2008 תזכר אצלי בעיקר בתור השנה בה קניתי, לראשונה בחיי, קונסולה נייחת. עד אז נהגתי להשאיל פלייסטיישן 2 מחברים, מדי פעם. אבל החל ממאי השנה, הפכתי לבעלה הגאה של קונסולת Xbox 360 חדשה ונוצצת. ה- PC עדיין לא ננטש. אני מאוד מחבב את ה- PC שלי. אבל אם יש דבר אחד שקונסולות ה- Xbox 360 הקנתה לי, זה גיוון.

גיוון, ו- Geometry Wars 2.

1. Geometry Wars 2

מה אני יכול להגיד על המשחק הזה שכבר לא כתבתי מעל דפי הבלוג הזה? אחרי שאמרתי שהמשחק המקורי הוא הסיבה הכי טובה לשדרג ל- Windows Vista? אחרי שכתבתי כל כך הרבה מילים משבחות על המשחק שבוע לאחר שהוא יצא? אחרי ששבוע בודד לאחר מכן, התחלתי מסורת (שמחזיקה עד היום) של "ערבי Geometry Wars"?

שום דבר. Geometry Wars 2 הוא משחק קטן, הוא משחק זול, והוא גם המשחק שמהווה עד היום בסיס ליותר מדי אינטרקציות שלי עם חבריי למקום העבודה ("נחש מה? אתמול שברתי את השיא שלך ב- Pacifist"). בהתחשב בכל זה, האפשרות שמישהו לא ירצה להוציא עליו מחיר זעום של עשרה דולרים נראית לי מופרכת לחלוטין.

2. Audiosurf

אם אנחנו כבר בנושא של אובססיות חולניות – הנה עוד משחק ששיתק אחוז מכובד מכותבי הבלוג למשך זמן ממושך. Audiosurf גרר המון תגובות: תגובות של אנשים שחושבים שלא מדובר ביותר מויזואליציה נחמדה לשירים ב- MP3. תגובות של אנשים שמעדיפים לשחק במצב המשחק הפשוט ביותר שלו, כי כל מצב משחק אחר מפריע להם להנות מהמוזיקה. תגובות של אנשים שחושבים שבסך הכל, המסכים שהוא יוצר לא מתאימים למוזיקה בצורה כזאת טובה כמו שאנשים כמוני טוענים. אבל התגובות האלה מהוות את החלק הזעום מתוך קבוצה רחבה של אנשים שהתמכרה אליו באופן מוחלט. קבוצה שכל הזמן מנסה להכניס שירים נוספים למשחק כי "מעניין איך השיר הזה יעבוד בתור מסך ב- Audiosurf". קבוצה שכוללת אנשים שעושים את כל שביכולתם כדי להגיע למקום הראשון בדירוג העולמי של שיר מסוים, שחביב עליהם במיוחד.

משחקים כמו Guitar Hero או Rock Band גורמים לנו לייחל לאפשרות לנגן את השירים האהובים עלינו במסגרת המשחק. הם גורמים לנו, כשאנחנו שומעים את השירים האלה, לראות מול העיניים את ממשק המשחק, ולחשוב איך הוא יתאים לשירים הללו. כשאנחנו משחקים ב- Audiosurf, אנחנו לא חייבים רק לפנטז. בתוך שתי לחיצות, אנחנו יכולים להריץ את השירים האלה בתוך המשחק. וזה עובד נהדר.

3. GTA IV

תנו לי להודות בזה וזהו: GTA IV הוא הסיבה לכך שקניתי Xbox 360. הוא השפיע גם על התזמון (חשבתי לקנות קונסולה בזמן כלשהו, לא תכננתי שזה יקרה במאי השנה), וגם על הבחירה ב- Xbox 360 מתוך הדור הנוכחי של הקונסולות (המחשבה המקורית שלי היתה יותר בכיוון של Wii).

בהתחשב בכמות ההייפ שהיתה לי לקראת המשחק הזה, אין ספק שלא מיציתי את GTA IV כהלכה. אבל זה לא רק מכיוון שלא היה לי מספיק זמן לשחק בו. זה מכיוון שגם שכשיחקתי בו, התקדמתי כל כך מעט בעלילה הראשית.

