שני הסיפורים האלה לא קשורים זה לזה וגם לא כל כך קשורים לשום דבר אחר, אבל מסיבה כלשהי נראה לי מתאים לצוות אותם ביחד באותו פוסט:

המלחמה הקרה בין Origin ו-Steam

בערך לפני שבוע אנשים שמו לב ש-Crysis 2 נעלם בפתאומיות מסטים. בצירוף מקרים חשוד, זה קרה פחות משבועיים אחרי ש-EA (המפיצה של קרייסיס 2) השיקה את Origin, החנות-דיגיטלית/רשת-חברתית/חיקוי-סטים שלה. "אה, כמובן", אמרו כולם, "EA המניאקים האלה רוצים לקדם ולחזק את Origin, בטח נראה עוד דברים כאלה בזמן הקרוב". ואכן ראינו: Alice: Madness Returns הופיע (ועדיין מופיע, למעשה) באתר של EA כ"קיים רק ב-Origin עד ה-17 ביוני".

למחרת, באופן בלתי תלוי לחלוטין, אחד הבכירים ב-EA דיבר בריאיון ל-GamesIndustry.biz על "משחקים אקסקלוסיביים", על זה שלאקסבוקס ול-PS יש אקסקלוסיביים ו-EA מתכננים לארגן כמה גם לעצמם ול-Origin שלהם (למשל The Old Republic). התוכנית היא כביכול להוציא את המשחקים האלה בשלב ראשוני רק ל-Origin, ורק אחרי זמן כלשהו להפיץ אותם לשאר הערוצים. קצת מחזיקים מעצמם יותר מדי, אם אתם שואלים אותי, אבל שייהנו.

ואז הגיעה הפתעה – תגובה מ-EA, שהפכה את כל הסיפור הזה להזוי לגמרי: "זה מאוד מצער שסטים הסירו את Crysis 2. זו לא הייתה החלטה של EA או תוצאה של איזושהי פעולה של EA". מסתבר ש-Crytek "חטאו" בלחתום על הסכם עם שירות הורדות אחר כלשהו, של-Steam יש דרישות עסקיות כלשהן שלא מסתדרות עם המודל שלו. לא ברור לחלוטין.

בינתיים אין שום תגובה מ-Valve, ו-Alice: Madness Returns אכן קיים גם בסטים. Crysis 2 עדיין לא חזר, אבל כל המשחקים הישנים של Crytek לא נעלמו, אז כנראה שהבעיה היא ספציפית איתו. מה שבטוח, זה מוזר.

היחצ"ן הכושל של המשחק הכושל

הסיפור הזה מכיל כל כך הרבה תפניות ופינג-פונגים שאני בעצמי בקושי הצלחתי לעקוב אחריו, אז הנה ה-short-short version:

• Duke Nukem Forever יצא. הוא קיבל המון הייפ, המון תקשורת, והמון ביקורות קוטלות. זיירמן קרא לו "גרוע", אבל רוב המבקרים בעולם לא היו כל כך זהירים. ראס פיטס מהאסקייפיסט, למשל, אמר ש"אם אתם תקועים על אי בודד ויש לכם רק את המשחק הזה לשחק בו – לכו לדוג במקום". ב-metacritic יש לו ציונים אי שם באיזור ה-50.
  ג'ים רדנר מ-The Redner Group, סוכנות ה-PR שהייתה אחראית על המשחק, לקח את זה קשה. הוא כתב בטוויטר של ה-Redner Group: "הרבה מבקרים הלכו רחוק מדי עם הביקורות…אנחנו שוקלים מי מקבל מאיתנו משחקים פעם הבאה ומי לא".
• המבקרים ראו את זה והתעצבנו, כמובן. ג'ים רדנר התנצל, ואמר שהוא לא חשב על מה שהוא עשה ופעל רק מתוך רגש, והדגיש של-2K לא היה שום קשר לעניין.
• 2K ראו את ההתנצלות ומיד החליטו לפטר את רדנר והחברה שלו, תוך הכרזה ש"הם שומרים על כבוד הדדי מול התקשורת וימשיכו לעשות כך" (באופן מתאים, זה גם נעשה בטוויטר).
• אבל זה לא הפריע ל-2K להחרים את Eurogamer. לא ברור למה בדיוק זה קרה, ואם זה בכלל היה קשור ל-DNF, אבל זה קרה פחות מיום אחרי הסיפור עם רדנר.
• לסיום הסאגה: אתמול, כמה ימים אחרי כל הבלגן, ג'ים רדנר כתב טור אורח ב-Wired שבו הוא מסביר עד כמה הוא לא מבין מהחיים שלו. באמת. הוא סותר דברים שהוא אמר בטוויטר, סותר דברים שהוא כתב כמה משפטים קודם באותו טור, אומר הרבה מאוד שטויות, ומבהיר טוב מאוד שהוא לא כל כך מבין בעסקי הביקורות. לפני הטור הזה, זה סתם נראה כמו טעות תמימה שנעשתה ברגע של להט, ורדנר יצא יותר הקורבן מאשר האשם. אבל הטור שלו, באופן אירוני, דוקא מחזק את התחושה שזה קצת מגיע לו.
  למעוניינים, ב-RPS סיכמו יפה את הטור, כולל פרשנות מעניינת.

