2009: סיכום שנה – חלק ד'

עידן דקל| סיכום שנה הוספת תגובה

2009 היתה השנה בה נחתה עלי ההבנה שאין מספיק שעות ביממה בשביל לעבוד, לנהל משק בית, לראות טלוויזיה, ללכת לקולנוע, לבלות עם חברים, לקרוא את כל העדכונים בגוגל רידר ולשחק בכל המשחקים שאני רוצה לשחק בהם. ניתן רק להניח שמתישהו בעשור הקרוב ינחת עלי החלק השני של אותה הבנה – על מה מאלו אני מוכן לוותר.

בעיקר מהסיבה הזאת, 2009 היתה בעיקר שנה של משחקי קז’ואל לא מחייבים ולא יקרים, כשמשחקי AAA בודדים, כדוגמת Arkham Asylum ו-Prototype מבליחים לשבועיים-שלושה אינטנסיביים, ואז חזרה לשגרה.

בכל מקרה, הנה שלושה דברים שעשו לי את 2009:

1. Xbox 360

אז נכון, הקונסולה השנייה של מיקרוסופט נמצאת בשוק כבר 4 שנים (לטענת ויקיפדיה. אני לא באמת זוכר נתונים כאלה), אבל אני אוחז באחת פרטית משלי רק חודש וחצי, והיא בהחלט עשתה לי את 2009.

אם הקונסולות של ילדותי זכורות לי בעיקר ככינור שני למכונת המשחקים האמיתית – המחשב, עולם המשחקים עבר מאז מהפך של 360 מעלות. ואז הוא המשיך הלאה לעוד חצי סיבוב. כיום, במקרה הטוב המחשב מקבל פורט למשחק שכבר יצא, או יוצא במקביל, ל-Xbox ול-PS3 (וכדאי שיהיה לך קונטרולר של Xbox שמחובר למחשב, כי עברו הימים בהם העכבר והמקלדת היו ה-Dynamic Duo לכל מה שקשור בגיימינג). במקרה הרע, נטולי הקונסולות יכולים לצפות בשלוליות הריר שנקוות מתחת לפיותיהם הזולגים של הפאנבויז, ובזמן שהאחרונים מפנטזים על מפלצת הפוליגונים הבאה, הם משחקים בעוד משחק פלאש בדפדפן.

אז סוף סוף גם לי יש קונסולה, וגם אני הצטרפתי לציוויליזציה. למרות שעוד לא מצאתי את המשחק שיהווה את ה-Killer App שלה עבורי, אני מבלה לא מעט שעות על הספה מול שכיות חמדה כמו Trials HD, Force Unleashed, Gears of War או Lego Indiana Jones, יש לי אווטאר חנוני ב-Xbox Live וכמה מאות נקודות ב-Gamerscore שלי. למה חוץ מזה גיימר זקוק?

2. Team Fortress 2

זוכרים איך בסיכום השנה של 2009 כתבתי שימיהם של העכבר והמקלדת חלפו? אז מסתבר שאין לי מושג על מה אני מדבר. כי בכל מה שנוגע ל-FPSים, העכבר והמקלדת שוברים לקונטרולרים את הסטיקים האנלוגיים.

אף פעם לא נמשכתי למשחקי מולטיפלייר. אני אוהב את המשחקים שלי עם שלבים, כמה בוסים שמפוזרים בין לבין ובעיקר סיום בעתיד הנראה לעין. כמישהו שמאוד חשוב לו “להספיק”, נורא קשה לי לסיים סשן ארוך של משחק בלי לסמן “וי” על שום דבר, בלי להרגיש שהשעות שבזבזתי קירבו אותי להורדת עוד אייטם מרשימת המטלות הוירטואלית שלי.

כל זה היה נכון עד לפני חצי שנה בערך, אז בפעם הראשונה הפעלתי את Team Fortress 2.

