מתוקף תפקידנו בתור בלוג משחקים רציני ומקצועי (זו הגרסה שלי, ואני דובק בה), וסתם כי בא לנו, רוב חברי הבלוג עוקבים בצורה אדוקה אחרי אתרי המשחקים השונים ברחבי העולם – מהחברים המקומיים (גיימר/ויגיימס/גיימס) ועד לענקים הגדולים של התעשיה (Eurogamer/Gamespot וכו’). תחת הקטגוריה של “משחקים” ב- Google Reader שלי, נמצאים כשלושים פידים באנגלית (ועוד כעשרים בעברית) שמספקים לי, ביום חול ממוצע, בערך 500 אייטמים חדשים לקרוא. הרבה מהם, מטבע הדברים, חוזרים אחד על השני, שזה סביר והגיוני. אבל הרבה מהם פשוט מעצבנים.

אספתי לכבודכם רשימה קצרה של ידיעות שמופיעות באופן סדיר למדי באתרי המשחקים ברחבי העולם, שבשמחה הייתי מוותר עליהן. הן מיותרות, הן לא-מעניינות, ואני חושב שהעולם היה מקום טוב יותר לכולנו (או לפחות שקט יותר) אם אתרי המשחקים לא היו מתעקשים כל כך לפרסם אותן כל הזמן.

אה, ולפני שמישהו יקפוץ ויגיד את זה במקומי: כן, אני יודע שגם אני פרסמתי מעל דפי הבלוג הזה פוסטים שמתאימים כמעט לכל אחת מהקטגוריות שאני הולך לרשום פה. כולנו עושים טעויות לפעמים, ואני מתנצל על כך.

ואחרי כל ההקדמה הזו – הנה הרשימה של הידיעות שממש נמאס לי לקרוא באתרי משחקים:

1. חברה כלשהי מכריזה ש”אנחנו עדיין מאמינים במחשב האישי!”

פעם בכמה חודשים קופצת חברת משחקים כלשהי, או חברת פיתוח, או סתם ילד שלא לקח את מנת הריטלין שלה הוא כל כך זקוק, ומספר בראיון למישהו שהמחשב האישי עדיין לא מת. ושהוא לא הולך למות. ושהחברה שלו ממש חושבת על ה- PC בתור פלטפורמת משחקים כל הזמן, ושהעתיד נמצא שם, וכל מיני שטויות כאלה.

וזה מעצבן בגלל שתי סיבות: הראשונה היא שלפחות חלק מאתנו לא אידיוטים, ויודעים שההצהרות האלה שוות כקליפת השום אם הן לא מגובות במעשים (אתם יודעים, דברים קצת יותר רציניים מלהכריז על שני משחקי PC אחרי שבמשך כל E3 התעלמתם מהמחשב האישי לחלוטין), וההצהרות האלה, כשהן מלוות בהתנהגות מזניחה ומעצבנת מצד החברות שאומרות אותן, מצליחות יותר לעצבן מלהפיח תקווה. השנייה היא ש… ובכן, אין דרך אחרת לנסח את זה, DUH. מותו של ה- PC בתור פלטפורמת משחקים נחזה שוב ושוב במשך כבר יותר מעשור. יש אמנם אנשים שטוענים פעם אחר פעם שהפלטפורמה הזאת שועטת אל מותה, אבל אני לא בטוח למה אנחנו צריכים להתרשם ממי שחושב שמה שלא קרה בעשור האחרון לא יקרה גם בקרוב.

גרסאות נוספות: “המחשב האישי ממש חשוב לנו”, “המחשב האישי עדיין חשוב גם בימינו” או “היי, אז מה אם גרסת ה- PC של המשחק שלנו היא סתם פורט מסריח. כשעיצבנו את המשחק חשבנו על שחקני ה- PC. באמת”.

2. ציטוטים של אנליסטים בכלל (ומייקל פאצ’טר בפרט)

אם הידיעות על כך שחברה כלשהי מצהירה עד כמה ה- PC חשוב לה מופיעות באתרי המשחקים פעם בכמה חודשים, זה כבר נושא שזוכה להתייחסות באתרי הגיימינג ברחבי העולם על בסיס שבועי. הרעיון הוא כזה: אנליסט כלשהו שאוהב לנתח את תעשיית המשחקים מצהיר איזושהי הצהרה בראיון או בתוכנית דו-שבועית, וכל אתרי המשחקים מקדישים לכך ידיעה. הבעיה? בדרך כלל הדברים האלה מוצגים בתור ניתוח אמין של מצב התעשיה ע”י “אחד שיודע”. בפועל, הם לא יותר מניחושים מלומדים במקרה הטוב, התבטאויות טפשיות וחסרות בסיס במקרה הרע, או דברים כל כך ברורים ובנאליים עד שכל ילד בן 3 היה יכול להגיד אותם (אני נטפל בעיקר למייקל פאצ’טר, אבל זה רק בגלל שהוא האנליסט הכי מצוטט, וכי היה לי ממש קל לעשות חיפוש על “פאכטר” בויגיימס ולשלוף שלל ידיעות רלוונטיות – אבל לא חסרות גם התבטאויות מיותרות/ניחושים של אנשים אחרים בתעשיה).