טוב, אז גם לי יש מה להגיד על E3. אפילו כמה דברים.

כמובן שאעשה את זה בפורמט וידאו, אפילו שאיכות ההפקה שלו מזוויעה, הישר מהדירה של חברה שלי, כשהמצלמה עומדת על ערימת ספרים.
מצטער, אבל מזמן לא הוצאתי וידאו, ואני מרגיש חצי חובה, חצי גירוד של חסר. אז אני מתפשר במסגרת הזמנים המוגבלת שיש לי.

בכל מקרה, יש 5 נקודות עיקריות שאני רוצה להעלות על המסך –
א – Ryse
ב – FarCry 3
ג – MassEffect 3
ד – BattleField 3
ה – Wii U

והרי לכם גם פרק נוסטלגי מלפני שנתיים, כשעוד גרתי במעונות האוניברסיטה, חשבתי שהפרצוף שלי הוא הדבר הכי מעניין בעולם והאמנתי במהפכת התנועה כמו שוטה הכפר – E3 2009!

    

[audio:https://www.gamepad.co.il/Gamepod/Gamepod022-16.6.2011.mp3|titles=Episode 22: E3 Forever]

להורדה

הפרק השבוע מוקדש לשני אירועים. אחד מהם קורה פעם בשנה, ואחד מהם קורה פעם בעשור.

0:50 – Duke Nukem Forever שוחרר! ולא מאוד במפתיע, הוא לא טוב בכלל. קצת במפתיע, הוא לא טוב מסיבות אחרות מאלה שזיירמן חשב שבגללן הוא לא יהיה טוב. בדרך, אנחנו מזכירים ש- GameStop הצהירו שהם יכבדו הזמנות מוקדמות שבוצעו עבור Duke Nukem Forever מאז 1997, ואת הטריילר המיתולוגי של המשחק מ- 1998.

9:20 – והנה, אנחנו מתחילים לדבר על E3.

10:20 – מיקרוסופט בתערוכת E3 דיברו בעיקר על הקינקט.

11:40 – למשל, על זה של- Mass Effect 3 תהיה תמיכה בפקודות קוליות.

16:40 – או שהם הדגימו את Ghost Recon: Future Soldier

17:30 – מ- Ryse, לעומת זאת, התלהבנו.

18:20 – וגם מ- Fruit Ninja Kinect.

18:40 – Star Wars Kinect, לעומת זאת, לא הרשים אותנו בכלל.

(אגב, זה לא קשור לשיחה בפרק, אבל היי! תראו! פלישה דיי משחקת ב- Star Wars Kinect!)

19:50 – רגע של פרסומת לא-סמויה: אנחנו ממש רצים על הדברים שקשורים לתערוכה, אבל שמעתי שלפאנבויז יש פרק ממש ממש ארוך על הנושא.

20:00 – עוד דברים של מיקרוסופט מ- E3: הכרזה על שמירת פרופילים בענן, Gears of War 3 ו- Halo 4.

21:00 – Tomb Raider נראה מאוד מעניין, אבל לא נראה מאוד כמו משחק, שזו בעיה.

23:30 – במסיבת העיתונאים של סוני, זיירמן התלהב מ- Uncharted 3. דקל ודורון לא.

26:00 – כל מיני אנשים מתלהבים מ- Starhawk, אבל אנחנו לא מכירים את Warhawk מספיק בשביל להתלהב.

26:40 – מ- Dust 514, לעומת זאת, אנחנו די מתהלבים.

28:00 – Bioshock Infinite!

30:30 – אנחנו מדברים קצת על Far Cry 3, אפילו שהוא לא הוכרז ע"י סוני.

32:30 – סוני הכריזו שה- PS Vita תעלה 250$ (300$ לגרסת ה- 3G).

36:00 – אנחנו עוברים לדבר על מסיבת העיתונאים של נינטנדו.

