אני אוהב טיזרים מגניבים למשחקים. אבל הטיזר ל- Project Icarus, המשחק החדש של Irrational Games (או שם הקוד שלו, בכל אופן), הוא לא מגניב.

ובכל זאת אני לא יכול להפסיק לבדוק אותו פעם בשעתיים/שלוש.

והוא מאיץ.

תעשיית משחקי הוידאו הכריזה מלחמה על משחקים משומשים.

זה התחיל עם Project Ten Dollar של EA, שכלל כל מיני משחקים (הראשונים מביניהם היו Dragon Age ו- Mass Effect 2) שכללו DLC שיצא ממש יחד עם המשחק, כשהרעיון הוא שמי שקונה את המשחק מקבל את ה-DLC בחינם, ואילו מי שקונה עותק משומש יצטרך לשלם $10. דרך פחות יפה לנסח את זה היא שמי שקונה עותק משומש יקבל רק חלק מהמשחק. כמה חודשים אחר כך, הם השיקו רשמית את Online Pass, שהוא בעצם שם רשמי יותר לאותו דבר. בצירוף מקרים חשוד, בדיוק למחרת צוטט אחד המייסדים של Blitz Games באומרו ש"משחקים יד-שניה הם בעיה יותר חמורה מפיראטיות".

כעבור שבוע הסתבר ש-EA לא לבד, כש-Ubisoft ו-THQ הצטרפו גם הן למאבק. מאז עברו 3 חודשים יחסית שקטים, עד שביום שישי גם Activision הצטרפה למערכה. אני חושב שאפשר להכריז על זה באופן רשמי: חברים, אנחנו במלחמה – ואנחנו מפסידים.

משחקי וידאו נוטים להיות מאוד יקרים, ויד-שניה היא דרך נוחה, חוקית ומוסרית להשיג אותם במחיר סביר. אין כאן שום דילמה מוסרית, משפטית, או אידאולוגית: ברגע שקניתם מוצר כלשהו, הוא שלכם וזכותכם לעשות איתו מה שאתם רוצים, כולל למכור אותו.

המלחמה פה היא לא נגד פיראטים, האקרים, גנבים או שום סוג של פורעי חוק. המלחמה היא נגדנו. מה שחברות המשחקים מנסות לעשות הוא להרוויח על חשבוננו, ובניגוד להרבה דברים מעצבנים אחרים שהן עושות (DRM למשל), הפעם זה לא לגיטימי, לדעתי.

איך נלחמים חזרה? קונים משחקים משומשים בכל זאת. בדרך כלל ההפרש במחיר הוא יותר מ-$10. לחלופין, בחלק מהמקרים אפשר להסתדר מצוין בלי התוכן הנוסף, ואז תקבלו 90% מהמשחק בחצי מהמחיר, עסקה משתלמת לחלוטין לדעתי. פוסט של דורון מלפני שנתיים מסביר איך לקנות משחקים בזול מ-eBay, ויש גם חנויות בארץ שעושות trade-in למשחקים, למשל גאמא גיים בתל אביב.

נכון, תהיה לזה מעט השפעה ביחס לשוק העולמי, אבל בתקווה גם גיימרים בחו"ל יצטרפו למאבק (בארה"ב, למשל, שוק המשחקים המשומשים הרבה יותר מפותח) וביחד ננצח.

[התמונה באדיבות יואב לרמן, ברישיון CC-BY-NC-SA]

די, די, די. הם לא יכולים לעשות לי את זה. אני מאוד רציתי משחק חדש בסדרה של Duke Nukem, אבל אי אפשר עם זה כבר. 3D Realms אמרו שהם מפסיקים את הפיתוח של המשחק, הלב שלי קצת נשבר… וזהו. נגמר. הסאגה המקוללת הזאת הגיעה אל סופה.

…אבל אולי לא. לאחר ש- Take Two ו- 3D Realms יישרו את ההדורים ביניהם, כל מיני אתרים קפצו מיד לדווח שיש תקווה ל- Duke Nukem Forever. אני משכתי בכתף שלי בזלזול. לא היה אכפת לי אם 3D Realms ו- Take Two היו הופכים לחברים טובים כל כך עד שמנכ”ל Take Two היה עושה לג’ורג’ ברוסארד מ- 3D Realms צמות – סירבתי להאמין לכל שמועה בנושא המשך קיומו של המשחק עד שאני מקבל מידע קונקרטי בנוגע לכך שיש צוות פיתוח, במקום כלשהו בעולם, שעובד על המשחק הזה.

