Duke Nukem Forever יהיה משחק גרוע

דורון יעקבי|כללי 8 תגובות »

כבר דיברתי על זה באחד הפודקאסטים, שם הזכרתי כיצד כתבת הבקרוב של יורוגיימר לא השאירה רושם מזהיר עבור המשחק. גם הכתבה הזו מבית ג’ויסטיק, מתארת תמונה עגומה למדי. אני אחסוך לכם את הקריאה ואסכם: DNF הוא משחק אקשן בנאלי שבו יורים בגלים אחרי גלים של חייזרים. וגם הגרפיקה לא משהו.

מה השתבש? לשאול את השאלה הזאת לגבי Duke Nukem Forever זה כמו לשאול אותי את אותו הדבר לאחר ניסיון כושל באפיית עוגה. מה לא? משחק שעבר כל כך הרבה ידיים וכל כך הרבה מנועי משחק, הסבירות שיצא מוצלח היא לא גבוהה. Gearbox קיבלו לידם משהו, וניסו לעשות ממנו משחק מוגמר. מה שיצא יצא.

ויש גם את כל העניין הסקסיסטי, שהוא, לטעמי, פשוט מביך. מצב ה-Capture the babe, שהוא CTF שבו הדגל מוחלף בבחורה שדיוק מפליק לה בישבן מדי פעם, הרים לא מעט גבות, ובכלל נראה שהיחס למין היפה במשחק הוא די מזעזע. תראו את הוידאו הזה רגע.

עכשיו, אני רחוק מלהיות גדול השמרנים והמתחסדים, ולחלוטין מבין שדיוק הוא דמות צבעונית, סאטירית ומה שלא תרצו. ובכל זאת, משהו בסרטון הזה גרם לי להרגיש קצת לא בנוח. אין כאן שום דבר שלא ראינו ב-GTA 4 (ובמיוחד ב-Ballad of Gay Tony), אבל איכשהו שם זה היה משעשע והתאים לתסריט, וכאן זה נראה סתם סליזי. מכירים את זה שמישהו אחד יכול לספר בדיחה וכולם צוחקים, אבל כשמישהו אחר מספר אותה כולם מסתכלים למטה במבוכה? אז ככה.

אבל היי, יכול להיות שאני שופט את המשחק מוקדם מדי. אחרי הכל, לא שיחקתי בו עדיין, וגם הסרטון למעלה הוא לחלוטין מוצא מהקשרו. יכול להיות. הלוואי.

Dragon Age 2: הביקורת

דני מור|כללי 2 תגובות »

מאז שדיברתי על זה בהרחבה בפודקאסט, הספקתי לסיים את Dragon Age 2, ועכשיו הגיעה השעה לביקורת הרשמית. לכל אלו שאיכשהו לא מכירים את המשחק הקודם, מדובר ב-RPG אפי מבית היוצר של Bioware, המלווה את גיבור המשחק בדרכו מאנונימיות לגבורה קיומית והצלת היום. כל זאת תוך טיול באזורים רבים, רציחה בטרם עת של אויבים רבים מסוגים שונים, ומפגש עם דמויות שונות ומגוונות. לטעמי, מדובר היה ב-RPG מהנוסחה הקלאסית שפשוט היה מבוצע כהלכה. כמוני חשבו הרבה אחרים, ולכן אפשר היה לצפות שה-"הייפ" למשחק השני יהיה משמעותי והציפיות יהיו גבוהות. האם המשחק עומד בציפיות? האם הוא בכלל בר השוואה? כל זאת ועוד, בהמשך.

כמה דברים בסיסיים שצריך להתייחס אליהם כשמתחילים לדבר על DA2. דבר ראשון, הסיפור הפעם הוא סביב דמות חדשה, אנונומית לחלוטין גם היא. העלילה מתרחשת לאחר זו של המשחק הראשון, ומתייחסת אליה בנקודות שונות לאורך המשחק. מעבר לכך, ויש כאלו שיראו בזה חסרון, כמעט כל המשחק מתנהל בעיר אחת וסביבותיה בלבד. התוצאה הברורה היא שרואים את אותם הנופים פעמים רבות, ומוטלת על המשחק החובה לפצות על כך באירועים מרגשים ועלילה סוחפת. לבסוף, בוצעו במשחק שינויים רבים על מנת להפוך אותו נגיש לקהל רחב יותר מצד אחד, תוך קריצה ברורה מאוד לשחקני הקונסולות למיניהם. זה בא לידי ביטוי בעיקר בקרבות, שנהיו מכווני אקשן הרבה יותר מאשר מחשבה ותכנון, אבל גם בחלקים שונים כדוגמת הציוד, אשר רודד כמעט לחלוטין.