37:10 – …ומתחילים לדבר על ה- Wii U. אנחנו לא מפגינים התלהבות.

42:30 – איזה יפה נראה Battlefield 3, נכון?

42:50 – ו- Serious Sam 3?

43:20 – הסימס מגיעים לפייסבוק, בטריילר מטריד-ממש.

46:30 – אנחנו מדברים גם על Brothers in Arms: Furious Four, ו- Aliens: Colonial Marines.

48:50 – XCOM זכה לחשיפה מחודשת במהלך התערוכה זיירמן עדיין סקפטי.

50:00 – טריילרים נוספים שאנחנו מדברים עליהם: Prey 2, Assassin's Creed Revelations.

51:00 – הגיע הזמן לסיכומים, לזרוק שמות של כמה משחקים אחרונים (Saints Row 3, inFamous 2), ואז ללכת… אבל לא לפני שאנחנו מזכירים, כרגיל, את הכתובת של הדף שלנו ב- iCast, של דף הפייסבוק שלנו ושל חשבון הטוויטר שלנו. אתם יודעים, כדי שיהיה לכם.

בשבוע האחרון הייתי באנגליה. נסעתי לפסטיבל Download, והיו הרבה מאוד חוויות. רובן לא באמת קשורות לבלוג הזה (בקצרה: ראינו מלא הופעות, שתינו המון גינס וקנינו המון שטויות). הסיבה שאני כותב על זה כאן היא שבין השאר, היה בפסטיבל ביתן שכזה של EA, שבו היו כל מיני קונסולות עם משחקים חדשים ואפילו כאלה שעוד לא יצאו. יצא לי לשחק שם בשניים כאלה (בזמן הופעות לא מעניינות, אל תדאגו, לא פספסתי שום דבר חשוב), ואלה ההתרשמויות שלי.

---

על Alice: Madness Returns כבר דיברנו, ואנחנו מאוד מתרגשים ממנו כמובן. למעשה, הוא אמור לצאת (בארה"ב) ממש היום. אני שיחקתי בשעה-שעתיים הראשונות של המשחק, ועוד איזה חצי שעה על המסך המטורף הזה: (שרוב הזמן הקרין טורניר FIFA)

בתור התחלה, המשחק מאוד יפה. על זה קשה להתווכח. כמו המשחק הראשון, הכל פה מאוד צבעוני, פסיכדלי והזוי, רק שהפעם זה גם ב-HD, ונראה הרבה יותר מרשים ביחס לגרפיקת ימי-הביניים של שנת 2000. כמות הצבעים שהולכת שם, לפעמים בו-זמנית באותו מסך, זה משהו מדהים.

אחרי התחלה די משעממת, התחלתי לחשוב שהמשחק איבד את כל הקסם שלו, ואז גיליתי שרמת הקושי מכוונת על Easy. ברגע שעליתי ל-Nightmare (שלוש רמות מעל), זה התחיל להיות מעניין. המשחק הוא בבסיסו hack & slash, כמו המקור, אבל עם הרבה גיוון שעושה אותו מעניין ומאוד מיוחד לדעתי. יש לאליס, כמובן, את הנשקים הבסיסיים – מכות רגילות ומכות חזקות-אבל-איטיות – ועוד כל מיני דברים סטנדרטיים כמו מהלך התחמקות וכו'. אבל חוץ מזה יש גם נשקים מסגנונות אחרים – מטחנת פלפל שמשמשת כתת-מקלע (כולל התחממות יתר), פצצות בתוך צעצועים מהלכים, ובטח עוד דברים שלא הספקתי לראות. השילוב בין הסגנונות השונים הופך את הלחימה למעניינת ומגוונת, וכמובן שיש אויבים מתאימים שדורשים עירוב של כל היכולות האלה.

חוץ מזה יש כמובן קטעי פלטפורמינג, שגם הם יחסית סטנדרטיים אבל עם טוויסט מעניין. הטוויסט כאן הוא שהפעם, באופן לא מוסבר, אליס יכולה להתכווץ (ולחזור לגודל טבעי) מתי שהיא רוצה, וכפי שהחתול מסביר, "כשקטנים רואים דברים שאי אפשר לראות אחרת". למשל, פלטפורמות חצי-שקופות שנעלמות ברגע שאליס חוזרת לגודל טבעי. מצד שני, כשאליס קטנה, היא לא יכולה לרוץ או להילחם.

