לפעמים אני פשוט לא מבין מפתחי משחקים. פיתחתם משחק. השקעתם בו את הנשמה שלכם ומיליוני דולרים של אנשים אחרים. לא תשחקו בו קצת בעצמכם, לפעמים, תוך כדי פיתוח? אפשר היה לצפות, שאם המפתחים אכן היו עושים זאת, משחקים לא היו יוצאים עם פגמים כל כך עמוקים, כל כך בסיסיים, שכל ילד בן 4 יכול להבחין בהם. ואני אפילו לא מדבר על דברים שקשה לתקן, כמו אינטיליגנציה מלאכותית של אויבים. אני מדבר על דברים כמו נקודות שמירה מרוחקות זו מזו, קטעי קישור שלא ניתן לדלג עליהם, אירועי קוויק-טיים איומים, והפשע הכי גדול של משחקי “עולם פתוח”: הנהיגה.

אז Mafia 2. אני באמת לא יכול להבין איך החבר’ה ב-2K יכלו לפספס את זה שהשחקן מבלה את רוב המשחק בנהיגה משעממת מנקודה אחת לאחרת. זה פשוט לא הגיוני. אנשי ה-QA לא באו לצעוק על המפתחים? הבוסים לא ראו דמואים והתעצבנו? איך משימות שבהן אתה נוהג, לאט, אל נקודת היעד, רואה קטע קישור, ואז נוסע בחזרה, נכנסו למשחק כל כך מושקע כמו Mafia 2? ועוד להוסיף חטא על פשע ולהכניס שוטרים מעצבנים שכועסים כשאתה נוסע מהר, כי רק רצית להגיע כבר לאקשן? זה פשוט לירוק לשחקן בפרצוף.

זה ממש חבל, כי Mafia 2, בהרבה מובנים אחרים, הוא משחק ממש טוב. הגרפיקה שלו יפהפייה, מה שקצת מקל על הנסיעות הנוראיות. מערכת ה-Cover שלו מוצלחת, והקטעים שבהם יורים באנשים הם כיפיים. העלילה די מעניינת (אם כי בנאלית), וקטעי הקישור ערוכים היטב ונהנים מקריינות מעולה. הקטע עם איסוף מגזיני פלייבוי הוא קצת סר טעם, ובכל זאת, לא ניתן לחלוק על העובדה שהמון זיעה ואהבה ניתנו למשחק הזה.

עם תלונות אחרות כלפי המשחק אני לא כל כך מסכים. לדוגמא, הטענה שאומרת ש”אין מה לעשות בעיר מלבד משימות העלילה”. הטענה נשענת על כך ש-Mafia 2 הוא משחק עולם פתוח, ובמשחק כזה צריכים להיות “דברים לעשות”. אבל הוא לא משחק עולם פתוח, וגם קודמו לא היה כזה. זה לא GTA פה. זהו משחק לינארי, עלילתי, שכולל גם מודל של עיר שלמה כדי להפוך את החוויה לשלמה יותר. וזה בסדר גמור מבחינתי. מה שלא בסדר מבחינתי, הוא שאני לא בטוח שהמפתחים עצמם הבינו את זה. אם המשחק הוא לא כמו GTA, ואין שום דבר לעשות (שזה – שוב – בסדר) אז להכריח אותי לנהוג בתחילת ובסוף כל משימה זה מיותר. לא יהיה לי שום דבר לעשות בדרך.

ולמרות הכל, אם יוצא לכם לקנות את המשחק במבצע כזה או אחר (אני שילמתי עבורו 12 דולר בחג המולד של סטים) אז אני יכול להמליץ עליו. מאחורי הנסיעות המשעממות מתחבא משחק יפה עם קטעי אקשן לא רעים בכלל, ודמויות שקל לחבב. אלא אם אתן בנות. זה משחק שממש יכול לעצבן בנות. היחס לנשים במשחק הוא כמו בסדרת הטלוויזיה “מד מן”, רק בלי להראות את הצד שלהן. והתמונות של בחורות ערומות וודאי לא עוזרות.

אז 2K Czech, עשיתם מאמץ יפה, אבל להבא, בבקשה:

1. תתבגרו.
2. תשחקו במשחק הארור שלכם!

על פריצת הפלייסטיישן 3 דיברנו בהרחבה בפרק 12 של “גיימפוד”, אבל הפרשה, כצפוי, מסרבת לדעוך. ג’ורג’ “Geohot” הוץ, שפרץ את הקונסולה, יוצא כעת למלחמה נגד סוני, שמנסה לתבוע לו את הצורה.

