מאי 24
(אזהרה: ספוילרים קלים ל-Arkham City)
זוכרים את ד”ר רובוטניק? אני יודע שסוניק הוא האנדרדוג של מריו (או under-hog? וואו, זה היה גרוע), אבל מבחינת נבלים אני תמיד העדפתי את רובוטניק על באוזר. הוא יותר מרושע, יותר אכזרי ובעיקר, ובכן, יותר מעניין. רוב הקרבות מול באוזר (הגירסאות הישנות שלו, לפחות) מסתכמים פחות או יותר בלהתחמק מהתקפה או שתיים ואז ללחוץ על כפתור.
כשחושבים על זה, להרבה מאוד בוסים במשחקים ישנים יש דפוס פעולה מאוד דומה לזה של רובוטניק: שניים-שלושה סוגים של התקפות שצריך להכיר ולדעת להתחמק מהן, נקודת תורפה אחת שבדרך כלל נפתחת אחרי שאחת ההתקפות הנ”ל נכשלה, 3-4 פגיעות לפני שהם מתים. אני חושב שלפחות 90% מהבוסים בתחילת שנות ה-90 התנהגו ככה. אבל רגע, למה להגביל את עצמנו למשחקים ישנים? הקרב הסופי של ביושוק. חצי מהבוסים ב-Bayonetta. כמעט כל הבוסים ב-Arkham Asylum. עברו 20 שנה, והמון משחקים עדיין זורקים לנו את ד”ר רובוטניק. במשחקים שבהם זה לא אפשרי, בדרך כלל פשוט שמים אויב רגיל לחלוטין עם הרבה hit points ונשקים חזקים יותר, או משהו בסגנון. לא הגיע הזמן להתקדם הלאה?
המשך »
מאי 20
אז אחרי שדיברתי על המשחק בפודקאסט ולא הספקתי להגיד את מה שאני רוצה, הטלתי את המחשבות שלי על דף אלקטרוני. להלן ביקורת:
אני לא יודע מה איתכם, אבל אני מתחיל להרגיש כמו ב"גולשים בזמן". בהתחלה יפן העתיקה, אחר כך ימי הביניים באירופה, אחר כך רומא, פתאום ויקינגים, משם שוב ימי הביניים עם הצצה לצלבנים ולכיבוש אמריקה, הופ אנחנו בקרבות ים אימפיראיליסטים, נפוליאון קופץ לביקור, מה? שוב יפן? רגע, למה פתאום יש פה רובים?! ולא, לא מדובר בקמפיין של Modern Warfare 4.
המשך »
אפר 28
תעשיית המשחקים הישראלית, בשנת 2012, היא לא מה שהיא היתה לפני עשרים שנה, או אפילו לפני עשור או חמש שנים. נכון, מדינת ישראל לא ממש הוציאה כותר AAA ראוי באמת מאז סימולטור הטיסה של חיל האוויר הישראלי מ- 1998 (“כוכב כחול”), אבל יש לנו משחקים שעונים בערך לכל הגדרה אחרת. קז’ואל? פייסבוק? אינדי? פלטפורמות ניידות? הכל יש. בכמויות לא-זניחות ובאיכות לא-רעה (לפחות בחלק מהמקרים). אבל משחק שבאמת מופץ לקונסולות? ועוד לא תחת תווית ה- Xbox Live Indie, אלא בתור משחק כזה שבאמת דורש לחתום על הסכם עם מיקרוסופט או סוני? זה משהו שלא חשבתי שאני אראה בשנים הקרובות.
המשך »
אפר 13
עופר שוורץ|ביקורת, חפירות
על פני השטח, הפוסט הזה אמור להיות ביקורת על Journey. הבעיה היא שמסיבות שתיכף נגיע אליהן, אין יותר מדי דברים רלוונטיים להגיד עליו. הדבר המעניין העיקרי שאפשר להגיד כביקורת הוא ש-Journey פותר אחת ולתמיד את הדיון המעיק של “האם משחקי וידאו יכולים להיות אמנות”: עכשיו אפשר להגיד בוודאות שהתשובה היא “כן”.
