כבר כמעט שבועיים אני רוצה לכתוב על זה, אבל שרשרת אירועים מצערת שהחלה בעקבות חיבורו של דיסק קשיח חדש למחשב שלי (מה זאת אומרת איזה? Seagate Barracuda 500 GB, כמובן) גרמה לכך שהמחשב שלי היה כמעט משותק, במשך מרבית השבוע-וחצי האחרונים.

אבל נו, מוטב מאוחר מאשר מעולם לא. גם השנה, Vgames מארגנים אירוע גדול במהלך חנוכה – "אליפות ישראל במשחקי מחשב לשנת 2008". יהיו תחרויות, יהיו פרסים, ובאופן כללי צפוי להיות כיף גדול. והפעם, בניגוד לשנה שעברה, צוות "העולם על פי אינטל" (או יותר נכון – אני) יהיה שם.

אם אתם גם מתכוונים להגיע – ספרו לנו על זה. אולי אפילו נפגש.

טוב, למען האמת אני לא יודע מה טווח הזמן של ההצעה הזאת, אבל נכון לעכשיו Peggle extreme, עשרה שלבים של Peggle Goodness שמעוצבים בסגנון הקופסה הכתומה, זמין להורדה ב-Steam בחינם.

נכון, כל מי שקנה את הקופסה הכתומה קיבל אותו כחלק מהחבילה ויכל לשחק בו בחינם כבר לפני יותר משנה, אבל זה לא תירוץ להיות כאלה מרוצים מעצמכם.

תבלו (אם תצליחו להתחבר לחשבון שלכם, that is).

היום התפרסם בקפטן אינטרנט, מוסף המחשבים של "הארץ", אייטם על פרוייקט "עידן קונה מחשב", תחת הכותרת "מסע התלאות של עידן בדרך למחשב החדש".

הנה האייטם בגרסא המקוונת של המוסף. יש פה מישהו עם גישה לגרסת הפרינט ולסורק שמוכן לסרוק את האייטם ולהעלות אותו לרשת?

ולכל מי שהגיע לכאן בזכות הכתבה – ברוכים הבאים. שמח לראות אתכם פה. אתם מוזמנים להתרשם מהבלוג, או פשוט ללחוץ כאן כדי להגיע לרשימת כל הפוסטים שקשורים לפרוייקט (בסדר כרונולוגי הפוך).

היום קפצתי לבאג בקניון וביצעתי הזמנה מוקדמת למשחק. אפילו שמתי מקדמה של 20 שקלים. אני כנראה אבטל את ההזמנה הזו.

Gamespot מדווחים על גיימרים רבים שסובלים מבעיות ביצועים, באגים, וקשיים עם החיבור של המשחק ל-Games For Windows Live. שלא לדבר על השימוש בתוכנת ההגנה SecuROM, שאין לה ברשת מעריצים רבים. הדף של המשחק ב-Amzon כולל עתה ממוצע ביקורות של 1.5 כוכבים. הביקורות ברשת נראות חיוביות בינתיים, אך מצד שני כך גם היה במקרה של הפורט הנוראי של Gears of War. גם אז כולם התלוננו על קריסות, קצב פריימים נמוך ושאר כאבי ראש המקושרים לשירות המיותר של מיקרוסופט, אך הביקורות הרשמיות היו חיוביות להפליא.

הסיבה היחידה שעדיין לא שיחקתי בגרסת ה-Xbox 360 של GTA 4 היא שרציתי את האפשרות לשחק בו עם עכבר ומקלדת, וברזולוציה יותר גבוהה (מה שלפי טענות של כאלו שיש להם מעבדי Quad וכרטיס גרפי חדיש, לא באמת הולך לקרות עבורי). כעת אולי בכל זאת אתפשר על גיימפאד. עידן, נכון שאתה גם ככה לא משחק בעותק שלך?