עד כאן לעובדות היבשות, ומכאן מתחילה דעתי אותה אפשר לסכם במשפט אחד – אחלה, אבל זה לא Dragon Age.

dragon age squad view

אני והח'ברה, בטיול לכותל

שלא ישתמע לשתי פנים – המשחק מוצלח מאוד. סיימתי אותו מקצה לקצה, וסביר מאוד להניח שאעשה עליו בשלב מסויים סיבוב נוסף עם התנהגות שונה. אבל המכניקה השתנתה כל כך הרבה, שזה פשוט כבר לא אותו המשחק. הקרבות שמתנהלים באופן מתמיד בגלים חסרי הגיון של אויבים שרירותיים, מערכת הציוד השטחית שלא מאפשרת לשנות את השריון לאף אחד חוץ מהדמות הראשית, מערכת הדיאלוגים שנגנבה מ-Mass Effect, כל אלו מנגונים חביבים מאוד שלא מייצגים את המשחק הקודם. אני בהחלט הייתי אחד מאלו שציפה לעוד RPG ברוחו של DA1, והתאכזבתי במיוחד לגלות שמדובר במשחק שבבסיסו שואף למשהו אחר לגמרי. לקח לי כמה שעות טובות לתוך המשחק להתנער מתחושת התמיהה ולהתחיל להנות ממנו בפני עצמו, וחבל.

ללא קשר לרמת הציפיות, המשחק עמוס בחסרונות ופערים לוגיים. יש פגם בסיסי באיך שמתגולל הסיפור – פרקים המרווחים ביניהם בפרקי זמן של כמה שנים, כאשר תוך כדי הזמן הזה קורים אירועים רבים בהם לשחקן אין שום תפקיד אינטרקטיבי של ממש. אחסוך בספוילרים ורק אומר שבמספר מוקדים שונים במהלך המשחק הרגשתי ששדדו ממני את הזכות להיות חלק מהאירועים שאני עזרתי להניע. מעבר לכך, יש גם פגם הגיון בסיסי בעולם הסיפור; איך יכול להיות שבעיר הרצופה בטמפלארים-ציידי-קוסמים אני כקוסמת (כן, קוסמת), יכול להתנהל בחופשיות עם חברי הקוסמים הנוספים, ליצור סופות של אש, ברקים וקרח בכיכר העיר מבלי שזה יוביל להנדת עפעף? אם לא היו הופכים את הסיפור הזה לציר מרכזי במשחק הייתי יכול להתעלם מכך, אבל בהתחשב במציאות בה נזרקים עמוק לתוך הקו העלילתי המסויים, נהיה קשה להבליג. לבסוף,  הגרפיקה אמנם שופרה מאז המשחק הקודם, אבל עדיין לא עומדת בתו התקן של 2011, והייתה יכולה להיות מרשימה הרבה יותר.

אבל כל אלו לא נוגעים בחסרון המהותי ביותר בעיני, שנראה כמעט כמו רגרסיה בפיתוח משחקים. המשחק בצורה בוטה וחסרת רחמים ממחזר אזורים למטרות שונות, ועושה זאת באופן הנוראי ביותר. למשל, יש מפה מסויימת של מחסן, ובקווסטים שונים לחלוטין מגיעים אליוונלחמים באויבים שונים שאיכשהו התמקמו שם. במקרים בהם מפתחי המשחק טרחו בכלל להתייחס לאבסורדיות של המציאות הזו, הם פתרו זאת באמצעות נעילה של דלתות ופתיחה של אחרות, כך שלכאורה הולכים לאורכו של נתיב שונה. אם כבר צמצמו את עולם המשחק למספר אזורים, המינימום שיכלו לעשות זה לגוון במערות, מחסנים ובתים אליהם בכל זאת מגיעים במהלך המשחק. לשים דלתות אבן באמצע מערה ולהעמיד פנים שהן נעולות אחרי שלפני שעה הייתי בדיוק באותו מקום נראה עצל ומביך.