אתרי המשחקים צריכים להפסיק עם זה. באמת. ההתבטאויות האלה לא מעניינות את מי שיודע שהאנליסטים האלה צודקים בערך באותה התדירות כמו התחזית האסטרולוגית שלכם, וסתם מטעות את מי שחושב שהם כן יודעים על מה הם מדברים.

3. פורסמו: דרישות המינימום של משחק כלשהו!

יש לי שאלה אליכם, ותענו בכנות: האם מישהו מכם התעניין אי-פעם, באמת ובתמים, בידיעה שמספרת שדרישות המערכת של משחק מסוים פורסמו? הרי כולנו יודעים שלעתים רחוקות יש קשר בין דרישות המינימום שמופיעות על קופסאות המשחקים לבין דרישות המינימום האמיתי שלהם (כן, בטח, בכיף אתם יכולים להריץ את Crysis על Pentium 4 2.8 Ghz עם ג’יגה זיכרון – אם לא אכפת לכם להיות האדם הראשון בעולם שקצב הפריימים לשניה שהוא רואה צונח מתחת לאפס), וגם אם היה קשר… כל כך חשוב לכם לדעת את זה ברגע שהדרישות האלה מתפרסמות? אתם הולכים לבצע בשניה הזאת את ההחלטה האם לקנות את המשחק או לא? האם לשדרג את המחשב שלכם או לא? ואם תחליטו לשדרג את המחשב שלכם פתאום – האם תעשו את זה בהסתמך על דרישות המינימום של משחק כלשהו? ההצדקה היחידה שאני רואה לקיומן של ידיעות כאלה היא שזו דרך של חברות ההפצה להקדיש ידיעה למשחק שלהן באתרים רלוונטיים תוך כדי השקעה של מאמץ מינימאלי.

4. בקרוב: משחק ההמשך?

כבר כתבתי על דפי הבלוג הזה, מספר פעמים בעבר, שאני לא מחבב יותר מדי ידיעות שעוסקות בשמועות – פחות או יותר בגלל אותה הסיבה שבגללה אני לא מחבב ידיעות שעוסקות בניתוחים של אנליסטים (אם כי להגנת הידיעות מהסוג הזה כדאי לציין שלפחות הן בדרך כלל לא מנפנפות בתואר שמרמז על אמינות כלשהי, כמו “אנליסט”). אבל יש סוג אחד של שמועות שאני פשוט לא מסוגל לסבול – השמועות על כך שייתכן ויוכרז בקרוב משחק המשך למשחק מסוים.

יש המון ידיעות כאלה. לפעמים הן ברורות ממש, ןלפעמים הן קצת פחות צפויות, אבל לכולן יש מאפיין אחד עיקרי: לרוב הקוראים הן מוסיפות בדיוק אפס מידע. אנחנו כבר מכירים את העולם שאנחנו חיים בו. אנחנו יודעים שלכל דבר עשוי להיות המשך, וכל שטות יכולה להתפתח למותג שיתפרש על פני עשרות משחקים, סרטים, ספרים וצעצועים בארוחות ילדים במק’דונלדס. כלומר, אלא אם כן יש לכם איזשהו מידע קונקרטי שהוכרז לגבי משחק ההמשך, אתם מבזבזים את הזמן שלנו בקריאה של ידיעה שלא מוסיפה לנו שום מידע שלא ידענו קודם. ואולי לא חבל לכם לבזבז עוד קצת מקום בשרת שבו האתר שלכם מאוחסן, אבל בחייכם, לנו ממש חבל על הזמן שלנו.