ואז התחילו להגיע שמועות חדשות. שמועות שהן קצת מעבר ל”דיוק עדיין בחיים”. Kotaku טוענים שהחבר’ה מ- Gearbox קיבלו לידיהם את הפיתוח של Duke Nukem Forever.

אז נכון, זו עדיין שמועה. ואני עדיין נשאר סקפטי בנוגע לעתידו של המשחק הזה – אפילו אם Gearbox קיבלו לידיהם את כל קוד המקור של המשחק, כמה בקלות הם יוכלו להמשיך מהנקודה שבה 3D Realms הפסיקו את הפיתוח? אבל העובדה שנשיא Gearbox אמר ל- Kotaku שהוא יוכל להבהיר את מצבו של Duke Nukem רק יותר מאוחר השנה גורמת לי לחשוב שבכל זאת קורה שם משהו. אולי זה לא אותו Duke Nukem Forever ש- 3D Realms עבדו עליו במשך 12 שנה, אבל זה עדיין יכול להיות מאוד, מאוד מעניין.

זה כבר ישן, אבל למזלי, עדיין אקטואלי. אז אני הולך לכתוב על זה בכל זאת: Vgames, בשילוב עם עיריית הוד השרון, הכריזו על אירוע “משחקים בהוד השרון”. ב- 25/8, גיימרים מכל הסוגים הולכים להשתלט על מתחם עתידים בהוד השרון (החל מהשעה 14:00). הכל צפוי לתקתק בהתאם לנוסחה המוכרת של אירועי גיימינג בארץ: יהיו טורנירים, יהיו פרסים (כולל טיסה לאליפות העולם), יהיו עמדות עם משחקים שפתוחות לקהל הרחב… בקיצור, יהיה שמח. ובניגוד לפעמים הקודמות, זה יהיה בחינם. ונראה שבניגוד לשנים קודמות, יהיה לאנשים שלא משתתפים בטורנירים קצת יותר מה לעשות באירוע, אז בכלל יהיה שם קצת יותר שמח. אני מקווה.

לפרטים נוספים, אתם יכולים לפנות לאתר הרשמי של האירוע, או לקבוצת הפייסבוק שלו.

הבעיה היחידה שלי עם זה היא שבין אם אתם מתעניינים באירוע ובין אם לא, עצם קיומו גורם לכמויות לא-כיפיות של תוכן שיווקי שמתפרסם ב- Vgames. אני מבין את ההשקעה המטורפת שלהם באירוע, ומאוד מעריך את העובדה שהאירוע הזה יהיה בחינם לקהל הרחב, אבל סדרת הכתבות שצפויה לעלות לאתר לכבוד נותני החסות באירוע עדיין מציקה לי.

כך או כך, אני אעשה את מיטב המאמצים להיות שם.

תאמינו או לא, אבל הרגע הזה הגיע – החלטנו שגם לנו מגיע לפתוח פודקאסט! לצורך העניין התכנסנו אני, עופר, עידן דקל ודני מור בדירה נטושה איפשהו ברחבי האינטרנט, והתחלנו לדבר. ועוד הקלטנו את זה תוך כדי. זה מה שיצא לנו:

[audio:https://www.gamepad.co.il/Gamepod/Gamepod001-9.8.2010.mp3|titles=Episode 1: Welcome to Gamepod!]

