כמאמר הפתגם, “משנכנס אדר מרבין בכנסים”, או משהו דומה. שני הסופ”שים האחרונים אירחו את GDC ו-PAX East בהתאמה, וכל זה התחיל בערך כמה דקות לפני שהקלטנו את פרק 112 של הגיימפוד. אז במקום לחכות עוד שבועיים ואז שנספיק לדבר רק על דבר אחד או שניים כי חפרנו חצי שעה על Dying Light (ספוילר!), ריכזתי לכם כאן את כל החדשות המעניינות. עכשיו כשלא יישאר לנו זמן בפודקאסט ונצטרך לקצר ממש בחדשות, לפחות נוכל להעמיד פנים שזה היה מתוכנן. המשך »
זוכרים את Sunless Sea, המשחק הזה שערן מאוד אהב חוץ מהקטע הזה שלמה לעזאזל הוא Roguelike? אז גם שחר לנגבהיים שיחק בו, ואחרי שזה קרה, הוא עשה את הדבר הזה ששחר לנגבהיים עושה לפעמים – שלח לנו ביקורת אורחת.
אתמול בערב לקחתי תריסר ארונות קבורה לסיור נופים. אתמול בערב תמכתי במושבת חזירי ים ימי-ביניימים במאבקם כנגד עכברושים מודרניים. אתמול בערב שייטתי דרך שלדן של מפלצות ים ענקיות ולא מזוהות, כססתי ציפורניים כשבחנתי בקפידה את המפה, מנסה לתכנן נתיב מאי-לאי כדי להספיק לחזור לנמל לפני שייגמר לי הדלק, ואתמול בלילה, כמו בכל לילה השבוע, לא הפסקתי לשחק ב- Sunless Sea עד שספינתי עגנה בנמל הבטוח של לונדון, מתודלקת, מתוקנת ומוכנה למסע נוסף היום בערב.
מזמן לא נסחפתי על ידי משחק כמו ש- Sunless Sea סוחף אותי. מזמן לא ביליתי שעות במהלך היום, מתכנן מה אעשה בערב, כשיתפנה לי זמן לשחק ואצא שוב לחקור את הים התחתון של לונדון השקועה. ואני מופתע, כי לאחר שהבנתי מה המוקד של המשחק, ציפיתי להשתעמם מהמשחק הזה, לא לאחת מהחוויות המשחק המהנות ביותר שהיו לי בשנים האחרונות. הביקורת הזו, כמו הביקורות המוקדמות שקראתי בחודשים האחרונים, היתה גורמת לי לפני שבוע להאמין ש- Sunless Sea לא בשבילי, כי המשחק עושה נכון את כל הדברים שחשבתי שפחות מעניינים אותי, ונכשל דווקא בדברים שחשבתי שהכרחיים להנאה שלי.
כך חשבתי לפני שבוע, כשהתחלתי לשחק. טעיתי. אני מקווה שאתם לא תחזרו על הטעות שלי. המשך »
שמעתם על Evolve? נו, בטח ששמעתם. משחק מולטיפלייר א-סימטרי, מהמפתחים של Left 4 Dead, יצא לפני כמה ימים, זוכה לביקורות טובות… אה, ומחלטר בתור אויב האנושות התורן לפברואר 2015.
החיים הם עסק משונה. רגע אחד אתם מנמנמים בשיעור צילום באקדמיה היוקרתית לאמנויות בה אתם לומדים, ורגע אחד לאחר מכן אתם מוצאים את עצמכם צופים בסופת טורנדו מטורפת שמאיימת להשמיד את כל מה שעומד בדרכה. ואה, אז אתם מתעוררים ומגלים שאתם יכולים לשלוט בזמן. בהחלט עסק משונה, וכזה גם Life is Strange, משחק ההרפתקאות (או אם נרצה לקרוא לילד בשמו – הקווסט) החדש של Square Enix: משחק משונה. אבל בקטע הכי טוב שאפשר.
