לפני כמה חודשים, בריאיון ל-Strategy Informer, אמר דניאל אריקסון, מנהל הכתיבה של BioWare, שלדעתו Final Fantasy XIII אינו RPG. אני אישית מסכים איתו, אבל אני רוצה ללכת יותר רחוק, ולטעון ש- Final Fantasy XIII אינו Final Fantasy.
קודם כל, חשוב להבהיר: כפי שכתבתי בביקורת הראשונית שלי, זה משחק מצוין. הקרבות בו ממש כיפיים, מעניינים ומאתגרים. בנוסף, המשחק נותן לכם
64 “משימות”, כשכל משימה היא בעצם קרב שצריך לנצח בו, ועל כל קרב אתם מקבלים דירוג לפי הזמן שלקח לכם לעבור אותו. בעת כתיבת שורות אלה, סיימתי 53 מתוך 64 משימות בדירוג של 5 כוכבים. זה לא היה קל, ועוד נשארו לי המשימות הקשות באמת. אפילו קרבות שהם אובייקטיבית קלים, נהיים לפעמים מאוד קשים מעצם העובדה שצריך לסיים אותם בזמן מאוד קצר, מה שדורש הרבה הכנה מראש, אסטרטגיה וזריזות. והעובדה שאם אתם מתים אתם חוזרים לנקודה שמיד לפני הקרב, ולא ל-save point האחרון, עוזרת מאוד. בקיצור, הקרבות מעולים, ומספקים שעות ארוכות של הנאה.
אבל זהו, פה זה נגמר. בניגוד למשחקים הקודמים בסדרה, ל- Final Fantasy XIII אין שום דבר להציע מעבר לקרבות. המשחק הזה לוקח סדרה מאוד מוצלחת, עם הרבה אלמנטים טובים וכיפיים, ופשוט זונח את כל זה לטובת קרבות. יש שיטענו שזה מספיק טוב, אבל כפי שבטח הבנתם, אני לא אחד מהם. ואני אפרט, אסביר ואנמק:
הסיפור – בשתי מילים, הוא גרוע. Final Fantasy היא סדרה שידועה בעיקר בזכות הסיפורים האפיים שלה, שהרבה פעמים מקפיצים אתכם בין עולמות, מגלים דברים מסתוריים ומפתיעים על העולם ועל הדמויות, ומכילים רומנטיקה, פעולה, וקצת שטויות. כאן השאירו בעיקר את הפעולה והשטויות, ובערך ויתרו על כל השאר. הסיפור לא מרשים במיוחד, הדמויות לא מתפתחות בכלל חוץ מכמה דברים מאוד שטחיים, והכל מוצג בצורה מאוד מבולבלת, מעורפלת ולא ברורה. במשחק שהסיפור הוא אחד משני הדברים המרכזיים בו (יחד עם הקרבות), זה מאוד רע.
Minigames – זה אחד הדברים שהכי אהבתי במשחקים הקודמים בסדרה. משחקי קלפים מוזרים, מירוצי צ’וקובו, חיפושי חם/קר, משחקי כדור ועוד מגוון רחב של משחקונים הזויים שביליתי בהם שעות ארוכות, כולם נעלמו כלא-היו. באותה קטגוריה אפשר להחשיב את כל ה-side quests – לאסוף חפצים מכל פינות העולם, ליצור זנים מושבחים של צ’וקובו, כל מיני משימות מוזרות כדי להשיג חפצים חשובים ו/או נשקים טובים – לא עוד.
לינאריות – נכון, המשחקים האחרים בסדרה הם לא בדיוק sandbox, אבל מספר 13 לוקח את זה לקיצוניות. בכל נקודה במשחק יש בדיוק כיוון אחד ללכת אליו, בדיוק דבר אחד לעשות. אף פעם אין סיבה לחזור אחורה או להסתובב בעולם, ולמעשה בכלל אין מפה של העולם. אפילו הבנייה של הדמויות היא כמעט לינארית.
תוסיפו לכל אלה עוד כמה דברים מציקים, כמו למשל שה- paradigm shift בקרבות מבזבז כמה שניות יקרות רק בשביל אנימציה מטופשת, או המפה שמסתובבת כך שהכיוון שאתם מסתכלים אליו הוא תמיד למעלה, מה שהופך את הניווט לבלתי-אפשרי, ותקבלו משחק שלמרות שממש נהניתי ממנו, והוא מגיע מסדרה שאני ממש אוהב, אני יוצא ממנו עם תחושת אכזבה עמוקה. אני מאוד מקווה ש- Square Enix יחזרו לדרך הישר בקרוב.