להורדה

00:00 זה הפרק הראשון שלנו! אנחנו מאוד מתרגשים.
01:50 כולם מדברים על Starcraft 2. אבל אנחנו לא.
09:30 דני משחק ב- Dragon Age: Origins – Awakening (וואו, איזה שם מסורבל)
11:40 עופר ניסה את ה- Trial של "לימבו". היה שחור.
15:50 עופר שיחק גם ב- Tales of Monkey Island. ככה זה כשהוא בחופש. אנחנו תוהים אם בכלל עדיין צריך קווסטים בעולם.
22:30 דקל שיחק ב- Bionic Commando ו- Bionic Commando: Rearmed. כן, אנחנו יודעים, אנחנו חזקים בקטע הזה של משחקים חדשים.
26:40 דקל משחק גם ב- Team Fortress 2. כל הזמן.
30:00 הוכרז משחק ההמשך ל- Arkham Asylum. אנחנו מאוד מתרגשים.
32:30 באמת, כבר עברו 32 דקות ולא דיברנו על Left 4 Dead 2. אנחנו מדברים על המוטציה החדשה שיצאה השבוע, על המוטציות של Left 4 Dead 2 באופן כללי, ועל כך שאנחנו מזמינים את גולשי הבלוג להתחרות נגדנו במשחק. חוץ מזה – פסל של טנק!
41:00 יש שמועות על כך ש- EA מנסים להחיות את "Syndicate". אנחנו מביעים פסימיות, ואכזבה כללית מהעולם הקפיטליסטי שאנחנו חיים בו.
48:00 עוד EA. הם הכריזו על Create, חיקוי גס של Little Big Planet, והתאמצו מאוד להציג את הרעיון הטוב הזה בצורה ממש רעה.
50:10 דני שיחק גם ב- Transformers: War for Cybertron. אבל הוא לא קורא לו ככה.
53:40 אנחנו אוהבים את PopCap. אבל לפעמים הם מאכזבים אותנו.
56:50 והם גם הוציאו את מייקל ג'קסון מ- Plants vs. Zombies.
58:40 סיימנו! עכשיו המקום שלכם להגיד לנו מה עשינו לא בסדר. או כן בסדר. איך שבא לכם.

לא הכנסתי את זה להקלטה עצמה כי אני לא מבריק במיוחד, אבל המון תודה ליוגב סיטון (מהפאנבויז ז"ל) על התמיכה הטכנית בהקלטת הפודקאסט. חוץ מזה, אני באמת מתכוון למה שאנחנו אומרים בסוף הפודקאסט: תגידו לנו מה אנחנו עושים לא בסדר. או אפילו מה אנחנו כן עושים בסדר. כל הסיפור הזה מאוד חדש בשבילנו, והוא עדיין סובל מכל מיני חבלי לידה (טכניים ותוכניים כאחד). אז כאמור, אם יש לכם מה להגיד – תגידו. אנחנו ממש נשמח לשמוע.

כפי שבוודאי שמתם לב, חברי “גיימפאד” אוהבים את Left 4 Dead 2. למעשה, אנחנו עד כדי כך אוהבים את Left 4 Dead 2, שמדי פעם אנחנו מתכנסים למשך שעות במשרד כלשהו ברמת גן כדי לשחק בו ללא הפסקה. אבל כמובן, זה לא אומר שאנחנו טובים בו במיוחד.

עכשיו זו ההזדמנות שלכם ללמד אותנו דבר אחד או שניים. ארבעה מתוך חמישה חברי “גיימפאד” (אני, עידן דקל, עופר שוורץ ודני מור) מזמינים את שחקני ה- Left 4 Dead 2 מביניכם לשחק נגדנו במשחק ביום שישי, ה- 20/8, בשעה 16:00. סגנון המשחק יהיה Versus (או Versus Realism, אם יהיה לזה מספיק ביקוש). הקמפיין ייקבע באופן אקראי. כל מה שנשאר לכם לעשות זה רק להגיב כאן אם אתם מעוניינים להתחרות בנו (רצוי עם שם המשתמש שלכם ב- Steam), ואז להתחבר ל- Steam ביום ובשעה המיועדים לכך, וללכת אתנו מכות.

בהתאם לכמות הביקוש נחליט בדיוק איך נקבע איזה מהשחקנים ישתתפו במשחק הנ”ל. ואם נראה שיש ממש הרבה ביקוש לאירוע כזה, ננסה לארגן עוד אירועים נוספים כאלה בעתיד. אז אם אתם מעונינים, ואין לכם תוכניות מיוחדות לאחה”צ של יום שישי הבא, תודיעו לנו.

