שיטוט אקראי בוויקיפדיה (לא, עדיין אין ערך על שמי. יום אחד, חברים, יום אחד) הוביל אותי לדף של וורן ספקטור, היוצר האגדי של Deus Ex, System Shock, Thief ומשחקים רבים אחרים. בדף זה מובאת רשימת 12 המשחקים האהובים על ספקטור, כפי שכתב בבלוג שלו. אני אחסוך לכם את הלחיצה על הלינק. זו הרשימה:

1. Diablo
2. Guitar Hero
3. Half-Life
4. The Legend of Zelda: A Link to the Past
5. Legend of Zelda: Ocarina of Time
6. Suikoden
7. Super Mario 64
8. Tetris
9. Ultima IV
10. Warcraft II
11. Ico
12. The Legend of Zelda: Twilight Princess

אז מה יש לנו פה? לא פחות משלושה משחקי זלדה, אבל הכי מפתיע הוא מיקומו של לא אחר מאשר Guitar Hero, שהוא המשחק השני (!) הכי אהוב על ספקטור, אולי מפתח המשחקים המוכשר ביותר שראתה התעשייה הזאת. גם אני מאוד מחבב את המשחק, אבל מקום שני? לפני Half Life? גאונים זה עם מוזר.

לא עברו כמה שעות מהרגע שסיימתי את BioShock, והחלטתי שהגיע הזמן להניח את הידיים שלי על עותק של Crysis. אז הלכתי להשיג לעצמי עותק.

לפני שנגיע לחלק העיקרי של הפוסט, אני רוצה להביע מחאה קצרה כלפי באג. האתר של החנות מציין שמחיר המשחק ברשת הוא 180 ש"ח. נכון, האתר מציין שהמחירים האלה תקפים רק להזמנת משחקים באמצעות האינטרנט, אבל מכיוון שאני יכול לאסוף את המשחק בחנות עצמה בשביל לחסוך לעצמי די משלוח, לא ברור למה המשחק עולה 220 ש"ח בחנות. למה להעניש מישהו רק בגלל שהוא לא נכנס לאתר האינטרנט של באג לפני שהוא נכנס לחנות עצמה?

בסוף, בגלל שהיה יותר מדי תור ב"באג" ולא היה לי כוח להתווכח עם המוכר על ההיגיון המטופש הזה, הלכתי לסניף הקרוב של "Tower Records". המשחק עלה שם 180 ש"ח. אבל בואו ונשים בצד את סוגיית המחירים. בואו נדבר על Crysis.

בעוד זמן קצר (אני מקווה), תתפרסם ביקורת שלי על המשחק ב- Gamer. עקב העובדה הזו, אני מתאפק לא לרשום את כל מה שיש לי להגיד על המשחק כבר עכשיו פה בבלוג. בכל זאת, אני צריך לשמור קצת התרשמויות להמשך. ובכל זאת, אם הייתי רוצה להבהיר את הדעה שלי, זה היה נראה בערך ככה: כן, Crysis נראה מדהים. כן, קשה שלא להסחף לנושאים טכניים בעליל כמו גרפיקה ומנוע פיזיקלי כשמדברים על Crysis. אבל כשעושים את זה, קצת מפספסים את הנקודה.

הנקודה, כמו ב- Far Cry, היא החופש. היכולת להגיע לכל מקום שאתם מסוגלים לראות בעיניכם, לשחק עם כל חפץ שמונח בטווח הראייה שלכם, ולזכות לתגובות ריאליסטיות מכל אחד ואחד מהדברים הללו. התקווה הגדולה ביותר שלי לגבי הכיוון בו Crysis יתפתח היא שהוא לא יבחר (בניגוד ל- Far Cry) לא לרוץ עם הגישה הזאת עד הסוף. Far Cry שקע, אחרי כמה שלבים, לסדרה של מסכים שמתרחשים בתוך מבנים קלסטרופוביים ולינאריים. Crysis, עד עכשיו, דואג להשאיר אותי בקביעות באזורים פתוחים להחריד, שבהם תעייה בדרך לא תוביל אותי לחומת אבן בלתי ניתנת למעבר, אלא לבסיס קטן של חיילים קוריאניים שאני יכול לתקוף בתמורה לעוד קצת תחמושת או מודיעין. Crysis מסרב, בכל אחד משלביו, להראות לא מושקע. אפילו הבסיסים הקטנטנים שנתקלתי בהם הציגו כמה אפשרויות טקטיות מעניינות בפלישה אליהם, וגישה לא זהירה הזעיקה כמה לוחמים קוריאניים מבסיס סמוך אל האזור.

