טוב, אז יומיים אחרי פרסום הביקורת על Command & Conquer 3, מה עוד נשאר לי להגיד על המשחק הזה? המשך »

לפני חודש, פרסמתי כאן טיזר מעניין למשחק כלשהו של Ubisoft. מסתבר, כי הרעיון לפרסם חידה כטיזר למשחק כלשהו – הוא קצת פחות נדיר משחשבתי. אז כן, פעם נוספת, משחק חדש מפורסם באמצעות כתב חידה. אבל ההבדל הוא שהפעם – כתב החידה הזה מופיע בצורת תמונה, ולא בצורת אתר פלאש מתחכם – ואין אפילו חברה שחתומה עליו.

אז קדימה. האם אתם יכולים לפצח את החידה?

(הערה: הקישור הוא ל- Eurogamer, כי בתגובות לידיעה הזאת ניתן למצוא מספר גולשים שפתרו את החידה במלואה, אם באמת אין לכם כוח אליה. תהנו).

(עדכון: הפתרון, כך אומרים ב- Eurogamer, יפורסם ביום שישי)

מכל ההתלהבות על כך שהביקורת על Command & Conquer 3 עלתה לאוויר סוף כל סוף, שכחתי לגמרי לדבר על נושא מלהיב אחר לחלוטין לגבי Gamer: הביקורת הזו מסמלת את עלייתה של מערכת הציונים החדשה. הקונספט? הקץ לתת-קטגוריות פרטניות – וחתימת כל ביקורת בציון מ- 1 עד 100 בצירוף של כמה משפטי יתרונות וחסרונות.

אני מוכרח לציין שבעיני זה לא התבנית המושלמת. הצורך לפרט גם את יתרונותיו וגם את חסרונותיו של המשחק לא משנה באיזה צד של הספקטרום הוא נמצא – מזכיר לי יותר מדי תמונות מעצבנות מקורס קצינים בצה"ל. ובכל זאת, השיטה הזו טובה פי עשרות מונים מהשיטה הקודמת, עם הקטגוריות המיותרות של "קושי" ו"ממשק". הרי בסופו של דבר, אלא אם אחד מהתחומים האלה ראוי לציון מיוחד לטובה או לרעה, למה בכלל להציב אותם בסמוך לציון הסופי, כאילו שיש להם סוג כלשהו של השפעה עליו?

אם זה היה תלוי בי, הייתי הופך את המערכת אפילו למינימליסטית יותר: ציון מ- 1 עד 100, ושורה אחת של טקסט חופשי, סטייל PC Gamer. אבל בכל מקרה, המערכת החדשה הרבה יותר כיפית מזו הקודמת.

"Command & Conquer 3. רק השם הזה מסוגל להפוך בקלות אנשים מבוגרים לערימת דמעות רוטטת, המבכה בנוסטלגיה על ימים שאבדו ואינם עוד. על ימים מחוסרי מנועים תלת-ממדיים. ימים ללא כל יומרות טקטיות עדינות ושיקולים אסטרטגיים מסובכים. מדובר בימי הזריחה של משחקי האסטרטגיה בזמן-אמת. הימים בהם המשחקים הללו היו פשוטים ומהירים. הימים בהם מותג Command & Conquer ניצב כמעט ללא תחרות.

אבל כמו המנהיג הכריזמטי ומחוסר-השיער שמפציע מתוך סרטוני הוידאו של המשחק, Command & Conquer 3 לא ירשה לכם להמשיך ולבכות על ימי הזוהר שאבדו. הוא ירים אתכם בעדינות, ייתן לכם חיבוק, ומיד לאחר שיצור אצלכם את התחושה כי לא עזב אתכם אפילו לרגע – יפנה את מבטכם לאופק בוהק, בו עשרות טנקים נלחמים זה בזה על מצע טיבריום רעיל."

אז זהו. פרסמתי סוף כל סוף את הביקורת על Command & Conquer 3. הקהל, כמובן, הסתער. לא יותר מיומיים לאחר שהעליתי את הפוסט שלי על סגנונות לביקורת משחקים, הסגנון שלפיו אני חושב שצריך לבקר משחק (פחות פרטים טכניים, יותר 'העברת תחושה' כללית) מונח על שולחן הניתוחים. כיף.

התייחסות מפורטת יותר, גם למשחק וגם לביקורת, תגיע בהמשך. כתבת וידאו למשחק תתפרסם ב- Gamer//2 בעוד כשבוע, אם הכל ילך כהלכה.

זהו. תהנו. אני מקווה.

לפני שבוע סיפרתי כאן על ראיון של gameindustry.biz עם דניס דיאק – הבחור שעובד בזמן כתיבת שורות אלה על Too Human. מאז, gameindustry.biz הספיקו להעלות את החלק השני של הראיון. מדובר בחומר קריאה מעניין – ואפילו משעשע לפרקים. אבל כמו בפעם הקודמת, גם הפעם דניס דיאק מנסה להוציא כמה כותרות דמגוגיות וקצת ריקות-מתוכן.

