היא לא הייתה גרועה בשום צורה, ויצאו בה לא מעט משחקים מוצלחים, אבל איפה היא ואיפה 2017 המשובחת. במקום לסיים אותה בתחושה של "אוה וואו זו היתה שנה נהדרת מה עוד ימציאו בתעשייה הזאת", יצאתי ממנה עם תחושה של "אה כל חברות המשחקים מתכוננות לשיגור של הדור הבא של הקונסולות ב-2020, הולך להיות ממש ממש משעמם עד אז".
אבל למרבה השמחה, גם שהתעשייה הזאת די משעממת יש לה הברקות. אז הנה, ללא (עוד) הקדמות מיותרות – הדברים שהכי אהבתי השנה. ועוד אחד שעדיין גורם לי קצת לבכות.
זה כבר כמה שנים שחודש דצמבר הוא החודש המסורתי שבו אשכרה יש פוסטים פה בבלוג, כי אתם יודעים איך זה – צריך לסכם את השנה וחלק מכותבי הבלוג ממש מוכנים לעשות את הקטע המוזר הזה של לכתוב טקסט. אבל גם לחברי הבלוג האחרים יש דברים להגיד! והם יגידו אותם בהנגאאוט המסורתי לסיכום השנה, שישודר בלייב בערוץ שלנו ביוטיוב ב- 6/1, בשעה 21:00 (שעון ישראל – אני פשוט רגיל להגיד את זה כבר בהקשר של הפודקאסט). הוא גם יעלה אחר כך בפיד הפודקאסט הרגיל שלנו, אבל נו, כמה הזדמנויות יש לכם לצעוק עלינו בלייב שאנחנו לא מבינים כלום מהחיים שלנו?
התשובה לזה, אגב, היא ״בדרך כלל – שתיים בשנה״.
אבל יש לנו עוד שבוע עד ההנגאאוט בינתיים, כאמור, חלק מאתנו הולכים להשתמש בטקסט בשביל לסכם את שנת 2018. אז יאללה – שלושה פוסטים, שבכל אחד מהם יש שלושה דברים שאהבנו ב- 2018 ודבר אחד שלא.המשך »
EGX, שהסתיימה בתחילת השבוע, היא תערוכת הגיימינג הגדולה של בריטניה. ארבעה ימים של משחקים, תחרויות, פאנלים וכל דבר שקשור לגיימינג, שפרושים על 4 אולמות ענק ב-NEC שבירמינגהאם. זה לא Gamescom, אבל זה מספיק בהחלט. וכבונוס, פחות פוטנציאל ל-Choice paralysis.
כמו בכל שנה, גם השנה ביקרתי בה, בשביל לקבל טעימות מהמשחקים שיגיעו לשוק בשבועות ובחודשים הקרובים, ואלה הרשמים שלי ממנה. הם הועלו במקור לקבוצת Working Gamers, ועכשיו מצאו את דרכם גם לבלוג.
שימו לב שאני לא מתיימר לסיקור אובייקטיבי או מקיף של התערוכה. כמו שציינתי, יש בה הרבה יותר מתצוגות של משחקים – יש בה שיחות ופאנלים עם אנשים מהתעשייה, טורנירי Esports, איזורי קוספליי, רטרו-גיימינג ומשחקי קופסה – ואני לא הולך להתייחס אליהם, כי הם לא מה שמעניין אותי.
אני גם לא אתייחס ל-Assassin's Creed: Odyssey או CoD: Black Ops IIII שהוצגו שם, כי אין לי שום כוונה לעמוד בתור של שעתיים בשביל רבע שעה של משחק שאני לא מתכנן לשחק בו כשהוא ייצא לשוק.