אני יודע שזה נדוש להגיד ש-TF2 הוא משחק המולטיפלייר המושלם, או שהחבר’ה של Valve הם חבורה של גאונים. אני יודע שזה נדוש להגיד שזה נדוש. אבל אני אגיד את זה בכל מקרה. האיזון המושלם של המשחק, 9 הדמויות השונות שמאפשרות לחוות את המשחק ב-9 דרכים שכל כך שונות זו מזו, כלי הנשק המטורפים, עיצוב השלבים, ההומור, רשימת ה-Achievements האינסופית, העדכונים התקופתיים, הכל מזדקק בסופו של דבר למשהו שמיתרגם אצלי פשוט ל”כיף”. ל-TF2 יש את היכולת המופלאה להשכיח ממני את הכל. לא רק את הדרישות הסתומות שלי ממשחקי מחשב, אלא גם את הדרישות של הגוף שלי לאוכל ולשינה או את העובדה שהייתי צריך ללכת לעבודה לפני חצי שעה.

3. ZombieFest 2009

יום אחד זיירמן החליט שכל הכותבים של הבלוג צריכים להסגר באיזה חדר לכמה שעות ולהרוג אלפי זומבים ב-Left 4 Dead (משחק המולטיפלייר השני שעשה לי את השנה). מאחר שזיירמן הוא השליט הבלתי מעורער של הבלוג, הסכמנו כולנו בהכנעה. כך נולד לו ZombieFest – שתיים-עשרה שעות, ארבעה קמפיינים (פלוס אחד ב-Expert), ביסלי, במבה, הפסקות פיפי וזהו. בלי חברוֹת, בלי טלפון, ג’ימייל, גוגל רידר או פייסבוק. גן עדן.

התוכניות הגרנדיוזיות שלנו נאלצו כמובן לעלות לקורבן על מזבח המציאות, כשלא הצלחנו להתחיל לשחק עד 15:00 בצהריים. בסביבות 1:00 בלילה כבר הבנו שאנחנו Too old for this shit, קיפלנו את הציוד וחזרנו הביתה. אם זכרוני לא מטעה אותי (ויש סיכוי טוב שהוא מטעה. 28 זה כבר לא ילד) את המערכה האחרונה אפילו לא סיימנו. על נסיון לשחק ב-Expert אין מה לדבר.

ולמרות זאת, זה היה כל-כך כיף. הייתי רוצה להאמין שהאירוע הקטן הזה תרם, ולו במעט, לעובדה שכל-כך הרבה חברים שלנו קפצו על Left 4 Dead 2 ברגע שיצא לשוק.

יאללה, מתי ZombieFest 2010?

ומצד שני…

מאז שנפגשתי לראשונה עם Guitar Hero ביום ההולדת ה-26 שלי, Rock Band, Guitar Hero ושלל ההמשכים וחבילות ההרחבה שלהם כיכבו פחות או יותר בכל מפגש חברתי שהייתי בו ולא התרחש תחת כיפת השמיים. התקופה הזו היתה נהדרת למשחקי המוזיקה, שלצד הפופולריות הגוברת שלהם הציגו מגמה יציבה של השתפרות. הגיטרות הפכו לפחות ופחות מצועצעות עם כל משחק שיצא, רשימות השירים הכילו יותר ויותר שירים טובים ומוכרים בגרסא המקורית שלהם (מי זוכר היום את “…Made famous by”?) וה-Gameplay השתדרג שוב ושוב. Rock Band הכניס לקלחת את התופים והמיקרופון, וגרם לכולם לתהות מה הם חשבו לעצמם כששיחקו רק בגיטרות מפלסטיק, ובסוף 2008 קיבלנו גם משחק Rock Band חדש וגם את Guitar Hero World Tour שהביא לעולם את בשורת הסליידר ואת חמשת התופים. העתיד היה מזהיר.

אבל איכשהו ב-2009 כל ההתקדמות הזו נבלמה. מבין שבעת משחקי המוזיקה שיצאו השנה (Guitar Hero 5, Guitar Hero: Metallica, Guitar Hero Smash Hits, Guitar Hero: Van Halen, Band Hero, The Beatles: Rock Band, Lego Rock Band. וזה עוד בלי להזכיר את הגרסאות הניידות של המשחקים וה-Track Packs), ארבעה היו לא יותר מ-Track Packs משודרגות, עוד אחד היה מיועד לילדים ואחר לפקאצות. אף אחד לא באמת היווה חידוש משמעותי בתחום.

