פטריוטים יקרים, נא להכיר: Rising Eagle, משחק שהוא לחלוטין תוצרת כחול-לבן, נמצא בשלב הבטא ומקודם בעמוד הראשי של Fileplanet! אפילו עם לוגו יפה והכל. לאחר הכשלון המהדהד של חברת מג'ורם עם בלריום, והאיכות הלא מרנינה של משחק הפיפוש האחרון, אולי סוף סוף נקבל קצת גאווה תוצרת הארץ?

המדובר במשחק פעולה טקטי מרובה משתתפים, משהו בין Call of Duty ל-Rainbow Six. להורדה של הבטא (יש גם בגיימר, אבל עדיין צריך לקחת את ה-CD-Key מ-Fileplanet) ניגשתי באופטימיות זהירה. Team Fortress 2 זה אולי לא יהיה, אבל כמה גרוע זה כבר יכול להיות? בכל זאת, קידום ברשת Gamespy זה לא דבר של מה בכך.

ובכן, התשובה היא, לצערי הבאמת באמת רב, די גרוע. זה התחיל בזה שאחרי שבחרתי ניק במשחק שכבר היה תפוס, המשחק קרס (ביחד עם כל המחשב שלי) ולא הצליח לעלות שנית. על ידי עריכה זהירה של קובץ config הצלחתי לגרום לו לפעול שוב, ולמלמל לעצמי "טוב נו, גרסת בטא". בניסיון השני בחרתי בניק שבטוח לא יהיה תפוס, כדי לא לקחת סיכון.

התחברתי לשרת. קיימים מספר שרתים אמריקאיים המאוכלסים בעיקר על ידי ישראלים סקרנים. הגרפיקה של המשחק היא, איך נאמר במילים עדינות, לא מתעלה על Counter Strike המקורי. כלומר, לא משהו בכלל. הסביבות מאוד לא מפורטות, המודלים פשוטים, והאנימציות, ובכן, בדרך כלל כשאתה יורה במישהו, אתה מצפה לתגובה כלשהי – דם, תזוזה של איבר גוף, משהו. ב-Rising Eagle זה די חסר.

איכות הגרפיקה מפתיעה לרעה, בהתחשב בזה שתפריט ה-Video במשחק מתהדר בפיצ'רים כגון HDR, ודרישות המערכת למשחק כוללות כרטיס מסך שתומך ב-Pixel Shader 2.0. ואכן, אם יש משהו שהמשחק כן חזק בו זה דרישות – להערכתי המשחק הכביד על המחשב שלי בערך באותה מידה כמו משחקי מנוע Unreal 3.0, ואיך נאמר במילים עדינות, הוא נראה קצת פחות טוב מ-BioShock.

ומה עם המשחקיות, אתם שואלים? גם כאן יש בעיות בסיסיות ביותר. נתחיל בזה שאין שום דרך לדעת מי בקבוצה שלכם ומי בקבוצה היריבה (רק לאחר כמה משחקים גיליתי שלחברים שלכם יש את השם מעל הראש ולאויבים אין), כך שהמשחק הופך מהר מאוד לחגיגה של Team Kills. גם אין שום דרך לדעת מה התוצאה הנוכחית או מה הפינג שלכם בשרת. לוח התוצאות מופיע רק בסוף המשחק. גם המטרה של הקבוצה שלכם לא ממש ברורה. אני חושב שהיה כתוב להרוג את כל האויבים, אז כנראה ששיחקתי בסוג של Team Deathmatch.

מעבר לכך כלי הנשק לא מהנים לשימוש (איפה הרתע?), אין Auto Run (צריך ללחוץ כל הזמן על shift כדי לרוץ, ולא, אתם לא מתעייפים) ובאופן כללי – אין על מה לספר לחבר'ה. המשחק עושה ניסיון מעניין לחלוקה לקלאסים, כדוגמת מפקד קבוצה שיכול לתת הוראות לאחרים, או האקר שיכול לתכנת מכונות ירייה נייחות. אך כל עוד הגיימפליי הבסיסי כל כך פגום, זה לא באמת משנה.