מה שכן יש פה זו רשימה אקלקטית של משחקים שתפסו את תשומת לבי בשלושת הימים שביקרתי שם, ואני חושב שראויים לתשומת לב. והנה היא:
היינו פה בפעם האחרונה לפני שנתיים, ולפני זה – לפני ארבע שנים – אז כבר אפשר להכריז על זה כמסורת, לא? בעוד שבוע מעכשיו, נקליט בהנגאאוט חגיגי את הפרק ה- 200 של גיימפוד. עד שזה יקרה – תוכלו להתנחם (?!) בהאזנה לקטעים שירדו בעריכה ב- 50 הפרקים האחרונים. יהיה… טוב, נו, אנחנו לא יכולים להבטיח שיהיה מצחיק. אבל כנראה שיהיה מצחיק.
כולנו מכירים את סינדרום האלבום השני. גם אם לא שמענו את השם, כולנו חווינו אכזבות מהאלבום השני של להקה עם אלבום ראשון גאוני, חוסר היכולת של במאי שעשה סרט מדהים לשחזר את ההצלחה שלו וספר פושר מאת סופר שהדהים אותנו לחלוטין בסיבוב הראשון שלו. התופעה הזאת לא פוסחת, כמובן, גם על משחקי מחשב, ובמקרים מסויימים היא ממש צפויה מראש. קחו משחקים כמו FTL, למשל. המשחק הזה הוא ברק שנכלא בבקבוק. תופעה ייחודית שאין שום דבר שדומה לה ונוצרה משילוב מאוד מיוחד של נסיבות. אין שום סיכוי שהמשחק השני של המפתחים שלו יהיה טוב באותה המידה, נכון?
או לפחות, ככה חשבתי לפני כ- 3040 50 שעות משחק.
Into the Breach הוא מה שקורה כשהאסתטיקה של FTL פוגשת את Pacific Rim עם קצת תיבול של ״לקום אתמול בבוקר״. מפלצות ענק, שנקראות Vek, תוקפות שרשרת איים עם כמה עשרות אלפי תושבים, והאיים האלה הם כל מה שעומד בפני השתלטות של המפלצות על העולם כולו. במטרה לבלום את ההתקפה, קבוצה של טייסים מקווי זמן מקבילים צריכים לנצל כהלכה את היכולות של ה- Mechs הענקיים שעומדים לרשותם. נשמע קצת כמו XCOM? כי אם כן, אתם יכולים להתחיל להבין את האובססיה שלי עם המשחק הזה. המשך »
סדרת משחקי Civilization היא כר פורה לדיוני "מה יותר טוב, משחק X בסדרה או משחק Y בסדרה?". הרבה פעמים – לדיונים האלה אין תשובה חותכת אובייקטיבית. כל משחק בסדרה ניסה להוריד אלמנטים מסוימים ולהוסיף אלמנטים חדשים. שחקנים שהתלהבו מפיצ'רים שהתווספו במשחק כלשהו עם יציאתו גילו במהרה מה תג המחיר שהפיצ'רים האלה מגיעים איתם. וכתוצאה – מס' התשובות לשאלה "מה ה- Civilization הכי טוב בסדרה?" זהה למס' המשחקים שיש בסדרה. אפילו קצת יותר, כי יש כאלה שיגידו לכם "Alpha Centauri" או "Call to Power" או משהו כזה. חוכמולוגים.
אבל גם בקרב החוכמולוגים יש קונצנזוס לגבי העובדה שאין לשפוט משחק Civilization בעת השקתו, אלא רק לאחר שהוא מקבל את חבילת ההרחבה מחוייבת-המציאות שלו (ובדרך כלל – רק אחרי שהוא מקבל את חבילת ההרחבה השנייה שלו). כך שהדעות על Civilization VI אולי חלוקות (בטח ביחס לשאלה "מה יותר טוב, Civilization VI או Civilization V?", שאפילו ערן "שיחקתי 5062 שעות ב- Civilization" אבירם לא הצליח לענות עליה), אבל כמעט כולם יגידו לכם שזה לא נגמר עד שזה נגמר, שהגברת השמנה עוד לא שרה, שכדורגל משחקים תשעים דקות ושעד שעוברות שנתיים-שלוש עם כמה עדכונים גדולים לתיקוני באגים ושתי חבילות הרחבה, הדעה שלהם נתונה לשינויים.