הטריילר הרשמי ל-Black Mesa, הפרויקט השאפתני של שחזור Half Life 1 עם המנוע של Half Life 2, שוחרר לרשת לפני מספר ימים. ככה הוא נראה:

בדרך כלל מודים המיועדים למשחק יחיד סובלים מאיכות בינונית, אבל עושה רושם ש-Black Mesa באמת יחזיר אותי לעוד סיבוב ב-Black Mesa. המוד הזה בפיתוח כבר מ-2004, ותאריך השחרור שלו נדחה שוב ושוב, מה שגרם לרבים (טוב, לי לפחות) לחשוב שהוא לא באמת יצא אף פעם. אז יחד עם הטריילר, המפתחים שחררו הודעת הרגעה – המוד ישוחרר מתישהו בשנת 2009. אמן סלע.

אחרי ההתנסות שלי עם גרסת ההדגמה של Tom Clancy's EndWar, הבטחתי לעצמי שאני אזמין את המשחק רק אם לא יהיו לי בעיות קיצוניות של מחסור בזמן פנוי. ובכן, בין Left 4 Dead ל- Far Cry 2 לדבר הזה שאני קורא לו "חיים" – לא נשאר לי הרבה זמן פנוי. ובכל זאת, קניתי את EndWar. ושיחקתי בו לא-מעט. והוא לא רע.

הנטייה הטבעית שלי היא לדבר, כמו כולם, על נקודת המכירה העיקרית של המשחק: העובדה שמדובר במשחק אסטרטגיה בזמן-אמת שנשלט באמצעות פקודות קוליות. אבל את הנושא הזה אפשר לסכם בשורה אחת: הפקודות הקוליות עובדות מצוין, האסטרטגיה – פחות.

הסיבה לכך היא שהתרגלתי, עם השנים, לכך שמשחקי האסטרטגיה בזמן-אמת שאני משחק בהם נמצאים בנקודה כלשהי על הסקלה שבין "מהיר" ל"מסובך" – כלומר, משחקים רדודים יותר בדרך כלל ניסו לפצות על כך באמצעות דרישה של תגובות מהירות והמון Micromanagement (או "מיקרו", כמו שחובבי הז'אנר נוהגים להגיד) מצד השחקן התמים. EndWar יוצא קירח מכאן ומכאן. מצד אחד – מדובר במשחק אסטרטגיה מאוד פשטני: יש בו מעט סוגי יחידות ומכניקת אבן-נייר-מספריים מאוד פשוטה ובנאלית. מצד שני, כדי לא להפחית בחשיבותו של הפיקוד הקולי (ביחס ללחיצות מהירות על השלט), הקצב של המשחק נוטה לא להיות מהיר מדי.

אבל בעוד ש- EndWar קצת מאכזב בתור משחק אסטרטגיה, הוא בהחלט לא רע. עיקר הקרב ב- EndWar הוא מסביב לנקודות אסטרטגיות במפה ("Uplinks"), ומיעוט היחידות (או האפשרות לתגבורות) שיש לכל צד ממקד את המשחק סביב הצורך שלכם להביא את היחידות הנכונות למיקום הנכון בזמן הנכון, ולא לנסות ליצור גוש יחידות בלתי-חדיר אחד שינוע במפה וישמיד כל צבא שהוא עומד מולו. הנסיון ליצור גוש כזה, בסופו של דבר, ימקד את הכוח הצבאי שלכם רק בנקודה אחת או שתיים – ויקשה עליכם להתמודד מול צבא זריז שמפזר את הכוחות שלו.

מסביב למשימות עצמן נמצא מנגנון חביב למדי שנקרא "Theater of War". עדיין קשה לי להעריך אותו, כי המערכה הראשונה (אותה סיימתי) לא מכילה אף התייחסות אליו, אבל מדובר במנגנון שמאפשר לכם להעביר את היחידות המנוסות שלכם ממשימה למשימה ולבחור את הטריטוריה הבאה שתתקפו בכל פעם. כל זה עטוף בעלילה תמוהה למדי על קונספירציה סובייטית להצית מלחמה בין האיחוד האירופאי לארה"ב – עסקים כרגיל בעולמו של טום קלנסי.

שום דבר כאן לא ממש הפיל אותי מהכסא. EndWar הוא לא משחק מבריק. את רוב הנקודות שלו, בינתיים, הוא קיבל בקטגוריית ה"איזה מגניב זה לשבת ולפקד על היחידות שלי עם פקודות קוליות". השבועיים הקרובים, אני מניח, יגידו לי האם הרמה של המשחק גבוהה מספיק בשביל לזכות לגישה חיובית מצידי גם אחרי שההתלהבות מלצעוק "Airstrike hostile one!" למיקרופון תשקע קצת. אני מבטיח לעדכן.