זה עצוב, אבל ייתכן שמשחק פעולה מרובה משתתפים הוא ניסיון מעט שאפתני מדי לחברת משחקים קטנה ועצמאית. קיימים כל כך הרבה משחקי פעולה טובים בשוק עכשיו וכולם עולים בהרבה על Rising Eagle, כך שקשה לי לראות כל הצדקה לרכוש את המשחק, גם אם הוא לא יימכר במחיר מלא, כפי שהכריזו המפתחים. מעבר לציונות, זאת אומרת.

יש שישאלו – איך זה שאנחנו כל כך טובים בהייטק, אבל אין לנו מושג איך לעשות משחקים? האמת היא שזה לא קשור. הפקת משחקים, מבחינת ההשקעה, התקציב וכוח האדם הנדרשים, הרבה יותר דומה להפקת סרטי קולנוע בהוליווד מאשר לפיתוח תוכנה. הקולנוע הישראלי אמנם פורח לאחרונה, אך בניגוד לתעשיית המשחקים הלא קיימת שלנו, הוא זוכה להשקעה ממשלתית, תרומות ויחסי ציבור.

וגם אז אנו טובים בעיקר הפקת דרמות קטנות וחביבות, ע"ע ביקור התזמורת, ולא סרטי אקשן מרובי אפקטים. את Rising Eagle ניתן להשוות לניסיון להפיק בארץ משהו בסגנון 'להציל את טוראי ריאן'. ייתכן שעד שיגיע הכסף הגדול, כדאי למפתחים הישראלים להתמקד בהפקת משחקים פשוטים יותר כמו משחקי הרפתקאה דוגמת Sam & Max (או פיפוש), או משחקי פאזלים בסגנון Peggle. משחק מוצלח אחד שכזה, שיימכר דרך Steam, נניח, יכול להוות התחלה אמיתית שתעשה אותנו גאים. Rising Eagle? קצת לא נעים להגיד, אבל הוא הולך לעשות בעיקר פאדיחות.

נ.ב. יש למישהו מושג מדוע המשחק עמוס בפרופגאנדה לצבא האמריקאי? מסך טעינה אופייני במשחק:

האתר (המוצלח) GayGamer.net, שבניגוד לשם שלו (ולסלוגן) לא ממש מיועד רק לגיימרים שמעדיפים גיימרים על פני גיימריות, הציג בגאווה (No pun intended?) את LesbianGamers.com – המקבילה הנשית אליו.

מכיוון שהגיימרים הם, ברובם, עם גברי שמתנהג בצורה צפויה – ההכרזה על אתר המתמקד בחנוניות לסביות גרם לתגובה הצפויה ביותר האפשרית, ו- LesbianGamers קרס זמן קצר לאחר ההכרזה. אבל עכשיו נראה שלפחות בינתיים LesbianGamers חזר לאוויר, ועובד בלי בעיות מיוחדות. נקווה לטוב.

בניגוד ל- GayGamer.net, עד כה נראה ש- LesbianGamers מתמקד רק באייטמים עם טאץ' לסבי. אתם יודעים, דברים בסגנון המסרים הלסביים של פורטל. זה קצת חבל שהם מתחפרים כל כך חזק בתוך הנישה שלהם – אבל אני מניח שזה די צפוי, בהתחשב בעובדה שהם קיימים באזור כמות זעומה ביותר של זמן.

שיהיה להם בהצלחה.

אחרי שכבר צומצם ל-2 מימדים, העולם של Half Life עובר הסבה לז'אנר נוסף – אסטרטגיה בזמן אמיתי.

RPS מדווחים שבימים אלו עובד לו מודר אנונימי על מוד ל-HL2 Ep. 1 שישתמש במנוע של המשחק בשביל להפוך אותו ל-RTS.

נכון לעכשיו, המשחק בשלבים די התחלתיים, אבל כבר יש כמה תמונות ממנו, ואפילו זוג שלבים שאפשר לשחק בהם.

המשחק בשלב מוקדם מכדי שאני אהנה ממנו, ובכל מקרה אין לי את Ep. 1, אבל אני חייב להודות שאני מאוד מחכה למוצר הסופי, לכשיגיע.