אני תמיד שמח לראות רוח חדשה נכנסת לשוק רווי; בעולם שבו כל כך הרבה מהמשחקים מתגאים בריאליזם הצבוע בשלל גוונים של אפור וחום, התפוצצות מפתיעה של צבע היא מראה מבורך. כבר מהטריילרים היה ברור ש-Bulletstorm מנסה לגשת למכניקת ה-FPS מזווית קצת שונה מחבריו לז'אנר, ואכן כך הוא עושה. אבל השאלה האמיתית היא, עד כמה באמת הוא שונה, ועד כמה באמת הוא מצליח לייצר חווית משחק מוצלחת? אני לא אשאיר אתכם במתח: התשובה הפשוטה היא שהמשחק מוצלח, אבל גם עושה המון פשרות שמונעות ממנו להיות באמת ייחודי.

קצת רקע: Bulletstorm מתנהל בעתיד שרירותי כלשהו, בו השחקן מקבל את דמותו של מתנקש "ממשלתי" לשעבר בשירותו של גנרל עם תסמונת טורט קשה במיוחד. מהר מאוד מתגלה שהגנרל לא טלית שכולה תכלת, מה שמכריח את המתנקש וחבריו לנסות ולצוד אותו. כמעט כל המשחק עובר על כוכב ממנו מנסים לברוח מסיבות שאני אמנע מלציין, כשלצידו של השחקן נמצאת דמות אחת או שתיים (לסירוגין) המלוות אותו במסע הליניארי.

ובדיוק על הנקודה הזו כדאי להתעכב. המשחק ליניארי לחלוטין ומתנהל כולו במסדרונות מתפתלים ואולמות אותם יש לנקות מאויבים, כשהבחירה היחידה שנשארת בידיו של השחקן היא הדרך שבה הוא יעשה המתת חסד לאויבים הטיפשים שמסביבו. רוב הריצה נעשית מאירוע מתוסרט אחד לאחר, ולמרבה ההפתעה, מהר מאוד מגלים שגם כאן הלחימה מבוססת מאוד על מחסות ובריאות מתחדשת. אחרי כמה פעמים שרצתי לתוך ערימה של אויבים וכמעט נקרעתי לגזרים על ידי ירי מטווח אפס, קיבלתי על עצמי את הגזירה.

הייתרון הגדול ביותר של המשחק הוא הדרכים היצירתיות שבהן ניתן להרוג את כל האנשים, החיות ושלל המפלצות המאכלסות את העולם ההרוס בו נמצאים, ולפעמים נראה כי כלל מטרת המשחק היא לאפשר לשחקן לנסות את כל הדרכים המגוונות אותן הוא מציע. לרשותה של הדמות בשלב מוקדם מאוד עומדים שלושה אמצעים שבאמצעותם אפשר להטיל מום ולהרוג; שוט חשמלי שמאפשר למשוך אויבים או חפצים, בעיטה חזקה מטווח קצר שמשליכה אויבים הרחק מהשחקן וכמובן מגוון נשקים. המשחק בנוי על כך שדרכים ייחודיות בהן הורגים אויבים מתוגמלות על ידי נקודות, שבאמצעותן ניתן במוקדים שונים לקנות תחמושת ושדרוגים לנשקים. השיטה עובדת לא רע, למרות הנסיון האבסורדי של Bulletstorm להסביר את המכניקה באמצעות העלילה.

הבעיה העיקרית בכל השיטה הזו היא שאחרי פעם אחת שהצלחתי להשיג כמעט את כל ה-Skillshots הייחודיים, בדרך כלל נצמדתי לשיטות מוכרות, יעילות וגרפיות במיוחד שפשוט שרתו אותי מצויין בכל נקודה במשחק. אלו כללו דברים קסומים ובכלל לא פסיכוטיים כמו לשפד אויבים על קקטוסים ענקיים ("Pricked"), להעיף אותם בבעיטה מעבר למעקה גבוה ("Vertigo") , או סתם למשוך עם השוט ולהרוג מטווח קרוב. אמנם לא יצא לי לשחק במצב מרובה המשתתפים, אבל הבנתי ששם יש אפשרויות נוספות שמעודדות גם הרג משותף של אויבים על ידי מספר שחקנים.

אם אפשר, כדאי תמיד לקחת כמה שניות בשביל להינות מהסביבה. העולם מפורט במיוחד –  מלא בצמחיה, בניינים מרוסקים ונוף צבעוני. חלק מהסצינות המתוסרטות הן דרמטיות במיוחד ומצליחות להחריב לחלוטין חלקים שלמים מהנוף רק לטובת האפקט, וזה בהחלט מרגיש מושקע ומרשים. אבל גם כאן כמובן שיש בעיה. בחלק מהמקרים אין זמן לעצור ולהריח את השושנים המפוייחות, כי רודפות אחריך מפלצות ענק או שהכול מתמוטט מסביב. המשחק דוחק להתקדם עוד ועוד ולרוץ קדימה לקראת האויב והאירוע הבא, ולפעמים אין ברירה אלא להחמיץ חלק מהעולם היפה שהם השקיעו כל כך בבנייתו.