קיבלתי את Rock Band 2 לפני כשבוע. מאז אני מבלה את כל זמני ב-1. לשחק ב-Rock Band 2. ו-2. לחשוב על כמה שבא לי לשחק ב-Rock Band 2.

כל הסיפור של בעלות על קונסולה הוא חדש עבורי, ולכן במשחקי Guitar Hero רק נתקלתי באירועי חנונים כאלה ואחרים. כבר אז הבנתי שאני חייב כזה בבית. בחרתי ב-Rock Band ולא באחד מאלה בעיקר כי רציתי גם את ערכת התופים. נכון, ל-Rock Band יש ערך מוסף אדיר באירועים חברתיים ובמשחקים משותפים (והמשפחה והחברים באמת התלהבו) אבל בשורה התחתונה ב-90% מהזמן אני משחק בו לבד, ולכן האפשרות לשחק גם בגיטרה וגם בתופים קסמה לי יותר.

וזה נהדר. Harmonix הפכו למומחים בכיצד לגרום לכם להרגיש כאילו אתם רוק סטארים. אלה הנגיעות הקטנות שעושות את זה. למשל – קטעי התיפוף שבהם אתם אמורים להתפרע ופשוט להרביץ עם המקלות בכמה שיותר תופים. או העובדה שגיטרת הפנדר שמגיעה עם המשחק כוללת גם סט כפתורים קטנים יותר הקרובים לגוף הגיטרה, שבהם ניתן להשתמש כשמנגנים סולואים. אני אומר לכם, לנגן את הסולו של Alive עם הכפתורים הקטנים האלה, כאילו אתם מינימום ג'ימי הנדריקס, זה ה-דבר.

גם מהשירה אני ממש נהנה. הרבה לא מתחברים לזה, אבל אני דווקא אוהב קריוקי. אמנם זה פחות עובד כשמשחקים לבד – משום מה זה מרגיש לי מוזר לעמוד מול הטלוויזיה לבד ולהתחיל לשיר – אבל עם חברים ש"מנגנים" לכם ברקע זה כיף. במיוחד אם אתם מתגברים על המבוכה הראשונית ונכנסים לאווירה. פשוט אי אפשר לצרוח את המילים של Spoonman או Chop Suey (אליו התוודעתי לראשונה דרך הקליפ הזה) ולהישאר אדישים.

שירים שאתם לא מכירים הם הרבה יותר קשים לשירה, וזה מתקשר לחסרון המרכזי של המשחק, לטעמי. הרבה יותר כיף לשיר ולנגן שירים מוכרים יחסית, אבל המינון שלהם ב-Rock Band 2 קצת נמוך. יש המון שירים של להקות אלטרנטיביות לא מוכרות, מוצלחים יותר ופחות, ש"מרפדים" את השירים הטובים באמת. למרבה המזל ניתן לרכוש שירים נוספים דרך ה-XBox Live, תמורת תשלום צנוע של כ-2 דולר לשיר, וכבר הספקתי לרכוש 4 שירים כאלה.

בשורה התחתונה, אם מסתכלים על Rock Band 2 בפני עצמו (וזה בדיוק מה שאני עושה, כיוון שזה המשחק הראשון מסוגו שבבעלותי), הוא נכנס הישר לרשימת 5 המשחקים הטובים ביותר ששיחקתי בהם. עד כמה שהקונספט הוא פשוט, Rock Band עושה את הכל נכון וקולע בדיוק למטרה שלשמה קיימים משחקי וידאו. לשכנע אתכם, לפחות לכמה רגעים, שאתם משהו שאתם לגמרי לא.