ועכשיו למשהו שונה לגמרי (אלוהים אדירים, אי אפשר למצוא חנון אחד שלא מרפרנס למונטי פייתון? לשאלתי – לא):

כל מי שקצת מכיר אותי, יודע שאני לא נמנה על חסידי "ורוניקה מארס". פשוט, בניגוד לרוב חברי, אני יודע שמדובר בסדרה גרועה. לכן גם לא נשביתי בקסמיה של כוכבת הסדרה, קריסטן בל. אבל כל אלו שכן נמנים על קהל מעריציה בטח שמחו לדעת שהם יוכלו לפגוש אותה, או לפחות דמות וירטואלית שנראית ממש כמוה, ב-Assassin's Creed, שאמור לצאת למדפים עוד שבוע (ואכן מתגלה ככל הנראה כהתפתחות הטבעית של "הנסיך הפרסי").

ג'ויסטיק הואילו בטובם להעלות תמונה ראשונה של קריסטן, והאוואטאר שלה במשחק:

למרות שאין לי חיבה מוגזמת לבחורה, אני חייב להודות (פעמים בפוסט אחד? אתה לא מכיר עוד ביטויים שמביעים רצון להביע את דעתך? לשאלתי – כן. אבל לא בא לי להשתמש בהם) שהיא בחורה נאה למדי, והוירטואליזציה, טובה ככל שתהיה (והיא טובה) לא עושה עמה צדק.

בהתאם לאיומים שלי – חזרתי. ושמחתי לגלות שבמהלך השבוע-וחצי שבהם ישבתי במקום מרוחק ועם חיבור קלוש ביותר לעולם התרבותי, הבלוג עדיין המשיך להתעדכן. קצת פחות שמחתי לגלות ש- NVidia החליטו ללגלג על כרטיס המסך שקניתי למחשב החדש שלי, אבל נו, מי אני שיעצור את הקדמה הטכנולוגית.

עוד יותר שמחתי לגלות שבין 850 האייטמים שלא נקראו ב- Google Reader שלי, היו כמה אייטמים מבורכים במיוחד. החביב עלי מדבר על כך שהחבר'ה מ- Bethesda (נו, Fallout 3, כן?) כל כך אהבו את פורטל (שהוא, אגב, משחק ענק ויובל בירב לא מבין שום דבר מהחיים שלו) עד שהם הכינו מסך במיוחד עבורו.

אבל השמחה שלי היתה קצרת-מועד. החיבור לאינטרנט במחשב הביתי שלי החליט לקרוס בצורה מפוארת, ומכיוון שפורטל בדיוק התחיל לעדכן כמה קבצים כשזה קרה, גיליתי שאני לא מסוגל להפעיל אותו יותר ב- Offline Mode. עכשיו אני מחוסר-פורטל, ומסוגל להתחבר לאינטרנט רק ממחשב אחר – גם הוא מחוסר-פורטל.

אז, כמו שאומרת הכותרת של הפוסט הזה: לעזאזל.

לפני חודשיים, בתחילת ספטמבר, החליטה Ubisoft לשחרר בחינם, לכל מי שמעוניין, שלושה מכותריה הותיקים-יחסית-אבל-לא-מספיק-ותיקים-בשביל-שאף-אחד-לא-ירצה-לשחק-בהם – Far Cry, Rayman Ravid Rabbids ו-Prince of Persia: The Sands of Time (הייתי בטוח שזיירמן כתב על זה פוסט, אבל אני לא מצליח למצוא אותו. אנא ילדים, עזרו לעידן למצוא את האבידה). הקוץ הקטן שבאליה הוא שבתמורה לכך, כל מי שישחק באחד מהמשחקים האלו יצטרך לעשות את זה תוך כדי צפיה חוזרת ונשנית בפרסומת חסרת פואנטה ומטמטמת-שכל לענק המזון המהיר השכונתי שלכם – מקדונלד'ס.

לאור העובדה שאת Far Cry כבר סיימתי, ו-Rayman מעניין אותי כקליפת שום דאשתקד, החלטתי לנצל את ההזדמנות הזאת כדי להשלים את החור בצורת נסיך פרסי שהיה לי בקטגורית ה"משחקי פעולה מגוף שלישי שקצת דומים ל'Tomb Raider' אבל לא ממש". אחרי שסיימתי את המשחק הראשון בטרילוגיה, המשכתי לשני המשכיו, וממש היום סיימתי את "The Two Thrones".