אם אתם קצרים בזמן ועדיין לא זכיתם ביכולת להחזיר אותו לאחור, הנה סיכום קצר של כל מה שאתם צריכים לדעת על המשחק הזה: זה קווסט במיטב המסורת של Telltale, עם דגש על בחירות מוסריות ולא על פאזלים, רק שבניגוד למשחקים של Telltale יש לו ערכי הפקה הרבה יותר מוצלחים, שגורמים לו להרגיש כמו משחק הרבה יותר מודרני מ-Walking Dead או Wolf Among Us. העלילה היא שילוב של דרמת תיכון (טוב נו, דרמת אוניברסיטה) עם אלמנטים על טבעיים. אם אתם בקטע של דוסון קריק ובוורלי הילס ומתבאסים שאין יותר מדי משחקים שמבוססים עליהם – אתם הולכים לאהוב את זה. ואה, כן – זה משחק אפיזודיאלי. הפרק הראשון ששוחרר ייגמר לכם תוך שעתיים במקרה הטוב וחבל – שקופית ה"המשך יבוא" מגיעה בדיוק כשהעניינים מתחילים להתחמם.
מצאתם מספיק זמן ואתם רוצים לקרוא עוד? ההמשך מחכה לכם אחרי הקיפול, ואתם יכולים גם לקפוץ ולראות את ה-Let's Play שהקלטנו עליו בשבוע שעבר.
וכך, כמו הרבה דברים טובים (וגם כמו תיכונים אמריקאיים), סדרת הפוסטים שלי על Dragon Age: Inquisition מסתיימת בנשף גדול.
מאז ומתמיד העדפתי מדע בדיוני על פנטזיה. יש לזה כמה סיבות, אבל אחת המרכזיות שבהן היא הגיוון. פנטזיה היא ז’אנר שבנוי באופן כמעט מוחלט על tropes ועל דברים שראינו כבר מיליון פעמים. נופים ניו-זילנדיים לרוב, נשקים של ימי הביניים, אלפים, גמדים, דת אחת מרכזית שאיכשהו היא היחידה בעולם, קוסמים, מצודות, חורבות עתיקות שמכילות טכנולוגיה מתקדמת משום מה, אל-מתים, דרקונים, הקרב האולטימטיבי בין כוחות הטוב לכוחות האופל. זה כמו – דוגמה היפוטית לחלוטין – לנסות ליצור עולם מעניין ונופים יפים תוך שימוש בפלטת צבעים שכולה אפור וחום.
במד”ב, לעומת זאת, לרוב ברור לכולם שנקודת המוצא היא חברה אנושית בעתיד הקרוב/רחוק על כדור הארץ או איפשהו בגלקסיה שלנו, ולכן אפשר לא להקדיש זמן לאספקט הזה בכלל ולספר סיפורים מגוונים תוך התמקדות בדבר-שניים-שלושה שהם כן מקוריים ומעניינים. מבנה חברתי מוזר, טכנולוגיה מעניינת, כוכב לכת עם מאפיינים ייחודיים וכו’. משחקי מחשב, לצערי הרב, לא מאוד חזקים במד”ב. בעשור האחרון Mass Effect הוא כנראה המתמודד הרציני היחיד בזירה, אבל גם הוא – חוץ מכמה איזורים ספציפיים, בעיקר ה-Geth וכל סיפור ה-Genophage – הרבה יותר קרוב סגנונית לפנטזיה. ולשאר המשחקים אין אפילו את זה, רק הרבה חלליות וחייזרים ורובי לייזר גנריים.