הרבה מילים כבר נכתבו ברשת על Liberty City של GTA IV, אבל אני כמעט ולא כתבתי אפילו מילה אחת. אז תנו לי לחזור על מה שאמרתי אצל ה- GarageGeeks בשבוע שעבר: Liberty City היא העיר הוירטואלית הכי מרשימה, הכי "חיה ונושמת" שראיתי אי פעם במשחק כלשהו. ומה שמדהים אפילו יותר הוא שההישגים הטכנולוגיים הללו אף פעם לא גונבים את הפוקוס למכניקת משחק מלוטשת ונהדרת, כמעט מחוסרת טעויות. כמובן, אפשר להתלונן על אלמנטים מסוימים של GTA IV (יאצי עושה את זה מצוין), אבל אלה הן תלונות קטנות וקטנוניות. בערך כמו להגיד ש"הבוס האחרון ב- Half Life הוא לא משהו", אף אחת מהן לא פוגעת אפילו בקצת בעובדה שמדובר באחד המשחקים הגדולים ביותר שהנחתי עליהם את כף ידי.

ומצד שני…

DRM.

יריית הפתיחה היתה כבר בשנה שעברה, עם הגנת התוכנה המעצבנת על BioShock. אבל מה שהתחיל כקוריוז דבילי למדי ב- 2007, התחיל להתפשט בצורה מדאיגה במהלך 2008. Mass Effect, Spore, Far Cry 2 – כולם מכילים בתוכם צורה כלשהי של DRM. כולם הוכיחו חוסר יכולת מוחלט להתמודד עם פיראטיות. ובכל זאת, חברות המשחקים מתעקשות להגביל את העותקים החוקיים לחלוטין שאנחנו קונים בחנויות. ואחר כך הן עוד מתפלאות למה גיימרים בורחים לקונסולות. תפסיקו עם זה כבר.

הנה אנחנו מתחילים שוב.

בשנה שעברה, החלטנו כאן בבלוג לסכם את השנה בצורה חופשית ככל האפשר. כל אחד מכותבי הבלוג (והיו שלושה כאלה, בסוף שנת 2007) הקדיש את פוסט סיכום השנה שלו לשלושה אירועים שהפכו את השנה לקצת טובה יותר עבורו, ואירוע אחד שהפך אותה לכיפית קצת פחות. האירועים הללו היו יכולים להיות כל דבר: מעצם העובדה שהוא שיחק במשחק מסוים, דרך סרטוני הפלאש של יאצי, ועד לבובה של Big Daddy שנשלחה אליו הביתה.

השנה, אנחנו הולכים לעשות את אותו הדבר.

כמובטח, ביום חמישי האחרון ביקרתי ב"אליפות ישראל במשחקי מחשב לשנת 2008" שארגן אתר Vgames. ההגעה למקום היתה יותר מורכבת ממה שציפיתי – בדרך למקום האירוע הייתי צריך להתחרות בגשם, פקקים וקהל של אלפי מבוגרים וצעירים כאחד שנהרו ביחד איתי לגני התערוכה – אני במטרה להגיע לאליפות ישראל, והם במטרה להגיע לפסטיגל. לא נעים.

לאורך החצי-עשור האחרון, הייתי לא-מעט פעמים במסיבות רשת המוניות. אחרי כל כך הרבה זמן, קצת מפסיקים להתרשם מהעובדה שכל כך הרבה גיימרים (יותר מאלף, אם כי אין לי מספר מדויק יותר מזה) התכנסו להם תחת קורת גג אחת, ומיד העיניים מתחילות לנדוד מנקודה לנקודה ברחבי העולם בגישה תועלתנית-משהו, בניסיון לראות מה יש למקום להציע למבקר המזדמן.