על Red Dead Redemption, הדור הבא (או הקודם, בעצם) של סדרת משחקי GTA של Rockstar, כתבו כבר ביקורות רבות ומגוונות, רובן אוהדות מאוד. מאחר וזו לא מטרת הפוסט הזה, אתמצת את התחושות הביקורתיות שלי כלפי המשחק בקצרה; הגרפיקה נחמדה אבל די מונוטונית, הסיפור פשטני אבל עובד, הדמויות קלישאתיות אבל מתאימות, והמכניקה מוכרת ומוצלחת.

התמונה היא פשוטה. המשחק הוא עוד Sandbox עם עלילה חצי-לינארית, המתרחש בסוף עידן המערב הפרוע, כשהקאובויים של פעם מתחילים להיות זקנים ממורמרים המדברים על "הימים הטובים" בהם לא היו עגלות בלי סוס ואקדחים שיורים 500 כדורים בדקה. למעשה, המשחק מהווה הצצה נדירה ללידתה של האשמה הפולנית, שמסתבר שבכלל מקורה במחוז פיקטיבי בארה"ב.

הדמות שאותה מגלם השחקן, ג'ון מרסטון, היא זו של פושע לשעבר שפרש מחיי הרציחות והשוד על מנת להקים חווה ומשפחה עם אישתו המעצבנת והילד ה"מיוחד". כמובן שחיי השלווה נקטעים כשמשפחתו נחטפת על ידי הממשלה, וזו משלחת אותו להרוג את שותפיו הותיקים לפשע. עד כאן הרקע.

הדבר הכי מהותי במשחק הוא האווירה – המרחבים הענקיים בהם ניתן להסתובב עשירים בצמחייה, בחיות ובעוברים ושבים, כשאלו באים באינטרקציה מבדרת כזו או אחרת אחד עם השני. למרות שאפשר לדלג על רוב המסעות לאורך המדינה, מהר מאוד הבנתי שזה שווה את הטרחה, בגלל כל החוויות הקומיות שנצברות כתוצאה מזה.

בשביל להמחיש, אני אחלוק את אחד מסיפורי המסע המרתקים שלי.

כהרגלי, אני קאובוי אמיץ על סוס, שמטייל לו במרחבי ארה"ב הדמיונית. אך לפתע, צעקות! אי שם במרחקים, אדם זועק לעזרה. אני כמובן שועט לעזרתו, והוא מסביר לי שאשתו נחטפה על ידי פושעים. אנחנו רוכבים ביחד למקום בו הם מחזיקים אותה, ואני במהרה הורג את כל המקסיקנים הרעים ומשחרר את אישתו מחבל התלייה. לאחר המעשה, הוא בא להודות לי ולתת תשלום סמלי. "תודה רבה", הוא אומר, "הצלת את אשתי! אני כל כך מודה לך."

בזמן שהוא מעניק לי סופרלטיבים מדויקים, אני מסתכל מאחוריו. אשתו, שבינתיים קמה על רגליה, הספיקה לקבל ביקור מזאבים, שהחלו לקרוע אותה לגזרים בזמן שהיא צורחת והוא ממשיך להודות לי על מעשה ההצלה ההירואי. "אה, אולי… תעזור לאשתך?" אני אומר לעצמי. "תודה! תודה שהצלת אותה!" הוא עונה.

"אין בעד מה.", עניתי לבסוף ביאוש, ועליתי בחזרה על סוסי בזמן שהזאבים התחילו לאכול גם אותו. וכך, רכבתי לי אל השקיעה, מרוצה על כך שעשיתי עוד מעשה טוב למען האנושות.

סיפורים כאלו יש הרבה, החל מגניבת סוס שנכשלה והובילה את הגנב והסוס הגנוב מעבר לצוק, וכלה בקטיף פרחים לילי שנגמר במכות נמרצות על ידי דוב הגריזלי המקומי. בעוד שאני מניח שלא לזה התכוונו ב-Rockstar כשיצרו את המשחק, אין ספק שאני מרוצה.

לפני כחודשיים, מישהו מהעבודה התחיל לדבר איתי על משחקי מחשב (זה קורה לפעמים, במפתיע), ותהה איך זה שמשחקים ש”מאוד מזכירים את החיים”, ומצפים מהשחקן לעשות פעולות די משעממות שחוזרות על עצמן פעמים רבות, הם כל כך ממכרים. הוא דיבר, באופן כללי, על The Sims מצד אחד, ומשחקי תפקידים המוניים מהצד השני. אחרי הכל, אף אחד מאתנו לא מתמכר לפעולות יומיומיות ומחזוריות אחרות, כמו להוריד את הכלב, או לעשות כביסה.