אז הנה כמה רשמים שלי מכל הטרילוגיה, בלי סדר מסויים:

• · זו פשוט חתיכת גאונות להכניס את כפתור ה-Rewind לפלטפורמר. כבר יצאו משחקים עם האטה והאצה של הזמן, אבל הקונספט לפיו אתה לא חייב לחזור לנק' השמירה האחרונה (עליהן ידובר בהמשך) אחרי שנפלת למותך פשוט הופך את חוויית המשחק להרבה יותר מהנה וזורמת, ומוריד את רף התסכול למינימום. זה הפך לכזה חלק אורגני מחוויית המשחק, שכשעברתי לשחק ב-Portal או ב-HL2 Ep. 2, האצבע שלי נשלחה אוטומטית למקש ה-R בכל פעם שמתתי, או שעשיתי משהו שלא הייתי צריך לעשות, וכל פעם מחדש הייתי צריך לקבל בעצב את העובדה שעל טעויות משלמים.

• · בגדול, אלו שלושה משחקים מאוד מהנים. השילוב של דמות ראשית היפר-אקרובטית, קרבות סיף (אני די בטוח שמתישהו יצא לי להשתמש בקאפו-פרו) ורמת קושי בינונית לוחץ אצלי על כל הכפתורים הנכונים. תזכירו לי מתי יוצאת הטרילוגיה החדשה?

• · Warrior Within הוא ללא ספק המשחק החלש בחבורה. משחקי הזמן בו מבלבלים, ולא פעם לא ידעתי באיזו תקופה אני אמור לשחק בשביל להגיע למטרה שלי. העיצוב הסגור שלו, והעובדה שאתה צריך לשחק שוב ושוב באותן סביבות לא רק משעממים מהר מאוד, אלא גם יוצרים הרבה מצבים בהם אין לי מושג איפה לאיזה חדר אני צריך ללכת עכשיו בשביל להמשיך את הסיפור. אני מאמין שללא ה-FAQ's של IGN הייתי פשוט פורש מהמשחק בחצי הדרך.
  חוץ מזה, כל נושא המעבר קדימה ואחורה בזמן מכניס פרדוקסים שלא הייתי מוכן לקבל באף סרט, ספר או חוברת קומיקס נובלה גרפית. חבל שככל שזה נוגע למשחקי מחשב, התסריטאים מרשים לעצמם לחפף.

• · להלן סיפור קצר:
  אחרי שזיירמן קנה את המחשב האולטרא-מגניב-זוהר-באור-כחול-חייזרי הוא הזמין אותי אליו הביתה בשביל לעשות עליו סיבוב דאווין. הוא הריץ כמה מהמשחקים עם הגרפיקה היותר מדהימה שיצאו בזמן האחרון, כמו Bioshock או הדמו של UT3, ובמבט זחוח, כמו שחשבתי שרק אני מסוגל, העלה בהם את כל מחווני הגרפיקה לרמה המקסימלית, רק כדי להראות שהוא מסוגל.
  אז מר זיירמן היקר – אני רוצה שתדע שהעיצוב של המחוונים לא השתנה ב-2-3 שנים האחרונות, והעלאת הפרטים למקסימום במשחקים קצת יותר ישנים מעניקה כמעט אותה רמה של סיפוק.
  זהו. ואני יותר מגניב ממך. זהו.

• · משחקי קונסולות שעוברים המרה ל-PC זו רעה חולה. אין שום סיבה שעל גבי המחשב לא תהיה לי אפשרות לשמור את המשחק מתי שאני רוצה. לחזור שוב ושוב על אותם קרבות בוס, או אותה רכיבת כרכרה מקוללת, יכולים להמאיס משחק מהר מאוד.

• · היום כבר לא עושים משחקים כמו פעם.

• · זו לא היתה הערה שנובעת מפלצנות או נוסטלגיית-יתר. היום באמת לא עושים משחקים כמו פעם. ב-Warrior Within יש קטע וידאו של כחצי שעה מספיישל שנעשה על PoP לדורותיו, שמראה את השינוי בתפיסה שעברה תעשיית המשחקים. אם פעם ג'ורדן מצ'נר (הבחור שאחראי על PoP) צילם את אח שלו רץ וקופץ, הפך את סרטי הוידאו האלה לדמות ממוחשבת, ומשם המשיך לתכנת משחק שלם לגמרי לבדו, היום התעשיה דורשת עשרות מתכנתים, מעצבים, שחקנים (actors, לא players), אנשי שיווק ונסייני-בטא בשביל להוציא כותר אחד. בתמורה אנחנו כמובן מקבלים משחקים טובים, ארוכים וחווייתיים יותר מפעם, אבל, נו, אנחנו משלמים על זה בכך שהם פחות אישיים או פורצי דרך. ועולים יותר.

