לקראת סופה של שנת 2015, לקחתי לעצמי דקה לעמוד מול מדף המשחקים שלי. הסתכלתי על שלל המשחקים שהגיעו אליי השנה ועדיין לא הספקתי להשקיע בהם את הזמן הראוי להם (כן מריו מייקר, אני מסתכל עליך!), ונכנסתי לדכאון.
זה לא שלא היו לי תירוצים. סיום של עבודה אחת והתחלה של אחת חדשה, הכנת אי אילו קורסים אקדמיים (על כתיבה למשחקים לא פחות!), נסיון לכתוב פיצ'ר לקולנוע, בישול של בן אדם חדש שצפוי לצאת לאוויר העולם מתישהו בתחילת 2016 – כל אלה ועוד העסיקו אותי לאללה במהלך השנה החולפת, ולא השאירו לי מספיק שעות פתוחות להתמודד עם מבול המשחקים שיצאו ב-12 החודשים האחרונים.
וכך אני מוצא את עצמי בסוף השנה, מול המדף, מצטער על כל אותם משחקים שלא באמת זכיתי לשחק בהם. ואז אני מבין שבעצם זה לא כל כך עצוב. כי אם יש כל כך הרבה משחקים מוצלחים שיצאו השנה ולא הספקתי לשחק בהם – זה אומר שיצאו השנה מלאאאא משחקים מוצלחים. וזה כבר יותר טוב ממה שהלך ב-2014. ובכלל, מה איכפת לי לצבור כמות נאה של משחקים טובים על המדף? מתישהו הרי אצא לפנסיה, אז הנה, אני דואג לארז של העתיד לתעסוקה בימים משעממים במיוחד!
בכל מקרה, אחרי הקדמה ארוכה מהנדרש, אחרי הקיפול תוכלו למצוא את סיכום השנה שלי, או כמו שגיא זוהר היה אומר את זה: זו היתה השנה שהיתה בשלושה משחקים מצויינים ומאורע אחד שעשה לי עצוב על הלב.
אחרי ש-2014 הכילה בעיקר דחיות, אכזבות, ומשחקים שהיו רק "סבבה", התקווה שלי ש-2015 תביא איתה איזון קארמי והמון דברים טובים ומעניינים אכן התגשמה. היו משחקים גדולים כמו The Witcher 3 ו-Fallout 4, משחקים קטנים כמו Her Story ו-Crypt of the Necrodancer, ואפילו משחקים בינוניים כמו Life is Strange או Tales from the Borderlands. אין ספק, הייתה שנה כיפית ומוצלחת מכל הכיוונים.
אז בואו נדבר על משחק מ-2009.
League of Legends
אין טעם להעמיד פנים שמשחק השנה שלי יכול להיות משהו אחר. בחודשים האחרונים אני מוצא את עצמי משחק LoL כמעט כל יום ואפילו מחזיק חלון פתוח עם twitch בזמן שאני עובד (בפרט ממש עכשיו, בעת כתיבת שורות אלה). השילוב של משחקים קצרים יחסית, מכניקה כיפית, המון גיוון ועומק, וכמובן העובדה שיש לי הרבה חברים שגם משחקים, יוצר חוויית משחק ייחודית ומעניינת שכיף לחזור אליה שוב ושוב.
אין לי מושג כמה משחקים שיחקתי עד היום אבל אני די בטוח שזה עובר את ה-1000, ועדיין לא כיסיתי עשירית ממה שיש ללמוד על המשחק הזה; תמיד יש עוד דמויות ללמוד, מכניקות להתאמן עליהן, אסטרטגיות וטריקים ועוד. ואפילו יותר חשוב, אני עדיין נהנה מכמכעט כל משחק. וכן, כמובן שזו לא בדיוק תגלית מפתיעה, ש-MOBA זה כיף ומגניב. אבל עכשיו גם אני הצטרפתי למועדון הלא-אקסקלוסיבי-בכלל הזה, וזה הפך את השנה הזו להרבה הרבה יותר מוצלחת בשבילי. המשך »
יש לי זיכרון מעומעם מזה שבשנת 2014 כל מיני אנשים התלוננו על כך שהיה מדובר בשנה לא-טובה למשחקים, אבל אני דווקא הייתי מרוצה ממנה. בניגוד מוחלט לכך, רוב המשחקים הגדולים של 2015 עברו לי ליד הראש בלי לגרום לי להסתובב. אז כשכל העולם התלהב מ- Fallout 4 או The Witcher 3 אני רק הצלחתי לחשוב לעצמי "אה, זה נחמד. תגידו לי כש- XCOM 2 יוצא".
ובכל זאת, 2015 היתה מוצלחת. לא, אתם יודעים, שנה-שיוצא-בה-XCOM-חדש-מוצלחת, אבל מוצלחת. הנה כמה סיבות.