ההשערה שלי, שנאמרה בצורה אינטואיטיבית לחלוטין ובלי שקראתי שום מחקר בנושא בשביל שיהיה לי משהו לתמוך בה, היא שמשחקים מסוגלים לתת גם על פעולות סיזיפיות חיזוקים חיוביים, והם מסוגלים לתת אותו באופן מיידי לאחר ביצוע הפעולה. כלומר, בחיים האמיתיים – סביר להניח שאם אני אשקיע בעבודה המשכורת שלי תעלה, ואולי אני אפילו אקודם, אבל אני אראה את ההשפעה הזאת רק בעוד מספר חודשים, כשקשר הסיבה והתוצאה בין המאורעות כבר יהיה חלש יותר עבורי. לעומת זאת, כשאני משחק ב- The Sims, אני יכול לדעת בכל רגע בדיוק מה אני צריך לעשות בשביל לזכות לקידום, וכשאני עונה על התנאים האלה – הקידום הוא בדרך כלל מיידי. אם רוצים ממש להסחף – זה גם מתייחס ליחסים בין-אישיים. ברור לי שלתת הרבה תשומת לב לאשתי זה מתכון למערכת יחסים בריאה ואוהבת, אבל לא בכל פעם שאני מדבר איתה מופיע לנו פלוס ירוק קטן מעל הראש שמעדכן אותי מה הערך המספרי שמייצג את טיב מערכת היחסים שלנו כרגע.

זה הזכיר לי את ההרצאה של Jesse Schell, מכנס DICE שהתרחש רק לפני מספר חודשים (ניתן לצפות בהרצאה דרך האתר של TED, אפילו שהיא לא שלהם). בהרצאה, שנקראת When games invade real life, ג’ס דיבר על כמה נושאים תחת קורת הגג של הקשר בין משחקים לחיים האמיתיים. אבל לקראת הסוף, הוא דיבר על מערכות כמו מערכת ה- Achievements של ה- Xbox, או העובדה שאנחנו רואים את הניקוד של החברים שלנו במשחקים בפייסבוק, והסביר שככל הטכנולוגיה הולכת ונהיית יותר ויותר זולה, אנחנו הולכים לראות את הקונספטים האלה מגיעים לכל תחום ותחום בחיים שלנו.

ואז הוא התחיל לדבר על איך יראו החיים שלנו בעתיד. על איך נקבל, כמעט על כל פעולה שאנחנו עושים – ניקוד. ועל איך נוכל להשתמש בניקוד הזה בשביל לקבל הטבות ממי שמביא לנו את הניקוד הזה, או רק בשביל להתחרות עם חברים שלנו. ממש בתחילת סדרת הדוגמאות שלו, הוא נתן דוגמה לכך שיצרנית מברשת השיניים שלכם תתן לכם ניקוד על כל דקה שאתם מצחצחים שיניים ביום – ואם תצחצחו שיניים לפי כמות הזמן המומלצת – תקבלו בונוס. ואם תצחצחו שיניים פעמיים ביום במשך שבוע לפי כמויות הזמן המומלצות – תקבלו עוד בונוס. האינטרס שהוא תאר הוא עדיין מסחרי – ליצרניות משחות השיניים יש אינטרס שתצחצחו שיניים כדי שתקנו את משחות השיניים שלהם. אבל אף אחד לא יכחיש שהתוצאה של האקט המסחרי הזה היא מצוינת – מעבר לשיפור בריאות הפה האישית שלי, זה גם כנראה ישפר את ריח הפה של הרבה מהאנשים שמסתובבים סביבי. אני לא יודע אם קולגייט הולכים ומפתחים מערכת כזו בעקבות ההרצאה של ג’ס, אבל אם כן – אני תומך בהם לחלוטין.