אני יכול לסכם ולומר שהמשחק מומלץ, אבל קצת קשה לי לעשות את זה כל עוד הוא עולה מחיר מלא. בעיני הוא ממצה את עצמו די מהר, ושיטת ה-Skillshots בפני עצמה לא מחזיקה לאורך זמן. בתור חוויה קצרה ואלימה במיוחד הוא בהחלט מככב, אבל מי שמצפה לחוויה שונה במיוחד צפויה לו אכזבה. אם תתקלו במבצע כזה או אחר שיהפוך את המחיר לאטרקטיבי יותר, אז בהחלט אפשר להגיד שהוא מומלץ בחום. כמובן, אם מישהו שיחק מספיק במצב מרובה המשתתפים ויכול להעיד על כמה הוא תורם למשחק, מוזמן לעשות את זה בתגובות. עד אז, אני אמשיך לתהות אם Duke Nukem Forever יביא איתו משהו חדש (או ישן ונוסטלגי) חזרה לשוק.

הצטברה לי שורה של עדכונים קצרצרים, באורך של שורה או שתיים, שממש רציתי לחלוק אתכם. אף אחד מהעדכונים האלה לא מצדיק פוסט בפני עצמו, אז קבלו אותם באופן מרוכז:

• עבר קצת יותר מדי זמן בין הרגע שבו הכרזתי על זה לבין הרגע שבו זה קרה, אבל בדף הפייסבוק שלנו מתחיל עכשיו סבב חדש של חידות. אתם מוזמנים לבקר שם ולנסות את מזלכם.
• אגב דף הפייסבוק שלנו – ניתן לעקוב אחריו גם ב- RSS, אפילו אם אין לכם פייסבוק. אבל אם יש לכם פייסבוק, אנחנו עדיין ממש נשמח אם תעשו לנו Like. ככה יהיה לנו יותר קל לשכנע אנשים להביא לנו כל מיני פרסים מגניבים. ואולי אפילו נחלק לכם חלק מהם.
• למקרה שעדיין לא ראיתם – לספריית המשחקים שלנו יש כעת דף קבוע שניתן לגשת אליו מכותרת הבלוג. היום הספריה חצתה את רף 30 המשחקים, ונשמח אם בעלי ה- Xbox שביניכם יצטרפו גם הם, או אם תמשיכו להפיץ את הבשורה הלאה לחברים שעלולים להיות מעונינים בנושא.

ואם אנחנו כבר מדברים על דברים כמו פייסבוק, הנה הודעה ארוכה קצת יותר: בין ה- 30.3 ל- 2.4 יתקיים בסינמטק חולון אירוע שנקרא “Print Screen: סוף שבוע של תרבות דיגיטלית”. האירוע יכלול  מגוון רחב של הרצאות וסרטים סביב הנושא הזה של “תרבות דיגיטלית” – מטוויטר, דרך יוטיוב ועד ל- Second Life או לעולם המשחקים שאנחנו כל כך אוהבים. אתם יכולים למצוא עוד פרטים באתר האירוע. המחיר של כרטיס להקרנה/הרצאה בודדת הוא כ- 40 ש”ח, ו- 60 ש”ח יקנו לכם כניסה חופשית לכל האירוע. שזה נחמד.

מארגני האירוע הסכימו לחלק לקוראי הבלוג שלוש הזמנות לאירוע שיתקיים ביום שישי בצהריים, ויעסוק במשינימה, שבמהלכו יוקרן הסרט Second Skin. אם אתם רוצים להגיע לאירוע, כל מה שאתם צריכים זה לשלוח מייל ל- contact@gamepad.co.il, שבו אתם כותבים את השם המלא שלכם, מספר הטלפון שלכם ומה היה הפוסט האהוב עליכם במהלך ארבע שנות קיומו של “גיימפאד”. שלושת האימיילים הראשונים שיגיעו אלי יזכו את כותביהם בכרטיס כניסה לאירוע. אז קדימה.

כפי שכל מי שמאזין ל”גיימפוד” כבר יודע, לפני מספר חודשים קניתי לעצמי סמארטפון חדש ונוצץ מסוג Galaxy S Captivate, ובכך הפכתי לחבר הצוות הרביעי של “גיימפאד” שיש ברשותו סמארטפון שמערכת ההפעלה שלו היא אנדרואיד, והיחיד שגם יש ברשותו אנדרואיד, וגם כותב יותר מפוסט אחד בחודש בבלוג הזה.