NEO Scavenger
עם ההיסטוריה המאוד-גמישה של הבלוג הזה בנוגע לתאריכי יציאה, אני לא ממש מרגיש שאני צריך להתנצל על כך שאני כותב על משחק שיצא בשנת 2014 בסיכום שנת 2015. אבל בכל זאת – מדובר במשחק שיצא בשבועות האחרונים של שנת 2014, ודורש שעות בשביל שתוכלו להעריך אותו כראוי.
יש לנו סרטון "בואו נשחק" שבו אנחנו מדגימים את זה, וגם הקדשתי לו בערך רבע שעה בפודקאסט שלנו בתחילת השנה, אבל אחרי הכל, סיכומי השנה האלה נועדו בשביל שנדגיש עוד קצת את הדברים שליהגנו עליהם ללא הפסקה במשך השנה, אז אני אחזור על מה שאמרתי אז: מילא שהסימולציה שלו יחודית ומעניינת ונותנת לכם הרבה חופש – מה שמרשים אותי באמת זה עיצוב העולם והעלילה המוצלחת והמאוד-לא-קלישאתית (במיוחד ביחס לנתוני הפתיחה של "איש מתעורר חסר זיכרון בעולם פוסט-אפוקליפטי") ששזור בסימולציה הזאת. נכון, הוא קשה כל כך שאנשים רבים בכלל לא יגלו את העלילה הזאת לפני שהם ימותו, אבל בגלל הסימולציה שלו – לא ממש השתעממתי גם מהנסיון העשרים שלי להתקדם בו, וכשכן הצלחתי להתקדם בו בסופו של דבר, הוא יותר מתגמל אותי על כך מבחינה עלילתית.
אז אם עדיין לא שיחקתם ב- NEO Scavenger, תשמחו לשמוע שבימים הקרובים הוא עולה רק 7.5$ ב- Steam, ואני ממליץ לכם עליו בחום. באמת. למרות שהוא מכוער. המשך »
איזה כיף! הגיעה שוב העת בה רבים מכותבי הבלוג נזכרים שהם כותבים בבלוג, ולא רק משתתפים בפודקאסט. זקנים יותר, חכמים יותר (?) ולאחר משחקים רבים חדשים יותר, הגיע הזמן שנתכנס שוב לכתוב סיכומי שנה. והפעם תורי להיות ראשון. אז ברוכים הבאים לרצף סיכומי השנה של גיימפאד!
שנת 2015 היתה מצוינת, עמוסה בכותרים שחיכינו להם ולא אכזבו וטכנולוגיות שסוף סוף התחילו להבשיל. מבחינתי זו הייתה שנה של משחקים אפיים שלקחו לי עשרות רבות של שעות תוך סיכון ממשי להצלחת הדוקטורט. שנה של Witcher 3 (אותו אשאיר לאחרים מחברי הבלוג להזכיר) ו-Fallout 4, ושל עוד כותרים רבים וטובים. וכמו תמיד, היו כמה הברקות שבלטו לחיוב יותר מאחרות.
1. Fallout 4
פרק הזמן היחיד הארוך יותר מההמתנה ל-Fallout 4 הוא משך הזמן שדיברנו עליו בפרקיםשלגיימפוד. מכונת ההייפ המשומנת הכתה בנו בסוף במלוא עוצמתה ונותרנו משוטטים בבוסטון השוממת, תוהים לעצמנו האם כל זה היה שווה. התשובה לדעתי היא כן. שווה בהחלט. עולם פתוח ענק, מערכת שדרוגים מעניינת, יכולת לתחזק יישובים, שותפים פוטנציאלים למסע וסיפורי צד מעניינים תרמו כולם ליצירת עולם משחק שפשוט עובד טוב. המשך »
תמיד יש משהו מוזר בלדבר על משחקים של Bethesda. כבר מעל 20 שנה הם מפתחים משחקים מרשימים, מעניינים, כיפיים בטירוף, מלאים lore – ועם המון בעיות מאוד בולטות. אה באמת, הדיאלוגים ב-Fallout 4 מטופשים? וואו, אני כל כך מופתע. והמשחק מלא באגים? והממשק מזעזע? אין מצב.