אבל זה לא משנה, חשבתי לעצמי. העתיד שהוא מתאר מאוד רחוק מאתנו. ג’ס אומר שאחת הסיבות לכך שהעתיד יראה בצורה הזאת היא שהטכנולוגיה הולכת ונהיית כל כך זולה, עד שבעתיד – אפשר יהיה לשים שבב מחשב, מצלמה ומסך קטן על כל פחית קולה. זה לא שאני חושב שהיום הזה לא יגיע, בעתיד, אבל הוא עדיין נראה לי רחוק מדי. הטכנולוגיה הולכת ונהיית זולה מרגע לרגע, אבל לא בצורה כל כך קיצונית, נכון?

נקפוץ קדימה. כמה שבועות אחרי השיחה הזאת, קיבלתי את Pokemon SoulSilver ל- Nintendo DS. מדובר במשחק מצוין, תודה ששאלתם (הביקורת שלי עליו תתפרסם ב”וואלה!” בקרוב), ואין לי שום בעיה שתרדו עלי על זה שעברתי את גיל 8 ואני עדיין משחק בפוקימון, אבל זו לא הפואנטה של הפוסט. כאן אני רוצה לדבר על ה- Pokewalker.

ה- Pokewalker הוא מכשיר קטן שנראה כמו טמגוצ’י, שמצויד במקלט אינפרה-אדום קטן. מה שהוא מאפשר לכם לעשות זה לטעון לתוכו את אחד הפוקימונים שלכם מהמשחק, ואז “לקחת אותו לטיול” ולשחק איתו בכל מיני משחקים. במהלך הטיול הזה הוא יוכל להרוויח נקודות ניסיון, ובמהלך המשחקים שתשחקו איתו הוא יוכל לעזור לכם לתפוס פוקימונים חדשים או למצוא חפצים שתוכלו להחזיר מאוחר יותר לתוך המשחק שלכם על ה- Nintendo DS. אבל מה שמניע את כל הסיפור הזה זה צעדים. ה- Pokewalker מצויד במד צעדים, וככל שאתם הולכים יותר, כך הפוקימון שלכם מרוויח יותר נקודות ניסיון, ולכם יש יותר נקודות שאתם יכולים לנצל בשביל לשחק במשחקים (כל משחק עולה כמות מסויימת של נקודות). בנוסף לזה – ככל שאתם הולכים יותר צעדים ביום מסוים, כך תמצאו פוקימונים וחפצים יקרים יותר במשחקים שעל ה- Pokewalker. למעשה, בשביל להשיג את החפצים היקרים ביותר, תצטרכו ללכת לפחות 5000 צעדים ביום (ובמקרים מסוימים – אפילו 10,000 צעדים ביום).

הקטע המעניין הוא שהמכשיר הזה לא מייקר את מחיר המשחק. למרות שהוא כלול עם כל עותק של Pokemon HeartGold ו- SoulSilver שנמכר, המחיר שלו הוא מחיר של משחק Nintendo DS סטנדרטי לחלוטין.

אפשר לפתוח כאן דיון אחר לחלוטין על השיווק החכם של נינטנדו (אקטיוויז’ן בטח היו מתמחרים את המשחקים האלה ב- 20$ יותר, ומפיצים לחנויות Pokewalkes עם סכמת צבעים אלטרנטיבית ב- 15$ כ”א), אבל מה שמעניין זה כמה מהר קיבלתי הדגמה לרעיון של ג’ס מההרצאה המדוברת, ויותר מכך – כמה מהר קיבלתי דוגמה למישהו שעושה את מה שהוא מתאר בצורה טובה.

כי בואו נחשוב על זה מנקודת המבט של שני הצדדים. האינטרס של נינטנדו ברור: אתה משחק יותר זמן במשחק שלהם, ואתה מסתובב איתו יותר זמן ברחוב, מה שתורם גם לפרסום שלו בקרב אנשים אחרים. ובכלל, נראה שהמטרה של כל המשחקים בסדרת פוקימון היא לדאוג שתשקיע בהם מחשבה במשך אחוז גדול ככל האפשר משעות היממה – מהסיבה הזאת הם הוסיפו שעון פנימי לקלטת של Pokemon Silver לפני עשור, הרבה לפני שהמכשירים שלהם היו יכולים לזכור מה השעה.