זה פשוט כיף. התחושה של נסיעה ברחבי שלבי הענק של Crysis מעלה בראשי פרסומות לטמפונים שמדברות על "קלילות ושחרור". מדובר באנטיתזה מוחלטת למסכים הקטנים והסגורים של BioShock. אחרי האימה הלינארית של Rapture, זה פשוט עובד.

היום נפרדתי ממאתיים ותשעה עשר שקלים חדשים תמורת עותק של Gears of Wars למחשב. חמדתי את המשחק הזה עוד מגרסת ה-X360 שלו, ולכן שמחתי סוף סוף לשים עליו את ידיי המיוזעות (נסחפו עם החימום בקניון). לצערי, היה עליי לעבור מספר תלאות תוצרת מיקרוסופט לפני שהצלחתי לשחק. תודה ביל.

ההתקנה היא ארוכה, והמשחק יתפוס לא פחות מ-10 מיליארד בתים על הדיסק הקשיח שלכם. כשבאתי סוף סוף להתחיל לשחק, התבשרתי כי "ללא פרופיל גיימר לא תוכל לשמור את המשחק, האם אתה עדיין מעוניין להמשיך?". ובכן, לא. למה לעזאזל שמישהו יוכל לוותר על האופציה לשמור את המשחק? יש אנשים שמשחקים במשחקים מהתחלה ועד הסוף בישיבה אחת? (ולא, קוריאנים לא נחשבים).

בכל אופן, יצרתי פרופיל ושוב ניסיתי להתחיל בקמפיין, אז התבשרתי ש"ללא פרופיל אונליין ב-Games for Windows לא תוכל לקבל Achievements ולשחק במולטיפלייר. אם תרצה לעבור לאחר מכן לפרופיל אונליין תאבד את כל ההתקדמות שלך במשחק. מעוניין להמשיך?" אפשר להבין מה לעזאזל יש להם נגד הסייבים שלי, שהם מתעקשים לאיים עליהם כל הזמן? אם יש דבר שמפחיד כל גיימר זה הצורך לשחק במשחק מהתחלה, והשאלות ששאל אותי Gears of War גורם לצד הפרנואידי שלי לרצות לגבות את השמירות במשחק ברמה יומית.

אז הלכתי ליצור פרופיל אונליין. קפיצה זריזה לאקספלורר ויש לי חשבון Silver ב-Games for Windows. חשבון Gold הוא יותר מגניב (עוד אפשרויות מולטיפלייר, או משהו) אך עולה כסף, ואמנם קיבלתי תלוש של חודש Gold חינם אחד עם המשחק, אך הקוד בתלוש משום מה לא עבד. נו טוב. חזרתי למשחק, ניסיתי להתחבר לפרופיל המקוון, ואז התבשרתי שיש עדכון ל-Games for Windows שחייבים להוריד. ניסיון ראשון להוריד, לא מצליח. ניסיון שני, עדיין לא מצליח. "וודא שאתה מחובר לאינטרנט" זועק המשחק. כוס אוחתוק, הרגע פתחתי את הפרופיל הזה, כן, אני מחובר לאינטרנט!

