אנשים אוהבים להכניס דברים לתבניות מוכרות. זה מאוד הגיוני – יותר נוח לחשוב על משהו בתור דבר שדומה לדבר אחר שכבר מכירים ויודעים איך הוא מתנהג. אני לא חושב שאי פעם יצא לי לראות את זה בצורה יותר בוטה מאשר עם Dishonored: שמעתי אנשים מתארים אותו כ”כמו Assassin’s Creed רק עם יותר בחירות מוסריות”, “כמו Deus Ex רק עם פחות דיאלוגים”, “כמו Thief רק עם יותר אקשן”, “כמו ביושוק רק עם יותר stealth”, וכמעט כל אחד ששומע על המשחק הזה רק מנסה להבין לאיזה משחק מוכר הוא הכי דומה.
לא מפתיע במיוחד ש- Dishonored דומה להרבה משחקים טובים ומוכרים. המעצבים שלו, הארווי סמית ורפאל קולנטוניו, שניהם ותיקים בתעשייה ועבדו בעבר, בין השאר, על System Shock, Deus Ex, BioShock ועוד, והוא בהחלט לוקח השראה מהרבה מקומות. חוץ מזה, במיוחד בתעשייה שבה יש נטייה לסווג משחקים בעיקר לפי מכניקה ויש מעט מאוד משחקים שתומכים בצורה טובה גם ב-stealth וגם באקשן, לא מפתיע שמיד מנסים להשוות את Dishonored לכל משחק אקשן/stealth גדול אחר שיצא אי פעם. אבל עצם העובדה שמשווים אותו לכל כך הרבה משחקים – שהם בסופו של דבר לא דומים במיוחד זה לזה – צריכה להבהיר שהוא לא עד כדי כך קרוב לאף אחד מהם. אין ספק שזה מזכיר הרבה דברים, אבל גם חוויית המשחק וגם האווירה הכללית הם מקוריים ומעניינים.