התשובה לשאלה הזאת מורכבת מהרבה סעיפים. באליפות היה אפשר למצוא לא מעט דוכנים של ספונסרים שונים ומשונים (אינטל ונטוויז'ן הם הראשונים שקופצים לראש, אבל היו שם עוד הרבה), טורנירים למגוון משחקי מחשב וקונסולות, עמדות פתוחות למשחקים, מפגשי קהילה, וכמובן, מסיבת רשת מסיבית למדי, שכללה, בהערכה גסה בלבד, כמה מאות אנשים. חוץ מזה, הערך האמיתי של האירוע הזה, במיוחד עבור בחור כמוני שלא מביא איתו מחשב או קונסולה מהבית (בגשם הזה? השתגעתם?) הוא באפשרות לפגוש אנשים מהקהילה, מוכרים יותר ומוכרים פחות (בין השאר, יצא לי להפגש שם עם אנשי "המשחקיה").

בהעדר תמיכה ראויה של חברות המשחקים בארץ באירוע, היה מוטל על הקהילות הללו לארגן חלק מהפעילויות שלהם. יובל בירב סיפר לי שחברי הקהילה הם אלה שהביאו את הקונסולות והמשחקים עליהם התבצעו הטורנירים. בעוד שכואב לי שחברות המשחקים הישראליות מפנות כתף קרה לפעילות הזאת, יש משהו שקצת מחמם את הלב בצפייה בחברי קהילה מסויימת מתארגנים ביחד על מנת להפוך את האירוע שויגיימס ארגנו להם לקצת גדול וכיפי יותר עבורם.

הבעיה שלי היא שאם שופטים על סמך האירוע הזה, כמעט שום דבר לא השתנה בשנים האחרונות בסצינת המשחקים הישראלית. העולם הזה עדיין נשלט, ביד רמה, ע"י Counter Strike.

זה לא רק אני אומר. גם בתגובות לכתבת הסיכום שפורסמה בויגיימס נשמעים לא-מעט קולות על כך שהייצוג ל- CS הוא קצת גדול מדי. מסיבת הרשת באירוע היתה עמוסה בכמה שורות מלאות של מחשבים שהריצו עליהם Counter Strike, ורק חצי שורה שהריצה משחקי Team Fortress 2 (ועוד חצי שורה שהריצה משחק של Battlefield). על משחקים "קטנים" יותר בכלל אין טעם לדבר. Left 4 Dead? מוד המולטיפלייר החינמי של Crysis? כלום. אפילו Unreal Tournament בקושי ראיתי שם.

אין לי תלונה לאנשי ויגיימס. בסופו של דבר, אני די בטוח שיחסי הכוחות באירוע משקפים את יחסי הכוחות של הקהילות עצמם. אבל אני, אישית, כבר מזמן הגעתי למסקנה שאין לי טעם להגיע למסיבות רשת גדולות כאלה עם מחשב. במסיבות רשת קטנות, עם חברים, אני עוד יכול להשפיע על אופי המשחקים באירוע. באירוע כזה? אין סיכוי. ולא רק בתחום ה- PC: מישהו חושב שיש סיכוי לאדם כמוני לשכנע את קהילת Xbox 360 לרדת קצת מ- Halo 3 לטובת משחק קצרצר ב- Geometry Wars?

אז אם מורידים את האפשרות התאורטית שלי להשתתפות במסיבת הרשת, אנחנו נשארים עם טורנירים, דוכני ספונסרים, וכמה עמדות פתוחות. רק האלמנט השלישי מהרשימה הזאת באמת מעניין מישהו שהגיע למקום בעקבות שמועות שהתרוצצו מפה לאוזן. גיימר לא-מאוד-רציני ששמע שיש בגני התערוכה אירוע שקשור למשחקים. זאת הקטגוריה שצריכה לזכות למשקל הרציני ביותר, לדעתי, אם ויגיימס רוצים למשוך אנשים שלא משתייכים היום למערכת הקהילות שלהם.

אבל חוץ מהאבחנה הקטנה הזאת, באמת שהיה סבבה. אבל אם לצטט משפט שכתבתי כבר בעקבות מסיבת רשת ש- Gamer ארגן בספטמבר 2005 (ואני לא מצליח למצוא את הקישור, לצערי): תרדו קצת מ- Counter Strike, בסדר?