התלונה העיקרית שיש לי על המעט שראיתי היא לגבי התחושה הכללית – המשחק הראשון היה מאוד אפל, מעוות בצורה מאוד מקורית ומעניינת שנתנה לכל המשחק הרגשה של עולם מטורף שמאוד התאימה לאופי של המשחקיות. וכאן זה פשוט לא אותו דבר. העולם נותן הרבה יותר תחושה של "קסום" מאשר "מעוות", כאילו חזרנו לארץ הפלאות ה"רגילה" של לואיס קרול. זה מאוד חבל לי, כי הטירוף ההזוי הזה הוא הדבר שהכי אהבתי במשחק המקורי. בכל מקרה, אני חוזר ומדגיש שאלה רק רשמים ראשוניים, ובטח לפחות שניים מחברי הבלוג יקנו את המשחק בעתיד הקרוב ויוכלו לפרט יותר.

---

המשחק השני ששיחקתי בו הוא Shadows of the Damned, שיוצא עוד שבוע. זה משחק של Suda 51 (היוצר של No More Heroes ועוד דברים טובים) ואחד היוצרים של Resident Evil, והוא קורא לעצמו Survival Horror. זה מאוד חמוד, אבל אין לזה שום קשר למציאות. זה משחק יריות בגוף שלישי, שבמקרה מכיל הרבה מפלצות ושדים. יש בו מעט מאוד אימה, ואין בו שום הישרדות. מה שכן יש בו זה המון מעברים סכיזופרניים בין הומור ילדותי, אקשן טהור ודרמה רצינית לחלוטין. המשחק הזה לא מצליח להחליט מה הוא רוצה להיות, ומפספס בכל אחד מהתחומים.

הסיפור הוא על צייד שדים לטיני-סטריאוטיפי שיוצא לרדוף אחרי שד אכזרי במיוחד שחטף את החברה שלו. אותו מלווה שד-לשעבר בשם ג'ונסון, שיכול ללבוש צורה של כל מיני אקדחים, כלי רכב ועוד דברים ששימושיים לעלילה באותו רגע. מבחינת משחקיות אין יותר מדי מה להתלונן – יש כמה סוגים שונים של נשקים פשוטים למדי, כשמה שמייחד את הקרבות כאן הוא שהשדים מפחדים מהאור, ולכן הרבה מהמשחק סובב סביב מנורות ומקורות אור למיניהם. אבל המשחקיות הזו טובעת בתוך ים של הומור מטופש ו-cutscenes ארוכות, תכופות, ו-unskippable (למה? באמת, מה עשינו לכם?), שאחרי חצי שעה של משחק גרמו לי לרצות לזרוק את הקונטרולר על הפרצוף של Suda 51.

בקיצור, אני לא ממליץ על המשחק הזה לאף אחד, לא לחובבי shooters ולא לחובבי אימה. זה היה רעיון מעניין, חברים, אבל לא יצא לכם. לא נורא, לא כולם מצליחים בפעם הראשונה.

הפוסט הזה הולך להיות הרבה פחות מסודר (והרבה יותר קצר) מהפוסט הקודם על E3, בגלל שרוב המשחקים שאני הולך לכתוב עליהם כאן לא הוצגו במסיבת עיתונאים גדולה כמו זו של מיקרוסופט, סוני או נינטנדו. מצד שני, רובם מעניינים אותי לא פחות מכל דבר אחר שהוצג במסיבות העיתונאים הללו.

