הגיע הזמן שתהיה פה ביקורת למשחק הכי “רציני” שנעשה לאייפון עד היום. למי שלא מכיר, Infinity Blade הוא Action RPG שפותח ע”י Chair, החברה שעשתה את Shadow Complex האהוב על חברי הבלוג. האמת שהסיבה שלא כתבתי עליו עד עכשיו היא שהוא נראה לי יקר מדי למשחק אייפון ($6 ב-App Store), אבל לא מזמן גיליתי במקרה שהייתה עליו 50% הנחה ליום אחד, אז אמרתי “נו טוב, נראה על מה כולם מדברים”. המסקנה: אני לא בטוח שהייתי קונה אותו ב-$6, אבל ממש לא בטוח שלא. וזו התקדמות רצינית.
דבר אחד שרואים מיד הוא שזה משחק יפה. הוא מבוסס על Unreal Engine, והגרפיקה בהחלט מדהימה ביחס למשחק אייפון. גם הסביבות מעוצבות יפה ומגוונות, וכנ”ל האויבים. החיסרון הוא שזה גורם למשחק להיות קצת איטי לפעמים, לפחות על ה-3GS הקשיש שלי. אה, וגם לוקח לו בערך חצי דקה לעלות, מה שיכול להיות ממש מבאס אם יש לכם רק דקה-שתיים לשחק בו.
עוד דבר שרואים, או ליתר דיוק שומעים, מיד, הוא המוזיקה. Infinity Blade חוטא חטא קרדינלי בכך שהוא לא מאפשר לכבות את מוזיקת הרקע. אפילו אין לו את הנימוס הבסיסי להשתיק את עצמו אם מתנגנת מוזיקה מהאייפוד באותו זמן. אז אם אתם לא רוצים שהלחנים האפיים-אך-משעממים יטחנו לכם באוזניים כל הזמן, תצטרכו להשתיק את הטלפון כולו ולקוות שתזכרו לבטל את זה כשתסיימו לשחק. אני אישית פספסתי לפחות שתי שיחות בגלל השטות הזו (וכן, אני יודע שאפשר להשתיק את הכל-חוץ-מהצלצול, אבל זה דורש יותר מאמץ, לוקח יותר זמן שבו המוזיקה צועקת לי באוזן, ומשתיק גם את האייפוד).
אה, כן, ויש גם משחק. העלילה היא לא באמת עלילה, יותר מסגרת כללית – יש איזה איש רע שהרג את אבא שלכם ואתם צריכים לנקום את מותו (של האבא, כלומר). האביר שלכם יסתער בכוחות עצמו על הטירה, יהרוג יצורים שונים ומשונים, יאסוף כל מיני אוצרות (בעיקר כסף) שמפוזרים שם, ובסוף יגיע אל האיש הרע, יילחם בו וימות. אל תדאגו, זה לא ספוילר, כי כאמור אין עלילה. ה-God King הוא אויב מאוד חזק ורוב הסיכויים שתמותו בקרב נגדו, וכשזה יקרה המשחק יחתוך 18-24 שנה קדימה, ותתחילו מחדש עם הבן של האביר ששיחקתם כרגע, שגם הוא כמובן רוצה לנקום את מות אביו (ובאופן לא מוסבר מצויד בכל הניסיון והציוד של האבא). כנראה שיצר ההישרדות לא חזק במיוחד במשפחה הזו, כי זה ממשיך ככה עד אינסוף.
הקרבות עצמם פשוטים יחסית מבחינת העיקרון. האויבים תוקפים אתכם, ואתם צריכים להגן. יש 3 דרכים להגן: מגן, התחמקות, או מכה חוסמת עם הנשק – בסדר עולה של קושי, אבל גם סדר עולה של אפקטיביות. מה הכוונה ב”אפקטיביות”? אם תצליחו לחסום כמה מכות ברצף, תקבלו חלון קצר שבו תוכלו לתקוף בעצמכם, ע”י swipes על המסך בסגנון Fruit Ninja, רק שכאן האויבים לא מתפוצצים ומשאירים לכם מיץ פרי על כל המסך.
זה הבסיס, ומעבר לזה יש מעט מאוד דברים נוספים (למשל קסמים שאפשר להטיל כל כמות כלשהי של זמן), וכמובן שזה הולך ונהיה יותר ויותר קשה. האויבים נהיים מהירים וחזקים, ועם התקפות יותר ויותר מגוונות שצריך לדעת מאיפה בדיוק הן מגיעות ואיך להתחמק מהן כמו שצריך. במקביל, כמובן, גם האביר שלכם הולך ומתחזק, גם מבחינת התכונות הבסיסיות וגם מבחינת חפצים שאפשר לקנות (או עם הרבה מזל, לקבל מאויבים/תיבות אוצר).
