שתי הכרזות קצרות, וחסרות כל קשר ביניהן:
בזמן האחרון הגיימינג שלי מורכב בעיקר מ-Rock Band 2 (במיוחד עכשיו כשיש לי את כל השירים של Rock Band 1 הודות לעידן ולחבר של עידן שאיני זוכר את שמו), סשנים חצי מהנים וחצי מתסכלים ב-GTA 4 (כי באמת, הצורך לחזור על החלקים הכה משעממים בתחילת משימות יכול לחרפן אותי) ודמואים שאני מוריד מה-XBox Live.
הפעם שיחקתי בדמואים של שני משחקים בהם מככב וין דיזל. אמנם דיזל הוא נטול כישורי משחק אמיתיים, אבל איכשהו די נהניתי מהסרטים שלו. כנראה שאני פראייר של פיצוצים ואלימות. גם במשחקים הוא עדיין לא אכזב אותי – אהבתי מאוד את Riddick: Escape from Butcher Bay, בו שיחקתי בגרסת המחשב האישי.
הדמו הראשון בו שיחקתי הוא ההמשך של אותו משחק, ושמו Assault on the Dark Athena. לקח לי קצת זמן להתרגל לשליטה עם הגיימפאד, אבל מהר מאוד הסתדרתי והצלחתי לשחק ולהתאכזב. המשחק מזכיר מאוד את קודמו, אבל הספיק לשעמם אותי כבר בשלב של הדמו. אולי זו הפלטפורמה (אני לא רגיל לשחק FPS-ים בקונסולה) ואולי בחירה לא טובה של שלב, אז נקווה שהמשחק המלא יצליח להשיב קצת מהקסם של Butcher Bay.
הדמו השני הוא של Wheelman, שבו וין דיזל מככב בתור נהג שודים פרוע, או משהו. אני מודה שלא טרחתי להתעניין בעלילה. בהתחלה חשבתי שהמשחק מבוסס על סרט באותו השם, אך נראה שדווקא להפך: מתכננים להפיק סרט שיהווה המשך לעלילת המשחק. בכל אופן, דיזל היה שותף פעיל בהפקת המשחק, והוא שאף ליצור משחק נהיגת-אקשן-אובר-דה-טופ סטייל סרטי מהיר ועצבני.
האמת? די הצליח לו. המשחק מעתיק דבר אחד, או עשר, מהמחברת של GTA 4, אך הוא הרבה יותר צבעוני וארקיידי ממנו. Wheelman הוא משחק מאוד מהיר, והשליטה במכוניות אמנם לא מרגישה מאוד טבעית, אבל היא מאוד קלה ונוחה. בנוסף, אתם יכולים להתנגש בניידות משטרה ולצפות בהן מתרסקות על הכביש, במה שהמשחק מכנה "Vehicle Melee", ולקפוץ, תוך כדי נסיעה, למכונית אחרת, אם היא נראית לכם מגניבה יותר משלכם. ברצלונה, בה מתרחש הסיפור, נראית מצוין במשחק, הודות למנוע Unreal 3 האפקטיבי.
Wheelman כנראה לא יהיה יצירת מופת, ואפשר כבר 'להריח' כמה בעיות אפשריות: תסכול בחזרה על משימות, קטעי אקשן רגליים (אין בדמו, אבל זה תמיד מתגלה כרעיון רע במשחקי נהיגה), יציאה תכופה מדי לסרטונים סינמטיים תוך כדי נהיגה וכיוצא בזה. עדיין, אם צריך לבחור במשחק אחד של דיזל לתקופה הקרובה, Wheelman נראה לי כמו הימור מוצלח יותר.
מאז שעלה אתר הטיזר של BioShock 2 לאויר, אתרי המשחקים ברחבי העולם מדווחים על כל שבב קטן של מידע שנחשף מהמשחק. אני, לעומת זאת, העדפתי לשמור קצת על איפוק (אחרי ההתפרצות הראשונית שלי). ואז, פרסמו ב- All-Games-Beta (מה זה?) את כל הפרטים שצפויים להתפרסם בגיליון אפריל של GameInformer, וזה נשמע… בסדר כזה.
אז יופי, נזכה לשחק Big Daddy במשחק החדש. זה נשמע כמו קונספט מגניב, אבל הוא מכיל בעיה מרכזית אחת: המכניקה הבסיסית שלו צפויה לדרוש מאתנו להגן על האחיות הקטנות בזמן המשחק. עכשיו, כפי ש- Crysis לימד אותנו, משימות הגנה זה דבר מסריח. אז משחק שמכיל את המכניקה הזאת לכל האורך שלו? נשמע בעייתי קצת.
חוץ מזה (ומכאן והלאה – ספוילרים ל- BioShock), כבר יצא לנו לשחק Big Daddy במשך מסך אחד שלם במשחק הקודם. זה היה נחמד, אבל די מיצה את עצמו במהלך המסך הזה. אז משחק שלם שבו נשחק Big Daddy?
כמובן, הפרטים שנחשפו עד עכשיו לא אומרים שום דבר בקשר לאיכותו של המשחק הסופי. אבל לפחות בינתיים, אני לא מתרגש במיוחד.