המצב של האנדרואיד, לחובבי המשחקים שבינינו, הוא הרבה פחות טוב מזה של האייפון. כמות המכשירים הגדולה שמריצה את מערכת ההפעלה הזו ומספר הגרסאות הרבות שיש לאנדרואיד הם גורמים שמקשים מאוד על פיתוח משחקים שיעבדו על כל מכשיר ומכשיר. למרות שהמספרים היבשים מעידים על כך שהאנדרואיד עקף את האייפון בתפוצה שלו, הסיבות הללו יכולות להוביל לכך שיעבור עוד זמן רב (במונחים של עולם הסלולר, זה אומר בערך חצי שנה, כן?) עד שנראה את הכף מוטה לכיוון האנדרואיד בנושא הזה.

אבל זה לא שאין לו משחקים. אם יש לכם אנדרואיד, תוכלו למצוא מספיק משחקים שאתם יכולים לשחק בהם.  ובמטרה לעזור לכם, אני אנסה להתחיל לפרסם כאן ביקורות על משחקי אנדרואיד מפעם לפעם. עם קצת מזל, אני אחזיק מעמד למשך יותר זמן מסדרת הביקורות על משחקי Windows Mobile.

אבל לפני שאני באמת אכנס לשוונג, אספתי קבוצה קטנה של משחקים קטנים, שראויים לביקורות קטנות. מעין סקירה זריזה של המשחקים שניסיתי על הטלפון שלי עד עכשיו. והנה היא מתחילה:

Slitherlink: משחק חשיבה לאלה מבינינו שחיבבו את הקונספט של סודוקו, אבל די נמאס להם ממנו. הקונספט: אתם צריכים לצייר לולאה על רשת שמורכבת מריבועים (או משושים, מחומשים או דלתונים), כשעל חלק מהמשושים/ריבועים/דלתונים מופיע מספר, שאומר בכמה מהצלעות שלהן עובר קו. זה כיפי, זה פשוט, וזה די ממכר. קראתי על המשחק הזה ב- Eurogamer בערך יומיים אחרי שקיבלתי את האנדרואיד שלי, ואני משחק בו עד היום. מחיר: 2$, וניתן גם להוריד גרסת הדגמה חינמית. (קיימות מספר גרסאות נוספות של Slitherlink – אני משחק בזו של Ejelta LLC)

Angry Birds / Angry Birds Seasons: אף אחד לא צריך שאני אציג בפניו את Angry Birds, ובכל זאת יש כמה דברים שראוי שאני אגיד על הגרסה הזאת. קודם כל, עבור האנדרואיד – המשחק הזה הוא חינמי (ומממן את עצמו באמצעות פרסומות). חוץ מזה – קיימת גרסת בטא “קלה” שלו עבור מכשירים חלשים יותר. ולבסוף – זה לא משחק כזה טוב, ואני לא מבין למה כולם מתלהבים ממנו כל כך. בתור משחק פאזלים הוא אקראי מדי. בתור משחק שדורש דיוק ותזמון הוא מסובך מדי. לא היתה לי מספיק מוטיבציה בשביל לסיים אותו אפילו פעם אחת, למרות שאני כן דואג לעדכן את גרסת ה- Seasons של המשחק מדי פעם. אתם יודעים, כמו שאני נכנס ל- Google פעם ביום בשביל לבדוק אם הם שוב החליפו את הלוגו.

Game Dev Story: על Game Dev Story כבר התווכחתי עם עופר בעבר מעל דפי אתר זה, כך שאם המשחק הזה מעניין אתכם, עדיף לכם בהרבה ללחוץ על הלינק ולקרוא את הויכוח שלנו שם. ממש בקצרה: משחק בעייתי ממש, אבל כנראה שתוכלו להעביר איתו כמה עשרות שעות טובות לפני שהוא יימאס עליכם. מחיר: 400 ין (בערך 18 ש”ח), וניתן גם להוריד גרסת הדגמה חינמית.

Air Control: לקח קצת יותר מדי זמן עד ש- Flight Control המקורי, שזכה להצלחה על האייפון, הגיע ל- Android Market. בזמן הזה, צצו לו שלל חיקויים, שהמוצלח  מביניהם (לדעתי) הוא Air Control. הרעיון: אתם צריכים להנחית כמות הולכת וגדלה של מטוסים ומסוקים בשדה תעופה מסוים ע”י ציור מסלול הנחיתה שלהם, מבלי שהם יתנגשו באוויר. זה נשמע פשוט, אבל זה מסתבך מהר מאוד, וזה אחלה משחק בשביל לעשות תחרויות “למי יש יותר גדול” עם החבר’ה במשרד. אז נכון, עכשיו אפשר להוריד גם את Flight Control המקורי על האנדרואיד, אבל להפסיק את התחרות עם הפושטק מהמשרד שעקף אותי ב- 30 נקודות לטובת משחק אחר זה לא משהו שבא בחשבון מבחינתי. מחיר: בערך 2$, וניתן גם להוריד גרסת הדגמה חינמית, שמבחינתי הייתי משחק רק בה, אבל נו, באמת, שאני אתקמצן על 2$?

