Starcraft 2 – כנפיים, חירות ועוד

דני מור|כללי 55 תגובות »

רוב הפוסטים שהם ביקורת מכל סוג מתחילים בהסבר קצר על מהות המשחק המבוקר. במקרה של Starcraft 2, אלא אם כן הקורא המזדמן נחטף על ידי חייזרים בילדותו (טרום 1998 כמובן) והוחזר רק עכשיו, אין באמת צורך בהקדמה למשחק. אז אני אדלג על כך באלגנטיות, ואתייחס ישר למשחק עצמו.

לכל אלו שדואגים או כועסים מכך ש-Blizzard חילקו את המשחק לשלושה חלקים כאשר כל אחד מהם מורכב מקמפיין אחד ויחיד, הסירו דאגה מלבכם. אין ספק שאחרי שסיימתי את עיצוב-כוכבים שתיים: כנפיים של חירות, אפשר בכנות להגיד שמדובר במשחק באורך סביר. הקמפיין, אשר סובב סביב עיסוקיו של ג'ים ריינור, אחת מהדמויות הראשיות מהמשחק הראשון, מקיף סדר גודל של 10 שעות משחק. לכך, כמובן, נוסף ה-Multiplayer.

דרום-קוריאה יכולה גם כן לנשום לרווחה; המשחק שומר באופן מובהק ומכוון על אופי הסדרה. הגרפיקה אמנם שופרה משמעותית, אך שומרת בדיוק על אותו המראה וההרגשה. הגיימפליי גם כן נותר מאוזן עד למילימטר האחרון בין שלושת הגזעים במשחק, למרות הכנסה של יחידות חדשות והוצאה של חלק מהישנות. אני מודה שלא יצא לי לשחק יותר מדי סיבובים מרובי-משתתפים, אבל ממה שבכל זאת יצא לי הרגשתי שהמשחק צוות אותי עם אנשים ברמה שלי (להלן: לא משהו).

למרות שאני לא מתקרב אפילו לרמות העליונות של התחתית בסולם של סטארקרפט, הקמפיין ברמת הקושי הנורמלית היה קל מדי, וריחם עלי בנקודות בהם הגיע לי להפסיד.  בכל זאת, היתרון הכי גדול של הקמפיין הוא הגיוון האדיר שבו, סטייה משמעותית מרוב משחקי ה-RTS המוכרים, בהם לרוב יש נוסחה אחת או שתיים בה נדרש השחקן לשלוט על מנת להצליח בכל המשימות. ב-SC2:WoL, חלק גדול מהמשימות דורשות טקטיקות ייחודיות, לאור אילוצים שונים שמכניס המשחק – החל מנהרות לבה הגועשים כל מספר דקות וכלה במחזורי יום-ולילה המשפיעים על היכולת לפעול בשטח.

אלמנט חדש נוסף שהוכנס הוא ההתנהלות בין המשימות, המתרחשת כולה על ספינה בה ניתן לדבר עם חלק מהסובבים, לחקור טכנולוגיות חדשות ולרכוש שדרוגים ליחידות הזמינות. השיחות עם אנשי הצוות על הסיפון הן חביבות אבל קלישאתיות, לא פוגעות באווירת המשחק אבל גם לא תורמות יותר מדי. למרות הטקסטים הדרמטיים מדי, הדיבוב לדמויות עשוי כהלכה ולא צורם, כפי שכבר התרגלנו לצפות מ-Blizzard.

לסיכום, אצטרף למבקרים אחרים ואומר ש-Starcraft II: Wings of Liberty הוא בדיוק מה שציפו ממנו להיות – הפרק ההגיוני הבא בסדרה המוצלחת. אך בתור תשובה לשאלה: האם הוא שווה 60 דולר? לטעמי, רק אם אתם מעוניינים לשחק גם ברשת.

Alien Swarm: המשחק ההזוי של השנה

עופר שוורץ|כללי 5 תגובות »

קצת הסטוריה: פעם היה Unreal Tournament 2004. קבוצה של מפתחים עצמאיים הוציאו מוד שנקרא Alien Swarm, שבו עד 8 חיילים נשלחים למשימות במושבות/ספינות שורצות בחייזרים. לא שיחקתי במוד המקורי, אבל כנראה שהוא היה מוצלח, כי Valve העסיקה את כל צוות הפיתוח שלו, ולפני חודש הם הוציאו משחק מלא של Alien Swarm, הפעם מבוסס על מנוע Source של Valve. המשחק מופץ חינם דרך Steam, כולל SDK מלא שגם הוא חינם.

ב- Alien Swarm אתם משחקים אחד מ-8 חיילים, בעלי 4 סוגי התמחות שונים (מפקד, טכנאי, חובש, או מומחה נשק), ויחד עם עד 7 אנשים נוספים יוצאים לחלל להרוג חייזרים. אנחנו (כותבי הבלוג וחברים) ניסינו  בחודש האחרון כמה וכמה פעמים לארגן משחק ניסיון, ואיכשהו כל פעם שהיו לנו מספיק אנשים יצא ששיחקנו Left 4 Dead 2 במקום. אתמול, אחרי שסיימנו קמפיין של L4D2 במהירות מפתיעה, מצאנו את עצמנו דני, אני ועוד שני חברים משחקים סוף סוף ב- Alien Swarm.

חייזרים במעלית

המשחק מגיע עם סוג של tutorial לשחקן יחיד, ועשיתי אותו לפני חודש כשהמשחק יצא; זה לא שינה את העובדה שלא היה לי מושג קלוש מה הולך שם. לאלה מבינינו שלא עשו את ה-tutorial בכלל לא היה סיכוי. המשחק לא טורח להסביר מה אמורים לעשות, חוץ מכמה טיפים מאוד נקודתיים (למשל “Don’t shoot your squad mates”, שהופיע הרבה מאוד). במשחק פשוט כמו L4D2 (“תהרגו את הזומבים, אל תמותו”) זה עובד מצוין, אבל זה משחק משמעותית יותר מורכב. יש בו בחירה של דמויות, צבירת ניסיון, כל מיני חפצים מיוחדים ועוד. כשאתם מוקפים בעשרות חייזרים ואף אחד לא יודע איך להתרפא, זה בעייתי.

כל זה, וכמובן עשרות החייזרים שצצים משום מקום, עושים את המשחק מאוד כאוטי. אבל זה לא נגמר כאן. המשחק פשוט מלא באלמנטים הזויים שהופכים אותו למין טריפ מוזר, שאני חושב שכולנו היינו שמחים לסיים איתו:

  • לפעמים המשחק נכנס, בלי סיבה נראית לעין, למצב של slow motion. זה נמשך בערך דקה, ואז המצב הרגיל חוזר.
  • מדי פעם אחד החיילים (בדרך כלל המפקד) מתחיל לברבר ברקע, ואף אחד מאיתנו לא מצליח להבין מילה ממה שהוא אומר.
  • מסתבר שהחיילים יודעים לעשות גלגולים. לא ברור למה. לקפוץ הם לא יודעים, אבל להתגלגל כן.
  • באחד השלבים מצאנו מין “מגפי סילון”, שכל מה שהם עושים זה להקפיץ את מי שלובש אותם ממש גבוה. לאן? לשום מקום, כי בכל מקרה אי אפשר לכוון את הקפיצה הזו.

בקיצור, היה מאוד משעשע, אבל אנחנו בהחלט מעדיפים להרוג זומבים מאשר חייזרים. וגם, מעדיפים להבין מה אנחנו עושים בכל רגע.


התחבר RSS תגובות RSS פוסטים
WP Theme & Icons by N.Design Studio
התאמה לעברית: We CMS