רד היתה זמרת. אחת המצליחות ביותר ב- Cloudbank, ככל הנראה. אבל כשאתם פוגשים אותה, המצב שלה נראה פחות מוצלח. היא איבדה את הקול שלה, והיא עומדת ליד גופה של גבר, שנעוצה בה חרב ענקית. החרב, לעומת זאת, כן מדברת. ועוד בקולו של הקריין מ- Bastion. מסביבה – העיר מותקפת. נופלת קורבן למשהו שנקרא "The Process". החרב מפצירה בה להסתלק מהעיר כל עוד היא יכולה, אבל רד בוחרת להשאר. ברוכים הבאים ל- Transistor.

קל, ואפילו מתבקש, להשוות בין Transistor, המשחק השני של Supergiant Games, ל- Bastion, המשחק הראשון של Supergiant Games. שניהם משחקי אקשן ממבט-איזומטרי. בשניהם הדמות הראשית לא מדברת. שניהם מתרחשים בעולם נטוש-ברובו, כנראה בעקבות איזשהו אסון. בשניהם יש קריינות של לוגן קנינגהאם. לשניהם יש פסקול מדהים. אבל ההשוואה הזו מטעה. Transistor הוא לא Bastion. לפעמים, אבל לא תמיד, זה אפילו עובד לטובתו.

המשך »

Murdered: Soul Suspect, המשחק החדש של Square-Enix, מתחיל איפה שמשחקים רבים אחרים נגמרים: הדמות שאתם משחקים, בלש משטרתי בשם רונן אוקונור (אין קשר משפחתי, תודה ששאלתם), לא מצליח לעצור את הרוצח הסדרתי שמטיל אימה על העיירה סיילם ונדחף למותו דרך החלון. אך במקום לראות מסך Game Over ולהתחיל מחדש, Murdered שם אתכם במגפיו של רונן דווקא לאחר מותו. במהרה רונן מגלה שהדרך לאור הלבן הנכסף עוד רחוקה, ושלפני שהוא יכול לעבור לעולם הבא ולהתאחד עם אישתו האהובה הוא יצטרך לפתור את תעלומת מותו, ולחשוף את זהותו של הרוצח הסדרתי המרושע. את התעלומה הזו הוא ייצא לפתור כבלש-רוח רפאים, במשחק שהוא השילוב האולטימטיבי בין כספר הרוח הידידותית לבין שרלוק הולמס.

על פניו, שום דבר לא יכול להשתבש כאן. רק מה, זה בדיוק מה שרונן אמר לעצמו לפני שיצא למשימה האחרונה בחייו, ככה שאי אפשר ממש לסמוך על המנטרה הזאת.

יאי אני לא מת! או שבעצם..?

המשך »

נראה לי שזו הפעם הראשונה בהרבה מאוד שנים האחרונות שאני לא עובד בשום מקום שכותב ישירות על משחקים בתקופה של E3. בשנים האחרונות, כל תערוכה כזו אמרה שמצפים לי כמה ימי עבודה מאוד עמוסים, עם טריליון חדשות וידיעות וסרטונים ומבזקים. השנה, לצערי או לשמחתי, אני כבר לא עובד באתר שמתעסק ישירות בטכנולוגיה, בטח שלא בגיימינג – אז אני נותר עם תערוכה ענקית ומלאת חדשות ובלי מקום מסודר לכתוב בו עליה. וזו הקלה. כי פתאום זה כבר לא כל כך אסון כשאני מגלה שיש לי תוכניות אחרות בזמן מסיבת העיתונאים של מיקרוסופט (אז אשלים אותה בשעתיים איחור. לא יקרה שום דבר), וכי אפשר לראות את השידורים של מסיבות העיתונאים בנחת ולא עם מיליון טאבים פתוחים ואייטמים מרובים שצריך לעדכן בזמן אמת וטריילרים חדשים שצריך לדאוג להם לאמבדים. יאי!

למרות זאת, יש בי משהו שנע באי נוחות בידיעה ש-E3 מתחילה בעוד קצת יותר מ-24 שעות ועדיין לא כתבתי על זה בשום מקום. בשבועות האחרונות אני קורא כל כך הרבה אייטמים חדשותיים שקשורים לתערוכה הזו, וחוץ מגיחות קצרות בגיימפוד (או בפרק היחיד של הקונסוליירים שהצלחנו להקליט בחודשיים האחרונים) אין לי איפה לכתוב או לדבר על זה. ואז נזכרתי שיש לי, כי יש לי יוזר כאן בגיימפאד, וכי זה יופי של מקום לכתוב בו על משחקים.

וכך הגענו לכאן – טור שאולי הוא די מיותר אבל הוא יתן לי לפרוק דברים שרצים לי בראש כבר שבועות. ניתוח קצר, אם תרצו, של איפה נמצאת כל אחת מהחברות הגדולות (סוני, מיקרוסופט ונינטנדו) בימים שלפני E3, ומה היא צריכה להביא איתה לתערוכה כדי להפוך אותי לארז מאושר יותר. הכי כיף להיות מאושר יותר. נתחיל?

המשך »

וואו, לקח לי רק קצת יותר מחודש להעלות את הפוסט האורח הזה. אני משתפר! בכל אופן, שחר לנגבהיים שיחק ב- Risk of Rain, והציע לכתוב על זה פוסט אורח, ולפני שהספקתי להגיד לו “בכיף, אבל לא משנה מה תעשה, אל…”, הוא כבר שלח לי את הפוסט. אז הנה שחר מדבר על Risk of Rain.