אז כן, נחמד לשחק פעם או פעמיים בתור דמויות לגו; וכן, הביקורות היללו The Beatles: Rock Band , אבל זו לא חוכמה, וזה גם לא מספיק. גם Rock Band 5, ההבטחה הגדולה של השנה בתחום, הצליח לאכזב קשות, כשעל ה-Party Mode המהולל שלו האפילה רשימת שירים משמימה, ואת התופים שלו הלאימה Activision לטובת Band Hero. שלא להזכיר את הנטייה של הכלים להתקלקל אחרי כמה חודשים, שלא בדיוק גורמת לי לרוץ לחנות לקנות אותם.

ואף מילה על DJ Hero, כן?

יכול להיות שזה רק אני? אולי שנתיים של משחקי מוזיקה עשו את שלהן, ואני פשוט צריך ריגוש מסוג אחר? אני לא יודע. אבל אני כן יודע שהגיטרה והתופים, שלפני חודשים מעטים היוו בעצמם סיבה לרכוש Xbox, כבר לא נראים לי כאלה אטרקטיביים.

6 תגובות ל “2009: סיכום שנה – חלק ד'”

  1. איתי ברנר מאת איתי ברנר:

    האינפלציה של משחקי מוזיקה מתחילה להזכיר את זו של משחקי הריקוד שקדמו להן. זה מדהים, אבל כבר כמה שנים טובות שלא יצא שום משחק חדש של DDR. מעניין מתי יפול לחברות האמריקאיות האסימון (סליחה, המפרט), אולי אף פעם…

  2. איתי ברנר מאת איתי ברנר:

    ארר, מסתבר שיש סתירה פנימית בתוך Wikipedia, למעשה המשחק האחרון יצא באוקטובר 2009. אבל עדיין אפשר לקחת כדוגמה את משחקי המכות שלאט לאט התחילו לצאת לעיתים יותר ויותר רחוקות.

  3. swym מאת swym:

    באמת אף מילה על DJ Hero וחבל. נראה שסוף סוף יש משחק שניסה קצת לשנות את הנוסחה ועשה את זה מוצלח, אבל נקבר תחת כל שלל משחקי המוזיקה האחרים. דווקא הייתי רוצה לנסות אותו, אבל זה נראה שאף אחד לא קונה אותו ואני בטח לא אהיה הראשון…

    איתי: השנה יצאו סטריט פייטר 4, King of Fighters 12, טקן 6, בלאזבלו, רימייקים של Marvel VS Capcom ו-KOF98. זה לא כולל משחקי אגרוף/האבקות ולא כולל כל מיני דברים שבטח יצאו רק ביפן ומעולם לא שמענו עליהם. דווקא לפי 2009 זה נראה שזאנר משחקי המכות הולך לשום מקום.

  4. עידן דקל מאת עידן דקל:

    Swym, לי במקרה יצא לשחק ב-DJ Hero, ולא נרשמה אצלי שום התלהבות.
    הממשק לא מובן, המכשיר פלסטיקי, והכיף נמצא במקום אחר. אולי ב-Guitar Hero.
    אבל מעבר לכל זה, האלמנט העיקרי של מיקסוס עומד בניגוד לקונספט הבסיסי של משחקי קצב. מה שכיף במיקס זה לשלב בין שני טראקים בדרך שלך, לתת להם את הטוויסט הייחודי לך, לא לעקוב במדויק אחרי מיקס שמישהו אחר עשה לפניך. זה כבר העתק של העתק. זה לא שאני חושב שכשאני לוחץ על הכפתורים בקונטרולר של Guitar Hero אני באמת מנגן, אבל המשחק הזה מתרחק עוד יותר מהדבר האמיתי, וזה כבר יותר מדי בשבילי.

  5. שחקן אורבן טרור מאת שחקן אורבן טרור:

    urban terror הוא משחק ה-fps הטוב ביותר בזכות הגיימפליי. הוא גם עובד בלינוקס ומקינטוש, והוא לא עולה כסף.

  6. גיימפאד » ארכיון » 2010: סיכום שנה – חלק ה’ מאת גיימפאד » ארכיון » 2010: סיכום שנה – חלק ה’:

    […] כי מסתבר שאני לא יכול לסכם שנה בבלוג בלי להזכיר משחק מוזיקה. […]

הוספת תגובה


התחבר RSS תגובות RSS פוסטים
WP Theme & Icons by N.Design Studio
התאמה לעברית: We CMS