Androminion: קוראי “המשחקיה” מביניכם אולי שמו לב שלפני קצת פחות משבועיים עלתה באתר הביקורת שלי על משחק קופסה נפלא בשם “Dominion”. המשחק Androminion מאפשר לכם לשחק ב- Dominion נגד שני יריבים ממוחשבים, וכולל בתוכו את כל הקלפים מחבילת הבסיס ושתי חבילות ההרחבה הראשונות של Dominion. מדובר באפליקציה מכוערת ממש, עם ממשק מבלבל, ועם אינטליגנציה ממוחשבת שלא ממש כיף לשחק נגדה אחרי כמה ימים בודדים של משחק. אבל היי, זה לא שיש לכם אופציות אחרות אם אתם רוצים לשחק בדומיניון על האנדרואיד שלכם (אגב, מישהו מכיר אופציות טובות יותר לבעלי האייפון?). מחיר: חינמי.

Bejeweled 2: גרסה אנדרואידית של המשחק הממכר של PopCap. בניגוד לגרסה האייפונית, הגרסה האנדרואידית לא מכילה את מצב ה- “Blitz” הפופולרי (וכמובן, לא משווה את הניקוד לניקוד של החברים שלכם בפייסבוק…). חוץ מזה, היא סובלת מבאג מעצבן במיוחד שלא מסתיר את קבצי המדיה שלה מאפליקציות הגלריה של הטלפון (וכך, לצד התיקיה שמכילה את התמונות שצילמתם עם המצלמה שלכם, מופיעים לכם עוד 30 תיקיות של קבצי גרפיקה עבור Bejeweled 2). למרות המחיר הנמוך עבור אחד המשחקים הפופולריים ביותר של PopCap – לא שווה הורדה. יש לו מספיק חיקויים חינמיים אחרים שאפשר לשחק בהם. מחיר: דולר אחד. ותצטרכו להשתמש ב- Market Enabler ולהעמיד פנים שיש לכם סים של ספקית סלולר אמריקאית אם אתם רוצים להיות מסוגלים להוריד אותו מה- Market.

בחודש שעבר, הכרזנו על סדרת חידות שפורסמה בדף הפייסבוק שלנו, ובסופה זכה הגולש האמיץ (אדי רומננקו) שפתר את המספר המרבי של חידות, בעותק של Zuma’s Revenge, מתנת Popcap.

זו הזדמנות מצויינת לבשר לכם על פתיחתו של סבב חידות חדש בדף הפייסבוק שלנו, שגם בסופו יוענק פרס לאחד הגולשים. הפעם הפרס הוא קוד להורדה של Prince of Persia Classic עבור ה- Xbox Live Arcade (ותודה לגולש טל אלון על שתרם את הפרס!). הסבב יתנהל בצורה מאוד דומה לסבב הקודם: לאחר מועד הפרסום של כל חידה, יהיו לכם 48 שעות לשלוח את הפתרון שלה, בצירוף השם המלא, ל- contact@gamepad.co.il. הפעם, הפרס לא יוענק למשתתף שפתר את מספר החידות הגדול ביותר, אלא יוגרל בין כל המשתתפים – כשסיכויי הזכיה שלהם תלויים בכמות החידות שהם פתרו נכונה (פתרון של כל חידה יכפיל את סיכויי הזכייה שלכם).

החידה הראשונה צפויה להתפרסם במהלך הימים הקרובים בדף הפייסבוק שלנו. כמו בפעם הקודמת – שיהיה לכם בהצלחה.

לשם שינוי, הגיע הזמן שלנו לעשות משהו נחמד.

לפני כחצי שנה פתח יוגב סיטון מה”פאנבויז” ספריה להחלפת משחקי PS3. רעיון יפה, מבורך ומגניב ממש, שלרוע המזל לא עוזר לאף אחד מחברי הבלוג הזה בכלל, כי לכולנו יש Xbox 360. אז חשבנו וחשבנו, ואז הגענו למסקנה שאנחנו יכולים פשוט להעתיק את הרעיון שלו.