לאחרונה, עקב כל מיני סיבות של מבוגרים, אין לי הרבה זמן לשחק ברצף, ולכן המשחקים שבהם אני הכי אוהב לשחק הם כאלה שבהם משחקים מהר, מפסידים מהר ומתחילים משחק חדש כמה שיותר מהר. המשחקים האהובים עליי הם כאלה שנותנים לי לשחק בפרצים קצרים, ומעניינים אותי גם אחרי שאני נכשל. לכאורה, Risk of Rain היה אמור להתאים בדיוק לטעם ולדרישות שלי. הוא לא.
המשך »

אז דניאל גארבר (שכתב לנו כבר פוסט אורח על Freespace 2 והשתתף בפרק האחרון של “גיימפוד”) התחיל לכתוב ביקורת על Need for Speed Most Wanted בינואר 2013. לקח לו כמעט שנה לשלוח לי אותה, ולי מעודד מהצהרות ה”בכל מקרה זה משחק ישן, אין לחץ” שלו – לקח כמה חודשים טובים להעלות אותה. אבל מוטב מאוחר מאשר מעולם לא. ועכשיו – דניאל.

את הביקורת הזו התחלתי לכתוב בינואר/פברואר, אבל אז עוד לא שיחקתי ב-Multiplayer. ואז שכחתי לסיים את הביקורת. אז תדמיינו שאתם קוראים את זה לפני שנה (וחמישה חודשים –ע.ז).

אחרי כמה חודשים שלא כתבתי ביקורת, אשתי קנתה לי את Need for Speed Most Wanted (החדש, לא זה מ- 2005), והתמכרתי אליו קשות – אז הרגשתי צורך עז לכתוב עליו אחת כזו, ובדרך גם לחזור קצת למשחקי המירוצים האחרונים שנהנתי מהם. אז מה שהולך להיות לנו פה זה קודם כל ביקורת על NFSMW, ואז סקירה קצרה של כמה משחקים אחרים – ואיך לדעתי אפשר לשלב פיצ'רים מכולם כדי ליצור את משחק המירוצים האולטימטיבי.

שמעתי לראשונה על Need for Speed Most Wanted יחסית לאחרונה, כשרציתי למצוא משחק מירוצים כיפי לנסות על המחשב החדש. הסיבה שלא שמעתי עליו קודם היא שאני קונה משחקים ב- Steam באופן כמעט בלעדי, ולא עקבתי אחרי משחקים ב- Origin. אז הגעתי למשחק, והוא נראה מאוד מבטיח, וזה הדבר הראשון שראיתי:

המשך »

שלום, אני ארז. בעבר ערכתי את Vgames, ואני עדיין כותב פה ושם על משחקים בוואלה! ובעוד כל מיני מקומות. עכשיו גם כאן, אחרי שזיירמן הסכים לצרף אותי למצבת הכותבים של הבלוג מהסיבה המוצדקת ״אנחנו לא במצב לסרב לאנשים שרוצים אשכרה לכתוב לבלוג הזה מדי פעם״. נעים מאוד!

בגילי המאוחר, אני כבר לא מוצא זמן לחזור למשחקים ישנים. אני זוכר שרק לפני 20 שנה הייתי חוזר שוב ושוב לסוניק 2. כמעט כל שבוע מצאתי לי את ה-4 שעות שלקח לי לסיים אותו (בשלב הזה כבר יכלתי לעבור את הבוס האחרון בעיניים עצומות, אבל זו לא היתה חוכמה – זה היה בוס ממש קל). גם ל-Link to the Past, אחד המשחקים האהובים עליי, חזרתי המון פעמים במהלך חיי. אבל לא לאחרונה. כשיש כל כך הרבה משחקים חדשים לשחק בהם וכל כך מעט זמן לעשות את זה – למי יש זמן לשידורים חוזרים בכלל?

למרות הכתוב למעלה, בשבועות האחרונים דווקא כן יצא לי להתנסות בשני ״שידורים חוזרים״ כאלה. רצה הגורל וזו היתה תקופה יבשה קצת במשחקים חדשים, והגיעו לידיי עותקים נוצצים של Fable המחודש ל-Xbox 360 ושל Tomb Raider המחודש לפלייסטיישן 4. שניהם משחקים שאהבתי מאוד בזמן אמת, וחשבתי שאהנה מהם גם בסיבוב השני. במיוחד פייבל, ששיחקתי בו לפני די הרבה שנים ואני כבר לא ממש זוכר יותר מדי ממה שהלך בו, אבל גם מההרפתקה האחרונה של לארה קרופט, שלמרות ששיחקתי בה במקור לפני פחות משנה היא זכורה לי כאחד מהמשחקים שהכי אהבתי ב-2013, ככה שלא היתה סיבה אמיתית שלא אהנה ממנה פעם נוספת עם גרפיקה משופרת . המשך »

המציאות המדומה קיבלה היום מנת יתר של מציאות. Oculus VR נרכשה ע"י פייסבוק תמורת 2 מיליארד דולר. המשך »

זהו, סוף סוף זה הגיע. הרגע שבו, באיחור של הרבה יותר מדי שנים, אני משלים את החור העצום בהשכלת הגיימינג שלי ומשחק במשחק הכי טוב אי פעם™! טוב, ההצהרה הזו אולי מאבדת קצת מהאימפקט שלה כשמבינים שזו ממש לא הפעם הראשונה שזה קורה בשנים האחרונות – במהלכן כבר השלמתי את Deus Ex, את Sands of Time, את Half Life 1+2 וחצי מ-System Shock 2* – אבל בכל זאת, בעיני רבים Star Control 2 הוא באמת המשחק הכי טוב אי פעם™, וכבר הרבה זמן הוא היה ברשימה שלי, ולמעשה לא ברור למה לקח לי כל כך הרבה זמן להגיע אליו, מה לא בסדר איתי. המשך »