מתקין מחדש את המשחק (כאמור, לוקח זמן לא קצר). עדיין לא מצליח להוריד את העדכון. מתקין את הפאטץ'. עדיין לא עובד. בשלב זה אני מחליט לוותר על ה-Achievements ולשחק עם פרופיל מקומי. סוף סוף המשחק עולה, והוא נראה מדהים. אך אבוי, הוא נשמע חרא. מסתבר ש-Gears of Wars משתמש, באופן ברירת מחדל, רק ביכולות ה-Software של כרטיס הקול שלכם. כלומר, הסאונד באיכות נמוכה ונטול סראונד. חיפוש בגוגל העלה את הפתרון: עריכת קבצי ה-INI של המשחק.

בשעה טובה, אני יכול לשחק כמו שצריך ב-Gears. המשחק עצמו מעולה. הוא נראה ונשמע מצוין ואפילו לא כבד מדי על המחשב. המשחקיות עברה בצורה טובה ל-PC, ומנגנון הריצה ממחסה למחסה הוא שינוי מרענן לעומת משחקי אקשן אחרים. אבל למה, רחמנא ליצלן, למה, זה היה צריך לקחת מספר שעות כדי שאוכל להגיע לנקודה הזו? המעבר לרשתות חברתיות של משחקים, כפי שמתבטא ב-Steam ו-Games for Windows הוא נחמד והכל, אבל לא כשזה מפריע לעיקר – לירות לדברים בראש. שתי הרשתות המדוברות לחלוטין נכשלות בכך. הן מפריעות, הן מעצבנות והתועלת שהן מפיקות היא מינימלית בהשוואה. אז יש Achievements. ייפי. הנה הצעה ל-Achievement בשבילכם.

Lucky Bastard: You managed to successfully connect to your online profile.

לפני קצת פחות משבועיים, הלכתי (ביחד עם עידן דקל, שפשוט ממש מתעצל לכתוב פוסט על הנושא) לראות את הסרט "היטמן". אתם יודעים – זה שמבוסס על משחק המחשב בעל אותו השם. בדרך כלל, הייתי כותב על החוויה הרוחנית הזאת קודם, אבל העדפתי לחכות עד שהרשמים שלי מהסרט יתפרסמו גם ב"עין הדג".

אז… היטמן. אני לא אפתיע אף אחד אם אני אגיד שמדובר בסרט גרוע. זה סרט שמבוסס על משחק מחשב – צפוי בהחלט שהוא יהיה סרט גרוע. אבל מה שמדהים זה שמדובר בסרט שלא גרוע רק מהבחינות הרגילות (עלילה, רמת משחק…), אלא גם בגלל העובדה שהוא משתין לשני סוגי צופי הקולנוע בפרצוף.

על הסוג הראשון של צופי הקולנוע דיברתי בביקורת שלי ב"עין הדג". צופי הקולנוע שלא חובבים את המשחקים, לא יצליחו למצוא בו שום דבר מיוחד. מדובר בסרטי "ג'ייסון בורן" בכל מובן אפשרי, חוץ מהאיכות. אבל אפילו חובבי המשחקים לא יצליחו להנות כהלכה מהסרט, כי הוא לוקח כל פיסה של "רוח המשחק" וזורק אותה מהחלון.

אני לא מדבר על תגובות כמו אלה שהופיעו בביקורת על הסרט ב"גיימר" – אני לא חושב שהעובדה שלא אמרו מי מדבר עם מס' 47 בטלפון "זה קטע קריטי" (ובכלל, שהייתי חייב לשחק במשחקים כדי להבין מה שהולך בסרט). אני מדבר על הגישה הבסיסית יותר של לקחת משחק פעולה איטי ומחושב מאוד, שבו היעד הוא לעשות את ההריגה בצורה שקופה ככל האפשר, ולדחוף את כל הגישה הזאת הצידה לטובת קרבות ירי בלתי פוסקים. הגישה הזאת גם הורסת את הסרט לצופי הקולנוע הרגילים (שכאמור, כבר ראו את זה בעבר, ופה פשוט רואים את זה נעשה יותר רע), וגם הורסת את הסרט למכורי המשחק הכבדים (שהרסו להם את האווירה של הסרט!). אז מה הרווחנו בזה? עוד סרט אקשן ממוצע? תודה, באמת.