• · Free-Form Fighting System. ככה קוראים לשיטת הקרבות החדשה שהוכנסה לסדרה החל מ-Warrior Within. הרעיון בבסיסה היה טוב – לתת לשחקן שליטה על התנועות והמכות שלו, בניגוד ל-Sands of Time, בו כל קרב היה מורכב מלחיצות מהירות על לחצן העכבר השמאלי. הביצוע, לעומת זאת, די לוקה בחסר. כל מכה מיוחדת היא קומבינציה של לחצן העכבר השמאלי ומקש ה-E, אבל בניגוד ל-Mortal Kombat ושות', כל לחיצה צריכה להתבצע באיזו נקודת זמן ערטילאית, אחרי שהמכה ניתנה, אבל לפני שהקומבו יילך לאיבוד. אף פעם לא הצלחתי למצוא את הנקודה הזו, אז בסופו של דבר, במקום לחיצות מהירות על לחצן העכבר השמאלי, כל קרב היה מורכב מלחיצות מהירות על לחצן העכבר השמאלי ומקש ה-E, והתפעלות מהיכולות האקרובטיות שלי בסוף כל קומבו.

ומה אתכם? מה אתם חשבתם על המשחקים?

משחק ה-Need for Speed השנתי מתקרב, וניתן כעת להוריד את הדמו למשחק. משקלו כ-800 מגה. לפי התאוריה הגורסת שמשחקי Need For Speed יוצאים "אחד טוב, אחד ככה ככה", אז עכשיו תור המשחק הטוב. רק עוד 720 מגה אוכל לגלות אם התבנית נשמרת. נחזיק אצבעות.

עדכון: לינק מוצלח יותר.

עדכון 2: שיחקתי בדמו ולא נהניתי. נראה ש-EA ניסו להכניס ריאליזם למירוץ, והתוצאה פשוט לא כיפית. אחרי 4 נסיונות, עדיין לא הצלחתי לסיים את המסלול – בכל פעם התהפכתי, נפסלתי והייתי צריך להתחיל מהתחלה. הגרפיקה בסדר, אבל לא עולה על זו של המשחקים הקודמים. חסרו לי גם האפקט הנחמד של עיוות המסך כאשר מפעילים את הניטרו והאורות ה"נמרחים" של פנסי הרחוב. אין ספק שהניסיון הוא לעשות משהו שונה מסדרת ה-Underground. מתחרים באור, מחוץ לעיר, הכל פחות מנצנץ, מכוניות יכולות להתפרק. התוצאה? לדעתי Pro Street יהיה עוד משחק מרוצים עלק-ריאליסטי, ולפיכך המשחק השני ברציפות בסדרה שהוא "ככה ככה". הלכה התאוריה.

אמנם לא נפלתי מהדמו של UT3, אך בכל זאת מדובר ב-Unreal Tournament, וזה בטוח שווה את ה-200 ש"ח, נכון? השאלה היא – האם זה שווה לכם 300 ש"ח? מסתבר שאת המשחק בארץ משווקת ישפאר, שכנראה יודעת לתמחר רק במושגים של פלייסטיישן, דהיינו, הרבה יותר מדי יקר. וזה די מעצבן, כי המשחק נמכר בחו"ל ב-50$, בדיוק כמו ה-Orange Box. ההבדל הוא שאת ה-Orange Box מוכרים כאן ב-200 ש"ח, שזה 100 ש"ח פחות מתג המחיר של UT3. לאן הולך ההפרש? תבינו לבד.

לא ברור מה יש לנו לעשות בנידון חוץ מלבלוע את העלבון ולשלם. להזמין מחו"ל זו לא ממש אופציה – ככל הנראה שהתשלום על המשלוח והמיסים יהפוך את אופציה זו ללא מאוד משתלמת. אפשר גם להשתתף במכירה הקבוצתית שמארגנים בפורום ב-Vgames על מנת לקצץ כמה שקלים מהמחיר. אישית? אני שוקל ברצינות להמתין מספר חודשים עד שמחיר המשחק ירד לגדר הסביר. כנראה שגם יהיה לי כרטיס מסך חדש בשלב הזה, אז זה מסתדר לא רע.