נמרוד רייס, שאולי מוכר לכם כ"נמרוד מ'היפה והחנון'", ואולי לא, פינה זמן מהלו"ז העמוס שלו כדי לשחק בחבילת ההרחבה החדשה של World of Warcraft, ולכתוב עליה כמה מילים. נמרוד, הבמה שלך:

ב-13 לנובמבר, כמעט שנתיים אחרי חבילת ההרחבה הראשונה, שחררה חברת Blizzard את Wrath Of The Lich King, חבילת ההרחבה השנייה ל- World Of Warcraft, ה-MMORPG (Massively Multiplayer Online Role Playing Game) הנמכר ביותר בעולם. הציפייה להרחבה בקהילת השחקנים (מעל 11 מליון מנויים ברחבי העולם), בה הובטח לנו להילחם ב-Lich King עצמו – Arthas (עוד שלב בדרכה של Blizzard להקריב את כל גיבורי העולם של Warcraft על מנת לספק בוסים להרחבות שלהם) הייתה גדולה מאוד. חברת Blizzard המנוסה הצליחה לשמור על רמת התרגשות גבוהה בקהילה על ידי טפטוף פרטים עתידיים על ההרחבה, שיתוף גילדות מובילות בעולם בשרתי הבטא (מה שהתבטא בשלל סרטונים ברשת של היכולות החדשות, האזורים החדשים והבוסים החדשים) וכמו לפני ההרחבה הראשונה, טלאי בסמוך להשקה אשר מאפשר לכל השחקנים לטעום מחלק מהיכולות החדשות. 

טוב, בואו נקפוץ ישירות למים הקרים – אז מה חדש פה בעצם?
נתחיל בנתונים היבשים. מספר עקרונות דומים עד זהים להרחבה הקודמת (The Burning Crusade), כמו העלאת הרמה המקסימלית ב-10 דרגות (כעת היא עומדת על 80) מה שגורר כמובן את עדכוני ה-Talent Trees והוספת עוד שתי רמות Talents עם שלל כישורים חדשים ומעניינים, ובנוסף פתיחת אזורים חדשים שמתאימים לדרגות החדשות בתוך היבשת הקפואה Northrend, משכנו של ה-Lich King. 

בתחום ה-Professions, התווסף למשחק מקצוע חדש – Inscription. זהו מקצוע מעניין שדאג להעשיר את כל מי שבמקרה שמר מספיק Herbs ומספק שיפורים קטנים ליכולות של כל דמות ודמות, בין אם זה שינויים בזמן ה-Cooldown של לחשים או הוספת אפקטים כמו העפה לאחור או עוד נזק/ריפוי. כאן ניתנת אפשרות לשחקן לייחד עוד את הדמות שלו מהשאר על ידי בחירת Inscriptions מסוימים.
כמובן שכל שאר המקצועות המוכרים מקבלים שדרוגים (כעת ניתן להגיע עד 450 בכל מקצוע) וחפצים חדשים כדי לשמור עלינו השחקנים מרוצים ומשחקים.

חידוש נוסף הוא ה-Death Knight. זהו Class חדש שנוסף למשחק, וזמין גם ל-Alliance וגם ל-Horde. דמויות מה-Class לובשות Plate ומשופעות ביכולות DPS ו-Tanking, שבאות להציע אלטרנטיבה לדמויות הקיימות במשחק. לראשונה נראה Tank אשר לא משתמש במגן אלא בנשק דו ידני.
בנוסף, ה-Death Knight יכול לבחור מבין שלושה Talent Trees שהםBlood, Frost  ו-Unholy. במקום להשתמש במנגנונים הקיימים לניהול יכולות הדמות (Rage\Energy\Mana) בחרו ב-Blizzard לפתח מנגנון חדש – Runic Power, על מנת ליצור אפשרות משחק חדשה ומגוונת. ל-Death Knights יש שתי Runes מכל סוג ויכולות שונות צורכות אותן. בנוסף נצבר ה-Runic Power בדומה ל-Rage אצל הWarriors-, אשר גם נצרך על ידי יכולות שונות, בדומה ל-Combo Points אצל Rouges.
אבל כל המנגנונים האלה לא משנים באמת, כי הם בסה"כ פועלים ברקע בזמן שאנחנו עושים Button Mashing כמו מטורפים.