אז נשארנו עם הרבה פנטזיה. ובתחום הזה ה-משחק הכי גדול ו-AAA ומדובר הוא, ובכן, Skyrim למעשה; אבל במקום השני בלי ספק יושב Dragon Age. ואם תסתכלו שוב לרגע על רשימת ה-tropes בפסקה הקודמת, תוכלו לראות ש-Dragon Age: Inquisition דואג לסמן וי גדול ושמן על כל אחד ואחד מהם. הנבל הראשי במשחק הוא אפילו הכלאה חסרת-בושה של וולדמורט וסאורון. ובכל זאת, הוא היה משחק השנה שלי. אז מה הסוד? ובכן, נחתוך ישר לעיקר: הסוד הוא להתמקד בצורה מאוד חזקה במה שכן שונה. המשך »
בשנים האחרונות נדמה שמשחקי ה-AAA הגדולים מתחלקים לשני סוגים: כאלה שיש בהם סוג מסוים של sandbox, ו-FPS-ים עם אלמנט מולטיפלייר מרכזי. בין GTA, Assassin’s Creed, Burnout Paradise, Arkham City, Skyrim, DayZ, Far Cry וכמובן Minecraft, נראה שאין כמעט אף ז’אנר שחסין לתופעה הזו. ולמה שיהיה? זה כיף, זה הרבה מאוד תוכן שלא דורש כתיבה או cutscenes או מכניקה נוספת, וזה פותח אופציה להרבה השתטויות מבדרות, סרטונים ביוטיוב ו-memes, או בלשון מפיצות: פרסום חינם! אבל משחק sandbox של BioWare? מה הלאה, Mirror’s Edge עם עולם פתוח? אה, כן.
אני מנחש ש-BioWare החליטו ללכת בכיוון הזה משתי סיבות: אחת היא התלונות הרבות על ההיקף הקטן-עד-כדי-גיחוך של Dragon Age 2 ועל זה שהוא ממחזר סביבות כאילו יש מחסור עולמי במעצבי שלבים, והשנייה היא ההצלחה של Skyrim (שיצא באותה שנה). אבל כמו שקורה הרבה יותר מדי בתעשיית המשחקים, הם לא עצרו לרגע לחשוב למה העולם הפתוח של Skyrim הצליח כל כך, ופשוט הניחו שאם הם יזרקו פנימה כמה איזורים ממש גדולים, יקרה איזה קסם ופתאום המשחק יהיה הרבה יותר טוב.
אז בואו נעשה את העבודה ש-BioWare היו צריכים לעשות לפני כמה שנים, ונעצור לרגע לחשוב. המשך »
למקרה שהצלחתם לפספס את זה, הנושא החם בעולם המשחקים הוא נושא ההזמנות המוקדמות של משחקים. בקבוצת הגיימרים בפייסבוק שאני מנהל נפתחים דיונים על הנושא בערך כל 14 שניות, בהם המון אנשים מתכנסים בשביל להביע בצורה קולנית במיוחד את הדעות החזקות שיש להם בנושא. אז במקום להגיב בכל אחד ואחד מהדיונים האלה, ולחזור שוב ושוב על אותן הנקודות, החלטתי לרכז את הדעה שלי בפוסט. הדעה השקולה היטב והבלתי מתפשרת שלי. הזמן שבו אני רוקע ברגליים ומכריז בקול גדול, למען ישמעו כולם…
תזמינו משחקים בהזמנות מוקדמות אם בא לכם.
"אבל אתה הורס את התעשיה!", "אנשים כמוך אחראים לשפל של תעשיית המשחקים!", "כואבת לי הרגל!", אני שומע אתכם צועקים. ובכן, לא. כלומר, כן, אולי זה לא הדבר הכי חכם להזמין משחקים בהזמנה מוקדמת. כן, לחברות המשחקים יש אינטרס ברור שיזמינו את המשחקים שלהם בהזמנות מוקדמות כמה שיותר. אבל בשם הגנה על היישות האמורפית שנקראת "עולם המשחקים", אנשים נוטים להפוך את זה ליותר מהחלטה צרכנית פשוטה, אלא אמירה שיש לה השלכות חוצות גבולות. כלומר, זה שאתם קונים משחקים בהזמנה מוקדמת לא רק הורס לכם – הוא הורס לכולם.
