חדי האבחנה שביניכם בוודאי שמו לב לכך שחנות משחקי ה- PC הדיגיטלית הגדולה בעולם עברה מהפכה קטנה. המהפכה הזאת כוללת כל מיני שינויים מוצלחים (אפשרויות חיפוש חדשות!), שינויים פחות מוצלחים (רשימת המשחקים החדשים נדחקה אפילו יותר לשוליים), ושינויים מאוד מוצלחים. אחד השינויים המאוד המוצלחים האלה הוא הוספת ה- Curators למערכת.

Curators ב- Steam הם “אינדיבידואלים או ארגונים שעוזרים לאנשים לגלות משחקים מוצלחים בקטלוג Steam בעזרת ההמלצות שלהם”. אישית, אני חושב שאחת המטרות העליונות של הבלוג הזה והפודקאסט שאנחנו מקליטים היא לעזור לאנשים לגלות משחקים מוצלחים, אבל זה נחמד סוף כל סוף לתת לחלק הזה ביטוי רשמי ב- Steam.

המשך »

יוגב, ארז ואני התיישבנו לשחק ב- Five Nights at Freddy’s. יש כאלה שקוראים לו “המשחק הכי מפחיד שיצא אי-פעם!”. אנחנו… טוב, בואו תראו.

אם לצטט מתיאור הוידאו: הצרחות בסוף זה מהשכנים.

יש לי כל מיני דברים להגיד על המשחק הזה. רובם די מפרגנים. אבל אני אגיד אותם בביקורת או בפודקאסט אם אני אצליח לאגור מספיק תעוזת-נפש כדי לשחק בו עוד כמה פעמים.

סרט אינטראקטיבי. פעם זה לא היה רק ז'אנר. זו היתה מילת גנאי. "הדבר הזה זה לא משחק, זה סרט אינטראקטיבי", הייתי אומר, מנסה ליצוק כמה שיותר בוז וגועל לתוך צמד המילים האלה. ובהחלט היתה לי סיבה. העליה בפופולריות של דיסקים כאמצעי להפצת משחקים והירידה במחיר שלהם שלחה את הקווסטים הקלאסיים למסלול התנגשות עם הרפתקאות הלייזר-דיסק של פעם, ויצרה את בן הכלאיים הזה, שבו אתם צופים בסרט, ואז צריכים ללחוץ A אם אתם רוצים שהדמות שלכם תמשיך ללכת ישר או B אם אתם רוצים שהדמות שלכם תיתן אגרוף לקיר. רק שאיכות הוידאו היתה מזעזעת, וביחד איתה, גם העלילה, הדיאלוגים, התפאורה, האפקטים המיוחדים וכישורי המשחק של השחקנים. "סרט אינטראקטיבי" היה צמד מילים שהמשמעות שלו היתה שקולה, פחות או יותר, ל"צואה". תחושות הבוז שהז'אנר הזה יצר אצל גיימרים ברחבי העולם המשיכה להשפיע לעוד שנים רבות.

ואז קרה Heavy Rain. סרט אינטראקטיבי עם Quicktime Events. ללא צל של ספק השילוב הגרוע ביותר שמישהו יכול לדמיין על דעת עצמו מלבד "סרט אינטראקטיבי עם גלולת ציאניד", והראה לנו שהיי, עם קצת Production Values, זה דווקא יכול להיות די סבבה. הוא סיפר סיפור שיוצר אשליה שהשחקן יכול להשפיע עליו הרבה יותר מכפי שהוא יכול להשפיע באמת, וזה עבד. זה היה מותח ומעניין, ולמרות כל מיני פגמים עלילתיים וטכניים כאחד – די טוב, בסך הכל. קצת אחר כך הגיע The Walking Dead, ששדרג את מעמדה של Telltale מחברה שמייצרת קווסטים בינוניים לחברה שמייצרת סרטים אינטראקטיביים נהדרים, ולפני שהספקתם לקרוא את כל האפשרויות בדיאלוג כלשהו בשביל להחליט איך הדמות שלכם צריכה לענות – הז'אנר קיבל לגיטימציה מחודשת.