"היטמן" הוא סרט מעפן. הוא לא מוצלח בתור סתם סרט אקשן מהשורה, והוא לא מוצלח בתור סרט אקשן שמבוסס על משחק מוכר ואהוב (לפחות על אנשים שהם לא אני). זה לא מפתיע אותי יותר מדי, אבל זה עדיין מאכזב.

עריכה: וכאילו בשביל לספק לכם עוד חומר קריאה בנושא, גם ב- PC Gamer UK כתבו על הסרט, תוך כדי רטינה לעבר הביקורת של רוג'ר אברט (שהעז להאשים את המשחק בדיוק בכל הנקודות הלא-נכונות) והכללה של רשימת הבדלים עיקריים בין הסרט למשחק. תקראו.

בתקופה זו של השנה, כשיש מספר מטורף של משחקים מוצלחים במיוחד לשחק בהם, כשעדכון של BioShock מחכה לי מעבר לפינה ועשוי לשלוח אותי לסיבוב שני במשחק הנהדר הזה, וכשהעותק החדש והנוצץ של Crysis מעכל את מרבית הזמן הפנוי שלי… דווקא עכשיו, יש גרסה רשמית ל- Lumines על המחשב האישי.

אני הולך להתרחק מזה כמו מאש. שיחקתי בזה מספיק.

הנה חדשות טובות. BioShock יזכה לטלאי חדש כבר בשבוע הבא. בין הפינוקים: פלאזמידים חדשים, תיקון לבעיית ה-Widescreen ואפשרות לכיבוי ה-Vita Chambers שעצבנו לא מעט אנשים (אישית, לי זה לא כל כך שינה כי גם ככה העדפתי להשתמש ב-Quick Load בכל מקרה). ותודה ל-RPS על העדכון.

סיבה לתת למשחק עוד סיבוב? בהחלט כן. גם כך התכוונתי לשחק בו שוב על Hard. כנראה שזה לא יקרה מיד, שכן עוד יש לי רשימה לא קטנה של משחקים חדשים שאני צריך לשחק בהם קודם. דילמות, דילמות.

העולם הוירטואלי כמרקחה: ב- Gamespot, כנראה אחד מאתרי המשחקים הגדולים בעולם, התפרסמה ביקורת על Kane & Lynch – אחד המשחקים המיוחצ"נים ביותר של Eidos. הביקורת, שנתנה למשחק 6.0 (בסקלת ה- "1 מ- 19" הקצת-טיפשית של גיימספוט, זה מתורגם ל- 65%, בערך) לא היתה נמוכה דרסטית משאר הביקורות שהתפרסמו על המשחק ברשת, וכנראה שאף אחד לא היה שם יותר מדי לב אליה, אם לא היה מתרחש אירוע חריג אחר. זמן קצר אחר כך פוטר המבקר (ג'ף גרסטמן, שמתפקד גם כעורך Gamespot.com) מתפקידו.

מכאן העניינים מתחילים להסתבך. או יותר נכון, מכאן הם מתחילים לעזוב את ממלכת העובדות הנוקשות ולעבור למלאכת ההשערות הפרועות. אני לא בטוח בזה לחלוטין, אבל אני חושב ש- Penny Arcade היו הראשונים שהתחילו את הסיפור הזה, וליוו את הקומיקס בפוסט שמבהיר בצורה שאינה משתמעת לשני פנים: ג'ף פוטר מכיוון שהביקורת שלו על "קיין ולינץ'" מאוד הפריעה לאנשי Eidos, שהפסיקו, בתגובה, חוזי פרסום בשווי מאות אלפי דולרים עם Gamespot.

לא במפתיע, אין מאחורי הטענה הזאת שום "בשר". מטבע הדברים, גם אם זו הסיבה לפיטורים, אף אחד מהאנשים שבאמת יודע מה קרה שם לא יתבטא בנושא הזה בצורה שתאשר את החשדות. ובכל זאת, בלוג המשחקים Joystiq (כמו כמה מקורות אחרים) עוקב אחרי הנושא מקרוב.