dragon age purim

פורים 2011

אל נואש, היתרונות גם הם רבים ומגוונים. אהבתי מאוד את רוב הדמויות המתלוות לשחקן במהלך דרכו, ובמיוחד האינטרקציה המשעשעת ביניהן המתנהלת לסירוגין כשמטיילים בעולם המשחק. דיבוב הדמויות השתפר משמעותית גם הוא, ובמיוחד נהניתי להיות קוסמת שובבה עם מנהג שפל לזרוק שנינויות קלישאתיות וצורמות בכל סיטואציה אפשרית. בעלך עולה באש? אין בעיה, לפחות יהיה לך חם בשעות הקרובות! הילד שלך הפך לשד נוראי במהלך הלילה? חבל מאוד, פעם הבאה אל תאכילי אותו ממתקים לפני השינה! בעוד שלא היה ברור באופן מיידי איך אפשרויות השיחה השפיעו על התנהלות האירועים, כן הרגשתי שלההתנהגות שלי הייתה משמעות בטווח הארוך. לעלילה לוקח זמן להמריא, אבל הסכסוכים שבסופו של דבר מתנהלים בעיר כן מצליחים לעניין ולמשוך את השחקן פנימה, במיוחד כשלכל פתרון אליו מגיעים יש השלכות חיוביות ושליליות להמשך. לבסוף, למרות השינוי והרידוד הקרבות נותרו מהנים ברובם ומאתגרים בחלקם, ובעיקר עמוסים בפיצוצים, אנימציות ואלימות. כל זאת מתוך נסיון מוצלח לגרום להם להיראות פחות סטאטיים מאשר במשחק הקודם.

לסיכום, מדובר במשחק מוצלח, עם עולם עמוק ומלא בשסעים פוליטיים, אבל פחות מאוכלס על ידי מפלצות ואויבים גדולים מחיים. מי שמעוניין ב-RPG מוכוון-קרבות ובקנה מידה קטן יותר מקודמו, בהחלט יהנה ממה שיש ל-Dragon Age 2. ובכלל, מי שקונה את המשחק עד סוף אפריל, יכול גם להנות מכך שיקבל עותק חינם של Mass Effect 2, בהחלט דיל מומלץ!

גיימפוד, פרק 17: מדברים על Gamez

עידן זיירמן|גיימפוד 8 תגובות »
[audio:https://www.gamepad.co.il/Gamepod/Gamepod017-7.4.2011.mp3|titles=Episode 17: Quick Chat About Gamez]

להורדה

אנחנו מתנצלים עמוקות, אבל אין פתיח לפרק השבוע. ככה זה כשכל השטויות שאנחנו אומרים לא נחתכות בעריכה.

0:00 – לזיירמן אין מושג כל כך מה להגיד, עכשיו כשהוא החליט להפסיק לקרוא לגיימפוד "הפודקאסט הרשמי". חוץ מזה, יש פה מישהו שקוראים לו דמיאן, מ- games.co.il ומארגנטינה. לא בהכרח בסדר הזה.

1:00 – עופר, כרגיל, שיחק הרבה דברים. בתור התחלה, הוא ממשיך את שרשרת התלונות שלו על Assassin's Creed II. בדרך, אנחנו משווים בינו לבין Mirror's Edge – השוואה שניתן לסכם בעזרת הקומיקס הזה.

5:50 – הוא גם התחיל לשחק ב- Dante's Inferno. אבל אין לנו הרבה מה להגיד עליו שדקל כבר לא אמר בעבר. חוץ ממשהו על קומבואים שלא לגמרי הבנו.

9:30 – חוץ מזה, הוא גם שיחק בגרסת הבטא של Darkspore.

16:20 – דמיאן שיחק ב- Killzone 3. שזה חידוש מרענן, כי בדרך כלל אנחנו לא ממש מדברים על משחקים לפלייסטיישן 3.

18:20 – הוא גם משחק ב- LOOM. כן, LOOM. המשחק הזה שנחשב ישן כבר בתקופת מלחמת המפרץ.

20:40 – …ואז אנחנו חוזרים לדבר קצת על Killzone 3. מה לעשות, מדברים על משחקי פלייסטיישן 3. אנחנו מתרגשים. בין השאר, אנחנו מזכירים את הקומיקס ההשוואתי הנפלא של הקינקט מול ה- Move.