נישא על האמון המתעורר בז'אנר וביכולותיה של Telltale, הגיע The Wolf Among Us – משחק שמבוסס על סדרת הקומיקס הותיקה של ביל ווילינגהאם – Fables. השבוע שוחרר הפרק החמישי והאחרון שלו, ואחרי שסיימתי אותו, לא היתה לי ברירה אלא להגיע למסקנה מפתיעה קצת: יש פה אפילו פחות "משחק" ממה שהיה ב- The Walking Dead. ואני אוהב אותו הרבה יותר.

המשך »

רד היתה זמרת. אחת המצליחות ביותר ב- Cloudbank, ככל הנראה. אבל כשאתם פוגשים אותה, המצב שלה נראה פחות מוצלח. היא איבדה את הקול שלה, והיא עומדת ליד גופה של גבר, שנעוצה בה חרב ענקית. החרב, לעומת זאת, כן מדברת. ועוד בקולו של הקריין מ- Bastion. מסביבה – העיר מותקפת. נופלת קורבן למשהו שנקרא "The Process". החרב מפצירה בה להסתלק מהעיר כל עוד היא יכולה, אבל רד בוחרת להשאר. ברוכים הבאים ל- Transistor.

קל, ואפילו מתבקש, להשוות בין Transistor, המשחק השני של Supergiant Games, ל- Bastion, המשחק הראשון של Supergiant Games. שניהם משחקי אקשן ממבט-איזומטרי. בשניהם הדמות הראשית לא מדברת. שניהם מתרחשים בעולם נטוש-ברובו, כנראה בעקבות איזשהו אסון. בשניהם יש קריינות של לוגן קנינגהאם. לשניהם יש פסקול מדהים. אבל ההשוואה הזו מטעה. Transistor הוא לא Bastion. לפעמים, אבל לא תמיד, זה אפילו עובד לטובתו.

המשך »

וואו, לקח לי רק קצת יותר מחודש להעלות את הפוסט האורח הזה. אני משתפר! בכל אופן, שחר לנגבהיים שיחק ב- Risk of Rain, והציע לכתוב על זה פוסט אורח, ולפני שהספקתי להגיד לו “בכיף, אבל לא משנה מה תעשה, אל…”, הוא כבר שלח לי את הפוסט. אז הנה שחר מדבר על Risk of Rain.

לאחרונה, עקב כל מיני סיבות של מבוגרים, אין לי הרבה זמן לשחק ברצף, ולכן המשחקים שבהם אני הכי אוהב לשחק הם כאלה שבהם משחקים מהר, מפסידים מהר ומתחילים משחק חדש כמה שיותר מהר. המשחקים האהובים עליי הם כאלה שנותנים לי לשחק בפרצים קצרים, ומעניינים אותי גם אחרי שאני נכשל. לכאורה, Risk of Rain היה אמור להתאים בדיוק לטעם ולדרישות שלי. הוא לא.
המשך »

עבר הרבה מאוד זמן מאז הפעם האחרונה שהכנו סרטון Let's Play. זה לא שלא רצינו, אבל מסתבר שהעניין הטכני של הקלטת סרטוני Let's Play כששני הצדדים לא נוכחים פיזית באותו המקום הוא לא טריוויאלי כפי שקיווינו. אבל ההרחבה החינמית שיצאה עבור FTL שכנעה אותנו להזיז את עצמנו סוף סוף, והתוצאה לפניכם: אני ודני משחקים ב- FTL: Advanced Edition עם אחת החלליות החדשות שהתווספו בהרחבה, החללית של ה- Lanius (גזע רובוטי ששואב חמצן מחדרים שהוא נמצא בהם).