קל מאוד להסחף לתגובות קיצוניות בעקבות הסיפור הזה. בדרך כלל הם יראו משהו כמו "גיימספוט הפושטקים האלה! איך הם מעזים! אני לעולם לא קורא יותר ביקורות בגיימספוט!". אבל האמת היא שקל לי להאמין לעובדה שלפיטורים של ג'ף אין קשר למשיכת חוזי הפרסום של Eidos. מבקר המשחקים טום פראנסיס (או James) טען שזו לא תהיה הפעם הראשונה שהאובייקטיביות של אתרי המשחקים מוטלת בספק – אבל ברוב המקרים הטענות הללו הן שטויות מוחלטות, ולא ברור לו איך אדם יכול להיות מספיק סגור בשביל לטעון שהדרך היחידה שמישהו יחשוב בצורה שונה ממנו חייב לנבוע משוחד. בתור מי שספג לא-מעט טענות כאלה (בעיקר בזמן שהפעילות של Gamer מומנה ע"י הד-ארצי), אני חייב להנהן בהסכמה. תמיד הותשתי מניהול ויכוחים על העובדה שלא ייתכן שביקורת שהציגה דעה שונה מהקונצנזוס בקרב קבוצת אנשים מסוימת נכתבה מתוך אובייקטיביות טהורה. זה תסכל אותי במיוחד בתקופות בהם המבקרים באתר שלנו המשיכו לטעון את הטענות הללו גם כשכל העדויות היו נגדם (בכל זאת, חוסר ההסכמה הגדול ביותר שלי עם המבקרים באתר תמיד סבב מסביב לסדרת Myst).

אבל דווקא החלק הבעייתי-יותר של הסיפור הזה, בעיני, הוא קל יותר להוכחה: העובדה ש- Eidos הגיבו לביקורת הגרועה בצורה כלכלית. גם אם לא היו מעורבים בעניין באמת חוזים של מאות-אלפי דולרים, קל להבחין בהעדרו של סקין ה"קיין ולינץ'" שעיטר את האתר.

הנה הבעיה: האובייקטיביות של גיימספוט, כאמור, לא מוטלת בעיני בספק (אף פעם לא חיבבתי את האתר יותר מדי, אבל ניחא). אבל אם Eidos ניסו להשפיע על התוכן באתר (בין אם הם הצליחו ובין אם לא) – כל הביקורות על משחקי Eidos שמפורסמות בכל מקום אחר בעולם, מוטלות בעיני בספק. אין דבר שיותר מגעיל בעיני ממפיץ שמנסה להשפיע על הביקורות שמתפרסמות על המוצרים שלו ברחבי העולם בדרכים מסריחות. ובדיוק כמו שמבקרי הסרטים בישראל (או לפחות חלקם… ) הגיבו לחרם המפיצים (שהפסיקו לארגן הקרנות עיתונאים לעיתונאים מסוימים בגלל שהם לא רוצים שביקורות שליליות יתפרסמו על סרטים עוד לפני שהם מופצים) בסירוב מוחלט להענות לכל דרישה שמפיצי הסרטים בארץ העמידו בפניהם – כך לדעתי גם אתרי המשחקים ברחבי העולם צריכים לנתק את עצמם מצינור הפרסום (אם קיים כזה) של Eidos. החבר'ה מ- Eidos צריכים ללמוד, בדרך הקשה אם צריך, שאף מידה של תשלום לאתר ביקורות מסוים לא נותן להם את הזכות להשפיע על התוכן שלו. בשניה שההשפעה הזאת תנתן להם, התוכן (כמו ביקורות הסרטים של המבקרים הישראליים שנכנעו לחרם, בעיני) הופך לחסר משמעות לחלוטין.

אנחנו נעדכן אתכם אם יהיו התפתחויות נוספות, כמובן, אבל לא הייתי מצפה לעדכון רציני נוסף בנושא. כזה אני, קצת פסימי לפעמים.