כבר עברו יותר משנתיים מאז ש- Deus Ex 3 (או כפי שאני מניח שנהיה חייבים לקרוא לו מעכשיו – Deus Ex: Human Revolution) הוכרז, אבל בינתיים, סירבתי להתלהב ממנו. זה לא שהיתה לי ברירה בעניין – פשוט לא היה לי ממה להתלהב. את כמות הפרטים שנחשפו על המשחק היה אפשר לרכז בפוסט קטנטן אחד, והניסיון שלנו עם משחקי המשך ל- Deus Ex היה מוצלח בצורה חלקית בלבד, עד עכשיו. אז לא היה לי כל כך ממה להתלהב. אבל אז הגיעה תערוכת E3. ובשלב הראשון שלה, שוחרר הטריילר של המשחק:

(רואה, דקל? זה לא כזה קשה)

בשלב השני שלה פורסמו לא פחות משלוש כתבות ב- Eurogamer (כתבת "בקרוב" סטנדרטית, תשובות לשאלות נפוצות של מעריצי המשחקים הקודמים וראיון עם המעצב הראשי של המשחק) ופוסט "סיכום" ב- Rock, Paper, Shotgun. בכולם בולט הניסיון לשגר מדי פעם זריקות הרגעה לכיוון מעריצי המשחקים הקודמים. אבל אם להגיד את האמת… זה קצת מוגזם.

זו לא הפעם הראשונה שאני חושב שהיחס למעריצי המשחקים הקודמים בסדרה הוא עדין בצורה מוגזמת. אני חושב את זה גם על המשחקים של בליזארד (אתם יכולים להעיף מבט בתגובות לפוסט הזה). ההבדל העיקרי הוא שהפעם אני שייך לקבוצת המעריצים המכורים – אלה שחושבים ש- Deus Ex הוא כנראה המשחק הכי טוב בעולם. בתגובה לידיעות על Deus Ex 3, הייתי אמור לזעום. הייתי אמור לרתוח ולצעוק על כך ש- "Takedowns" מגוף שלישי הם חילול הקודש. או על כך שהעובדה שאין "כשרונות" במשחק (אלא רק Augmentations, כמו מה שהיה במשחק השני) מוכיחה שהם הולכים לחזור על הטעויות של Deus Ex: Invisible War. אבל האמת היא שלא אכפת לי בכלל.

בניגוד לכל מיני משחקים אחרים (מי אמר X-COM?), המכניקה של Deus Ex היא לא הדבר העיקרי שמזוהה איתו. נכון, יש לנו ציפייה, כשמדברים על Deus Ex, למשחק שמשלב בין פעולה להתגנבות, ואנחנו מצפים לעומק מסוים מהמערכת שלו (הרבה יותר מזה שמאפיין את משחק הפעולה הממוצע). אבל הדבר העיקרי ב- Deus Ex הוא העלילה. והעולם. והדמויות. ואת זה אפשר לשחזר גם בעולם שלא כולל בתוכו Multitools.

זה לא אומר שאני לא קצת סקפטי לגבי Deus Ex: Human Revolution. חלק מזה נובע בדיוק בגלל הרצון של המפתחים להוכיח שהם טובים יותר מהצוות שפיתח את Deus Ex: Invisible War. כרגע, זה נשמע כאילו הרעיון שלהם למשחק הוא מאוד מורכב מצד אחד, ועדיין מנסה לפנות לקהל חובב-האקשן הגדול מהצד השני. אבל ממה שאני רואה עד עכשיו, הם לא מודאגים מהנאמנות למשחק המקורי ברמה כזאת עד שהם יירו לעצמם ברגל. וזה מעולה בעיני.

טוב, דיברתי מספיק. אם עוד לא עשיתם את זה, לכו לקרוא את ה"בקרוב" של Eurogamer עכשיו.