כנס ה- GDC גרם לחברת id לדבר עוד קצת על Quake Live: הגרסה החינמית, מבוססת-הדפדפן שלהם, ל- Quake III Arena. אם אתם רוצים את הסיכוי לראות את המשחק קצת לפני כולם, בוודאי תשמחו להרשם לגרסת הבטא שלו. זה לא מבטיח לכם שום דבר, אבל היי, אולי זה יעבוד.
הבלוג, כפי שייתכן ושמתם לב, היה קצת שקט בימים האחרונים. קצת מוקדם יותר השבוע הסברתי למה זה קרה. ההסבר היה Audiosurf.
אז למי שהצליח בצורה כלשהי לפספס את שלושת הפוסטים שפורסמו בנושא (ואת הפוסט הרביעי שהזכיר אותו באופן עקיף), הנה הסיפור: ב- Audiosurf אתם אוספים בלוקים צבעוניים ממסלול, וצריכים ליצור התאמות של 3 או יותר בלוקים באותו הצבע שנוגעים זה בזה. ההבדל בינו לבין כל יתר המשחקים בסגנון (שחצי מהם, בערך, נוצרו ע"י PopCap) הוא שב- Audiosurf המסלול נוצר באמצעות קבצי מוסיקה שאתם מעלים למשחק. אם אתם נמצאים בקטע רגוע בשיר שאתם שומעים כרגע, אתם תטפסו באיטיות במעלה גבעה, עם מספיק זמן לתכנן בקפידה את המהלכים שלכם. אבל ברגע שהשיר שבחרתם יאיץ – כלי הרכב שלכם יאיץ ביחד איתו, ויטוס במהירות דרך מנהרות, פיתולים ויותר בלוקים משאתם יכולים לספור.
Audiosurf הוא משחק מצוין – אבל יותר משהוא פונה לגיימרים, הוא מיועד לאוכלוסיה (הגדולה בהרבה, כנראה) של חובבי המוסיקה. הסיבה לכך טמונה, במידה רבה, באלגוריתם שלו, שיוצר את המסלולים על סמך המוסיקה שהוא מקבל. התוצאות שנוצרות מתאימות בצורה חשודה לכמעט כל ז'אנר – ממוסיקה קלאסית ועד לטראנסים זולים. למעשה, בשלוש השעות הראשונות שביליתי במשחק בעיקר התנסיתי במגוון רחב ככל האפשר של שירים, מתוך סקרנות בנוגע לאופי המסכים שהמשחק יספק לי לכל שיר ושיר.
אבל סיבה נוספת, וחשובה לא פחות, היא המגוון הרחב של סגנונות המשחק ש- Audiosurf מציע מאחורי הקונספט הבסיסי שלו. המשחק מתהדר ב- 14 דמויות, שפזורות לאורך 3 רמות קושי. דמויות לדוגמה הן ה- Mono (שממלא את המסך רק בשני סוגים של בלוקים: בלוקים שאתם צריכים לאסוף, ובלוקים שאתם צריכים להתחמק מהם), ה- Pointman (הדמות ה"קלאסית", שמאפשרת לכם לסחוב אתכם כמה בלוקים, לשימוש עתידי) וה- Double Vision (שנותן אפשרות משחק לשני שחקנים באופן סימולטני). מה שזה אומר בפועל זה שהמשחק מאפשר לכם גם לשחק במשחק קליל (דמות ה- Mono ברמה הבסיסית), גם במשחק עתיר-אקשן אבל דליל-מחשבה (דמות ה- Mono ברמה הגבוהה ביותר), גם במשחק אינטנסיבי במיוחד (נסו את דמות ה- Pointman ברמה הגבוהה) וגם במשחק לשני שחקנים (Double Vision, כן?). Audiosurf מציע לפחות דמות מוצלחת אחת, בשלוש רמות קושי, לכל סוג של שחקן. וזה עוד לפני שלוקחים בחשבון את העובדה שהמשחק משתנה למדי בהתאם לסוג המוסיקה שאתם מכניסים לו.
גם הגיימרים הכבדים יותר ימצאו לא-מעט הנאה ב- Audiosurf. המשחק שומר טבלת שיאים נפרדת לכל שיר, ומאפשר לכם לעקוב אחרי הניקוד של החברים שלכם והשירים האהובים עליכם. המשמעות של זה היא שאם לא תזהרו, אתם עלולים מהר מאוד למצוא את עצמכם במקום שלי (כלומר, משחקים שוב ושוב בשיר Still Alive רק בניסיון להוכיח לדורון שאתם מוצלחים יותר ממנו). המשחק אפילו עושה שימוש ב- Achievements של Steam, אם אתם רוצים קצת אתגר נוסף.
הבעיות היחידות שלי עם Audiosurf הן בעיקר טכניות. קודם כל, יש מעט מאוד דברים שמונעים משחקנים לרמות ולהשתחל למקום הראשון בטבלאות הניקוד של שירים באמצעות עריכת המידע של שיר מסוים כך שהוא יראה, בעיני המשחק כמו שיר אחר. חוץ מזה, המשחק מתנהג קצת פחות מושלם מכפי שאתם מצפים ממנו להתנהג – לפעמים הוא קורס, השרת לפעמים מחליט לוותר על העומס, והדפדפן שאמור להראות לי באיזה שירים החברים שלי שיחקו מציג אצלי כבר כמה ימים את ההודעה "לא פועל באופן זמני".
התלונה הזו נראית קטנונית במיוחד לאור המחיר המצחיק של המשחק – קצת פחות מעשרה דולרים ב- Steam. אין לי בעיה להמליץ את המשחק הזה בחום לכל מי שחובב קצת משחקי מחשב, אבל אם אתם מאוד אוהבים מוסיקה, אין כאן בכלל שאלה בעניין. לכו לקנות את Audiosurf. רק תזהרו לא להתמכר. שמעתי שזה קורה לפעמים.