25:50 – דקל שיחק בכל מיני משחקים מה- Humble Indie Bundle השני.

27:00 – ובשביל שדמיאן לא יהיה היחיד ששיחק במשחק מתחילת שנות התשעים, הוא גם שיחק ב- The Horde, שאף אחד מאתנו לא מכיר.

29:40 – זיירמן שיחק ב- Swarm, משחק פלטפורמות ששולטים בו על 50 יצורים בו-זמנית, שיצא ל- Xbox Live Arcade לאחרונה.

33:00 – מכאן, אנחנו עוברים לדבר על Gamez, מגזין המשחקים החדש שיצא לחנויות לפני קצת יותר משבוע. אנחנו חושפים סודות, שואלים שאלות קשות, ומדברים שוב על כל מיני הרגלי שירותים שדקל לא אוהב לדבר עליהם. אה, ובאיזשהו שלב גם מזכירים את הפוסט על הידיעות שנמאס לנו לקרוא באתרי משחקים.

48:50 – בערך בנקודה הזו אנחנו נהיים קצת כבדים יותר, ומדברים על אחד המדורים בגיליון הבכורה, שמאפשר לנו להכיר "גיימריות ישראליות שוות". אנחנו משתדלים לא להיות כבדים יותר מדי, אבל בכל זאת נזרק כאן הקישור ל"תרבות אונס" שנעמי וינר מפרסמת בבלוג שלה (רק בגלל שזה לא קשור למשחקים בכלל, לא אומר שלא שווה לקרוא את זה).

51:50 – חוץ מזה, ה- 3DS הגיע לעולם המערבי, ולנו יצא קצת לשחק בו.

57:00 – כמו שקורה בדרך כלל, אנחנו מסיימים בלי שהספקנו לדבר על כל מה שרצינו לדבר עליו. אז עופר הלך וכתב פוסט מבזקים שמסכם כמה מהדברים האלה. וכרגיל, נשמח אם תבקרו בדף שלנו בפייסבוק, ואם תדרגו אותנו לטובה בדף שלנו ב- iCast.

מבזקים טרופיים

עופר שוורץ|כללי 12 תגובות »

והפעם: תיירים זומבים, בריונים קירחים וגיטרות מפלסטיק.


ספוטלייט: זה לא סוד שאנחנו מאוד אוהבים זומבים. ועוד יותר אוהבים משחקים עם זומבים. ובכן, Dead Island הוא משחק עם זומבים. אבל הוא יותר מלהיב מזה: מדובר על משחק sandbox שמתרחש באי נופש טרופי. כתוצאה מכך, המיקוד הוא פחות ברובים ופיצוצים כמו Left 4 Dead, ויותר בנשק קר, כשהרעיון הוא לאסוף מה שאפשר מהחפצים הסטנדרטיים שמפוזרים ברחבי האי, ולהרכיב מהם כלי נשק, כמו ב-Dead Rising. למעשה המשחק מזכיר את Dead Rising ביותר ממובן אחד, אבל האווירה נראית שונה לגמרי, ובמשחק זומבים האווירה היא אחד הדברים הכי משמעותיים.

המשחק הוכרז כבר לפני 3 שנים, אבל רק לאחרונה התחילו לצוץ פרטים אמיתיים. למשל הטריילר (שמופיע באתר), שכרגיל לא מכיל אפילו תמונה אחת של גיימפליי, אבל מעביר תחושה כללית של אימה וטירוף בצורה מדהימה ומזעזעת, שאני מקווה שתהיה גם במשחק עצמו. יש באתר גם תמונות מהמשחק, ועוד כל מיני מידע על דמויות וכד'. אה, ויש גם קו-אופ, כמובן. עד 4 שחקנים. למה זה תמיד 4? אני יודע שלקונסולות בדרך כלל יש לכל היותר ארבעה קונטרולרים, אבל מה לגבי משחק אונליין? בכל מקרה, המשחק מתוכנן לצאת "ב-2011", ל-PS3, אקסבוקס ו-PC.