אז בקיצור: אנחנו פותחים ספריה להחלפת משחקי Xbox 360. כל אחד מוזמן להשתתף, והוא יכול לתרום כמות כלשהי של משחקי Xbox לספריה. בהתאם לכמות המשחקים שאתם תורמים, אתם מקבלים ערך של “ניקוד”, שקובע את כמות המשחקים שאתם יכולים לשאול מהספריה. שיטת חישוב הניקוד היא מאוד מורכבת, וכוללת קצת וודו, שריפה של שיערות אוקאפי ולוח קליעה למטרה שכתובים עליו המון מספרים, אבל בעיקרון, היא די דומה לזו של הספריה של היוגב – כלומר, נותנת עדיפות למשחקים חדשים יותר, משחקים שקיבלו ציונים גבוהים יותר ב- Metacritic, ומשחקים שאין לנו כמות גדולה של עותקים מהם כבר בספריה. ככל שתשאילו יותר משחקים חדשים ונוצצים לספריה, כך תוכלו לשאול ממנה יותר משחקים חדשים ונוצצים בתמורה.

הספריה לא תעלה כסף, אבל בשביל להגן על המשתתפים בספריה, כל מי שיצטרף לספריה יצטרך למסור פקדון של 200 ש”ח (שיוחזר לכם ברגע שבו תחליטו לעזוב את הספריה – הייתי רציני בקשר לזה שהספריה לא תעלה לכם כסף), ולהתחייב להחזיר כל משחק שהוא לוקח ממנה, אם הוא יתבקש, בתוך שלושה ימים (על מנת לאפשר למישהו שמחליט שהוא עוזב את הספריה מחר בבוקר לקבל במהירות את כל המשחקים שהוא השאיל לספריה בחזרה). כמו כן, כל המשחקים של הספריה ירוכזו בדירה שלי ברמת גן, אז אם אתם גרים במקום רחוק כמו, נניח, אילת (או טבריה) – קחו את זה לתשומת לבכם.

בקרוב מאוד נוסיף כאן בבלוג לשונית של “ספרית משחקים” ובה יהיה אפשר לראות את רשימת המשחקים שנמצאים כיום בספריה (ומה מתוכם מושאל, ולמי), בנוסף לפירוט של הכללים ושיטת הניקוד. אבל בינתיים, אם אתם מעונינים להצטרף לספריה, שלחו אימייל בנושא ל- contact@gamepad.co.il.

עדכון: עמוד הספרייה עלה, הלינק נמצא באופן קבוע בכותרת של הבלוג, וגם כאן.

עכשיו כשהפורמט הזה נהיה מסודר ויחסית קבוע, נראה הגיוני לתת איזשהו תקציר בתחילת הפוסט. הפעם: רוקסטאר מעצבנים, אלטוס מפתיעים, הקינקט מאכזב ועוד.

ספוטלייט: זוכרים את משחק הדינוזאורים-נגד-בני-אדם מפעם קודמת? אז הפעם מגיע משחק אינדי מגניב אחר, שמעמת כרישים מול צוללנים. המשחק נקרא Depth, והוא משחק מולטיפלייר שבו קבוצה של צוללנים צריכה לאסוף אוצרות ממעמקי האוקיינוס בזמן שקבוצה של כרישים רוצה לאכול אותם. אוצר זה טוב, אוכל זה טוב, וכולם יוצאים שמחים, except the ones who are dead.

הצד של הצוללנים מתמקד מאוד בהתחמקות והתגנבות – הכרישים יודעים לזהות בעיקר תנועה, אז קשה להם לראות את הצוללנים כשהם עומדים במקום – והצד של הכרישים מתמקד כמובן בחיפושים ובציד. בכנס GDC (בשמו המלא Game Developers Conference, וכן, אני מודע ליתירות של כנס-Conference) שנערך בשבוע שעבר פורסם טריילר של המשחק, והוא נראה מאוד אפל ומותח, ובאופן כללי מעניין. חבל מאוד שלא רואים וידאו מנקודת מבט של כריש.

עוד מ-GDC: סוף סוף Alice: Madness Returns, ההמשך למשחק המצוין של אמריקן מקגי מ-2000, קיבל תאריך יציאה רשמי (14.6), וסוף סוף יש טריילר שמכיל קצת גיימפליי (אחרי ארבעה טריילרים מבאסים שלא נותנים שום אינפורמציה על המשחק). ועוד שני סרטונים שמכילים הרבה גיימפליי. העיצוב נראה יפה ומעוות כמו במשחק הראשון (אבל ב-HD, כמובן), והמשחק עצמו נראה מעניין, למרות שקשה לדעת מקטע כל כך קצר. בקיצור, 14 ביוני.