בבלוג שהוא פתח, ג’ורג’ הוץ פנה לקהל הרחב במטרה להפיץ את משנתו, ולבקש תרומות על מנת לסייע לו בקרב המשפטי נגד סוני. איתי חורב מהבלוג המוצלח gamerdaddy סיכם כאן למה לדעתו לא כדאי לתרום לג’ורג’ הוץ', ולמה הבחור הוא סתם צבוע, ורחוק מאוד מדימוי “לוחם החופש” שהוא מנסה להעניק לעצמו. המגיבים שלו לא ממש מסכימים איתו – אבל כולם מתעלמים באופן מוחץ מהנקודה העיקרית והחשובה שהוא מסביר כל הזמן: הפלייסטיישן 3 כבר היתה קונסולה “פתוחה”, שאפשרה לאנשים להתקין מערכת הפעלה אלטרנטיבית על הכונן הקשיח שלה, והסיבה היחידה שהאפשרות הזאת נחסמה בפני בעלי הפלייסטיישן היא שג’ורג’ הוץ השתמש באפשרות הזאת בשביל להציג את הפריצה המקורית שלו.

אבל מה שאפילו יותר מעניין זו הצורה שבה הוא מנסה להתחמק מאחריות, למשל, על גל הרמאויות שתוקף כעת את שחקני Modern Warfare 2 (תודה ל- Eurogamer שהפנו את תשומת לבי לעניין):

Donate to help you, you're the reason I can't play Modern Warfare now…
No, I'm not. Kakaroto explains this really well here. I have never played PS3 online ever. Frankly I'm amazed by the apparent ease with which these cheats were created, security 101, why is the security in the client anyway? I had no idea this would happen, and am in full support of the cheaters being permabanned from PSN.

הנה הבעיה עם התגובה הזאת: עד שג’ורג’ הוץ רשם אותה, הייתי בטוח שסוני ואקטיויז’ן סתם משתמשות בתירוץ נוח כשהן מאשימות את הפריצה בגל הצ’יטים שפוקד את Modern Warfare 2. התגובה הזאת סייעה לי להבין שזה אכן באשמת הפריצה של הוץ.

כי גם אם Infinity Ward היו טיפשים במיוחד, וביצעו את כל בדיקות האבטחה שלהם בצד הלקוח (וכל מי שמבין קצת באבטחת מידע יודע עד כמה זה משהו ממש טיפשי לעשות), הדבר הטיפשי הזה היה אמור להספיק לחלוטין, עד שג’ורג’ הוץ הגיע ונתן להאקרים את הכלים להריץ כל קוד על הפלייסטיישן 3 כאילו הוא נכתב ע”י סוני בכבודה ובעצמה. הוא יכול להבטיח כמה שהוא רוצה שהוא לא אחראי לפריצה, אבל מדובר בדיוק באותו סוג של התממות שהוא מנפנף בו כשהוא מנסה לטעון שהוא “נגד פיראטיות של משחקים”. כשאתם מחלקים לאנשים אקראיים ברחוב את המפתחות לדירה שלכם, אתם לא יכולים להעמיד פני מופתעים כשאתם חוזרים הביתה ומגלים שמישהו גנב לכם את הטלוויזיה. ככה זה.

לצערו של איתי, רוב האנשים לא מסכימים איתו כל כך לגבי ג’ורג’ הוץ. זמן קצר לאחר שהוא העלה את הפוסט שלו, הוא כבר גייס מספיק כסף בשביל לממן לעצמו עורכי דין נוספים. כל הסיפור הזה מאוד חבל לי, כי בעוד שאני תומך נלהב של פלטפורמות פתוחות (אחרי הכל, יש לי אנדרואיד), אני באמת חושב שג’ורג’ הוץ, וכל התורמים שתומכים ב”מאבקו הצודק”,  לא רואים (או לא רוצים לראות) את התמונה המלאה. הפריצה הזאת רעה לכולם, ושלא יספרו לכם סיפורים אחרים.