אם זה לא מספיק, אז ה-Death Knight מתחיל בדרגה 55 (אפשר ליצור אותו רק אם יש לך דמות אחרת בדרגה גבוהה מ55) ב-Eastern Plaguelands וצובר די מהר חפצים כחולים ומרשימים על מנת להגיע בצורה המהירה והחלקה לאזורים החדשים. אני תוהה מה יגידו כל אותם Blood Elf Paladins או Draenei Shamans שחרשו על דרגות 1-70 בהרחבה הקודמת.

אגב, לאלו שלא משחקים ב-Wow, כך מתחלקים החפצים במשחק: 
סגול = Epic Quality בדרך כלל מבוסים של Raids; כחול = Rare Quality בדרך כלל מבוססים על מבוכים של חמישה אנשים או קווסטים קשים במיוחד; ירוק = Uncommon Quality – אותו זבל שאנחנו מקבלים מכל קווסט.

בנוסף לכל אלו, הוכנסו שלל שיפורים קוסמטים קטנים ותוקנו כל מיני באגים שהיו קשורים למפות המשחק, איזורים שבהם נוכל סוף סוף לעשות World PvP כמו בימים העליזים הראשונים של המשחק, הוספת אלמנט של רכבי מצור לעולם ה-PvP, בורות כסף חדשים (כמו למשל Group mounts שמאפשרים ליותר מבנאדם אחד לרכב עליו) וכמובן, האלמנט הכי חשוב במשחק, שגורם לו להישאר רלוונטי גם היום, ארבע שנים לאחר שחרורו – בורות זמן.
רק כדי להבהיר מה הם אותם בורות זמן, ניתן לקחת כדוגמא את שיטת ה-Achievements שהוכנסה למשחק בטלאי לפני ההרחבה. כל בעל X-Box מכיר את השיטה – תגיע להישג כלשהו במשחק והמכשיר ישמור לך אותו. ראו בחברת Blizzard כי טוב והחליטו גם הם לאמץ את השיטה – הרגת יריב בדו קרב? קבל הישג; סיימת הרבה משימות באיזור? קבל הישג; הרגת בוס? קבל הישג; בישלת דג? קבל הישג. הנקודות שמקבלים על כל הישג שימושיות בערך כמו הכוכבים שמקבלים בכרטיס האשראי, אבל עם עובדות אי אפשר להתווכח, ומהרגע שהאלמנט הזה נכנס למשחק, שחקנים החלו לתור את העולם כדי להשלים כמה שיותר הישגים (גם אם זה התמצה בחקירת איזורים או הריגת בוסים של דרגות נמוכות).
הצבת שלל הישגים ביבשת החדשה מבטיחה שעות ארוכות של רדיפה אינסופית אחרי אותם פיקסלים נכספים – אני לא יודע מי ב-Blizzard חשב על זה אבל בהחלט מגיעה לו העלאה במשכורת.

אלמנט נוסף וחכם מאוד שעשו החבר'ה ב-Blizzard הוא מיחזור של ה-Raid instance המוצלח ביותר שלהם עד כה – Naxxramas. אותו מבוך שהיה האחרון ששוחרר לדרגות 60 בטלאי 1.11 של המשחק, והיה פשוט יצירת פאר שרק אחוז קטן מאוד מבסיס השחקנים זכה להנות ממנו, הולך להיות המבוך הראשון לדרגות 80. רבות וטובות דובר על הבוסים המגוונים ועל האווירה היחידות של המקום ואין ספק שהמיחזור שלו יאפשר להרבה יותר שחקנים ליהנות מהמקום המדהים הזה.

כאשר Naxx יצא לראשונה, רק הגילדות הבכירות הצליחו להתקדם בו ולהרוג את הבוסים. הקרבות שם היו מהמאתגרים והייחודיים שנראו עד כה (בין אם זה הצמדת "קוטביות" לכל שחקן שלפיה צריך להתמקם, ה"ריקוד" שהיה צריך ללמוד כדי לא לטבוע בחומצה או הקרב עם ארבעת הפרשים שדרש תיאום מקסימלי בין כל ה-Raid). בנוסף היו שלל אזכורים לבדיחות פנימיות של החברה (בין היתר ה-Frogger הידוע אחרי הבוס Patchwerk). גם בדרגה 70 רבים שבו אל Naxx על מנת לחוות את ה-Instance, ובאופן מפתיע גם בדרגה 70 הוא היווה אתגר לא קטן. 