• Need for Speed: The Run – זהו? עוד יישארו לנו סדרות של משחקי נהיגה שבהן לא יוצאים מהרכב? נראה לי מטופש. מצד שני, מעולם לא הייתי מחובבי Need for Speed.
• The Sims Social: טוב, זה היה רק עניין של זמן עד שזה יקרה. בינתיים זה נראה… מוזר. ומטריד קלות. הייתי רוצה לדבר על זה בהרחבה, אבל עדיף שאני אחכה עד שייחשפו עליו עוד קצת פרטים. אני סתם מסתקרן כמה מילים גסות נשפכו ממקלדותיהן של טוקבקיסטים ברחבי העולם על המשחק הזה.
• Battlefield 3: אין מה להגיד, זה עדיין נראה מדהים.
• Far Cry 3: כל הכבוד ל- Ubisoft על זה שהם הצליחו לשמור את המשחק הזה בסוד. אבל אני באמת תוהה מה הקטע של להמשיך ולקרוא למשחקים האלה “Far Cry” כשאין שום קשר בין משחק אחד לשני. לפחות יש משהו רעיוני שמחבר ביניהם? כי זה התירוץ של Final Fantasy.
• Assassin’s Creed Revelations: הטריילר של המשחק נראה מדהים. קטעי המשחקיות נראים יותר סטנדרטיים, אבל עדיין מעולה.
• Aliens: Colonial Marines – המשחק של E3 מבחינתי.  משחק “Aliens” טהור. בלי “הטורף” וכל מיני שטויות כאלה. ועם אפשרות ל- Co-op של ארבעה שחקנים שגורמת לזה להשמע כמו Left 4 Dead בעולם של “הנוסע השמיני” (אף על פי שזה יהיה יותר ברוח Borderlands, אני מניח). על הנייר, זה נשמע מעולה. אני מקווה ש- Gearbox באמת יצליחו לעמוד בציפיות שתולים בהם.
• XCOM זכה לסוג של חשיפה מחודשת קצת לפני E3 ובמהלכה. מנסים להסביר לנו שעכשיו זה משחק הרבה יותר טקטי ואסטרטגי. שהמשחק הקודם לא היה "מספיק XCOM”, אבל מפתחי המשחק למדו מהטעויות שלהם. אני אשאר סקפטי. בינתיים לא ראיתי משהו שיגרום לי להתרגש יותר מדי.
• Skyrim:  איזה מדהים הוא נראה, נכון?
• עושים חידוש ל- Carrier Command! עושים חידוש ל- Carrier Command! למי שתוהה למה אני כל כך מתרגש מחידוש למשחק שאף פעם לא שיחקתי בו – התשובה פשוטה: המשחק הקודם שנעשה בהשראת Carrier Command היה Hostile Waters.
• Serious Sam 3: אחרי האכזבה המוחלטת שלי מ- Duke Nukem Forever (אפילו ביחס למשחק שהיו לי ממנו ציפיות נמוכות בכל מקרה, אבל עוד על זה – בהמשך), אני תולה את תקוותי ב- Serious Sam 3. משחק ש(אני מקווה) לא יתנצל על מה שהוא מנסה לעשות, ובאמת יציב את השחקן מול מאת מפלצות בו-זמנית, כשהוא חמוש במספיק כלי נשק בשביל להשמיד את גוש דן. אם גם שם השחקן יהיה מוגבל לסחיבה של שני כלי נשק בו-זמנית בלבד, אני אבכה.

וזהו. אם הייתי באמת צריך לדרג אותם, אז המשחקים שהכי עניינו אותי במהלך התערוכה זה BioShock: Infinite, Aliens: Colonial Marines ו- Far Cry 3. מה הכי עניין אתכם במהלך E3 השנה?

עולם המשחקים כמרקחה בעקבות E3, אבל תודו שבסך הכל התאכזבתם מהמספר הקטן של הכרזות מעניינות באמת. כדי לשפר את מצב רוחכם, אני הולך לספר לכם על משחק חביב משנת 2010.

Singularity הוא המשחק האחרון של Raven לפני שאקטיוויז’ן הפכה אותה לעוד מכונת Call of Duty משומנת (תוך כדי פיטורין של אחוז נכבד מהעובדים שם). סיום עצוב לתהליך ההדרדרות שחל בחברה בשנים האחרונות. אם בעבר כמעט כל FPS ש-Raven הוציאה זכה להצלחה, בדור החדש הם הוציאו בעיקר כותרים בינוניים שהמבקרים והקהל לא חיבבו במיוחד. נדמה שהם פשוט לא הצליחו לרכב על הגל החדש של משחקי פעולה ונשארו קצת תקועים בעבר. זה חבל: Jedi Knight 2 ו-Star Trek: Voyager – Elite Force היו משחקים מצוינים, ולעומתם Quake 4 ו-Wolfenstein היו פשוט חלשים מדי.

מה שמביא אותנו ל-Singularity. אז האם הניסיון האחרון של Raven לפתח FPS מודרני צלח? במילה אחת: כן. ובשתי מילים: סוג של. בשורה התחתונה נהניתי מהמשחק, כי הוא עושה את כל הדברים הבסיסיים נכון. כלי הנשק כיפיים ומרגישים “נכון”. האווירה האפלה-אם-כי-הומוריסטית מצליחה להלחיץ לעיתים. האויבים לא מפגרים מדי. זהו shooter כמו ש-shooter צריך להיות, וכנראה ש-Raven עדיין יודעת לעשות כאלה.