ותיקי הבלוג בוודאי זוכרים שפעם בשנה, ביום השישי הראשון של חודש מרץ, אנחנו נוטים לארגן אירוע אקסקלוסיבי בשם “Zombiefest”: התכנסות של מספר יחידי-סגולה (או סתם אנשים שנשמעים מצחיק כשהם צועקים “הצילו! אוכלים אותי!”) במקום כלשהו עם מספר מחשבים, ומשחק של מספר שעות ב- Left 4 Dead. לפני שנתיים, עשינו את זה עם 4 משתתפים בסך הכל. בשנה שעברה, הצלחנו לאסוף שמונה אנשים במשרד אחד, ושיחקנו משחקי Versus עד שלא יכולנו יותר. השנה אנחנו הולכים לעשות את זה שוב. ואנחנו רוצים שגם אתם תהיו שם.

הנה הרעיון שלנו: בכפר סבא נפתח לו מועדון גיימרים בשם “Game Freak”. ב- 4/3, בין השעות 16:00 אחה”צ לחצות, המקום ייסגר עבור קבוצה של אנשים שפויים לחלוטין ובריאים בנפשם, שכל רצונם בחיים הוא להוכיח לחבריהם שהם מסוגלים לשרוד אפוקליפסת זומבים יותר טוב מכל אחד אחר. לצורך המאורע (וכנראה כחלק מניסיון להכין כוח שיעזור לו להתגונן מפני אפוקליפסת הזומבים הקרבה ובאה), הסכים בעל המקום, ניצן, להוריד את המחירים שבדרך כלל נהוגים אצלהם בסופ”ש ל- 5 ש”ח לשעה בלבד לכל מי שנצביע עליו ונגיד “זה בסדר, הוא אתנו”.

רוצים להשתתף? כל מה שאתם צריכים זה להגיב כאן בתגובות, רצוי בצירוף השם שלכם, כדי שנדע מי אתם. אני הולך לעדכן את הפוסט הזה עם רשימת המשתתפים.

שימו לב: עדיפות תנתן לאנשים שיתחייבו מראש להגיע למשך כל ה- 8 שעות. השאיפה שלנו היא ליצור מצב שבו, בכל רגע נתון, יש  16 עמדות תפוסות. מהסיבה הזאת, בבקשה אל תרשמו אם אתם לא מתכוונים להגיע. יהיה סתם חבל שיהיו קבוצות חסרות, במהלך הזומביפסט עצמו, רק בגלל שמישהו הבטיח שהוא מגיע לכל היום, ובסוף החליט להבריז.

כמו כן, אני אשמח אם כל הנרשמים ישלחו ל- contact@gamepad.co.il איזושהי דרך שבה נוכל ליצור איתם קשר ביום המאורע או לפניו: אימייל, מספר טלפון, או שניהם גם יחד.

אז יאללה – בואו להרוג אתנו זומבים!

עדכון: בעקבות השאלה של גיא עילם – בעיקרון, המשתתפים לא צריכים להביא איתם שום דבר מלבד שם משתמש ב- Steam שהמשחק נמצא בבעלותו והם הולכים לשחק איתו. כמובן, אני מניח שיהיה לכם יותר נחמד לשחק עם המקלדת והעכבר החביבים עליכם, ואולי אפילו תעדיפו להביא אוזניות/מיקרופון משלכם במקום להשתמש באלה שנמצאים במקום. אבל זה כבר עניין של העדפה אישית, ואם לא תביאו כאלה, עדיין יהיה לכם עם מה לשחק.

לאחרונה, הקבוצה שאיתה אני משחק Left 4 Dead 2 נתקלת ביותר ויותר בעיות כשאחד מאתנו מארח את המשחק. עד לפני מספר חודשים, היינו פותרים את הבעיות הללו באמצעות התחברות לשרתי "המוסד", אבל השרתים הללו נסגרו (ולמיטב הבנתי, גם "המוסד"). מה שמשאיר אותנו בלי שרתים ישראליים לשחק עליהם. גם Gamer וגם Vgames מתהדרים בשרתי Left 4 Dead 2 ישראליים, אבל למרות שהצטרפתי ל- Steam Groups הרלוונטיות, הם אף פעם לא מופיעים ברשימת השרתים שזמינים למשחק עבורי, וגם כשאני משתמש בטריק הקבוע שלנו להתחבר לשרתים אחרים (sv_search_key gamer או vgames) – זה לא עובד.

האם מישהו יודע על שרתים ישראלים פעילים של Left 4 Dead 2? או מה עלה בגורלם של שרתי Gamer / Vgames ?