משחקים שנותנים בונוסים לאנשים שעושים preorder זה דבר מקובל ולגיטימי, אבל מה שרוקסטאר עשו עם L.A. Noire זה מוגזם ומעצבן. קודם כל, חלק מהבונוסים הם משימות נוספות, מה שאומר שמי שלא עושה preorder מאבד חלק ממשי מהמשחק. אבל הדבר הנוראי באמת הוא שיש 6 בונוסים שונים – אחד לאמאזון, אחד ל-GameStop וכו' – מה שאומר שגם מי שכן עושה preorder מאבד חלק מהתוכן. אם אתם רוצים לקבל את כל המשימות הנוספות, תצטרכו להזמין את המשחק גם מ-Walmart וגם מגיימסטופ. רוקסטאר אפילו הלכו עוד יותר רחוק והוציאו טריילר למשימה הנוספת של גיימסטופ, כדי להיות מעצבנים במיוחד. בין הבונוסים השערוריתיים האלה וכל ה- launch day DLC שנהיה יותר ויותר נפוץ – מה קרה לימים שבהם משחקים היו מכילים את כל התוכן שלהם?

Catherine, ה"מותחן-אימה-אירוטי" של Altus, שעד עכשיו היו לו רק טריילרים הזויים ביפנית, סוף סוף קיבל טריילר הזוי באנגלית. עם עזים. זה קצת מפתיע (לא העזים, האנגלית), כי המפתחים הצהירו בעבר שאין להם תוכניות להביא את המשחק למערב. בינתיים, לאור העובדה שהמשחק יצא ביפנית בלבד, לא יודעים עליו יותר מדי בעולם דובר-האנגלית, אבל דבר אחד שאפשר להגיד זה שהוא כנראה היה קשה מדי, כי לא מזמן הוציאו פאץ' שמוריד את רמת הקושי.

שני משחקי יריות לקינקט הוכרזו לאחרונה, ולדעתי הם מוכיחים בדיוק את מה שטענתי מההתחלה – הקינקט פשוט לא מעניין בתור פלטפורמה לגיימינג. המשחק הראשון, Gunstringer של Twisted Pixel (החברה של 'Splosion Man), נראה חביב מבחינת עיצוב ורוח כללית, אבל מבחינת גיימפליי כולל בעיקר לסמן דברים עם היד ואז לעשות תנועה אחת שיורה בכולם (יש וידאו של רבע שעה מהמשחק). המשחק השני, Zombie Holdout של חברה אחרת עם Pixel בשם (Pixel Ninja), הוא רק דמו שזמן הפיתוח הכולל שלו היה קצת יותר משבוע, שזה מרשים לכל הדעות, אבל לא נראה שיש עוד הרבה מה לפתח בו מעבר למה שרואים בטריילר המשעמם. אתם מוזמנים לראות את הסרטונים ולשפוט בעצמכם.

נסיים ברוח טובה: Spelunky, משחק אינדי מ-2008 ברוח משחקי הפלטפורמה של תחילת שנות ה-90 שזכה להרבה ביקורות טובות, ובו אתם צריכים לחקור מערה (שנוצרת באופן דינאמי ע"י המשחק ומשתנה בצורה אקראית כל פעם שמשחקים בו) ולמצוא אוצרות למיניהם, מגיע ל-XBLA, ומה שמעניין במיוחד הוא שיתווסף לו מצב מולטיפלייר מקומי. עוד אין תאריך יציאה, נעדכן בעתיד.

בשבוע האחרון ניסינו לפתות אנשים להגיע ולהרוג זומבים ביחד איתנו ב- “Game Freak”. למרות שהיתה הענות יפה, היא עדיין היתה יותר מדי נמוכה בשביל להצדיק את קיום האירוע ב- Game Freak.

אי לכך ובהתאם לזאת, אנחנו נאלצים לבטל את האירוע ב- Game Freak, ולערוך אותו באותה המתכונת בה ערכנו אותו בשנה שעברה (כלומר, במשרד שיכול להכיל כ- 8 אנשים). אנשים שעדיין מעונינים לבוא ולשחק איתנו משחק Versus אחד או שניים ב- Left 4 Dead 2 יכולים ליצור איתנו קשר בכתובת הרגילה (contact@gamepad.co.il). בנוסף, כפיצוי, ננסה לארגן בחודשים הקרובים כל מיני הזדמנויות נוספות לשחקני ה- Left 4 Dead 2 שפוקדים את הבלוג הזה לשחק זה עם זה.