ובכל זאת, אי אפשר בימינו לעשות “סתם” FPS. אז Singularity מנסה להיות יותר מזה. הוא מנסה להיות BioShock. מאוד. כולל הקלטות אודיו שמפוזרות ברחבי השלב, מנגנון שדרוגים נרחב, וכמובן – כוחות על טבעיים שבהם אתם יכולים להשתמש כדי להרוג אויבים באופן משעשע יותר. הגימיק התורן הפעם הוא מניפולציה של זמן. יש לכם כפפה מיוחדת ואתם יכולים להשתמש בה כדי לעוות את הזמן – לחדש או ליישן גרם מדרגות, לגרום לאויבים להזדקן ולמות, ליצור “בועת זמן” שבה הזמן איטי יותר וכיוצא בזה.

הבעיה עם אלמנטים כאלה היא שהם עובדים רק אם יוצרים עבורכם סיטואציות רבות שבהן אפשר להשתמש בהם – כפי ש-BioShock 2 עשה בצורה נהדרת. Singularity, לעומת זאת, נכשל בכך באופן מוחלט. כך, לדוגמא, כפפת הזמן תשמש אתכם בפאזלים שונים, אך למעשה מדובר תמיד באותו הפאזל בדיוק. נדמה שמעצבי המשחק ישבו וחשבו על הנושא “אילו חידות אפשר לעשות עם מניפולציה של זמן” והצליחו ליצור רשימה שמכילה בדיוק שני פריטים. בקרבות המצב דומה: קל יותר, וכיף יותר, פשוט לירות בכל האויבים. מאוד הייתי רוצה ליישן את הקרקע שעליה עומדים האויבים ולגרום להם ליפול אל מותם, אבל המשחק לא מרשה את זה. האובייקטים שעליהם הכפפה עובדת הם ספורים ומצומצמים.

שלא כמו BioShock, המשחק הוא לינארי לחלוטין, ונוקט בשיטה הידועה של “המשך ישר כדי להתקדם בשלב, בדוק את ההתפצלות כדי להגיע לחדר עם כל התחמושת והבריאות”. חדרים סודיים עמוסי כל טוב? באמת? מה זה פה, Doom? זה לא מפריע לי באמת, אך רק מראה איך במובן מסויים, Raven תקועים בשנות ה-90. העיקר שהם אימצו את ההגבלה הפופולרית לאחרונה של שני כלי נשק בלבד בכל רגע נתון. אם רק הייתי יכול להשתמש בכפפה כדי לחזור בזמן ולחסל את מעצב המשחקים הראשון שחשב על הרעיון ה”מוצלח” הזה.

בעיה נוספת היא רמת הקושי של המשחק. בדרך כלל משחקים שמאפשרים לכם לשדרג את עצמכם בנויים כך שהם הולכים ונהיים קשים יותר ככל שהמשחק מתקדם ואתם הופכים לחזקים יותר. Singularity לא עושה זאת, ולמעשה הופך קל יותר ככל שמתקדמים בו. לבד מכמה קטעים באמצע המשחק שבהם אתם מותקפים על ידי קבוצה ארורה של יצורים קטנים המכונים “Ticks”, האתגר כמעט ולא קיים בו (לפחות ברמת הקושי האמצעית, שבה שיחקתי). ציפיתי לאיזשהו קליימקס גדול בסוף המשחק, אך הוא פשוט לא מגיע.

בצד החיובי יותר: נקודות השמירה קרובות אחת לשניה, בדרך כלל. ושוב בצד השלילי: הגרפיקה לא משהו, אין אפשרות לכתוביות, וכבר ציינתי שה-Ticks ממש מעצבנים?

ולמרות הכל, אני ממליץ. אין כמו FPS מהנה ללילות הקיץ החמים, ו-Singularity נמצא בקטגוריה הזו. הוא בהחלט הרגיש מרענן יותר מכל משחקי Call of Duty האחרונים. חבל שזה כל מה שאנחנו הולכים לראות מ-Raven בעתיד הנראה לעין.

תערוכת E3 באה, והלכה, ואני עוד לא הספקתי לעבור באופן מסודר על כל החומר שהיא ייצרה עבורנו לפני ש- Duke Nukem Forever יצא ותבע את תשומת הלב המיידית שלי. אבל בכל זאת פיניתי לעצמי כמה שעות יקרות-ערך, צפיתי בטריילרים, קראתי סיקורים, והצלחתי לאסוף ולרכז את ההתרשמות שלי מהתערוכה. זה לא הולך להיות סיקור מקיף – הרשימה המתוקצרת של “דברים שקרו ב- E3” שכתבתי לעצמי תפסה שלושה וחצי עמודים, וגם היא מפספסת המון. אבל כן ניסיתי לדבר בקצרה על כל הדברים החשובים, או הדברים שאני חושב שהם חשובים, או סתם הדברים שמשכו את תשומת הלב שלי יותר מאחרים.