בפעם האחרונה שעזבנו את Alan Wake, זה היה עם ניחוח של אכזבה קלה. היתה לו עלילה מוצלחת, דרך טובה להעביר אותה, ואווירה מאיימת. לפחות חלק מהזמן. אבל למרות כל אלה, הוא חזר על עצמו, רוב הקרבות נראו זהים זה לזה, ובשלב מסוים – זה פשוט התחיל לשעמם. התוכן להורדה של Alan Wake מנסה לטפל בבעיה הזו.

לפני שתמשיכו הלאה אני צריך להגיד שאם עדיין לא עשיתם את זה, אבל אתם מתכוונים מתישהו לשחק ב- Alan Wake, כדאי שתפסיקו לקרוא את הפוסט הזה עכשיו, כי אני הולך לדבר קצת על העלילה של שני הפרקים להורדה של Alan Wake (שנקראים The Signal ו- The Writer), ואני לא יכול לעשות את זה בלי לדבר על איך Alan Wake הסתיים.

עברתם את האזהרה הזאת ואתם עדיין איתנו? יופי. אז אתם בטח יודעים, או שלא אכפת לכם לגלות, ש- Alan Wake הסתיים כשאלן הקריב את עצמו בשביל להציל את אשתו, וסיים את המשחק כשהוא בתוך ה- “Dark Place” שבו היא היתה כלואה. בתחילת “The Signal”, הפרק הראשון להורדה, אנחנו מגלים שהוא לא נמצא שם לבד – המשורר תומס זיין (לעזאזל, השם שלו נראה פשוט נוראי כשכותבים אותו בעברית) נמצא שם ביחד איתו, ויותר מזה – הצד האמוציונלי והלא-מאוד שפוי באישיותו של אלן נמצא שם גם הוא. והוא ממשיך לכתוב.

כך שלאורך שני הפרקים להורדה הללו, אתם צפויים לטייל בעיקר בתוך המוח של אלן ווייק, שמחזיר את עצמו לגרסאות מעוותות של מקומות שהוא ביקר בהם בעבר, וכל הזמן מנסה למנוע מעצמו להמשיך הלאה. אם זה נשמע מוזר ולא-מובן – אין לכם מה לדאוג, במשחק עצמו יסבירו לכם את זה שוב ושוב בערך 300 פעם. מה שבפועל עלילת הרקע הזו אומרת היא שאתם יכולים לצפות כעת לעיצוב שלבים מעניין יותר ממה ש- Alan Wake התאפיין בו בעבר: חלקים מעוותים של העיר, שבורים וקורסים תוך כדי שאתם מתהלכים בהם, או גלגל ענק שמורכב מזכרונות העבר של אלן (ומסתובב בהתמדה) שאתם צריכים לרוץ בתוכו. כל זה מזכיר יותר את שלבי החלומות/סיוטים ב- Max Payne המפורסם מאשר את Alan Wake.

אבל הדבר העיקרי שהופך את כל הסיפור הזה ליותר מעניין הוא לא רק עיצוב השלבים, אלא פיתוח של רעיון שהופיע בשלב המסיים של Alan Wake: מילים בעלות כוח. כמו בשלב המסיים ההוא, המוח של אלן מוצף במילים. מילים כמו “Supplies” או “Recharge” ש”הפעלה” שלהן תגרום לתחמושת או סוללות להופיע בהישג יד. מילים כמו “Boom!” שיגרמו לפיצוץ שיוכל לעזור לכם להפטר מהאויבים שמקיפים אתכם. אבל בנוסף אליהן – גם מילים כמו “Possessed” או “Taken” שיגרמו לאויבים חדשים להופיע על המסך אם לא תזהרו מספיק.

לרוע המזל, נראה כאילו המפתחים של Alan Wake נחושים לבחור בין עלילה למשחקיות, במקום לעשות את שני הדברים באופן מוצלח בו-זמנית. העיצוב המעניין-יותר מגיע על חשבון העלילה, שמהר מאוד לוקחת כיוון ברור וצפוי, דואגת להסביר לנו כל הזמן מה קורה למקרה ששכחנו את מה שכבר היה ברור לנו מאליו, והופכת את אלן לשמוק מאוס אפילו יותר ממה שהוא היה קודם. רגע הסיום של הפרק השני של התוכן להורדה, שגם אמור להיות רגע הסיום “האמיתי” של המשחק כולו, דווקא מוצלח למדי, אבל הדרך אליו רצופה ברגעים של “טוב, לא אכפת לי, פשוט תנו לי להלחם במשהו”.

