רק אתמול מיקרוסופט הדליפה (ומיד חזרה בה) תמונות של האריזה המחודשת של ה-Xbox 360 (שברוח ה-PS3, קיבלה את השם הלא-רשמי Xbox 360 Slim), והיום הקונסולה המדוברת כבר נשלחה לחנויות.

היא עולה 299$, ומגיעה עם דיסק קשיח בגודל 250 ג'יגה, מתאם Wi-Fi פנימי (הגיע הזמן) וקופסה זוויתית משהו עם חורי אוורור שמזכירים לי לא מעט את אלו של Alienware.
מהתמונות הראשונות שפורסמו דווקא לא נראה שיפור משמעותי בגודל הקונסולה, אבל נחיה ונראה.

בין לבין, פרוייקט Natal קיבל שם ומיצוב חדש – Kinect. אבל על זה, כנראה, מאוחר יותר. בינתיים, קבלו את זה:

תודה לג'ויסטיכ.

אני לא זוכר אם כבר כתבנו על העניין הזה בבלוג, אך החיפוש טוען שלא, והתחשק לי להעלות שוב את הנקודה. אני אוהב משחקים קצרים. 5 שעות של משחק איכותי עדיפות בעיניי על פני 15 שעות של משחק לא איכותי, וכנראה שגם בעיניכם. אבל אני אעדיף גם 5 שעות של משחק איכותי על פני 15 שעות של משחק איכותי.

מאז שאני כבר לא תלמיד או סטודנט, הזמן הפנוי שלי כולל כשעה מדי ערב ואולי כמה שעות בסופ”ש. את הזמן הזה אני מבלה גם בתחביבים אחרים (נניח, צפייה בטלוויזיה או כתיבה בבלוג), מה שאומר שלסיים משחק באורך 30 שעות לוקח לי בסביבות שנה. זהו גם פחות או יותר הזמן שלקח לי להשלים את GTA 4. אז נכון, אני לא חייב לסיים כל משחק שאני משחק בו, אבל אני ממש רוצה. מעניין אותי לחוות את כל העלילה. להגיע למשימה האחרונה והמאתגרת ביותר. לנצח את הבוס האחרון ולראות את סרטון הסיום. שילמתי מחיר מלא עבור המשחק, לא מגיעה לי החוויה המלאה?

לפיכך אני נוטה להעריך מאוד משחקים תמציתיים, דוגמת Splinter Cell: Conviction. זה משחק שלא מבזבז זמן על שטויות, לא עושה copy & paste לשלבים וכל רגע בו הוא מוקפד. חשוב מכך, סיימתי אותו תוך 6-7 שעות (ב-9 ישיבות, אם להאמין ל-Xbox 360 Voice), ולא תופס לי את האקס בוקס לתקופה שנמשכת נצח. כששמעתי את הביקורת השלילית על אורכו של המשחק, לפני שקניתי אותו, חייכתי לעצמי. הנה משחק שאני יכול להתחיל לשחק בו מבלי להרגיש שאני נכנס להתחייבות ארוכת טווח. שבועיים-שלושה וגמרנו. עוד כאלו בבקשה.