בסופו של דבר הרבה מהתסכול נובע מביקורת אחת מרכזית – זה די אותו משחק שוב ושוב, לא? אפשר להעביר חוט מאוד עבה מ-Fallout 4 אחורה בזמן דרך כל המשחקים שהגיעו לפניו: Fallout 4 הוא פשוט Fallout 3 במנוע של Skyrim; ו-Skyrim היה תכלס Oblivion עם דרקונים ומנוע גרפי חדש, ו-Fallout 3 היה Oblivion עם סקין של Fallout; והרי Oblivion עצמו הוא לא יותר מגירסה dumbed down של Morrowind עם מנוע גרפי חדש (יחסית) והרבה voice acting גרוע. וכן, כמובן שזה תיאור נאיבי ומופשט של המציאות, אבל קשה לטעון שאיפשהו בדרך הייתה קפיצה משמעותית כלשהי. וזו אחת הביקורות הגדולות שראיתי כלפי Fallout 4: הוא לא באמת מחדש כלום. גירסה משופרת של Fallout 3 ולא יותר. למה זה בכלל מצדיק כמה שנות פיתוח ו-60 דולר?
ובכן, התשובה פשוטה: המשחקים האלה מאוד כיפיים. כל אחד מהם סיפק לכמה מיליוני אנשים מאות שעות של הנאה. וגם עם כל ההקצנות, קשה להתעלם מהעובדה שבסופו של דבר, הם הולכים ומשתפרים. המשך »
לפני שבוע יצא Keep Talking And Nobody Explodes. למי שלא יודע במה מדובר, הנה הטריילר ל- Keep Talking And Nobody Explodes.
יעבור קצת זמן עד שאני אפרסם איזושהי ביקורת עבורו (זה גם ככה מוזר עבור משחק שהוא יותר משחק חברה ממשחק מחשב סטנדרטי, אבל באמת רציתי להכנס לנושא של משחקי קופסה פה בבלוג בכל מקרה…), ואולי אפילו יותר זמן עד שנקליט עבורו Let's Play כמו שמגיע לו, אבל בגלל שהתלהבתי ממנו מאוד (כמו שתשמעו בפרק הקרוב של "גיימפוד"), רציתי כבר להנגיש אותו לכמה שיותר אנשים. וחלק מהעניין של להנגיש אותו הוא לאפשר להם לחפש מידע במדריך שלו, אותו גוש גדול של מידע שמנסה להיות בלתי-מובן בכוונה, בשפת האם שלהם. ולכן – אני ועוד כמה אנשים תרגמנו אותו לעברית.
קישור לתרגום של המדריך אפשר למצוא כאן. אני ממליץ עליו בחום. כלומר, על המשחק. לא על התרגום. למרות שגם התרגום אמור להיות סבבה.
(אם מישהו מקוראי הבלוג יהיה מעונין לעזור לנו בתרגום של גרסאות עתידיות של המדריך, הוא מוזמן ליצור קשר. דרוש ידע קל ב- HTML, אבל לא יותר מדי רציני ולא הרבה יותר מזה)
בדרך כלל, הגישה שלי להזמנות מוקדמות היא "תעשו מה שבא לכם. זה הימור, אבל כל עוד אתם מודעים לכך שאתם לוקחים הימור וחושבים שזה שווה את מה שאתם מקבלים תמורת ההימור הזה, תהנו". אפילו כתבתי על זה פוסט. אבל במקרה של Deus Ex: Mankind Divided אני מרגיש צורך, אפילו מחויבות, להגיד לכם – לא, אל תזמינו את המשחק בהזמנה מוקדמת. לא בגלל שאני חושב שאתם מובילים להרס תעשיית המשחקים. לא בגלל ש- Square-Enix עושים פה מהלך מלוכלך ודי מטופש (למרות שהחלק הזה נכון!). אני אומר את זה בשבילכם, אתם מבינים. אם אתם רוצים להנות מ- Mankind Divided כהלכה, אתם צריכים לקנות אותו בשיטה "הרגילה".
בואו ונדבר לרגע על איך השיטה הזאת עובדת. אתם יודעים מה, עזבו לדבר, בואו נראה טריילר.
המם, אוקיי. אז כשאני עושה הזמנה מוקדמת, אני יכול לבחור אחד מתוך שלושה פרסים, ואם מספיק אנשים יעשו הזמנה מוקדמת, אני אוכל לבחור פרס נוסף מתוך שני פרסים נוספים, וכן הלאה, וכן הלאה, ואם המון [citation needed] אנשים יעשו הזמנה מוקדמת, המשחק יופץ 4 ימים מוקדם יותר!
עקב ריבוי החגים והעובדה שמרבית צוות הבלוג נמצא בחו״ל (אפילו אלה שכבר גרים בחו״ל, נמצאים בחו״ל של החו״ל שלהם!), הפעולות הסדירות של הבלוג יוצאות להפסקה קצרה. ממש קצרה. זאת אומרת שהפרק הבא של הפודקאסט יעלה ב- 4/10, וסרטון ה״בואו נשחק״ הבא יעלה ב- 30/9.
פעילות ה- Sunday Morning Shuffle, לאלה שעוקבים אחרי דף הפייסבוק או חשבון הטוויטר שלנו, תמשיך כסדרה.