Call of Duty: Black Ops: סוג של ביקורת

דורון יעקבי|כללי 8 תגובות »

וואו, זה הרבה נקודותיים שם למעלה.

ארם. אז עוד COD, הא? כנראה ש-Infinity Ward הצליחו לעלות על הנוסחה האולטימטיבית למכירת משחקים, כשהטמיעו את הלקחים ש-Valve לימדו את עולם המשחקים עם Half Life, אבל בזירת הקלצ’ניקובים. אני שמח שהם כבר לא קיימים במתכונתם הנוכחית, ועושים משחק אחר עבור EA. בינינו, קצת נמאס, לא?

לא שלא נהניתי מ-Black Ops. החבר’ה של Treyarch הביאו את הסחורה עם המשחק החדש שלהם. מעבר לסטנדרט המהנה של סדרת COD, שהוא קטעי אקשן עמוסים לעייפה, המון דברים מתפוצצים וצעקות חוזרות ונשנות בקשר, המשחק הזה מפתיע לטובה מכמה בחינות.

קודם כל, כפי שציינתי בפודקאסט, הוא לא לוקח את עצמו ברצינות. העלילה, כתמיד, מגוחכת, אבל הפעם היא מגוחכת באופן משעשע, ונראה שאפילו מכוון. במהלכה פוגשים דמויות הסטוריות כמו פידל קסטרו והנשיא קנדי, והיא נעה אחורה וקדימה בין אירועים שונים שקרו לדמות שלכם, מייסון, במהלך המלחמה הקרה בעוד הוא מספר אותם לחוקר שלו. אז כן, הסיפור הוא קצת מטומטם (החוקר למייסון: “ספר לי באריכות מייגעת כל פרט שקרה לך, למרות שאני כבר יודע הכל ואנחנו בלחץ מטורף של זמן”) אבל לפחות הוא שונה מהחפירות הבנאליות והמשעממות של משחקי Modern Warfare שקדמו לו.

שנית, Black Ops מצליח לבנות מספר סצינות אקשן מעולות במיוחד. באחת מהן אתם אוחזים במיניגאן סיריוס-סאם סטייל העונה לשם “מכונת המוות” ומתחילים לזרוע הרס. באחרת, מתנגן שיר של הרולינג סטונס בעוד אתם שטים בסירת קרב ומפוצצים דברים. בכלל, השימוש של המשחק בשירים של ממש, ולא רק במוסיקת רקע, הוא משהו שלא מספיק משחקים עושים. סרטים מאז ומתמיד בונים אווירה באמצעות שירים מוכרים, ורק טבעי שמשחקים שרוצים להיות סרטים יתחילו לעשות את זה גם.

עם זאת, במובנים רבים, Black Ops הוא נחות מ-Modern Warfare 2.  זה מתבטא, בין השאר, בעיצוב שלבים קצת פחות מוצלח. לדוגמא, באחד השלבים מצאתי את עצמי יורה בגלים אחר גלים של אויבים שלא מפסיקים לבוא, וכל הניסיונות שלי להתקדם הסתיימו במוות. הייתי חייב לבדוק באינטרנט ולגלות שאני חייב לפוצץ חבית נפלאם כדי להמשיך הלאה. לא שלא ניסיתי לעשות זאת, אבל אני חשבתי שהשלכת רימונים וירי בלתי פוסק עליה יעשו את העבודה. מסתבר שחייבים להתקרב אליה מאוד כדי שיקרה אירוע מתוסרט שבו הגיבור תוקע סכין בחבית, וזה משהו שהמשחק בכלל לא מסביר.

בכלל, לטעמי Treyarch הלכו מעט רחוק מדי עם האירועים המתוסרטים. נדמה שכמעט כל דקה הם מחליטים לקחת מכם את השליטה בדמות לרגע כדי שזו תעשה כל מיני דברים שאתם לא יכולים. היו פעמים שכלל לא היה לי מושג אם אני זה ששולט עכשיו בדמות או לא, והזזתי את העכבר בעצבנות כדי לגלות. בפעמים אחרות המשחק מחליט להחליף לכם את הנשק שאתם משתמשים בו. פתאום מופיעים לכם ביד אקדח או סכין שלא היו לכם קודם, וללא כל הסבר כלי הנשק האחרים נעלמים ללא שוב. וזה מעצבן.