עכשיו אנחנו בנקודת האמצע. קצת פחות משנה וחצי לאחר יציאת המשחק, חבילת ההרחבה הראשונה של המשחק, Rise and Fall, שוחררה לעולם. ואחרי כמה עשרות שעות של משחק עם חבילת ההרחבה הזו, אני יכול לבשר לכם בוודאות מלאה שהיא לא משנה כל כך.
בשנים קודמות כל מיני אנשים (היי זיירמן) האשימו אותי שאני קצת מרמה בבחירת משחק השנה שלי, עם כל מיני דברים סבירים לחלוטין כמו "משחק מלפני 6 שנים" או "ממש לא המשחק שהכי אהבתי השנה". אבל הפעם באמת שאין לי ברירה. פשוט, אתם מבינים, היו יותר מדי משחקים טובים ב-2017. כפי שאמרתי בהנגאאוט סיכום השנה שלנו, אם הייתי צריך לדרג את כל המשחקים ששיחקתי השנה, המקום הראשון היה תיקו בין 4-5 משחקים. אני פשוט לא מסוגל להצביע על משחק אחד ולהגיד "זה!" (ספוילר: הייתי צריך לעשות את זה בכל זאת בשביל ההנגאאוט. בחרתי את Persona 5. אבל זה היה קשה!)
אז במקום זה אני ארמה שוב אדבר על תמות כלליות בתור תירוץ ועל הדרך זה גם ייתן לי הזדמנות להזכיר הרבה משחקים שונים בלי העדפה ברורה. המשך »
השנים עוברות, וכמות האנשים שממש כותבת פוסטים לגיימפאד הולכת ויורדת. למעשה, אילולא סיום יומן המשחק שלי ב- XCOM 2 בתחילת השנה, לא היו לי אף פוסטים בבלוג שהם לא סרטוני "בואו נשחק" או פרקים חדשים של הפודקאסט ב- 2017. אבל מסורת זו מסורת! והנה היא יוצאת לדרך: 3 דברים טובים ודבר אחד רע ב- 2017, כפי שאני ועופר רואים אותה.
Horizon: Zero Dawn
מי היה מאמין, אה?
כלומר, אוקיי, אני הייתי מאמין. קיוויתי ש- Horizon: Zero Dawn יהיה טוב כפי שהוא נראה בכל ההצגות המוקדמות. אבל לא ידעתי עד כמה. אחרי הכל, מדובר בחברה שעד עכשיו הפיקה בעיקר את סדרת Killzone האפרורית, ובעוד שציפיתי למשחק טוב עם עולם מסקרן, לא שיערתי שהיא תבנה משחק שיש בו, בנוסף לעיצוב העולם הנהדר, גם את אחת ממערכות הקרב הכי מוצלחות שראינו בשנים האחרונות ועלילה נהדרת. עלילה שמצליחה לחבר את כל האלמנטיים המשחקיים שלו, ומצליחה לעמוד במטלה הבלתי-אפשרית לכאורה של גם לספק הסבר סביר ללמה הם קיימים וגם להיות מעניינת וקצת מרגשת ברמה אישית.
לא כתבתי יותר מדי על Horizon פה בבלוג כי, ובכן, לא כתבתי כמעט על כלום פה בבלוג בשנה האחרונה. אבל עופר כתב עליו ביקורת, ואני קשקשתי עליו די הרבה בפודקאסט, ואין לי הרבה מילים להוסיף על זה. מכל הבחינות, מדובר במשחק נהדר, וכנראה התשובה הכי טובה שקיימת לשאלה ״למה לי לקנות פלייסטיישן 4?״. או יותר נכון, התשובה השנייה הכי טובה שקיימת לשאלה הזו, אחרי ״רגע רגע רגע, לא שיחקת The Last of Us אף פעם?!״. המשך »
