאוג לתחזק אותם באמצעות טלאים (כי למה לשלם לבודקי בטא, כשיש מיליוני אנשים שמוכנים לקנות מוצר לא גמור?), ולאחרונה גם להתמודד עם שיטות נז”ק שלא עוזרות בכלום חוץ מלהגדיל את נפח התעבורה ב-PirateBay.
OnLive בא לפשט את כל התהליך. במקום שהמשחק ירוץ על מכונה ייעודית בבית, הוא רץ על מחשב מרוחק איפושהו, ומגיע אל השחקן כ-Streaming Video. כל פקודה שהשחקן שולח למשחק מקודדת, הופכת ל-IP Package, מועברת לשרתים של OnLive, משם למשחק עצמו, שמעבד אותה, מרנדר את הפריים הבא, שבתורו מקודד ומועבר בחזרה לשחקן. זהו. בלי התקנות, בלי הורדות, בלי עדכונים. מתי שבא לך לשחק אתה רק צריך להתחבר לשירות, והמשחק כבר שם. אין צורך לקנות מכשור יקר (השירות מגיע עם קונסולה ייעודית, אבל כל מחשב עם חיבור לאינטרנט יכול להשתמש בו גם כן), או לדאוג שאתה מפסיד במירוץ החימוש החומרתי, ואין צורך להתפשר (באופן תיאורטי השירות מסוגל להריץ את כל המשחקים הקיימים בשוק). איך אמר שלמה ארצי? ממש אידיליה.
מנק’ מבט יותר גלובלית, זה גם ניצול טוב יותר של כח המחשוב העולמי. במקום שלכל גיימר תשב בבית מכונת משחקים רבת עוצמה שתהיה על Idle רוב הזמן, המחשבים של OnLive יספקו הנאה מרובת פוליגונים בכל שעה, לכל רחבי העולם.
כשקראתי לראשונה על השירות הייתי סקפטי. עם זאת, כשהמשכתי לקרוא עליו הדיעה שלי לא השתנתה. ונראה שהבאז הכללי באתרי המשחקים נוטה מסכים איתי( CAD, Eurogamer, Gamasutra) יש פשוט יותר מדי אלמנטים שיכולים להשתבש מכדי שהשירות ייצא לפועל כמו שהוא תוכנן.
גם אם נניח שהשירות עצמו יפעל באופן מושלם, שבשעות העומס ה-FPS לא ייפגע (קשה לי להאמין) ושהחיבור לאינטרנט לא יואט או יתנתק באמצע (Inconceivable), אני עדיין לא מאמין שהקונספט הזה יכול באמת לעבוד, כי הוא בעייתי מבסיסו. בעולם שבו גיימרים קונים עכבר והמקלדת חוטיים כדי להרוויח עוד כמה מילי-שניות יקרות, האם הם באמת יעברו לשחק בשירות בו הדרך שעוברת מהרגע שהם נתנו את האות עד שהם רואים את התגובה על המסך כל-כך ארוכה?
אז כן, OnLive טוענים שיש להם טכנולוגיה חדשנית שמאפשרת לקודד וידאו ברזולוצית HD (שזו הרזולוציה הסטנדרטית למשחק חדיש כיום) ממש ממש מהר (מילי-שניה אחת, לפי כמה פרסומים), אבל עד שאני לא אראה הוכחות אני אשאר עם הסקפטיות שלי. התגובה של אנשים שמבינים קצת יותר ממני בקידוד וידאו הפגינה יותר בטחון עצמי: “בולשיט!” ריצ’ארד לידבטר מ-Eurogamer העלה בכתבה שלו על השירות את הטענה שאם יש לחברה את הטכנולוגיה הזאת, שמהווה אי אילו קפיצות מדרגה מעל כל מה שמוכר לנו כיום, למה לה בכלל להתעסק בגיימינג, כשיש לטכנולוגיה הזו יישומים פוטנציאליים מדהימים בהרבה?