ובכל זאת, אם לא קניתם עותק יד-שניה של Alan Wake, או קיבלתם אותו מחבר, אין לכם סיבה שלא להוריד את ה- DLC של המשחק. הפרק הראשון יהיה עבורכם בחינם בכל מקרה, ואם תסיימו אותו, תוכלו לשפוט אם שווה לכם להוציא עוד 5$ בשביל לראות כיצד העלילה של Alan Wake מסתיימת. אם, לעומת זאת, אין ברשותכם את הקוד שמאפשר לכם להוריד בחינם את הפרק הראשון, The Signal, מדובר בשאלה קצת יותר קשה. אני עדיין חושב שהתוכן להורדה מספיק מוצלח בשביל להצדיק את המחיר שלו, אבל אני חושב את זה בתור אדם שמלכתחילה נהנה מספיק מ- Alan Wake בשביל לשחק בו עד הסוף. אם אתם מרגישים ש- Alan Wake ממש שיעמם אתכם לקראת הסוף שלו, באמת שאתם לא צריכים למשוך את החוויה הזו עוד קצת.

כן, הביקורת הזו נכתבה באיחור קל. לא רק ששיחקתי במשחק וסיימתי אותו רק כמה חודשים טובים אחרי שהוא יצא, גם עבר לא-מעט זמן עד שהזזתי את התחת שלי והחלטתי לכתוב על זה. במקור, תכננתי לכתוב את הביקורת הזו רק על התוכן להורדה שהוא מציע, אבל אז חשבתי לעצמי שיש לי גם כמה דברים להגיד על Alan Wake עצמו. אז הנה זה מגיע.

למי שאפילו פחות מעודכן במה שקורה בעולם משחקי המחשב והוידאו ממני, אני אספר ש- Alan Wake הוא משחק שפותח במשך יותר מחצי עשור ע”י חבורה של מפתחים שלא היה לנו יותר מדי אכפת מהם, אם הם לא היו מפתחים את Max Payne קודם לכן. העלילה שלו עוסקת באלן, סופר מצליח שסובל ממחסום כתיבה, ומגיע לחופשה בעיר קטנה ופסטורלית באמצע שום מקום, רק בשביל שאשתו תיעלם, ושהוא עצמו יתעורר פתאום בתוך מכונית מרוסקת באמצע היער, ויגלה שחסר לו שבוע מהחיים, שדפים של ספר שהוא חתום עליו אבל הוא לא זוכר שהוא כתב מפוזרים בכל רחבי העיר, ושחלק מאנשי העיירה מפגינים רצון עז לפצח לו את הגולגולת.

שני קווים מנחים את המשחק לכל האורך שלו: הראשון, הוא ניסיון להכניס אותנו לתוך העלילה הנ”ל, שכתובה כמו ספר של סטיבן קינג (Alan Wake בעצמו מודה ללא בושה במקור ההשראה שלו בכמה וכמה נקודות לאורך המשחק). השני הוא הסתמכות חזקה על מוטיבים של חושך ואור: האור בדרך כלל מנחה את גיבור המשחק ליעד הבא אליו הוא צריך להגיע, האויבים צריכים שאלן יאיר עליהם עם פנס במשך מספר שניות לפני שהוא יכול לפגוע בו, ופנסי רחוב משמשים כ”מעון בטוח” שבו הוא יכול להתרפא בבטחה לפני שהוא ממשיך הלאה. אחד מהרעיונות האלה עובד. השני – קצת פחות.

מה שכן עובד ב- Alan Wake זו העלילה שלו. לא כולם יאהבו את ה- Rip-off הסטפן-קינגי שהוא מנסה למכור, אלן עצמו הוא אחת הדמויות היותר-מעצבנות שהזדמן לי לשחק בשנים האחרונות, וכיאה לסרט אימה שמנסה להצדיק את עצמו, חלק מהדמויות מתנהגות בטיפשות לא-הגיונית רק בשביל להעמיד את עצמם בסכנה ולהזיז את העלילה קדימה. אבל המסתורין שעומד בבסיסו של Alan Wake – עובד. הוא סיקרן אותי מספיק בשביל לתת לי תמריץ להתקדם הלאה, והדפים שמפוזרים ברחבי עולם המשחק (ומכילים עמודים מתוך ספר שאלן ווייק כתב בלי לזכור, שמתארים את המתרחש בעיירה בדייקנות מטרידה) מתכתבים באופן מצוין עם האירועים שקורים בתוך המשחק – מזהירים אתכם מהעומד להתרחש מבלי באמת להסביר לכם במדויק מה זה, או מבלי לתת לכם כלים להתמודד איתו.