חדי העין מביניכם יבחינו שהסרטונים האלה ארוכים. זה בגלל שבניגוד לסרטון Let's Play סטנדרטי, לא באמת קבענו לעצמנו יעד מבחינת זמן (או מבחינת כמות הדברים שיהיה לנו להגיד עליו). פשוט חשבנו לעצמנו, "היי, זה FTL, בטח נמות בקרוב". ואז שרדנו. ושרדנו עוד. ועוד. ובשלב מסוים היה ברור שאנחנו מקליטים כבר הרבה זמן, אז עצרנו, ויומיים אחר כך חזרנו למשחק והמשכנו להקליט, והגענו עד הבוס! אבל את השאלה אם הצלחנו לנצח אותו או לא נשאיר לכם לגלות לבד (נניח, ע"י לקפוץ לסוף הסרטון השני, אבל זו רמאות!).

אז קדימה. הנה חלק א':

והנה חלק ב'. אם בא לכם לקפוץ ישר לשם, הקרב נגד הבוס מתחיל בסביבות השעה וחצי (אבל, כאמור – רמאות!)

ואם ממש מתחשק לכם להזכר, הנה הביקורת שכתבתי על FTL (בתקופה שלפני ה- Advanced Edition).

אז דניאל גארבר (שכתב לנו כבר פוסט אורח על Freespace 2 והשתתף בפרק האחרון של “גיימפוד”) התחיל לכתוב ביקורת על Need for Speed Most Wanted בינואר 2013. לקח לו כמעט שנה לשלוח לי אותה, ולי מעודד מהצהרות ה”בכל מקרה זה משחק ישן, אין לחץ” שלו – לקח כמה חודשים טובים להעלות אותה. אבל מוטב מאוחר מאשר מעולם לא. ועכשיו – דניאל.

את הביקורת הזו התחלתי לכתוב בינואר/פברואר, אבל אז עוד לא שיחקתי ב-Multiplayer. ואז שכחתי לסיים את הביקורת. אז תדמיינו שאתם קוראים את זה לפני שנה (וחמישה חודשים –ע.ז).

אחרי כמה חודשים שלא כתבתי ביקורת, אשתי קנתה לי את Need for Speed Most Wanted (החדש, לא זה מ- 2005), והתמכרתי אליו קשות – אז הרגשתי צורך עז לכתוב עליו אחת כזו, ובדרך גם לחזור קצת למשחקי המירוצים האחרונים שנהנתי מהם. אז מה שהולך להיות לנו פה זה קודם כל ביקורת על NFSMW, ואז סקירה קצרה של כמה משחקים אחרים – ואיך לדעתי אפשר לשלב פיצ'רים מכולם כדי ליצור את משחק המירוצים האולטימטיבי.

שמעתי לראשונה על Need for Speed Most Wanted יחסית לאחרונה, כשרציתי למצוא משחק מירוצים כיפי לנסות על המחשב החדש. הסיבה שלא שמעתי עליו קודם היא שאני קונה משחקים ב- Steam באופן כמעט בלעדי, ולא עקבתי אחרי משחקים ב- Origin. אז הגעתי למשחק, והוא נראה מאוד מבטיח, וזה הדבר הראשון שראיתי:

המשך »

רגע, עוד לא נגמר! מסתבר שכששואלים את זיירמן "אני יכול לשלוח לך סיכום שנה?", הוא לפעמים עונה "כן"! קבלו את סיכום שנת 2013 של גיא אולמר.

ככה זה: למרות כל הטעויות שעשיתי בחיים, לא למדתי עדיין לסנן שאלות קיטבג. זה התחיל בזיירמן ששאל בפייסבוק מה משחק השנה של אנשים וביקש מהם בפשטות לבחור במשחק אחד, והסתיים בזה שהתלוננתי שהבחירה קשה מידי כי לכותבים ב"גיימפאד" נתנו לבחור שלושה. מפה לשם מסתבר שהפלתי את עצמי ונדרשתי להעלות פוסט משלי כאן בבלוג (טוב, את ה- Digital Trident שכתבתי בו בזמנו נטשתי די מזמן) (וחבל! -ע.ז). אז הנה הבחירות שלי ל-2013: המשך »