[עדכון: PC Gamer פירסמו סקירה קצת יותר נרחבת של המשחק, למי שמעוניין]


Avalanche Studios, החברה שפיתחה את Just Cause 2 האהוב על כולם (אפילו על יאצי (האהוב על כולם)), עובדת על משחק חדש שנקרא Renegade Ops. לפי הריאיון ביורוגיימר, כשהם פיתחו את JC2 הם ניסו לחשוב מה עוד אפשר לעשות עם המנוע שלו, ובפרט ניסו לשחק איתו בפרספקטיבה של מבט מלמעלה, וגילו שזה מגניב. אז Renegade Ops יהיה בדיוק זה: Just Cause 2, רק במבט מלמעלה ועם יותר דגש על כלי רכב ונשקים מגניבים. ויש גם מולטיפלייר. אה, והמשחק שואב הרבה השראה מ- Shadow Complex, שזה מצוין.


אחרי שני משחקים מעולים (או משחק אחד מעולה ואחד סבבה, שמעתי שיש אנשים שלא אהבו את השני), מקס פיין נעלם ולא שמעו ממנו כלום במשך כ-5 שנים (נו, הסרט לא נחשב). לפני שנתיים הוא עלה שוב לפני השטח, אבל רק לרגע קצר כדי לקחת אוויר ומיד חזר להתחבא. השבוע הוא צץ שוב, אבל כנראה ששוב רק לביקור קצר ולא מעניין במיוחד. יש שתי תמונות חדשות, שלא עוזרות להרגיע את החשש מהעובדה שמקס פיין הפך להיות ביריון קירח, וחוץ מזה יש הכרזה מרוקסטאר (שמפתחת את המשחק במקום Remedy שעשתה את שני הראשונים) שהמשחק יהיה "יותר מתוחכם". הא? למקס פיין אף פעם לא היה חסר תחכום. למעשה, למקס פיין לא היה חסר שום דבר. למה הם כל כך להוטים לשנות את מה שעבד מצוין?

בנימה יותר אופטימית – אלה בכל זאת רוקסטאר, שעשו את GTA ואת Red Dead Redemption, וגם מביאים לנו בקרוב את L.A. Noire שנראה מאוד מלהיב. אז עוד יש תקווה.


גירסת ה-PC של Deus Ex: Human Revolution מפותחת לא ע"י Eidos אלא על ידי חברה חיצונית בשם Nixxes. ב-PC Gamer נתנו שני טיעונים בעד ושני טיעונים נגד. לדעתי, הטיעון המרכזי פה הוא שמשחק שבעבר היה אחד מעמודי התווך של היסטוריית ה-PC gaming, עכשיו מפותח בראש ובראשונה לקונסולות, וגירסת ה-PC היא סוג של תוצר לוואי. (ומצד שני, טוב לדעת שזה לא יהיה פורט מסריח של הרגע האחרון, כמו למשל GTA IV)


נסיים כרגיל במשהו משמח: לפי סטטיסטיקות שפורסמו לפני כמה ימים, משחקי וידאו עקפו את תעשיות המוזיקה והסרטים במכירות בשנת 2010. עוד כמה עשרות שנים ככה, ואולי גם תהיה הכרה עולמית בעובדה שמשחקים הם אמצעי בידור אמיתי ולגיטימי, ולא סתם צעצועים של ילדים מגודלים.

באותו עניין: Black Ops אמנם היה המשחק שמכר הכי הרבה עותקים אי פעם (יותר מ-3 מיליון), אבל מסתבר שמי שהרוויח הכי טוב בהיסטוריה הוא דוקא גיטר הירו 3, עם רווחים של 830 מיליון דולר. זה עדיין לא מתקרב לרווחים של סרטים הוליוודיים (אווטאר למשל מתקרב ל-3 מיליארד, ללמדכם שמי שטוען שמשחקי וידאו הם יקרים מדי כנראה צריך לוותר גם על סרטים), אבל אין ספק שזה מרשים, וטוב לדעת שיש לגיטר הירו 3 (לדעתי המשחק הכי טוב בסדרה) מקום של כבוד בהיכל התהילה.

