טוב, הנה אנחנו מתחילים. שוב.

משתתפים: כל כותבי הבלוג (אני, עידן דקל, דני מור, דורון יעקובי), שקד זיירמן (אחות של…), אלון שוורץ, דור שמר ויואב ספקטור.

המקום: המשרד של אבא של דור.

יהיה כיף.

11:00 – רק אני ודור הגענו, במטרה להכין את המקום. עוד רגע יהיו תמונות של איך המקום נראה לפני שהתחלנו להתעלל בו.

11:30 – מתחילים להתארגן. בעיות עיקריות: לדקל נפל ה- Heatsink של המחשב שלו.

12:30 – אנחנו מוכנים להתחיל. עוד מעט.

12:45 – מתחילים. משחק ראשון: חברי הבלוג (דקל, אני, דורון ודני) נגד כל השאר (דור, שקד, אלון ויואב). מתחילים עם משחק חימום – Scavenge ב- Park. הם הולכים להרוג אותנו.
13:00 – תוצאות משחק החימום – ניצחון מוחץ (אבל ממש, מוחץ) לקבוצת "כל השאר". דוגמה נבחרת:

13:05 – נשארים באותן הקבוצות. התכנון: משחק Versus ב- Dead Center. תאחלו לנו בהצלחה.

14:10 – כצפוי, חברי הבלוג הפסידו. בכל אחד משלבי ה- Versus. אבל לפחות לא הפסדנו בהפרש גדול מדי. ולפרוטוקול, בשלב האחרון הפסדנו כי דקל טיפש. עכשיו יש הפסקה. בקרוב יהיו קצת סרטונים. ואז עוד משחק.

רגע נבחר מתוך המשחק:

הקבוצה המובסת:

14:20 – הזמנת פיצה. זה משאיר לנו זמן לעוד Scavenge, בערך. כלומר, בהנחה שנתחיל לשחק. בינתיים מסדרים כל מיני שטויות.

15:00 – לעזאזל, השקענו הרבה זמן בלסדר כל מיני שטויות. אבל בינתיים הספקנו להזמין פיצה, ולהגריל קבוצות. ואשתי קפצה לביקור.

15:05 – חשבנו שנתחיל לשחק, אבל בינתיים הגיעה הפיצה. אוכל עכשיו

15:20 – אוקיי, עכשיו באמת מתחילים. המשחק: Scavenge. הקבוצות: קבוצת הכמעט-כולם-מהבלוג (אני, דורון, דני ואלון) נגד קבוצת הכמעט-כל-השאר (דור, עידן דקל, שקד ויואב).

15:35 – קבוצת הכמעט-כולם-מהבלוג ניצחו, ב- 3 מתוך 5 משחקים – מה שמאשש אצל כולם את התיאוריה שדקל אשם בהכל.

15:46 – יאללה, מתחילים  Versus ב- Dark Carnival. הקבוצות הן אותן הקבוצות, מלבד העובדה שאשתי מחליפה אותי.

17:10 – אלון, גלית (אשתי היקרה), דורון ודני מנצחים – לא מעט בזכות שימוש מבריק של דני בטנק במסך הסיום של Dark Carnival (שמנע מהם להגיע למרחק של 3 מטר מה- Safe Room). עכשיו הפסקת עוגה (תודה, שקד!), העלאת תמונות, ואז משחק חדש.

17:40 – רגע של סטטיסטיקה: 5,721 זומבים נהרגו במהלך הזומביפסט עד כה. כיף.

17:50 – אוקי, אנחנו מתחילים לתהות אם מה שקורה זה שכל קבוצה שדקל מצטרף אליה מפסידה, או כל קבוצה שאלון מצטרף אליה מנצחת. עכשיו החלוקה של הקבוצות היא דני, דור, אני ושקד בצד אחד, ואלון, יואב, דורון ודניאל (החברה של עידן דקל) בצד השני. נראה איך זה יילך. מתחילים Versus ב- Swamp Fever.

19:00 – אני, שקד, דור ודני מנצחים, בהפרש קטן יחסית. עכשיו הפסקה.

