The Stanley Parable: ביקורת

עידן זיירמן|ביקורת 8 תגובות »

1

אתם צריכים לשחק ב- The Stanley Parable.

אני לא רואה טעם לשכנע אתכם בכך שהוא שווה את המחיר שלו – 15$ עבור כמה שעות ספורות של בידור. או שאתם שייכים לקבוצת האנשים שחושבים שזה מחיר שסביר לשלם, או שאתם שייכים לקבוצת האנשים שיחכו למבצע Steam לפני שהם יקנו אותו. מה שאני כן רוצה לשכנע אתכם זה שהוא ראוי לזמנכם יותר מכל משחק אינדי אחר שנמצא באותה קטגוריית מחיר וזמן משחק כמוהו.

אבל יש לי בעיה. אני לא באמת רוצה לספר לכם שום דבר על The Stanley Parable. אז אם אתם מוכנים לסמוך עלי בקטע הזה, פשוט לכו לשחק בדמו של המשחק (הוא מכיל קטעים מקוריים לגמרי שלא מופיעים במשחק), ואם נהנתם ממנו – קנו את המשחק המלא. ואז תפסיקו לקרוא את הפוסט הזה, ותחזרו בעוד שעתיים/שלוש, אחרי ששברתם איזה קיר רביעי אחד או שניים. או עשרה.

2013-10-27_00001

המשך »

Gone Home: ביקורת בשלושה שלבים

עופר שוורץ|ביקורת 14 תגובות »

1

אני אוהב משחקים לא-שגרתיים. תעשיית המשחקים היום היא מאוד הומוגנית וצפויה, וכשמדי פעם מגיע איזה משחק ומראה כמה פוטנציאל יש למדיום כשיוצאים מהתבניות השחוקות, זו יכולה להיות חווייה מדהימה, וזה תמיד לכל הפחות מאוד מעניין.

Gone Home התחיל אפילו יותר מפתיע ולא-שגרתי מבדרך כלל – בכלל לא שמעתי עליו לפני שהוא יצא, ואז פתאום כל אתרי המשחקים התחילו להתלהב ממנו ולהרעיף עליו שבחים. הבעיה היא שזה משחק שכולו מבוסס על גילוי וחקר, ולכן כמעט כל דבר שאפשר להגיד עליו הוא ספוילר – בעיקר לחוויה, יותר מאשר לעלילה. אז חילקתי את הביקורת הזו לשלושה חלקים: אחד שבו אני אדבר רק בקווים הכי כלליים שאפשר בלי לספיילר שום דבר בכלל, אחד שבו אני נכנס קצת למשחק עצמו אבל עדיין לא חושף שום פרט עלילה ממשי, ואחד שהוא חגיגת ספוילרים.

החברה שיצרה את המשחק היא סטודיו אינדי בשם The Fullbright Company. שלושת המייסדים עבדו ביחד על Minerva’s Den, ה-DLC של ביושוק 2, שלא שיחקתי בו אבל ממה ששמעתי הוא היה הדבר הכי טוב במשחק הזה, בהפרש גדול. אני מזכיר את זה כי משהו שכל ה-Shock-ים למיניהם (במיוחד ה-System-ים ו-Bio הראשון) מאוד חזקים בו הוא environmental storytelling. במשחקים האלה, וגם למשל ב-Half Life 2, הרבה מאוד מהסיפור בכלל לא מועבר בהתרחשות האירועים של המשחק עצמו, אלא העיצוב של הסביבה וכל הדברים הקטנים שרואים בה. ובכן, Gone Home הוא בדיוק התמצית של זה. אין בו אויבים, cutscenes, קווסטים – רק חדרים וחפצים שצריך לחקור.

הדמות הראשית היא קייטי, בחורה אמריקאית בת 20 וקצת שחוזרת מטיול ארוך באירופה בשנת 1995, לבית שהיא לא מכירה כי המשפחה שלה עברה אליו בזמן שהיא טיילה, ומוצאת את הבית ריק, כשהרמז היחיד הוא פתק מאחותה הקטנה שמבקש שלא תחפש אותה. משם אתם אמורים לשוטט בבית ולחקור אותו יחד עם קייטי – גם את הבית החדש, וגם את התעלומה של לאן נעלמה כל המשפחה.