הידיעות שכבר נמאס לנו לקרוא באתרי משחקים

עידן זיירמן|כללי 22 תגובות »

מתוקף תפקידנו בתור בלוג משחקים רציני ומקצועי (זו הגרסה שלי, ואני דובק בה), וסתם כי בא לנו, רוב חברי הבלוג עוקבים בצורה אדוקה אחרי אתרי המשחקים השונים ברחבי העולם – מהחברים המקומיים (גיימר/ויגיימס/גיימס) ועד לענקים הגדולים של התעשיה (Eurogamer/Gamespot וכו’). תחת הקטגוריה של “משחקים” ב- Google Reader שלי, נמצאים כשלושים פידים באנגלית (ועוד כעשרים בעברית) שמספקים לי, ביום חול ממוצע, בערך 500 אייטמים חדשים לקרוא. הרבה מהם, מטבע הדברים, חוזרים אחד על השני, שזה סביר והגיוני. אבל הרבה מהם פשוט מעצבנים.

אספתי לכבודכם רשימה קצרה של ידיעות שמופיעות באופן סדיר למדי באתרי המשחקים ברחבי העולם, שבשמחה הייתי מוותר עליהן. הן מיותרות, הן לא-מעניינות, ואני חושב שהעולם היה מקום טוב יותר לכולנו (או לפחות שקט יותר) אם אתרי המשחקים לא היו מתעקשים כל כך לפרסם אותן כל הזמן.

אה, ולפני שמישהו יקפוץ ויגיד את זה במקומי: כן, אני יודע שגם אני פרסמתי מעל דפי הבלוג הזה פוסטים שמתאימים כמעט לכל אחת מהקטגוריות שאני הולך לרשום פה. כולנו עושים טעויות לפעמים, ואני מתנצל על כך.

ואחרי כל ההקדמה הזו – הנה הרשימה של הידיעות שממש נמאס לי לקרוא באתרי משחקים:

1. חברה כלשהי מכריזה ש”אנחנו עדיין מאמינים במחשב האישי!”

פעם בכמה חודשים קופצת חברת משחקים כלשהי, או חברת פיתוח, או סתם ילד שלא לקח את מנת הריטלין שלה הוא כל כך זקוק, ומספר בראיון למישהו שהמחשב האישי עדיין לא מת. ושהוא לא הולך למות. ושהחברה שלו ממש חושבת על ה- PC בתור פלטפורמת משחקים כל הזמן, ושהעתיד נמצא שם, וכל מיני שטויות כאלה.

וזה מעצבן בגלל שתי סיבות: הראשונה היא שלפחות חלק מאתנו לא אידיוטים, ויודעים שההצהרות האלה שוות כקליפת השום אם הן לא מגובות במעשים (אתם יודעים, דברים קצת יותר רציניים מלהכריז על שני משחקי PC אחרי שבמשך כל E3 התעלמתם מהמחשב האישי לחלוטין), וההצהרות האלה, כשהן מלוות בהתנהגות מזניחה ומעצבנת מצד החברות שאומרות אותן, מצליחות יותר לעצבן מלהפיח תקווה. השנייה היא ש… ובכן, אין דרך אחרת לנסח את זה, DUH. מותו של ה- PC בתור פלטפורמת משחקים נחזה שוב ושוב במשך כבר יותר מעשור. יש אמנם אנשים שטוענים פעם אחר פעם שהפלטפורמה הזאת שועטת אל מותה, אבל אני לא בטוח למה אנחנו צריכים להתרשם ממי שחושב שמה שלא קרה בעשור האחרון לא יקרה גם בקרוב.

גרסאות נוספות: “המחשב האישי ממש חשוב לנו”, “המחשב האישי עדיין חשוב גם בימינו” או “היי, אז מה אם גרסת ה- PC של המשחק שלנו היא סתם פורט מסריח. כשעיצבנו את המשחק חשבנו על שחקני ה- PC. באמת”.

2. ציטוטים של אנליסטים בכלל (ומייקל פאצ’טר בפרט)

אם הידיעות על כך שחברה כלשהי מצהירה עד כמה ה- PC חשוב לה מופיעות באתרי המשחקים פעם בכמה חודשים, זה כבר נושא שזוכה להתייחסות באתרי הגיימינג ברחבי העולם על בסיס שבועי. הרעיון הוא כזה: אנליסט כלשהו שאוהב לנתח את תעשיית המשחקים מצהיר איזושהי הצהרה בראיון או בתוכנית דו-שבועית, וכל אתרי המשחקים מקדישים לכך ידיעה. הבעיה? בדרך כלל הדברים האלה מוצגים בתור ניתוח אמין של מצב התעשיה ע”י “אחד שיודע”. בפועל, הם לא יותר מניחושים מלומדים במקרה הטוב, התבטאויות טפשיות וחסרות בסיס במקרה הרע, או דברים כל כך ברורים ובנאליים עד שכל ילד בן 3 היה יכול להגיד אותם (אני נטפל בעיקר למייקל פאצ’טר, אבל זה רק בגלל שהוא האנליסט הכי מצוטט, וכי היה לי ממש קל לעשות חיפוש על “פאכטר” בויגיימס ולשלוף שלל ידיעות רלוונטיות – אבל לא חסרות גם התבטאויות מיותרות/ניחושים של אנשים אחרים בתעשיה).