19:40 – מתחילים את Hard Rain ב- Versus. אני, עידן דקל, דור ושקד נגד אלון, יואב, דני ודורון.

20:45 – משחק זריז. אלון, יואב, דני ודורון מנצחים בהפרש ממש, ממש קטן. זה מבאס. אבל אז אנחנו שמים לב שבינתיים הוכרז באופן רשמי פורטל 2. זה היה די צפוי, אבל זה לא מונע מזה להיות מאוד מגניב.

אוסף ציטוטים מהמשחק האחרון, שנאספו ע"י דניאל:

-"וואו, זה מקום מצוין לאנוס". (ואז: "אתה אונס?", "אני אונס").

-"אם הוא הורג אותי, אני מת!

עוד רגע של סטטיסטיקה: עד כה הרגנו 9,836 זומבים. זה עדיין כיף.

21:15 – אחרי קצת מנוחה, וויכוחים על Battlestar: Galactica, אנחנו נכנסים למערכה האחרונה שיש ל- Left 4 Dead 2 להציע לנו: The Parish. דורון החליט לנוח, אז השחקנים הפעם הם אני, דור, אלון ועידן דקל, מול יואב, דניאל, דני ושקד.

22:40 – טוב, זה לא היה ממש כוחות. אני, דור, אלון ועידן דקל ניצחנו בהפרש של בערך 800 נקודות.

23:30 – אוקיי, אנחנו אחרי הזמנה של בערך 10 המבורגרים. הגיע הזמן לחזור למשחק. הקבוצות הפעם: דני, יואב, אני ואלון, נגד עידן דקל, דורון, שקד ודור. המשחק – Scavenge ב- Sugar Mill.

00:00 – אוכל! אה, ודרך אגב, אני, יואב, דני ואלון קרענו להם את הצורה.

00:30 – אנחנו מתכוננים למשחק האחרון של היום – עוד Versus ב- Dark Carnival. כי אנחנו אוהבים את Dark Carnival. ואז יש לנו משרד לנקות.

1:15 – בעקבות התשה מוחלטת של חלק מהנוכחים באירוע, אנחנו נאלצים לסגור את הערב. וזה חבל, כי הקבוצה שלי דווקא קרעה להם את הצורה ב- Dark Carnival.

אז אחרי 13 שעות משחק, ו- 14,371 זומבים מתים – יש לי כל מיני דברים להגיד, אבל לחלוטין כמו בפעם הקודמת, אני אסתפק בשלב הזה ב"שיו, כמה Left 4 Dead 2 מגניב".

לילה טוב.

בהמשך לרמיזות המרגיזות של Valve מהימים האחרונים – החבר’ה האלה עדכנו את Portal פעם נוספת היום. הפעם, העדכון כולל שינוי קטן לסרטון הסיום של המשחק. אפשר לראות אותו דרך Rock, Paper, Shotgun.

עדכון: אוקיי, הסרטון עלה גם ל- YouTube, אז אני יכול לשים אותו בבלוג.

לפני שנה, התכנסו כל כותבי הבלוג בבית אחד, באמצע שום מקום, למשך כ- 12 שעות, תחת המטרה המוצהרת לחסל המון זומבים. האירוע הזה, שזכה לשם Zombiefest, השיג שתי מטרות עיקריות:

1. זה היה ממש, אבל ממש כיף.

2. אם שואלים את דקל, האירוע הזה הוא חלק מהסיבה שכל כך הרבה מהחברים שלנו התחילו להתעניין ב- Left 4 Dead, וקפצו על משחק ההמשך ברגע שהוא יצא לשוק.

אבל האג’נדה הפרסומית פחות מעניינת אותנו. מה שיותר מעניין אותנו זה להנות, ולהרוג כמה עשרות-אלפי זומבים, ולדון בשאלות חשובות כמו “האם במציאות אפשר לפצלח לזומבי את הראש עם גיטרה?”. אז ביום שישי הקרוב, שנה לאחר ה- Zombiefest הקודם, אנחנו הולכים להתכנס שוב. הפעם יהיו שם יותר אנשים (בין 9 ל- 10, אם כי רק 8 ישחקו בכל רגע נתון), ימותו שם יותר זומבים, ויאכלו שם יותר פיצות. וכמו בפעם הקודמת, יועבר על זה דיווח באופן חי בבלוג. אם יתאפשר לנו, הפעם הסיפור הזה ילווה גם בכמה סרטוני וידאו.