ומהצד של השחקנים? לא נותנים להם המון – את כל החפצים והפוקימונים שהם יכולים להשיג מה- Pokewalker הם יכולים להשיג גם במשחק ה”רגיל”. מה שנותנים להם זה בסך הכל קיצור דרך. אבל בעוד שמשחקי פייסבוק (Farmville, למשל) דורשים מהשחקן לשלם כסף על קיצור דרך כזה, מה שה- Pokewalker דורש מהשחקן זה ללכת – פעילות גופנית שמאוד קשה להפוך ללא-בריאה.

אז התחלתי לשחק ב- Pokemon SoulSilver, ולפני ששמתי לב, קיבלתי הדגמה של התיאוריה הלא-מתוחכמת שלי ושל ההרצאה של Jesse Schell באופן אישי. פתאום התחלתי לקבל חיזוק חיובי קטן בכל פעם שאני מרים את התחת שלי ויוצא להליכה קצרה. כל הליכה קצת מיותרת (קפיצה לירקן כדי להביא עגבניות, להוריד את הזבל, ללכת הרבה רק כי לא מצאתי חניה קרובה למשרד) פתאום זכתה לבונוס קטנטן – משהו שהמתיק את הגלולה. שהפך את ההליכה הזאת למועילה במשהו. אחרי זמן קצר, מצאתי את עצמי אפילו מעדיף לעלות במדרגות ולא במעלית. מעלית לא נחשבת כצעדים ב- Pokewalker.

בארה”ב, במקום שבו המשחקים האלה קצת יותר נפוצים (וגם בקרב שכבות גיל קצת יותר מגוונות), יש אפילו יותר השפעות חיוביות להליכה עם ה- Pokewalker. מדובר בדרך מעניינת לפגוש אנשים חדשים. בארץ אני מפחד לחטוף מכות בכל פעם שאני מוציא אותו מהכיס, אז זה פחות נפוץ – ובכל זאת, יותר מפעם אחת, הוא סיפק לי נושאים מאוד מעניינים לשיחה.

והנה הדוגמה שג’ס כיוון עליה בסוף ההרצאה שלו. זה מה שקורה כשמעצב משחקים מוצלח מחליט לחבר בין משחקים לבין העולם האמיתי. נכון, הכל בכל זאת נובע מאינטרס מסחרי של נינטנדו, אבל הם עדיין עוזרים לי להוסיף חיזוק חיובי לפעולה שמועילה לי. הם יכולים לעשות את זה כי הטכנולוגיה שנדרשת לכך היא מספיק זולה, עד שהם יכולים להרשות לעצמם לזרוק מכשיר עם מעבד, מסך ברזולוציה נמוכה, מקלט/משדר אינפרה אדום ומד-צעדים על כל קלטת משחק שהם מוכרים.

אני מניח שבעיני ג’ס, דוגמת ה- Pokewalker היתה נחשבת כדוגמה טובה. אבל בנוסף לדוגמת מברשת השיניים, הוא נתן עוד הרבה מאוד דוגמאות לאיך עלולים להראות החיים העתידיים שלנו. ובמרבית הדוגמאות שהוא נתן, הכוח המניע מאחורי כל זה היה פרסום. בעולם של ג’ס, אנחנו מקבלים ניקוד על צפייה בפרסומות. אנחנו מקבלים נקודות על חשיפת החברים שלנו לפרסומות. בשלב מסוים, הוא אפילו מתאר על מכשירים שיכולים להשפיע על החלומות שלנו, ועל קבלת נקודות בתמורה לכך שנסכים לשלב בחלומות שלנו מותגים כלשהם. והחלק הזה של ההרצאה היה די מזעזע – כי הפסיכולוגיה האנושית שלנו עלולה לגרום לכך שהחזון הזה שג’ס הציע יכול לעבוד.

אני מאוד שמח על כך שנינטנדו נתנו לי דוגמה מוצלחת לאיך כל המערכת הזאת יכולה לעבוד, אבל אני קצת חושש מהכיוונים שאליהם זה יכול להתפתח בעתיד. עוד כשהתלהבתי מה- Pokewalker בהתחלה תהיתי איך המכשיר הזה היה נראה בידיה של חברה קצת יותר צינית ומרושעת. אחרי האזנה חוזרת להרצאה של ג’ס, הקונספט מזעזע אותי. נקווה שזה לא יגיע לשם.