אבל, בואו נהיה סופר-אופטימיים, ונניח שכשזה נוגע לדברים שיש להם שליטה עליהם, OnLive יקיימו את כל ההבטחות שלהם. עדיין, לא משנה עד כמה השרתים שלהם יתפקדו בצורה מושלמת, כל עוד התשתית עליה עובר המידע, האינטרנט, לא תוכל לעמוד בדרישות, כל עבודת הפיתוח הזו תהיה לשוא. רגע, האינטרנט זו לא הרשת הזאת שמאפשרת לכם לגלוש במהירויות אדירות, כל עוד אתם עושים את זה בזמן שבו אף אחד אחר לא משתמש בה?
לטענת החברה יש צורך בחיבור בן 5 מ”ב לשניה בשביל לקבל את המשחקים באיכות HD. אתם יודעים מה יקרה ביום בו מיליוני גיימרים יצרכו 5 מגה של מידע בכל שנייה בה הם משחקים? כלום. כי כלום לא יוכל לעבור ברשת יותר. נכון שהיום ספקיות האינטרנט מאפשרות חיבור במהירות כזו אפילו בישראל, אבל הן עושות את זה מתוך הנחה שרוב הזמן החיבור לא יהיה בשימוש. הן לא מסוגלות פיזית לספק כזה נפח של תעבורה על בסיס קבוע. לפני שהשירות הזה בכלל יוכל לצאת לבטא ראשונית יש צורך בשדרוג מערכות עמוק של כל תשתיות האינטרנט, שלא רק יאפשר תעבורה בכזה נפח, אלא יספק אותו בכל שעה משעות היום, לא יתנתק אף פעם ויהיה נטול לאגים לחלוטין. מעבר לזה, אם החברה שלי תרצה להוריד סרטון מיוטיוב בזמן שאני משחק ב-GTA V, כדאי שהחיבור שלנו לרשת יהיה טיפה מהיר יותר מ-5 מגה, מה שלא מקל על הספקיות.
ושוב – בואו נשאיר גם את הבעיה הזו מאחור, ונניח לשם הדיון שמבחינה טכנית השירות הזה מושלם. של-OnLive יש את היכולת לגרום למשחק על מחשב שנמצא ביבשת אחרת להרגיש בדיוק כאילו אני משחק על מחשב שמונח כאן ליד הרגליים שלי. גם במקרה הזה, יש פה מישהו שמאמין שהחברות ששולטות היום בחומרת הגיימינג יתנו לשירות כזה לצאת לפועל? שהן לא יעשו כל שביכולתן למנוע ממנו לראות אור יום?
nVidia ו-ATI, שתי חברות ענק שחומרה מתוצרתן יושבת בלב כל מחשב שמריץ משחקים (הרשיתי לעצמי להתעלם פה מהשבבים של אינטל, כי גם שאר העולם הנאור מתעלם מהם), חייבות את הקיום שלהן למירוץ החימוש הזה. אם כח המחשוב יעבור מהמחשב האישי למחשבי העל של OnLive, הן עוד יתגעגעו לימי המיתון. מיקרוסופט, סוני ונינטנדו מוכרות מכונות משחקים במיליארדי דולרים, ואני לא חושב שיש לאף אחת מהן כוונה לתת לחברה אנונימית לשבור להן את השוק ככה.
אז גם אם החברות האלה לא יאחדו כוחות ויגרמו ל-OnLive לפשוט את הרגל, הן בטח יסגרו דילים של הפצה אקסקלוסיבית עם חברות המשחקים, מה שיהפוך את OnLive ממהפכת הגיימינג שהוא היה אמור להיות לסתם עוד קונסולה שכדאי שתהיה בבית.
אני בכוונה בכלל לא נכנס להשלכות של שירות שכזה, כמו איבוד השליטה על משחקים שקניתם, או המשך האמורפיזציה של המושג “בעלות” בעידן הדיגיטלי (מה יקרה לכל המשחקים שקנינו אם הם אכן יפשטו את רגלם?). אני רק מדבר על חוסר האמונה המוחלט שלי בהיתכנות של השירות הזה לצאת לפועל בסופו של דבר. אבל אני בהחלט מתכנן להמשיך לעקוב אחריו, עם לא מעט תקווה להתבדות.