יהיה כיף.

ביממה האחרונה, ללא כל אזהרה מראש, התפרצה מהומה לא-קטנה בעולם הגיימינג. הכל התחיל כש- Valve, נשמות טובות שכמותן, שחררו עדכון לאחד מהמשחקים הטובים ביותר שעלו אי-פעם על המחשב שלי, Portal. הנה מה שהעדכון מוסיף למשחק, לפי Valve:

Changed radio transmission frequency to comply with federal and state spectrum management regulations

כמה דקות אחר כך נכתבה התגובה הראשונה בפורום הראשון של המשחק על העדכון. התגובה היתה “Huh?”. אבל קהילת המשחק התאוששה במהירות, והתחילה לחקור מה לעזאזל קורה כאן. מה שהקהילה גילתה זמן קצר לאחר מכן הוא שמכשירי הרדיו במשחק התחילו להשמיע צלילים מוזרים כשממקמים אותם בנקודות מסוימות. חלק מהצלילים האלה היו הודעות שמקודדות במורס. הטקסט שלהן הוא בעיקר דברים כמו “Interior Transmission Active” או “External Data Line Active”, אבל החלק המשעשע במיוחד הוא שאחת מההודעות מכילה את הטקסט:

BEEP BEEEP BEEP BEEP BEEEP BEEEP BEEEP BEEP BEEEP BEEP BEEP

גם זה מייצג טקסט שנכתב בקוד מורס. אם מפענחים אותו, מקבלים את ההודעה המשעשעת במיוחד “LOL”.

אבל בעוד שזה משעשע, זה לא עוזר. מה שבאמת עוזר זה שבקבצי הסאונד האחרים שמכשירי הרדיו ניגנו מתחבאות תמונות. התמונות האלה סיפקו למעריצים הסקרניים מספר טלפון של BBS, והטקסטים שהתחבאו בחלק מההודעות סיפקו להם את שם המשתמש והסיסמה שהם היו צריכים כדי להתחבר אליו. אז הם התחברו אליו:

לא עבר זמן רב, והמעריצים חילצו כמות גדולה של תמונות וטקסט מתוך ה- BBS המדובר. עכשיו הם עובדים כפי שרק מעריצים מכורים יכולים לעבוד בניסיון לפענח מה לעזאזל קורה כאן. בין השאר, חולץ מתוך הבלגן הזה מספר שנראה כמו תאריך: 3.11. אם זה תאריך, זה יכול להיות יום ההולדת של גייב נוול, התאריך שבו הוא מקבל פרס (במהלך תערוכת GDC), או אולי, רק אולי, התאריך שבו הם יחשפו סופסוף את הסיבה שבגללה הם מריצים אותנו כמו משוגעים ברחבי האינטרנט.

בפעם האחרונה שבה הפגנתי התעניינות כל כך גדולה ברמזים שהושארו באינטרנט על ידי החברה המפתחת של משחק כלשהו, גיליתי שכל הסיפור הזה היה סתם טיזינג מרושע שהיה חסר קשר ממשי להכרזה על המשחק עצמו. כך שהפעם אני מראש מכין את עצמי לאפשרות שסתם מדובר במתיחה זדונית במיוחד של Valve. מצד שני, יש גם סיכוי לא-רע שבקרוב נשמע משהו על Portal 2. ואם זה יקרה, זה יהיה כיף ממש.

אם בא לכם לחקור את הסיפור הזה בעצמכם, אתם יכולים לקפוץ לפורומים של המשחק (שמתעדכנים בקצב מהיר להחריד), או להתעדכן בכל פריטי המידע שידועים על הסיפור הזה עד עכשיו באופן מסודר (פחות או יותר). לבעלי ה- Google Wave – יש ערוץ נוסף להתעדכנות במידע. יהיה מאוד מעניין לראות לאן זה יתפתח.