אתרי המשחקים צריכים להפסיק עם זה. באמת. ההתבטאויות האלה לא מעניינות את מי שיודע שהאנליסטים האלה צודקים בערך באותה התדירות כמו התחזית האסטרולוגית שלכם, וסתם מטעות את מי שחושב שהם כן יודעים על מה הם מדברים.

3. פורסמו: דרישות המינימום של משחק כלשהו!

יש לי שאלה אליכם, ותענו בכנות: האם מישהו מכם התעניין אי-פעם, באמת ובתמים, בידיעה שמספרת שדרישות המערכת של משחק מסוים פורסמו? הרי כולנו יודעים שלעתים רחוקות יש קשר בין דרישות המינימום שמופיעות על קופסאות המשחקים לבין דרישות המינימום האמיתי שלהם (כן, בטח, בכיף אתם יכולים להריץ את Crysis על Pentium 4 2.8 Ghz עם ג’יגה זיכרון – אם לא אכפת לכם להיות האדם הראשון בעולם שקצב הפריימים לשניה שהוא רואה צונח מתחת לאפס), וגם אם היה קשר… כל כך חשוב לכם לדעת את זה ברגע שהדרישות האלה מתפרסמות? אתם הולכים לבצע בשניה הזאת את ההחלטה האם לקנות את המשחק או לא? האם לשדרג את המחשב שלכם או לא? ואם תחליטו לשדרג את המחשב שלכם פתאום – האם תעשו את זה בהסתמך על דרישות המינימום של משחק כלשהו? ההצדקה היחידה שאני רואה לקיומן של ידיעות כאלה היא שזו דרך של חברות ההפצה להקדיש ידיעה למשחק שלהן באתרים רלוונטיים תוך כדי השקעה של מאמץ מינימאלי.

4. בקרוב: משחק ההמשך?

כבר כתבתי על דפי הבלוג הזה, מספר פעמים בעבר, שאני לא מחבב יותר מדי ידיעות שעוסקות בשמועות – פחות או יותר בגלל אותה הסיבה שבגללה אני לא מחבב ידיעות שעוסקות בניתוחים של אנליסטים (אם כי להגנת הידיעות מהסוג הזה כדאי לציין שלפחות הן בדרך כלל לא מנפנפות בתואר שמרמז על אמינות כלשהי, כמו “אנליסט”). אבל יש סוג אחד של שמועות שאני פשוט לא מסוגל לסבול – השמועות על כך שייתכן ויוכרז בקרוב משחק המשך למשחק מסוים.

יש המון ידיעות כאלה. לפעמים הן ברורות ממש, ןלפעמים הן קצת פחות צפויות, אבל לכולן יש מאפיין אחד עיקרי: לרוב הקוראים הן מוסיפות בדיוק אפס מידע. אנחנו כבר מכירים את העולם שאנחנו חיים בו. אנחנו יודעים שלכל דבר עשוי להיות המשך, וכל שטות יכולה להתפתח למותג שיתפרש על פני עשרות משחקים, סרטים, ספרים וצעצועים בארוחות ילדים במק’דונלדס. כלומר, אלא אם כן יש לכם איזשהו מידע קונקרטי שהוכרז לגבי משחק ההמשך, אתם מבזבזים את הזמן שלנו בקריאה של ידיעה שלא מוסיפה לנו שום מידע שלא ידענו קודם. ואולי לא חבל לכם לבזבז עוד קצת מקום בשרת שבו האתר שלכם מאוחסן, אבל בחייכם, לנו ממש חבל על הזמן שלנו.


התחבר RSS תגובות RSS פוסטים
WP Theme & Icons by N.Design Studio
התאמה לעברית: We CMS