•  "גיימרים רוצים משחקים קצרים יותר!" – טענה נאה, באמת, בהתחשב בעובדה שבכל מקרה האורך של מרבית משחקי המחשב והקונסולות הוא לא 60 או 100 שעות, כפי שמר דיאק טוען שאף אחד לא רוצה, אלא משהו בסדר גודל של 10 שעות. אבל מה שיותר מעניין זה שהוא מתייחס לעובדה של "בסופו של דבר הפסקתי לשחק ב- World of Warcraft" בתור טענה עם משקל כלשהו. לא מחקר סטטיסטי מרשים, באמת. כמות הזמן שאנשים שורפים בפועל על המשחק הזה די מעמידה את הטענה שלו באור מצחיק.
• "כל משחק צריך לעמוד בפני עצמו – זו היתה הבעיה עם טרילוגיית 'שר הטבעות'". שוב, מצחיק שהוא אומר את זה, ומסביר מה הפריע לצרכנים בטרילוגיית "שר הטבעות". אחת מטרילוגיות הסרטים המצליחות ביותר בשנים האחרונות, כן? סדרה שבה כל סרט הרוויח יותר כסף מהקודם?
• "בעתיד, תהיה רק קונסולה אחת" – הטענה המעניינת ביותר של דניס דיאק, אני מוכרח להודות. אבל כאן, אני חושב שהוא מתבלבל מעט בין מה שיהיה נוח יותר, עבורו (בתור מפתח משחקים), למה שבאמת יקרה בפועל.

שתי ביקורות ישראליות עלו בסוף השבוע על אותו המשחק: S.T.A.L.K.E.R: Shadows of Chernobyl – אחד ממשחקי הפעולה הבודדים שזמן הפיתוח שלהם מתקרב, בצורה כלשהי, לזה של Duke Nukem Forever.

הראשונה, ב- Gamer, של אלעד קפלן. השנייה, ב- Vgames, של גיא קופל. שתי הביקורות מציגות תפיסות קצת שונות לביקורת משחקים. שתי הביקורות מנצלות את ההתחלה שלהן בשביל להסביר "איך עובד המשחק". אבל אחר כך, בעוד שגיא קופל נצמד הרבה יותר לנושאים הטכניים, ורוב העמוד השני של הכתבה שלו הוא סקירה של נושאים טכניים שונים והצורה שבה הם מתבטאים במשחק – אלעד קפלן מדבר יותר על הנושא החוויתי. המשך »

השבוע האחרון, ראוי לציין, היה מפוצץ באירועים אישיים שאינם קשורים באף צורה שהיא למשחקי מחשב. מהסיבה הזאת, הביקורת ל- Command & Conquer 3 ב- Gamer התעכבה קלות, וקצת העדכונים בבלוג היה קצת איטי. האיטיות הזו צפויה להמשיך, עד שהביקורת על Command & Conquer 3 תעלה ביום שני הקרוב.

יש לי הרבה מה להגיד על המשחק הזה. חצי מזה, סביר להניח, לא יכנס לביקורת ב- Gamer, משיקולי "אלוהים אדירים, אף אחד לא יקרא ביקורת של 3,000 מילים". בגלל זה, צפו להתייחסות די רצינית למשחק בימים הקרובים שלאחר עליית הביקורת, כאן בבלוג.

מצד שני, העובדה שהביקורת שלי על Command & Conquer 3 לא התפרסמה בסופ"ש האחרון, יצרה מצב די מעניין: שתי כתבות ישראליות שעלו סימולטנית על S.T.A.L.K.E.R, בשני האתרים הישראליים הגדולים. אבל אל זה אני אתייחס בפוסט הבא.

ועוד הרבה משעשעת: זכיתי להופעת אורח בעילום-שם בביקורת של "וואלה! מחשבים" על Lumines Plus עבור הפלייסטיישן 2. אני, אגב, אהבתי אותו יותר.

החבר'ה מלוקאסארטס הכריזו לפני יומיים על Fracture.

Fracture הוא משחק פעולה מגוף שלישי שמיועד לקונסולות הדור-הבא. המשחק, שמתרחש ב- 2161, מתאר קרב בין שתי סיעות שסובלות ממחלוקת אידאולוגית מטופשת כזו או אחרת. אבל החלק המיוחד? בשנת 2161, מסתבר, האנושות כבר שולטת בטכנולוגיית עיצוב מחדש של פני השטח. בעזרת כלי הנשק של השחקן, הוא מסוגל בקלות ליצור מכתשים שיאפשרו לו לעבור מתחת לחומות, או לגרום לגוש אדמה לעלות באוויר על מנת להביא אותו למקומות שאליהם הוא לא היה יכול להגיע בעבר.

לוקאסארטס מתלהבים. ה- Press Release שלהם מאפשר להם לזרוק משחקי מילים מטופשים על כך שמדובר במשחק שהוא "Groundbreaking". הם טוענים שמדובר במשחק שאי אפשר היה לקיים בדור הקודם של הקונסולות.

ואני שואל – זה לא נראה לכם בסך הכל כמו גרסה פשוטה יותר (אבל עם גרפיקה טובה יותר) של Red Faction? בכלל, אם יש משחק שיכול להתלהב מכך שהאפשרות לשנות את פני השטח בו היא באמת בעלת השפעה אמיתית על אופי המשחק, זה דווקא Perimeter האלמוני-יחסית. נסחפו קצת, החבר'ה.