הבית, החדרים, האווירה, כל הדמויות המעורבות בסיפור – הכל מעוצב מצוין ומאוד מעניין. החווייה של השיטוט בבית ריק ולא מוכר תוך כדי חיפוש רמזים היא קריפית ומרתקת כאחד, זה ביצוע מצוין של סיפור אינטראקטיבי, ולדעתי האישית זה אחד המשחקים המעניינים שיצאו בשנים האחרונות. אבל – הוא עולה $20, נמשך פחות מ-3 שעות, והוא מאוד לא סטנדרטי. זה משחק שקט ורגוע למדי, אין שום דבר בו שאפשר להגדיר כמאתגר או מרגש, והוא לא בדיוק “כיף” במובן המקובל (במיוחד כשמדברים על משחקים). אם אתם מתעניינים במשחקים מיוחדים ואיכותיים, לדעתי הוא מצדיק את זה.

אם אחרי כל זה יצאתם עם תחושה שאתם צריכים לשחק ב-Gone Home, או לחכות למבצע ואז לשחק בו, אני ממליץ פשוט לעשות את זה, ולא להמשיך לקרוא הלאה עד שסיימתם. אם לא השתכנעתם, נסו לקרוא את החלק הבא.

Gone Home המשך »

The Swapper – ביקורת

עידן זיירמן|ביקורת 2 תגובות »

שאלת המודעות העצמית של בני האדם (יש שיקראו לזה “נשמה”, יש כאלה שיגידו שזו סתם אשליה) מעסיקה את כל הקשת האנושית כבר אלפי שנים. מדענים, פילוסופים, אנשי דת וסתם אנשים פשוטים כאלה מהרחוב – כולם תוהים מה יש בנו שהופך אותנו ל… ובכן, עצמנו. אם אני חושב, האם אני קיים? האם לשכפולים גנטיים יש נשמה? האם אנדרואידים חולמים על כבשים חשמליות? The Swapper עונה על השאלות האלה בתוך שתי דקות בערך. כן, יש לנו נשמה. ואנחנו יכולים לירות אותה מגוף אחד לשני בעזרת רובה.

המשך »

תגיות: , ,

מבט לאחור על Freespace 2

עידן זיירמן|נוסטלגיה, פוסט אורח 3 תגובות »

הפוסט האורח הזה של דניאל גארבר יושב יותר מדי זמן ב- Inbox שלי. וזה לא שהיה כזה עודף מטורף של פוסטים בבלוג שלא יכולתי להעלות אותו. אז סליחה, דניאל. אבל היי, תראו! פוסט!

לאחרונה אני מוצא את עצמי משחק בהמון משחקים ישנים מסוף שנות התשעים. אולי אני אעשה סדרה של פוסטים, או שאני אכתוב רק את הפוסט הזה. נראה מה יהיה. אבל נתחיל במשחק שהיה במבצע ב-GoG.com, והצית אצלי את להבת הנוסטלגיה.

מה שאני מתכוון לכתוב כאן לא יהיה בדיוק ביקורת. אני אספר קצת על מה אני זוכר מהמשחק המקורי, החוויה של החזרה למשחק הישן, איך הוא נראה/מרגיש היום וסוג של מדריך של איך לגשת למשחק כזה ישן כדי שהוא יהיה כיף.

אז – Freespace 2. שיחקתי במשחק Freespace: The Great War לפני 14-15 שנים והוא מיד הפך לאחד המשחקים האהובים עלי. זה היה עידן הזהב של סימולטורי החלל. היתה לנו את סדרת X Wing ו- Tie Fighter של מלחמת הכוכבים, היה לנו את Wing Commander (בכיכובו של מארק האמיל ממלחמת הכוכבים במשחק הרביעי בסדרה), והיה את Freespace שלא היה קשור בכלל למלחמת הכוכבים אבל עדיין היה אדיר. אני זוכר איך התלהבתי מהמשחק הזה, שממש גרם לי להרגיש שאני מטיס חללית ויורה על חלליות של חייזרים, עם טייסים אחרים בצוות שלי. לפני כמה חודשים היה מבצע על Freespace 2, וישר נזכרתי במשחק הישן (שעדיין יש לי את הדיסק הכפול המקורי שלו), ותהיתי איך זה יהיה לחזור למשחק ההמשך שאיכשהו פספסתי כשהוא יצא לראשונה.