בהמשך, אני הולך לכתוב פוסט שידבר על כמה דברים שהשמטתי מהפוסט הזה (כי בחייכם, הוא ארוך מספיק גם ככה), אנחנו הולכים להקדיש את כל הפרק הקרוב של “גיימפוד” (שישוחרר בלילה שבין יום רביעי לחמישי) ל- E3, ואולי נספיק גם להעלות איזשהו פוסט עם טריילרים, כי אתם יודעים, תוכן כתוב זה כל כך המאה הקודמת.

המילה המנחה של הכנס

נראה כאילו כל אחת מיצרניות הקונסולות הגדולות בחרה לעצמה איזו מילה אחת או שתיים שהשתלטו לחלוטין על כל מסיבת העיתונאים שלהם. אצל מיקרוסופט זה היה “קינקט”. אצל סוני זה היה “3D”. בהצגה של נינטנדו זה היה “זלדה”. וגם קצת “מריו”.

מיקרוסופט

למרות שכולנו פה ב”גיימפאד” מאוד ממוקדי-מיקרוסופט (לכולנו יש אקס-בוקסים, אחרי הכל), אנחנו  מאוד לא שייכים למיינסטרים של חובבי האקס-בוקס (טוב, נו, אני אדבר רק בשם עצמי, אחרת זה יהיה ממש לא מנומס). כך שהחשיפה של Halo 4 או ההצגה של Gears of War 3 די עברה לי מעל לראש. Halo Anniversary Edition דווקא מעניין אותי יותר, כי זו קצת נראית לי כמו הזדמנות לקפוץ על עגלת ה- Halo שפספסתי.

אבל המוקד של ההצגה הגדולה של מיקרוסופט לא היה Gears of War 3 או Halo. זה היה הקינקט. הנסיון הגדול של מיקרוסופט לפנות לקהל הגיימרים הכבדים שלהם, ולשכנע אותם למה גם להם אכפת מהקינקט. ואני מוכרח להגיד – אם קודם חשבתי שהקינקט זה גימיק מטופש, עכשיו אני משוכנע בזה הרבה יותר. הניסיון של מיקרוסופט להראות לנו שאנחנו צריכים מצלמה תלת-מימדית שעולה 150$ בשביל ש- Mass Effect 3 יוכל להבין את מה שאנחנו אומרים לו אולי היה עובד יותר טוב אם EndWar לא היה מדגים את אותו הקונספט בדיוק כבר לפני כמעט שלוש שנים, תוך שימוש ב- Headset הסטנדרטי שמחולק ללא תוספת תשלום עם כל קונסולת אקס-בוקס. הדבר הזה חל גם כמעט על כל הדגמה אחרת שמיקרוסופט עשתה תוך שימוש בפונקציית הזיהוי הקולי של ה- Xbox (כמו חיפוש ב”בינג” בעזרת הקול, וכו’).

אני הרבה יותר מתעניין באפשרות לשמור משחקים ופרופילים בענן. במיוחד אם בניגוד לסוני, השירות הזה לא יהיה סגור רק למשתמשים משלמים. בכל מקרה, כל דבר שיהפוך את תהליך ה- “Recover Gamertag” שאני צריך לבצע לפעמים כשאני מבקר חברים לפחות מעיק הוא מבורך.

אה, וכצפוי לחלוטין, ההבטחות של מיקרוסופט על זה שהם ממש הולכים להשקיע בגיימינג על ה- PC שוב התבררו כחסרות-תוכן ממשי. אפילו ה- SDK של הקינקט למחשב האישי או המשחקים שכבר אנחנו יודעים שהם מפתחים לא זכו להתייחסות בהצגות של מיקרוסופט.

סוני

סוני קשקשו על תלת-מימד וה- Move לא פחות מהכמות שמיקרוסופט קשקשו על הקינקט, אבל למזלנו, תלת-מימד ו- Move הן טכנולוגיות שמשתלבות בצורה קצת יותר סבירה במשחקים שמעניינים אותנו. אז נכון, Resistance 3 מעניין אותי קצת פחות מכמה ש- Gears of War 3 מעניין אותי, אבל Uncharted 3 נראה מדהים.

מצד שני, אני קצת מפחד מהנטייה של סוני לקחת כל מיני מפתחי משחקים מפורסמים שאמרו בעבר כמה שהפלייסטיישן (או ה- Move) זה לא-משהו, ולהעלות אותם על הבמה ב- E3 כדי להראות כמה הם שינו את דעתם והם מהללים את סוני עכשיו. בשנה שעברה הם עשו את זה עם גייב נוול וגרסת הפלייסטיישן 3 של פורטל 2, והשנה הם עשו את זה עם קן לווין ו- BioShock Infinite. אם זה יקרה גם בשנה הבאה, אני אתחיל לחשוב שהם פשוט חוטפים את כל מי שמתבטא כנגד החומרה שלהם ומשתילים להם שבב מיוחד במוח. ובמקרה הזה: סוני, ה- Move זה אחלה! וגם תלת מימד!