המשך »
אפר 09
לא ברור לי למה אני מחבב כל כך את I Am Alive. אם אני מנסה לשפוט כל קריטריון שלו בנפרד, הוא עושה ממש המון דברים לא בסדר. הכוונות שלו טובות, אבל הביצוע מקרטע. אם אני רוצה לסכם את הדעה שלי עליו, אפשר לעשות את זה בצורה הזאת: אני לא זוכר אף משחק שבו כל כך הרבה פעמים זרקתי את הגיימפאד בתסכול, נשבע לעצמי שאני לא הולך לשחק בו שוב אי-פעם, ואז מרים את הגיימפאד מחדש שוב וחוזר לסיבוב נוסף.
המשך »
אפר 07
לא, זו לא שגיאת כתיב בכותרת, ואני לא מצונן (באמת! זה סתם אלרגיות). כולם מכירים את פיטר מולינו, הוגה הדעות האקצנטרי של תעשיית המשחקים שהציג לעולם משחקים כמו Populus ו- Dungeon Keeper והיה חלק מהצוותים של Syndicate ו- Magic Carpet, ומצד שני בעשור האחרון יש לו נטייה מוזרה לברבר המון על משחקים שכרגע בפיתוח (בעיקר סדרת Fable) ולהבטיח גדולות ונצורות, רק כדי לגרום לכולם להתבאס אחר כך כשהם מקבלים משחק מלא שטויות צדדיות הזויות שלא מעניינות אף אחד ותוהים לאן נעלמו כל הדברים המגניבים שהובטחו.
Peter Molydeux אינו בן אדם אמיתי, כמובן. הוא חשבון טוויטר פארודי שכבר כמה שנים מצייץ כל מיני רעיונות מופרכים סטייל-מולינו למשחקים מוזרים, אלמנטים ספציפיים של גיימפליי, וסתם רעיונות מטורפים אקראיים. כמה דוגמאות מהזמן האחרון:
- משחק אימה שבו אפשר להתחבר ל-session של חברים שלכם ולנסות להבהיל אותם
- משחק point-and-click שבו צריך להרוויח את האמון של הסמן כדי שהוא לא ישקר לכם
- משחק שבו הדמות שלכם מודעת לזה שהיא נשלטת באיזשהו מובן ונהיית מפוחדת אם לוחצים על מקשים מהר מדי או חזק מדי
לפני כמה שבועות קרה משהו מעניין: אנשים התחילו לקחת את הרעיונות האלה ברצינות. מישהי מ- Double Fine הציעה (בטוויטר כמובן) לעשות game jam שבו כל צוות לוקח רעיון אחד של פיטר מולידו ועושה ממנו משחק אמיתי. מולידו עצמו היה כמובן בעד הרעיון, ולאט לאט הצטרפו עוד ועוד אנשים מהתעשייה ומחוץ לה, ואורח אחד מפתיע במיוחד: פיטר מולינו בכבודו ובעצמו, שבא כדי לחפש אנשים כשרוניים לחברה החדשה שלו.
המשך »
אפר 06
תחילה, לעניין הספוילרים: לא יהיו פה כאלה. עד כמה שזה בוער – לא אדבר על הסוף. אולי אקדיש לזה פוסט נפרד.
אז Mass Effect 3. וואו. אני לא זוכר מתי בפעם האחרונה הייתי כל כך אובססיבי לגבי משחק. בשבועות האחרונים הקדשתי לו כל דקה פנויה. בערב אחד מביש, זוגתי נעדרה מהבית ושיחקתי במשחק ארבע שעות ברצף. קמתי מהמחשב עם עיניים מזוגגות וראש כואב, וניסיתי להבין מה לעזאזל קרה פה. אני לא חושב שזה קרה לי מאז גיל 16 (היי, אני דורון ואני בן 28 כבר).
המשך »
אפר 02
לא יודע אם היו פחות חדשות בזמן האחרון, או שסתם למדנו יותר טוב לדחוס את הפרקים של הגיימפוד, אבל העובדה היא שכבר כמעט שנה לא הייתה לי סיבה לכתוב פוסט “הנה רשימה של דברים שהם בהחלט מעניינים אבל לא הספקנו לדבר עליהם בפודקאסט והם לא מספיק ארוכים לפוסט נפרד”. השבוע, לעומת זאת, יצא שהקדשנו את הפרק (שיעלה בסופ”ש כרגיל) לכל מיני דיונים מאוד מעניינים אך לא קשורים לחדשות. אז הנה, ובכן, רשימה של דברים שהם בהחלט מעניינים אבל לא הספקנו לדבר עליהם בפודקאסט והם לא מספיק ארוכים לפוסט נפרד.
המשך »