באופן כללי המשחק ממשיך את המגמה שמאפשרת למשחק להיות הרבה יותר ידידותי לשחקנים המוגדרים Casual, כלומר אנשים שלא יכולים להקדיש ימים ולילות למשחק. כחלק ממגמה זו כל ה-Raid instances מגיעות, בנוסף לגרסאות שמיועדות ל-25 שחקנים, גם בגרסאות מצומצמות יותר המיועדות ל-10 שחקנים, שנבדלות מהן בשלל אותו הן מעניקות. ככה גם אנשים שלא יכולים לארגן 25 חבר'ה יוכלו להנות מהתוכן של המשחק.

בסופו של דבר, אחרי ציפייה רבה שוחררה ההרחבה בהשקה חגיגית, בו זמנית בכל העולם. מניסיון ההרחבה הקודמת היה ברור שבאותו זמן נורתה יריית הפתיחה במירוץ – המירוץ על מי יהיה הראשון שיגיע לדרגה 80, ומי הראשון שיהרוג כל בוס (אם כי כמעט תמיד מדובר באותן גילדות).

ועכשיו מקבץ עובדות על הימים הראשונים של חבילת ההרחבה:

1. 27 שעות אחרי ההשקה כבר הגיעה הדמות ראשונה לדרגה 80. מדובר ב-Warlock צרפתי, והוא עשה את זה על ידי Grinding במקום שהוא מצא בזמן שהוא שוטט לו בשרתי הבטא.
2. בערב ה-15 לנובמבר, פחות מ-72 שעות מההשקה, הגילדה <TwentyFifthNovember > (שהיא בעצם שילוב של שתי הגילדות הכי Hardcore בעולם – <Nihilum> ו <SK Gaming>) סיימה את כל ה-Raid instances שהושקו עם הגרסא הראשונית (מדובר בשלושה) ולמעשה סיימו את עבודתם עד לטלאי הבא.
3. כל השרתים התמלאו עד אפס מקום ב-Death Knights (כמו שקרה בהרחבה הקודמת עם הפלאדינים והשאמאנים), מה שגרם לאושר רב בשרתי ה-PvP לכל האנשים הממורמרים שלא קיבלו עותק של ההרחבה אבל יכלו לחזור לאזור התחלה של ה-Death Knights  ולטבוח בהם ללא היכר. 

כמעט שבועיים אחרי ההשקה אני נבוך להגיד שאני בקושי דרגה 74, אבל עדיין הצלחתי לקבל קצת רשמים על ההרחבה.
בגדול Blizzard הלכו על נוסחה מוכרת ומנצחת. האזורים החדשים הם בעצם עוד מאותו דבר (כמה פעמים אתה יכול להרוג  10מפלצות מסוג X או לאסוף 8 פריטים מסוג Y), הציוד הישן והסגול שלך יוחלף לאיטו בציוד ירוק מקווסטים דביליים שתעשה בדרך ולבסוף תגיע לדרגה 80 ותתחיל להתעסק בלחסוך כסף למקצועות שלך, תנסה לצבור עוד ציוד ותקווה שמספיק אנשים יגיעו בערב ל-Raid.
כמובן שאם אתה מכור כמוני לא אכפת לך שמוכרים לך את אותו דבר באריזה חדשה. אהבת את זה לפני ותאהב את זה גם עכשיו, וברור שלא תרשה לעצמך להישאר בדרגה 70 בעוד כולם דוהרים ל-80. 

לסיכום, קיבלנו פה עוד מוצר מלוטש של חברת Blizzard, עוד מנה לכל המכורים, עוד איפוס לכל מה שעשינו בהרחבה הקודמת ואפשרות להשיג את הכל מחדש והכי חשוב – עוד לפחות שנתיים למשחק הכי טוב שאני שיחקתי בו מעולם.
יש בכלל מקום להמלצה שלי על המשחק? הרי כל מי שמכיר כבר מזמן קנה, בלי לחשוב בכלל מה המוצר שהוא מקבל. ומי שלא קנה… טוב, הוא יכול ללכת לשחק סימס.