לגבי משחקים אחרים: אני יודע שאת חובבי הפלייסטיישן 3 זו אחת ההכרזות שהכי פחות מעניינת, אבל אני מאוד סקרן לגבי Dust 514, והנסיון של חברת CCP להתיך את היקום שלו ביחד עם זה של EVE Online.

מבחינת החומרה, מאוד אהבתי את הרעיון של טלוויזית תלת-מימד שמאפשרת לשני שחקנים לראות עליה תמונה שונה לחלוטין (יותר בגלל האפשרויות המעניינות למשחקים לשני-שחקנים, פחות בגלל התלת-מימד). אבל זה היה סתם מתאבן. הקלף המנצח האמיתי של סוני היה ה- PS Vita (כן, נו, עוד חומרה שזוכה לשם מטופש. נתרגל. לפחות זה הרבה יותר טוב מ- “NGP”). מחירים של 250$ (או 300$ עבור גרסת ה- 3G) הם שפויים לחלוטין. וכשאני אומר “שפויים לחלוטין” אני מתכוון ל”לעזאזל, זה יקר, אבל לפחות זה תחרותי מול ה- 3DS”.

נינטנדו

וואו, כמה שהם בלבלו בשכל על זלדה. זלדה להורדה מהחנות האונליינית של ה- 3DS. רימייק של Ocarina of Time ל- 3DS. זלדה ל- DSi. זלדה ל- Wii. שלט ווי בצבע זהב עם הלוגו של Zelda. קונצרט זלדה. פסקול זלדה. המוח שלי נמס לחלוטין.

בכלל, נינטנדו איבדו אותי לחלוטין בהצגה שלהם אחרי 5 דקות בערך. יאצי מ- Zero Punctuation ממש אוהב לרדת עליהם על זה שהם כל הזמן ממחזרים את המותגים המפורסמים שלהם, וההופעה שלהם ב- E3 הולכת לתת לו ממש הרבה חומר. משחקי הדגל שלכם ל- 3DS הם זלדה, Mario Kart, Star Fox ומעין אתחול מחדש של Super Mario? אל תבינו אותי לא נכון – כל יצרניות הקונסולות הגדולות ממחזרות מותגים, כמובן, אבל נראה שבמקרה של נינטנדו המצב קשה במיוחד.

Super Mario הנ”ל, אגב, נשמע מאוד מרשים על הנייר. אהבתי את הרעיון, ונינטנדו ידעו ללחוץ על הכפתורים הנכונים בשביל להזכיר לכולנו את Super Mario Bros. 3 המפורסם (חליפת דביבון!), אבל בפועל, לראות את המשחק בתנועה… לא עשה לי כלום. חבל.

ואז הגיעה הקונסולה החדשה. ה- Wii U.

כנגד כל הסיכויים, כמעט כל שמועה ששמעתם על השלט שלה היתה נכונה. יהיה לו מסך מגע של 6.2 אינץ’, סטיקים אנלוגיים, D-Pad, כפתורים מפה ועד הודעה חדשה, רטט, מיקרופון, ג’ירוסקופ ומצלמה. מה שנינטנדו לא אמרו במצגת זה כמה זמן הסוללות שלו הולכות להחזיק. אני צופה שזה יהיה באזור השעתיים-שלוש.

כן אהבתי את העובדה שנינטנדו מנסה להתחנף מחדש לקהל הגיימרים הכבדים יותר שלה. המונטאז’ של משחקי ה- Wii U שהציגו לנו היה מאוד ממוקד במשחקים כמו Assassin’s Creed, Darksiders II, או אפילו Aliens: Colonial Marines (אחד המשחקים המסקרנים ביותר בתערוכה, מבחינתי). אבל מה, הגימיק שלה לא ממש הרשים אף אחד. המניה של נינטנדו צללה בצורה די קשה אחרי מסיבת העיתונאים הזו

בפעם הבאה…

יש לי עוד כל מיני דברים להגיד על EA, Ubisoft, וכל מיני משחקים אחרים שהוצגו במהלך התערוכה. אבל לבינתיים, אני רוצה לחזור קצת ל- Duke Nukem Forever. נתראה בקרוב.