Freespace 2

המשך »

תגיות: , ,

בואו נשחק The Swapper

עידן זיירמן|Let's Play 13 תגובות »

בפרק הקרוב של “גיימפוד” (שיעלה בסוף השבוע) אני מדבר קצת על The Swapper, משחק פאזלים אינדי דו-מימדי (כי תמיד חסרים לנו כאלה) מאוד חביב שיצא לא מזמן ל- Steam. אבל קיבלתי תחושה, בזמן שדיברתי עליו, שלא באמת הצלחתי להבהיר איך הפאזלים שלו עובדים. במקביל, הצלחתי לשכנע את עופר לקנות את המשחק בזמן שהוא היה בהנחה ב- Steam, אז נו, חשבנו לעצמנו, בואו נעשה “Let’s Play”. הדברים האלה מאוד פופולריים בזמן האחרון, אחרי הכל (ואם לדבר בכנות, העובדה ש”הקונסוליירים” עשו את זה גם אולי נתנה לי קצת השראה).

אז הקלטנו “Let’s Play” של The Swapper. שימו לב, זה בעיקר ניסוי. בטא, אם תרצו. בטא אמיתית כזו, לא כמו זו של ג’ימייל או Dota 2. איכות הסאונד (בעיקר מהצד שלי) די גרועה ומהדהדת, והיו כמה קטעים שבהם לא היה מזיק אם מישהו היה עורך אותנו. אבל אם נגלה שיש לזה ביקוש, אנחנו מבטיחים להשתפר בסרטונים הבאים. אז, אתם יודעים, תגידו אם יש לזה ביקוש.

תגיות: , ,

דיוויד קייג’ צריך לשחק ב-Thomas Was Alone (וגם לכם כדאי)

עופר שוורץ|ביקורת, חפירות 13 תגובות »

הפוסט הזה, כמו שיעור גיאומטריה בתיכון, עוסק במצולעים.

דיוויד קייג’, המייסד של Quantic Dream והאיש שאחראי ל-Heavy Rain ו-Fahrenheit, מאוד אוהב מצולעים. באירוע ההכרזה של ה-PS4, לפני 3 חודשים, הוא עלה לבמה כדי להלל ולשבח את הקפיצה הטכנולוגית של הדור החדש. למעשה, מה שהוא עשה זה לדבר הרבה על רגשות, ואז על פוליגונים.

המשך »

Green Man Gaming

עופר שוורץ|Rant 12 תגובות »

כן, זה שוב הזמן הזה בשנה שבו אני מתלונן על שירות הפצה דיגיטלית שאינו Steam.

שתבינו, אני לא נהנה מכל המרמור הזה. (טוב, אולי קצת.) הסיבה שאני ממשיך לנסות שוב ושוב היא שאני באמת רוצה שיהיו אלטרנטיבות מוצלחות ל-Steam. עד כמה שסטים מוצלח, מונופול זה אף פעם לא מצב אידיאלי, ואנחנו הלקוחות יכולים להרוויח הרבה מקצת תחרות. הבעיה היא שלקרוא למה שהולך בתחום הזה כרגע “תחרות” זה בערך כמו לשים קבוצה מה-NBA מול כמה נבחרות של בתי-ספר תיכונים בארץ ולקרוא לזה “ליגה”.

הפעם הסיפור התחיל ממבצע ב-Green Man Gaming. שמעתי על To The Moon באיזה פודקאסט אקראי ורציתי לנסות אותו, ובדיוק כמה ימים אחר כך הוא נמכר שם ב-$2.5 בלבד. מיד קניתי אותו, ושמחתי על ההזדמנות לנסות שירות הפצה חדש ונחמד. או כך חשבתי. (DUN DUN DUUUNNNN!)

המשך »

תגיות: ,

Tomb Raider: ביקורת מקוצרת

עופר שוורץ|ביקורת 16 תגובות »

המיומנות הכי חשובה לכתיבה היא לא לדעת איך לכתוב, ואפילו לא מה לכתוב, אלא לדעת מה לא לכתוב. ברוח זו, אחרי שכתבתי ביקורת מפורטת וממצה של יותר מ-1500 מילים, החלטתי שהדבר הנכון יהיה לזרוק אותה לפח ולעבור לפורמט יותר תמציתי. והרי בכל מקרה את הפרק הקרוב של הגיימפוד נקדיש ברובו למשחק הזה, אז יהיה לי הרבה זמן להגיד את כל מה שרציתי. אם כך, קבלו אותה: הביקורת המקוצרת ל-Tomb Raider.

אומ נומ נומ תחבושת

המשך »


התחבר RSS תגובות RSS פוסטים
WP Theme & Icons by N.Design Studio
התאמה לעברית: We CMS