ובכן, כפי שאתם יכולים לנחש, ה- DRM החדש של Ubisoft גרם לקצת רעש ברחבי האינטרנט. בין התגובות היו קריאות לחרם, טענות על כך שמדובר בפתרון האפשרי היחיד לפיראטיות, וסתם קריאות גנאי מתוסכלות. אבל התגובה הכי מעניינת היתה, כמובן, זו של Ubisoft.

הראיון הרלוונטי פורסם ב- PC Gamer כבר לפני יותר משבוע, אבל כהרגלי, הגעתי אליו רק עכשיו. הוא מכיל מעט מאוד פרטים חדשים, אבל בין השורות עולה נימה מאוד מעצבנת של זלזול. למשל, Ubisoft לא תפרסם מראש מה יהיו ההשלכות של ניתוק מהאינטרנט (“תצטרכו לחכות לביקורות, או לשמוע על זה מחברים שלכם”), ו- Ubisoft מסרבת להכיר באפשרות שהשרתים האינטרנטיים החיוניים לפעולת המשחק לא יפעלו בעתיד, ולהסביר ללקוחות שלה מה יהיו ההשלכות במקרה כזה. לקראת הסוף, הטון נהיה קצת דמגוגי:

The system is made by guys who love PC games. They play PC games, they are your friends

הנסיון של Ubisoft להציג את עצמם כאילו הם מעונינים שנוכל לשחק במשחקים שאנחנו קונים לנצח הוא, כמובן, בולשיט. Ubisoft לא יכולה להציג תוכנית בנוגע למה יקרה ביום שבו השרתים שלהם יפלו, כי אם השרתים האלה יפלו זה יקרה בגלל ש- Ubisoft סגרה אותם (כמו ש- EA עשתה עם שרתי המשחקים שלה לא מזמן), או כי החברה תפשוט את הרגל, ואז ממש לא יהיה אכפת להם מלקוחות ממורמרים. חוץ מזה, הנסיון שלהם להציג את יתרונות המערכת שלהם הוא גם דבילי להחריד. בניגוד למה שהם חושבים, העובדה שאני יכול להתקין את המשחק על כל מחשב שאני רוצה היא לא באמת יתרון – אני יכולתי לעשות את זה במשך שנים, עד שכל מיני חברות באו וניסו לאכוף עלי שיטות DRM משונות אחרות.

ובכל זאת, אין שום דבר מפתיע בסיפור הזה. התגובות של Ubisoft, כמו אלה של העיתונאים שמסקרים את ההתפתחויות בנושא או של הטוקבקיסטים מרחבי האינטרנט – הן צפויות לחלוטין. הדבר היחיד שנותר כאן עם סימן שאלה הוא משך הזמן שייקח לפיראטים לפצח את מערכת ה- DRM החדש, כמה מסובכת ליישום תהיה הפריצה שהם יציעו, והאם Ubisoft ימשיכו לדבוק בפתרון שלהם גם אחרי שזה יקרה.

זה מיותר בעיני לפצוח כאן בקריאות לחרם. קוראי הבלוג הם אנשים אינטליגנטיים (לפחות רובם, בכל אופן). הם יכולים לעשות את השיקולים שלהם בעצמם ולהחליט האם הדרישה לחיבור תמידי לאינטרנט היא משהו שהם יכולים לחיות איתו כשהם קונים את המשחק שלהם. גם קשה לי להגיד שאני, אישית, אוותר על המשחקים של Ubisoft שמשתמשים בשיטה החדשה, כי בכל מקרה לא ראיתי ברשימת המשחקים הזו אף משחק שתכננתי לקנות בחודשים הקרובים.

אבל אם זה משנה למישהו משהו, אז אני ממליץ לקנות את ה- Splinter Cell החדש רק בגרסת הקונסולות שלו. זה לא כאילו שתוכלו לשחק בו על הלפטופ שלכם בכל מקרה.