אבל בואו נסיים בנימה חיובית. Black Ops הוא חוויה קצרה ומהנה מאוד, ואם לא מאסתם במשחקי COD (באמת שאי אפשר להאשים אתכם אם כן) אני ממליץ בחום לקנות את המשחק כשהמחיר שלו ירד מהגובה השערורייתי הנוכחי שלו. אני לא ממליץ עליו בתור מתנה לילד לחנוכה, כי יש בו קללות, דם, סצינות עינוי וכאלה. חג שמח!

גיימפוד, פרק 8: שמעון פרס

עידן זיירמן|גיימפוד תגובה אחת »
[audio:https://www.gamepad.co.il/Gamepod/Gamepod008-1.12.2010.mp3|titles=Episode 8: Shimon Peres]

להורדה

חזרנו! מאוד התגעגענו!

1:20 – זיירמן לא באמת שיחק במשחקים אמיתיים בחודש האחרון. הוא שיחק בעיקר ב- Elite Beat Agents. שזה קצת כמו Gitaroo Man. ומאוד יפני. בזמן שהוא מדבר עליו, אנחנו דנים בשאלות הרות-גורל. כמו, למשל, האם Lumines נחשב מספיק "יפני".

7:00 – חוץ מזה, הוא גם שיחק הרבה ב- Zuma Blitz. ככה זה. זה היה מגניב. צפו לפוסט בקרוב.

9:00 – עופר שיחק בגרסת ההדגמה של Create, שדיברנו עליו בפרק הראשון. הדעה שלו לא השתנתה במיוחד. בדרך, אנחנו מזכירים את הוידאו המצוין שמראה כמה לחיצות צריך בשביל לצאת מ- Assassin's Creed.

13:50 – דקל שיחק ממש קצת ב- Assassin's Creed, אבל אנחנו לא מדברים על זה.

14:20 – חוץ מזה, הוא שיחק בעוד שני משחקים שמתאימים לחנון במעמדו – The Battle of Yavin ו- The Battle of Endor. למה? בגלל Rock, Paper, Shotgun.

17:00 – דורון כבר שיחק בדברים מכובדים יותר. כמו Metro 2033 (בפרק 4 קראנו לו "כמו Doom, אבל ברוסית").

20:20 – אבל מה שקצת יותר משמעותי זה שדורון שיחק ב- Call of Duty: Black Ops. אולי שמעתם עליו. נשאיר לאיתמר וייסברג לדבר על דברים כמו כמה המשחק הזה מכר בדיוק, ודורון ידבר על כמה הוא מוצלח.

26:00 – והגענו למאורע העיקרי. ה- Kinect. לדורון יש אותו. הוא שיחק בו. ולנו יש מה להגיד על זה. בדרך אנחנו מדברים על הראיון של אנתון מיכאילוב (המהנדס הראשי של ה- Move) ב- Eurogamer, וקצת צוחקים, ביחד עם Penny Arcade, על סוני.

40:50 – כמו כולם (או לפחות, Joystiq) מדברים על המערכון של Angry Birds. וגם אנחנו. ואז אנחנו מדברים קצת על המשחק, ומזכירים בדרך את Peggle ו- Pain.

44:10 – לסיום, אנחנו מדברים על Epic Mickey, ומייחסים המון חשיבות לביקורת הלא-מפרגנת של Eurogamer על המשחק. ציטוט נבחר של עופר: "אני לא מבין למה עדיין מנסים להוכיח שה- Wii הוא לא גרוע".

50:20 – וזהו להפעם! נתראה בעוד שבועיים!


התחבר RSS תגובות RSS פוסטים
WP Theme & Icons by N.Design Studio
התאמה לעברית: We CMS