אבל המשחק עצמו, ובמיוחד כל ההסתמכות שלו על משחקי חושך ואור… לא ממש עובד טוב באותה המידה. בהתחלה, כשאתם מותקפים ע”י מספר אויבים בו-זמנית, וצריכים מצד אחד לרכז את הפנס במישהו אחד (כדי להסיר את שכבת ה”חשיכה” שעוטפת אותו, ולהפוך אותו לפגיע), אבל מצד שני להעביר אותו במהירות בין מטרות (כדי להרחיק מעליכם את האויבים), זה די מעניין. לאחר מכן, כשמספר האויבים שאתם נלחמים בהם בו-זמנית עולה בהתמדה, זה מתחיל להיות אפילו קצת יותר מעניין. אבל קצת אחר כך, כשאתם קולטים שזהו – הגיוון המקסימלי שאתם צפויים לו מכאן והלאה הוא כשתצטרכו לכוון את אלומות האור שלכם על צינורות פלדה מרחפים (הם מרחפים באוויר! זה נורא מפחיד!), זה מתחיל לשעמם.

למעשה, זה קצת יותר גרוע מזה. Alan Wake מאוד מצטיין בבניית אווירה מאיימת, מותחת ומפחידה. אבל הוא אפילו יותר מצטיין בלהרוס אותה ברגע שהיא מתחילה קצת להשפיע עליכם. הדוגמה שחוזרת על עצמה הכי הרבה פעמים במהלך המשחק היא הצורה שבה אתם מותקפים ע”י אויבים חדשים. גם כשאתם הולכים ביער חשוך עם ראות מינימלית, הם לא קופצים ומפתיעים אתכם, חס וחלילה. במקום זה, המצלמה מסתובבת כדי להתמקד עליהם למשך מספר שניות, במהלכן הם מתקרבים אליכם בהילוך איטי, כדי שיהיה לכם קצת יותר זמן להתכונן לקראת ההתקפה הזו. דרך אחרת שבה Alan Wake עושה את זה היא באמצעות חזרה. בפעם הראשונה שתחשבו שאתם נמצאים במרחק של מטרים ספורים מפנס רחוב שיספק לכם מחסה, אבל רוח חזקה תגרום לו להתנפץ קצת לפני שאתם מגיעים אליו, אתם תחשבו שזה מגניב. בפעם התשיעית שזה יקרה, אתם תחשבו שזה צולע.

כל העסק מתחמם קצת לקראת הסוף שלו, כשהעלילה מגיעה לרגעי הסיום הדרמטיים שלה, וקצת משכיחה מכם את החסרונות של המשחק הזה (חוץ מזה, החלטתי לנסות להשיג את ה- Achievement שמכריח אותי לעבור את כל המסך האחרון במשחק בלי לירות בכלל, וזה הפך את כל הסיפור הזה להרבה יותר מותח וכיפי). אבל בשורה התחתונה, Alan Wake הוא משחק מאוד מעניין, אבל הוא לא משחק מספיק טוב. אנשים שיתחברו לעלילה שלו כנראה יסלחו לו על הרבה מהחסרונות שלו וימשיכו לשחק בו עד הסוף המר. שחקנים אחרים הולכים להרגיש שרימו אותם. אז אם אתם לא בטוחים, אני ממליץ לכם בחום לחכות עד שאפשר יהיה לקנות עותק משומש שלו במחיר זול יותר. כמובן, במצב כזה, תצטרכו להוציא יותר כסף אם תרצו לשחק ב- DLC שלו. אבל על זה כבר נדבר בפעם הבאה.

אני אעשה את זה ממש בקיצור: אתם אוהבים חידות. אנחנו פתחנו לאחרונה עמוד בפייסבוק. ומכיוון שכבר כמה חודשים אני מנסה למצוא איזושהי דרך שבה אני יכול לפרסם הרבה חידות קטנות בנושא משחקי מחשב ווידאו מבלי להציף את הבלוג הזה בפוסטים קצרצרים שיהפכו אותו למשהו שהוא לא, החיבור בין השניים נראה טבעי ממש.