לוקח קצת זמן לקלוט את המכניקה של הקרבות, וכל מיני ניואנסים מוזרים כמו העובדה שמחלק מההתקפות אי אפשר להתחמק, או שיש התקפות שהופכות באמצע ל-slow motion מסיבה לא ברורה וצריך לתזמן אותן אחרת, אבל ברגע שמבינים את כל זה, הקרבות אינטואיטיביים וזורמים טוב. מהרגע הזה, יש לכם כמה שעות טובות של משחק מהנה ומאתגר עד שתקנו את הטבעת ששוברת לחלוטין את כל האיזון והופכת את רוב הקרבות לטריוויאליים למדי. מצד שני, השלב הזה כבר לא רחוק מהשלב שבו כבר נהיה ממש ממש קשה לשפר את הדמות שלכם (למשל, הנשק הבא שאני יכול לקנות כרגע עולה חצי מיליון מטבעות, כשמקרב/תיבה ממוצעים מקבלים בסביבות 3000-4000), אז כשאתם מגיעים לשם כנראה שכדאי להתחיל מאפס או לעבור ל-Arena.
מצב ה-Survivor של ה-Arena נותן לכם רצף של אויבים שאתם צריכים להרוג בלי אפשרות להתרפא בין הקרבות (או תוך כדי, כי אין קסמים). על כל אויב שתהרגו תקבלו כסף, שתוכלו להשתמש בו כדי לשדרג את הציוד שלכם. המחירים הרבה יותר נמוכים מאשר בקמפיין, אז אפשר ממש לשפר משמעותית בזמן קצר יחסית, שזה טוב כי בסיכוי טוב לא יהיה לכם זמן ארוך במיוחד. זה נהיה קשה מאוד מהר מאוד. החיסרון במצב הזה הוא שהוא די dumbed down – אין פיתוח דמות, אין קסמים, אין טעמים שונים של התקפות כמו במשחק הרגיל (אש, קרח וכו’).
חוץ מזה, יש ב-Arena גם מצב של מולטיפלייר, שעובד בעזרת ה-Game Center של האייפון. המולטיפלייר הוא לשני שחקנים, כשלסירוגין שחקן אחד משחק את האביר ואחד את המפלצת שהוא נלחם בה. לא ניסיתי אותו, כי אין לי חברים לשחק איתם ואני לא רוצה לשחק מול מישהו אקראי (מה גם שזה דורש שאשכרה יהיה מישהו אקראי שרוצה לשחק מולי), אבל הוא נראה מתוחכם ומעניין למדי, אז אם יש לכם חברים גיימרים עם אייפון זה יכול להיות מאוד מוצלח.
בסופו של דבר, חוץ מכמה דברים מציקים כמו האיזון הדפוק של הקסמים והמוזיקה המעצבנת, זה באמת כל מה שאפשר לבקש ממשחק על הטלפון שלכם. אני עוד לא יודע להגיד מה אורך החיים שלו, אבל בינתיים הוא החזיק אותי יפה מאוד במשך לא מעט שעות, אז אין תלונות גם כאן. בקיצור, אם אתם מסוג האנשים שמוכנים להוציא $6 על משחק לאייפון, אני מאוד ממליץ על המשחק הזה. אני רק מקווה שבאמת תאהבו אותו, כי אין לו דמו, אז אם תתאכזבו לא יהיה לכם מי להאשים חוץ ממני.
המקרה של “סינדיקט” בעייתי בדיוק באותה הצורה כמו המקרה של XCOM. העולם של “סינדיקט” הוא לא משהו מיוחד. הוא עולם סייברפאנקי סטנדרטי לגמרי. מכניקת המשחק היא זו שייחדה אותו. הפכו אותו למשחק פעולה בגוף ראשון, ולא יישאר לכם שום דבר ביד. XCOM לפחות מתיימר להציג עולם קצת שונה מזה של מרבית משחקי המחשב האחרים. “סינדיקט” יגרום לנו מיד למתוח השוואות ל- Deus Ex: Human Revolution… השוואה שיהיה לו קשה לנצח בה.
זה מעצבן כשחברות מורחות את קהל היעד שלהן בתירוצים. זה עצבן כשבליזארד עשו את זה (דרישת חיבור תמידי לאינטרנט? לא, אין לזה שום קשר לפיראטיות, כמובן. זה רק בשביל להעצים את החוויה), וזה מעצבן כש- Starbreeze ו- EA עושים את זה, ולא פשוט אומרים את האמת: זו שאלה של כסף. משחקי פעולה מגוף ראשון מרוויחים יותר. או לפחות, יותר קל לגרום להם להרוויח יותר, כי לכו תוציאו עכשיו משחקי אסטרטגיה על הקונסולות.