(תודה ל- Vgames על העדכון המקורי)
המון מילים נכתבו ברשת על הקשר בין העיר התת-מימית של BioShock לספריה של איין ראנד, ועל הפילוסופיה האובייקטיביסטית שעליה העיר נבנתה. אבל מעט מאוד מהדברים האלה נאמרו ע"י אנשים שהם באמת אובייקטיביסטים.
שמוס יאנג, מהבלוג המוצלח Twenty Sided, יצא לחפש אובייקטיביסט שמוכן לחלוק את מה שהוא חושב על BioShock. הוא מצא אחד, ואת מה שהוא רשם – הוא פרסם בבלוג שלו (זהירות – הקישור הזה מכיל כמות מטורפת של ספוילרים).
האמת, זה די מסקרן. BioShock לא מביע, לדעתי, דעה חזקה מדי בעד או נגד הפילוסופיה שעליה הוקמה העיר. אם כבר, אני הייתי תחת הרושם שמה שהוא מנסה להגיד זה שכל פילוסופיה, כשהיא מתבצעת כלשונה, חייבת לקורס תחת הסתירות הפנימיות שלה, שמתחילות להופיע ברגע שמתקרבים לנקודת הקיצון. אבל הבחור האובייקטיביסט שכתב את הקטע המקושר מסביר שלדעתו, BioShock בסך הכל מדגים מה קורה כשהפילוסופיה האובייקטיביסטית לא מתבצעת בצורה חזקה מספיק.
נחמד לראות איך BioShock אומר משהו קצת אחר לכל אחד לפי הדעות הראשוניות שהוא מחזיק. זה הופך את הקריאה, גם אם אובייקטיביזם זה הדבר האחרון שמעניין אתכם, למומלצת במיוחד. אלא אם לא סיימתם את BioShock.
שחר לנגבהיים שיתף את זה ב- Google Reader שלו, ואני פשוט הרגשתי מחויב להפיץ את זה בפורום רחב יותר.
"The Onion", מגזין החדשות הסאטירי המפורסם (אם כי כנראה לא מפורסם מספיק), פרסם באתר שלו וידאו שבו פאנל של מומחים דן בשאלה: האם משחקי וידאו מכינים את ילדינו כראוי לאפוקליפסה? קורע מצחוק.
קצת לפני שיצאנו ליום של חיסול זומבים, הכריזו החבר'ה מ- Activision באופן נורמלי על Guitar Hero: Greatest Hits. הקונספט הוא משחק שיכיל כחמישים שירים ממשחקי Guitar Hero הראשונים, במהדורה חדשה שמתאימה גם לתופים ולמיקרופון של Guitar Hero: World Tour.
עד כה נחשפו רק שמונה שירים מתוך המשחק החדש, ועדיין לא פורסם האם השירים האלה יהיו בגרסתם המקורית או בגרסת הקאבר שלהם, אבל פריט מידע אחד שפורסם כן מצליח לעצבן במיוחד: השירים שהורדתם עבור Guitar Hero: World Tour לא יהיו תואמים למשחק החדש. אין לי שמץ של מושג למה הם עושים דבר מטופש כזה – הם באמת מתכננים ליצור ספריה נפרדת של שירים להורדה לכל משחק?
ומהצד השני, החבר'ה מ- Harmonix הכריזו על המשחק הבא שלהם – The Beatles: Rock Band. המחיר נשמע מופרך במקצת (250 דולר לגרסה המלאה?), אבל הכלים יהיו תואמים לכלים שנוצרו עד עכשיו עבור Rock Band (ואני יכול רק להניח שגם לכלים שנוצרו עבור Guitar Hero), ולהם לפחות יהיה תירוץ לגיטימי ליצור למשחק ספריית שירים להורדה נפרדת מזו של Rock Band (גם אם עד עכשיו לא פורסם שום דבר בנושא).
בין זה, לבין השמועות על שמונה משחקי Guitar Hero שיצאו במהלך 2009, נראה שלמעריצי המשחקים האלה הולכות להיות הרבה סיבות להוציא כסף בזמן הקרוב.
טוב, הנה אנחנו מתחילים.
15:00 – We've got Internet! חלק מכם בוודאי יתהו למה אנחנו צריכים להתחבר לאינטרנט אם כל מה שאנחנו עושים זה משחק ברשת מקומית, אבל משום מה – Left 4 Dead סירב לאפשר לכל העסק הזה לעבוד אם אנחנו לא מחוברים לאינטרנט. מה שהפך את כל העסק למסובך יותר היתה העובדה שהמודם של עידנדקל מגיע עם כבל ממש קצר, אז היינו צריכים לקרב את כל ה- Setup שהקמנו כאן למודם. כמעט כאילו אין רשתות אלחוטיות בעולם.
אבל עכשיו אנחנו מחוברים לאינטרנט, ובתוך Left 4 Dead, ואנחנו מתחילים לשחק. סופסוף.
15:10 – אנחנו מתחילים. משחקים ב- No Mercy, על Advanced. תאחלו לנו בהצלחה.