אז הנה מה שהולך לקרות: בשבועיים הקרובים הולכים להתפרסם בדף הפייסבוק שלנו חמש חידות. לאחר הפרסום של כל חידה, יהיו לכם 48 שעות (שאחריהן הפתרון שלה יתפרסם בדף הפייסבוק הנ”ל) לשלוח את הפתרון שלה, בצירוף השם המלא שלכם, ל- contact@gamepad.co.il. בין הגולשים שיפתרו הכי הרבה חידות יוגרל עותק של Zuma’s Revenge, מתנת Popcap.

אם אני אראה שהפורמט הזה מוצא חן בעיניכם, אני אשתדל להפוך אותו למשהו יותר קבוע, עם חידות שיתפרסמו על קיר הפייסבוק שלנו בתדירות קבועה, פחות או יותר (אם כי אני לא יכול להתחייב מראש על התדירות שבה אני אוכל להעניק לכם פרסים…).

ובנושא דומה: לפני כחודש הכרזתי כאן בבלוג ששלושה משחקי Xbox 360 יוגרלו בין האנשים שיעשו “Like” לעמוד שלנו. ההגרלה התקיימה, והזוכים נבחרו, אבל שניים מתוך שלושת הזוכים לא החזירו לנו תשובה ושלחו לנו את הכתובת אליה הם רוצים שנשלח את הפרס. לכן, את שני המשחקים שעוד לא נשלחו (Quake Wars, Alone in the Dark) נגריל שוב בסוף החודש הנוכחי.

בכל מקרה, צפו פגיעה – החידה הראשונה צפויה להתפרסם במהלך 24 השעות הקרובות. בהצלחה.

בתור גיימר ותיק, אני רגיל לכך שהתחביב האהוב עלי משמש כשק חבטות פופולרי במיוחד עבור התקשורת. עד כדי כך רגיל, שהפעם האחרונה שהרגשתי צורך לכתוב על זה משהו היתה בשנת 2008, כש- Fox News נטפלו לסצינת הסקס המרומזת ב- Mass Effect. אבל הכתבה האחרונה שהם פרסמו היתה כל כך מטומטמת, עד שהייתי חייב לקשר אליה.

זה מתחיל מהכותרת שלה: “האם Bulletstorm הוא המשחק הכי גרוע בעולם?”, שואל הכתב, ומיד מתחיל לספק את התשובה. מסתבר שהאלימות הקשה שמאפיינת את המשחק היא הפחותה שבבעיותיו, וליוצרי המשחק היתה החוצפה לקרוא לכל מיני הריגות מרשימות שהשחקן יכול לבצע בשמות שהם רמיזות מיניות בוטות! כמו topless! או gang bang! מיד אחר כך, מציין הכתב שזה חמור מאוד, כי יש גם ילדים בני 9 שמשחקים במשחקי וידאו! איך זה קשור ל- Bulletstorm, שעל האריזה שלו מצוין במפורש שהוא מיועד לגילאי 17 ומעלה? לא בטוח. אבל יש ילדים בני 9 שמשחקים במשחקי וידאו!

החלק הטוב באמת מגיע בנקודה שבה פסיכולוגית כלשהי מסבירה לנו שאחת הסיבות לעליה שיש במקרי האונס לאחרונה היא בוודאי הסצינות המיניות הרבות שנמצאות במשחקי וידאו בימינו. איך זה מתקשר ל- Bulletstorm? מאיפה מגיע הנתון על העליה במספר מקרי האונס בשנים האחרונות? האם קיים מחקר כלשהו שתומך בטענות של הפסיכולוגית הזו? לא מאוד ברור. אבל הנה, הקשר מוצג לפניכם בבירור – Bulletstorm הופך אנשים לאנסים. אל תגידו שלא אמרנו לכם.

Rock, Paper, Shotgun עשו עבודה די טובה בפירוק הכתבה הזו לגורמים, וגם קיבלו תגובה רשמית מאחד המרואיינים בכתבה שמסביר איך הציטוטים שלו הוצאו לחלוטין מהקשרם ע”י Fox News. ככה שכל מה שנשאר לי לעשות זה רק להיגעל קצת מהכתיבה הדמגוגית, מהצורה המזלזלת שבה הם מתייחסים לקוראים שלהם, ומהעובדה שבטח יש כמה אמהות, ברחבי ארה”ב, שקראו את הכתבה והזדעזעו עמוקות מהתרבות המזעזעת הזו שהילדים שלהן נחשפים אליה.