15:48 – כולנו מתים בפעם הראשונה, בביוב של No Mercy, בעקבות שרשרת אירועים מצערת שהתחילה כשדורון זרק את עצמו לביוב והתחיל עם ה- Witch. אנחנו לא סגורים על מה קרה אחר כך, אבל זה נראה בערך כמו אורגיה של Hunters. לא נעים.
15:55 – ה- Windows 7 של דקל עושה בעיות. בזמן שהוא מאתחל לעצמו את המחשב, כולנו תוהים איך זה שאין אפשרות להתחיל מסך ספציפי מחדש. דורון: "שמישהו יירה בכולנו ואז יתאבד".
16:05 – אנחנו חוזרים לשחק. יופי דקל.
16:21 – כולנו רצים ל- Safe Room של סוף שלב 3 ב- No Mercy. אני מגיע לשם בדיוק כשטנק מתחיל לתקוף את החבר'ה. אני סוגר את עצמי ב- Safe Room, ואז עושה טעות קלאסית: אני מנסה לפתוח את הדלת של ה- Safe Room כדי להציל את כל השאר. 15 שניות אחר כך, הטנק נמצא איתי ב- Safe Room. כישלון.
16:38 – אנחנו עוברים סוף סוף את מסך 3 המקולל. שייחנק, ה- Director הזה.
17:40 – קיבינימט, אנחנו עדיין על הגג של בית החולים של No Mercy. עצוב.
17:50 – די, נמאס, עכשיו אנחנו עוברים את זה.
18:00 – ווהו! עברנו את זה! אמנם רק דני שרד את המתקפה האחרונה (כשהוא משאיר אותי ואת דקל לחסדי הטנק השלישי שהסתער עלינו), אבל עברנו את זה! הניקוד כרגע: 4,029 לנו, 3 להם.
18:10 – יאללה, אנחנו מתחילים את Death Toll. נקווה לטוב.
20:20 – לעזאזל, לעזאזל, לעזאזל! הספינה של Death Toll כבר הגיעה לאסוף אותנו! אני ודני כבר היינו על המזח! ואז המחשב שלי קרס! הבעיה היחידה היתה שהמחשב שלי היה זה שעשה Hosting למשחק. וכך, הניצחון נחטף מאתנו. שיהיה. אנחנו עוברים מערכה.
21:05 – הגיע הזמן לסיבוב נוסף. אנחנו מתחילים את Dead Air.
23:14 – ו… סיימנו. אני ודקל הצלחנו לשרוד את Dead Air. דורון איבד את חייו בעקבות רימון שדני זרק, פגע במטוס ואז קיפץ בחזרה לפרצופו של דורון. סך הכל, 2231 זומבים קיפחו את האי-חיים שלהם במהלך המערכה. הגיע הזמן להפסקה, ואז להתחיל את המערכה האחרונה שיש ל- Left 4 Dead להציע לנו.
1:08 – משחקים ב- Blood Harvest.
דורון: "אוף, ה- Smoker תלה אותי באוויר, ומתחתיי יש המון זומבים שעומדים וחובטים בי"
אני: "מגניב. הם משחקים זומבי פיניאטה".
לאחר 10 שעות של משחק, אני חושב שאנחנו הולכים ומאבדים את היכולות הקוגניטיביות שלנו.
1:20 – ו… סיימנו.
יש לי הרבה מה להגיד בנושא "שיו, כמה Left 4 Dead מגניב", אבל לבינתיים – אני בהחלט חושב שזה מספיק. לילה טוב לכולם.
כן, זה תירוץ ישן שאני אומר אותו כל הזמן… אבל לאחרונה באמת שאין לי זמן לכלום. רשימת הדברים שאני רוצה לכתוב עליהם בבלוג הולכת ומתארכת בקצב מפחיד, כמות המשחקים שאני רוצה לשחק בהם מגיעה לגדלים מרשימים למדי, ואני עדיין עובד על העדכון הגדול שהבטחתי לכם כבר לפני חודש. לא קל.
אבל בסוף השבוע הזה, למשך 12 שעות, אני ושאר חברי הבלוג הולכים לשכוח מכל זה. ביום שישי הקרוב, ה- 6 במרץ (התכנון המקורי היה עבור יום שישי ה- 13, אבל כיאה לתאריך, קצת מזל רע גרם לכך שנאלצנו לשנות את התוכניות), צוות "העולם על פי אינטל" יוצא לקרב ממושך כנגד האיום האמיתי על עולמנו: זומבים.
מה שאנחנו הולכים לעשות זה להסתגר בבית מבודד באמצע שום-מקום, ולבלות כ- 12 שעות במשחק סוער של Left 4 Dead. התכנון הוא לסיים את כל המערכות שהמשחק מציע ברמה Advanced, ואז לנסות את מזלנו ברמת Expert (ולהכשל, כמובן).
ולמה זה עלול לעניין אתכם? כי אנחנו נעשה כמיטב יכולתנו לעדכן אתכם בנוגע למאמצים שלנו באופן חי מהאירוע. יהיה כיף.